משנה תורה - ספר קניין - הלכות זכייה ומתנה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

הלכות זכייה ומתנה פרק א

א  ההפקר--כל המחזיק בו, זכה.  וכן המדברות והנהרים הגדולים, כל שבהן הפקר, וכל הקודם בו זכה, כגון העשבים והעצים והפירות של פירות אילנות של יער וכיוצא בהן.

ב  הצד דגים מן הימים והנהרות, או שצד עופות או מיני חיה--הואיל ואין להם בעלים, זכה:  ובלבד, שלא יצוד בשדה חברו; ואם צד שם, קנה.  ואם היו הדגים בביבר של בעלים, וכן חיה ועוף שבביברים--אף על פי שהוא ביבר גדול והוא מחוסר צידה, הרי הן של בעלי הביברים; והצד משם, הרי זה גזלן.

ג  אבל הלוקח דגים מתוך מצודתו של חברו כשהיא בתוך הים, או שלקח חיה ממצודתו כשהיא פרוסה במדבר--הרי זה אסור מדברי סופרים; ואם הייתה המצודה כלי, ולקח מתוך המצודה--הרי זה גזלן.

ד  הפורס מצודה בשדה חברו, וצד בה חיה או עוף--אף על פי שאין לו רשות לעשות דבר זה, קנה.  ואם היה בעל השדה עומד בצד שדהו, ואמר זכת לי שדי--קנה בעל השדה, ואין לבעל המצודה כלום.

ה  דגים שקפצו לתוך הספינה, קנה בעל הספינה:  שזו כחצר המשתמרת היא, ואינה חצר המהלכת, שהמים הן שמוליכין אותה, ואינה הולכת מחמת עצמה.

ו  גר שמת, ולא הוליד בנים בישראל אחר שנתגייר--אין לו יורשין; אלא כל הקודם והחזיק בנכסיו, זכה בהן, ואין בעל המצר יכול לסלקו בדמים, שזו כמתנה היא.

ז  שתי שדות בנכסי הגר, ומצר אחד ביניהן, החזיק באחת מהן לקנותה--קניה.  החזיק בה לקנות אותה ואת חברתה--זו שהחזיק בה, קנה אותה; אבל חברתה, לא קנה.  החזיק בה כדי לקנות את חברתה, לא קנה אחת מהן:  חברתה, מפני שלא החזיק בה; וזו, מפני שלא החזיק בה כדי לקנותה.

ח  החזיק בה לקנותה ולקנות את חברתה ואת המצר שביניהן, או שהחזיק במצר לקנות את שתיהן--הרי זה ספק; ואם בא אחר והחזיק בה לקנותה, זכה האחרון.

ט  [ח] וכן שני בתים זה לפנים מזה, שהחזיק באחד מהן לקנותו ולקנות את השני--לא קנה אלא זה שהחזיק בו בלבד.  החזיק באחד מהן כדי לקנות את השני, אף זה שהחזיק בו לא קנה.

י  [ט] המחזיק בשטר מנכסי הגר כדי לקנות הקרקע הכתובה באותו השטר--לא קנה אלא השטר בלבד, לצור אותו על פי צלוחיתו וכיוצא בזה.

יא  [י] שדה המסויימת במצריה--כיון שהכיש בה מכוש אחד, קנה את כולה.  ואם אינה מסויימת במצריה--קונה ממנה באותו מכוש, כדי שילך הצמד בשעת חרישה ויחזור.  והמצר והחצב שמתחמין בו התחומין, מפסיקין בנכסי הגר; וכל המחזיק בשדה, לא קנה אלא עד המצר או עד החצב.

יב  [יא] כל המפסיק לפיאה, מפסיק בנכסי הגר.  כיצד:  כגון שהיה שם נחל או אמת המים וכיוצא בהן, לא קנה אלא עד הנחל או עד האמה.  וכל המפסיק רשייות שבת, מפסיק בנכסי הגר, כגון שהיה בין שתי השדות רשות היחיד או כרמלית; אפילו היה ביניהם רשות שחולקת לגיטין.

יג  [יב] כל דבר המפסיק לטומאה, מפסיק בנכסי הגר.  כיצד:  כגון שנכנס אדם לבקעה זו, וטומאה בבקעה אחרת בצידה, ואינו יודע אם הגיע למקום הטומאה אם לאו--כל מקום שמחזיקין אותו לטומאה, הרי הוא כמקום אחד מוחלק בפני עצמו.

יד  [יג] בקעה גדולה שיש בה שדות הרבה, וכולן של גר אחד, ולא היה ביניהן לא מצר ולא חצב ולא דבר מדברים המפסיקין, ובא אחד והחזיק במקצת הבקעה לקנות את כולה--כל הנקרא על שום אותו הגר, קונה אותו.

טו  [יד] גוי שמכר מיטלטלין לישראל, או קנה מיטלטלין מישראל--קונה במשיכה, ומקנה במשיכה או בדמים.  אבל הקרקע--אינו קונה אותה מישראל אלא בשטר, ואינו מקנה אותה לישראל אלא בשטר:  שאין דעתו סומכת אלא על השטר.

טז  לפיכך ישראל שלקח שדה מן הגוי, ונתן הדמים, וקודם שיחזיק בה בא ישראל אחר והחזיק בה כדרך שמחזיקין בנכסי הגר--זכה האחרון, ונותן לראשון את הדמים:  מפני שהגוי מעת שלקח הדמים, סילק רשותו, וישראל לא קנה, עד שיגיע השטר לידו; ונמצאו נכסים אלו כנכסי מדבר--כל המחזיק בהן, זכה.

יז  [טו] במה דברים אמורים, במקום שאין בו משפט ידוע למלך; אבל אם דין אותו המלך ומשפטו שלא יזכה בקרקע אלא למי שכותב שטר, או הנותן דמים, וכיוצא בדברים אלו--עושין כפי משפט המלך:  שכל דיני המלך בממון, על פיהן דנין.

משנה תורה - ספר קניין - הלכות זכייה ומתנה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב