משנה תורה - ספר טהרה - הלכות טומאת אוכלין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז

הלכות טומאת אוכלין פרק ח

א  חלות או כיכרים שכינסן והיו נושכות זו בזו ודעתו להפרישן, או שאפה חלה על גבי חלה בתנור ועדיין לא קרמו פניה, ונגע טבול יום באחת מהן--לא פסל אלא החלה שנגע בה; וכן המים שהרתיחו ונעשו כקובה, והגריסין שהרתיחו רתיחה ראשונה, ויין חדש ואורז שהרתיחו, ונגע טבול יום ברתיחה--אינו חיבור, ולא פסל אלא הרתיחה בלבד.  ובשאר כל הטומאות, בין קלות בין חמורות--הכול חיבור.

ב  אבל חלות שהיו נושכות זו בזו ואין דעתו להפריש, או שאפה חלה על גבי חלה ונשכו וקרמו בתנור, ורתיחת המים שאינה מחולחלת כקובה, ורתיחת גריסין שנייה, ורתיחת יין ישן, ורתיחת השמן בין חדש בין ישן, ורתיחת עדשים--הרי אלו חיבור בטבול יום, ואין צריך לומר בכל הטומאות.

ג  [ב] בצק שיצא בעת אפייה, ונמצא באמצע הכיכר כמו מסמר יוצא, וכן קצת הבצק שנמשך ונחרך בעת אפייה, והוא הנקרא חרחור--אם היו פחותין מכאצבע, ונגע טבול יום בהן--פסל כל הכיכר; וכן אם נגע בגרגר מלח קטן שבכיכר, פסל כל הכיכר.  ואין צריך לומר בכל הטומאות.

ד  אבל צרור שבכיכר או תורמוס וגרגר מלח גדול, וחרחור יתר מכאצבע, שנגע בהן אפילו אב הטומאה--הכיכר טהור; ואין צריך לומר בטבול יום.

ה  [ג] רקיק שנחרר חצייה וחצייה קיים, הרי זה אינו חיבור; נחרר האמצע והצדדין קיימין--אינן חיבור זה לזה אפילו באב הטומאה, ואין צריך לומר בטבול יום.

ו  בשר קודש שקרם עליו המרק, ונגע טבול יום בקופה--החתיכות מותרות; נגע בחתיכה, החתיכה וכל העולין עימה חיבור.  וכן בתבשיל קטנייות שקרם על גבי פרוסות.  שמן שהוא צף על גבי יין, ונגע טבול יום בשמן--לא פסל אלא השמן.

ז  [ד] ירק של תרומה וביצה טרופה ונתונה על גביו, ונגע טבול יום בביצה--לא פסל אלא קלח שכנגדו; ואם הייתה כמין כובע, אינה חיבור.  [ה] חוט של ביצה שקרם על דופנה של לפס, ונגע בו טבול יום--מן השפה ולפנים, חיבור; נגע מן השפה ולחוץ, אינו חיבור.  וכן בקטנייות שקרמו על שפת הקדירה.

ח  [ו] חבית שניקבה בין משוליה בין מצידיה, וסתם טבול יום הנקב בידו--נפסלה כולה.  [ז] המערה מכלי לכלי, ונגע טבול יום בקילוח--משערין זה שנגע בו באחד ומאה:  שתרומה טמאה שנתערבה באחד ומאה בטלה במיעוטה, כמו שביארנו בהלכות תרומות.

ט  [ח] טבול יום שהיה תורם את הבור, ונפלה ממנו חבית של תרומה ושקעה בבור של יין ונגע ביין שבבור--מן השפה ולחוץ, אינו חיבור; מן השפה ולפנים, חיבור.  ואם היה הבור פיטס--אפילו היה כלי גדול שמחזיק מאה כור, כולו חיבור; ואם נגע במקצת היין, פסל התרומה שבחבית שבקרקע הכלי.

י  [ט] הסולת של מנחות והלבונה והקטורת והגחלים שנגע טבול יום במקצתן, פסל את כולן.  במה דברים אמורים, בגחלים שחותה במחתה ביום הכיפורים, שהמחתה שחותה בה נכנס להיכל; אבל גחלים שחותה בכל יום, כשהוא מערה ממחתה של כסף לשל זהב--אם נתפזרו מן הגחלים--אין בהן קדושה, אלא מכבדן לאמה.

יא  [י] מקפה של חולין או רקיק של חולין, ושמן של תרומה צף על גביהן, ונגע טבול יום בשמן--לא פסל אלא השמן בלבד; ואם חיבץ--כל מקום שהלך השמן, פסל.  [יא] ירק של חולין שבישלו בשמן של תרומה, ונגע בו טבול יום--לא פסל אלא מקום מגעו.

יב  המקפה של תרומה, והשום והשמן של חולין, שנגע טבול יום במקצתן--פסל את כולן.  [יג] המקפה של חולין, והשום והשמן של תרומה, שנגע טבול יום במקצתן--לא פסל אלא מקום מגעו; אם היה השום מרובה, הולכין אחר הרוב.

יג  אימתיי, בזמן שהן גוש בקערה.  אבל אם היה מפוזר במדוכה, ונגע במקצתו--לא פסל אלא מקום מגעו, מפני שהוא רוצה בפיזורו.  ושאר כל הנידוכין שדרכן לדוכן במשקין, כגון השום בשמן--אם דכן שלא במשקין, וקיבצן--אף על פי שהן גוש בקערה ונגע בהן, לא פסל אלא מקום מגעו:  שהרי הן כעיגול של דבילה--שאם נטמא מקצתו, לא נטמא כולו.

יד  עיסה שקרא שם חלתה בצפונה או בדרומה, וכן קישות שקרא שם תרומתה בצפונה או בדרומה--הרי זה חיבור; ואם נגע טבול יום במקצת העיסה, נפסלה.  ניטלה חלתה מתוכה, וחזרה לתוכה--אינה חיבור.

טו  עיסה שנדמעה או שנתחמצה בשאור של תרומה, אינה נפסלת בטבול יום.  [טז] עיסה שהוכשרה במשקין, ונילושה במי פירות, ונגע בה טבול יום--לא פסל אלא מקום מגעו.

טז  [יז] מעשר ראשון שהוכשר, ונגע בו טבול יום או ידיים מסואבות--מפרישין ממנו תרומת מעשר בטהרה:  מפני שמעשר ראשון כחולין, וטבול יום וידיים מסואבות אינן פוסלין את החולין, שהשלישי בחולין טהור, כמו שביארנו.

יז  וכן האישה שהיא טבולת יום, לשה את העיסה וקוצה לה חלה, ומפרשתה ומנחתה בכלי, ונותנת הכלי עם שאר העיסה כאחת, ומקפת על הכול כדי לתרום מן המוקף, ואחר כך קוראה לה שם ואומרת הרי זו חלה; ומשתקרא לה שם--לא תיגע בה, שלא תפסול אותה.  וכך היא עושה, אם לשה בעריבה שהיא טבולת יום.

יח  לגין שהוא טבול יום שמילאהו מחבית מעשר שלא ניטלה תרומתו, ואמר הרי זו תרומת מעשר על מה שבחבית אחר שתחשך--הרי זו תרומה טהורה:  לפי שאינה נעשית תרומת מעשר עד שתחשך, כפי תנאו, ואחר שתחשך, יעריב שמשו של לגין ויטהר.  נשברה החבית קודם שתחשך, הלגין בטבלו; נשבר הלגין, החבית בטבלה.

יט  טבול יום מטומאת מת ומבעילת נידה, עושה בבית הבד.  וכן שאר הטמאים שטבלו, עושין בטהרות:  חוץ מן הזב והזבה בשביעי שלהן--שאף על פי שטבלו, לא יעשו בבית הבד ולא יתעסקו בטהרות, שמא יראו ונמצאו טמאים למפרע, שהרי סותרין הכול כמו שנתבאר.

משנה תורה - ספר טהרה - הלכות טומאת אוכלין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז