משנה תורה - ספר נזקים - הלכות גזילה ואבידה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח

הלכות גזילה ואבידה פרק ט

א  הגוזל קרקע מחברו והפסידה, כגון שחפר בה בורות שיחין ומערות, או שקצץ את האילנות, ושיחת המעיינות, והרס הבניין--חייב להעמיד לו בית או שדה כשהיו בשעת הגזילה, או ישלם דמי מה שהפסיד.

ב  אבל אם נשחתה מאליה, כגון ששטפה נהר או נשרפה באש שירדה מן השמיים--אומר לו הרי שלך לפניך:  שהקרקע בחזקת בעליה קיימת; ואין אחריות הפסדה עליו, אלא אם כן הפסיד בידו--מה שאין הדין כן במיטלטלין או בעבדים, כמו שביארנו.

ג  [ב] גזל שדה, ונגזלה ממנו, ונטלוה מציקים בכוח המלך--אם מכת מדינה היא, כגון שלקח המלך שדות או בתים של כל אנשי המדינה--אומר לו הרי שלך לפניך; ואם מחמת הגזלן נלקחה, חייב להעמיד לו שדה אחרת.

ד  [ג] אנס המלך את הגזלן, ואמר לו הראה לנו כל מה שיש לך, והראה שדה זו שגזל בכלל שדותיו, ונטלה המלך--חייב להעמיד לו שדה אחרת כמותה, או נותן דמיה.

ה  [ד] גזל שדה, והפסידה בידו--כשבעל השדה גובה את דמי מה שהפסיד הגזלן, גובה אותן מנכסים בני חורין:  מפני שהוא כמלווה על פה; ואם עמד הגזלן בדין, ונתחייב לשלם, ואחר כך מכר--גובה מנכסים משועבדין.

ו  [ה] גזל שדה, ואכל פירותיה--משלם כל הפירות שאכל מנכסים בני חורין.  גזל, והשביח--שמין לו, וידו על התחתונה:  אם השבח יתר על ההוצאה, נוטל ההוצאה בלבד מן הנגזל; ואם ההוצאה יתרה על השבח, אין לו מן ההוצאה אלא שיעור השבח.

ז  [ו] גזל שדה ומכרה, והשביחה הלוקח--אם השבח יתר על ההוצאה--נוטל ההוצאה מבעל השדה, ונוטל הקרן עם שאר השבח מן הגזלן:  [ז] הקרן מנכסים משועבדים, ושאר השבח מבני חורין.  ואם הכיר בה שהיא גזולה כשלקחה--אינו נוטל מן הגזלן אלא הקרן בלבד, ומפסיד שאר השבח היתר על ההוצאה.

ח  הייתה ההוצאה יתרה על השבח--בין שהכיר בה שהיא גזולה, בין שלא הכיר בה--אין לו מן ההוצאה אלא שיעור השבח:  נוטלו מבעל השדה; ונוטל הקרן מן הגזלן, מנכסים משועבדין.

ט  [ח] הגוזל שדה ומכרה, ואכל הלוקח פירותיה--מחשבין עליו כל הפירות שאכל, ומשלם לבעל השדה; וחוזר וגובה אותן מן הגזלן, מנכסים בני חורין.  ואם הכיר בה שהיא גזולה--אין לו פירות, ואינו גובה מן הגזלן אלא הקרן בלבד.

י  [ט] המוכר שדה שאינה שלו--אין ממכרו ממכר, ולא קנה לוקח כלום כמו שביארנו.  חזר הגזלן אחר שמכרה, ולקחה מבעליה--נתקיימה ביד הלוקח מן הגזלן.  ואפילו נתנה לו הגזלן מתנה כשהייתה גזולה בידו--כיון שחזר ולקחה, נתקיימה ביד זה שקיבל המתנה:  שמפני זה טרח הגזלן, עד שקניה כדי לעמוד בנאמנותו.

יא  [י] לפיכך אם תבע הלוקח את הגזלן מפני שמכר לו שדה שאינה שלו, ונתחייב לשלם, והתחילו בית דין להכריז על נכסי הגזלן כדי להגבות מהן ללוקח, ואחר שהתחילו ההכרזות לקחה הגזלן מן הבעלים--לא נתקיימה ביד הלוקח:  שמאחר שהכריזו על נכסיו, נתגלה שאינו נאמן, ולא לקחה מן הבעלים, כדי להעמידה ביד הלוקח.

יב  [יא] לקחה הגזלן מן הבעלים, אחר שמכרה כשהיא גזולה, וחזר ומכרה לאחר, או נתנה במתנה, או הורישה--הרי גילה דעתו שאינו רוצה להעמידה ביד זה שלקחה ממנו כשהייתה גזולה.

יג  וכן אם נפלה לגזלן בירושה, לא נתקיימה ביד הלוקח.

יד  [יב] גבה אותה הגזלן בחובו--אם יש לנגזל קרקע אחרת, ואמר לו הגזלן זו אני גובה בחובי--הרי זה נתכוון להעמידה ביד הלוקח; ואם אין לנגזל קרקע אלא זו, לגבות חובו הוא שנתכוון.

טו  [יג] נתנוה הבעלים לגזלן מתנה, קנה אותה הלוקח:  שאילו לא טרח לבעלים, לא היו נותנים לו מתנה, ומפני זה טרח, כדי שיזכה בה בדין ויעמוד בנאמנותו ותתקיים ביד הלוקח.

טז  [יד] הגוזל שדה, ואחר שגזלה והוחזק גזלן עליה חזר ולקחה מבעלים הראשונים, וטען הנגזל ואמר אנוס הייתי בשעה שמכרתי לו, ושלא לדעתי מכרתי מחמת גזלנותו--לא זכה הגזלן, אף על פי שיש לו עדים שלקחה בפניהם; ותחזור השדה לבעליה, ומחזירין לגזלן הדמים שנתן.

יז  [טו] במה דברים אמורים, בשהעידו העדים שמנה בפניהם את המעות.  אבל אם העידו שבעל הקרקע מכר לגזלן, והודה לו בפניהם שנתן לו דמים כך וכך, והנגזל טוען שלא נתן לו כלום, ומחמת יראה הודה לו--אין לגזלן כלום, אלא מוציאין ממנו השדה בלא דמים, מפני שלא הודה לו אלא מן הפחד כשטען, הואיל והוחזק גזלן עליה.

יח  [טז] אין בעל השדה צריך לעשות מודעה על מכר זה:  הואיל והוחזק זה גזלן על שדה זו ואין ראיתו בה ראיה, אינו צריך למסור מודעה.  ואין דין גזלן, כדין האונס חברו ותלה אותו עד שימכור לו:  שזה האונס אינו רוצה לגזול, ולא גזלו עדיין כלום; לפיכך אם לא מסר המוכר האנוס מודעה, ממכרו קיים.

משנה תורה - ספר נזקים - הלכות גזילה ואבידה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח