משנה תורה -
ספר הקרבנות -
הלכות חגיגה - הכול
פרק
א
ב
ג
א מצות עשה להקהיל את כל ישראל, אנשים ונשים וטף, בכל מוצאי שמיטה כשיעלו לרגל, ולקרות באוזניהם מן התורה פרשייות שהן מזרזות אותן במצוות ומחזקות ידיהם בדת האמת--שנאמר "מקץ שבע שנים, במועד שנת השמיטה--בחג הסוכות. בבוא כל ישראל . . . הקהל את העם, האנשים והנשים והטף, וגרך, אשר בשעריך . . ." (דברים לא,י-יב).
ב כל הפטור מן הראייה, פטור ממצות הקהל--חוץ מן הנשים והטף והערל; אבל הטמא פטור ממצות הקהל--שנאמר "בבוא כל ישראל" (דברים לא,יא), וזה אינו ראוי לביאה. והדבר ברור שהטומטום והאנדרוגינוס חייבין, שהרי הנשים חייבות.
ג אימתיי היו קוראין--במוצאי יום טוב הראשון של חג הסוכות, שהוא תחילת ימי חולו של מועד של שנה שמינית. והמלך הוא שיקרא באוזניהם, ובעזרת הנשים היו קוראין. וקורא כשהוא יושב; ואם קרא מעומד, הרי זה משובח.
ד מאיכן היה קורא: מתחילת חומש אלה הדברים עד סוף פרשת שמע; ומדלג ל"והיה, אם שמוע" (דברים יא,יג), וגומר אותה; ומדלג ל"עשר תעשר" (דברים יד,כב), וקורא מ"עשר תעשר" על הסדר עד סוף ברכות וקללות, עד "מלבד הברית, אשר כרת איתם בחורב" (דברים כח,סט), ופוסק.
ה [ד] כיצד הוא קורא: תוקעין בחצוצרות בכל ירושלים, כדי להקהיל את העם; ומביאין בימה גדולה, ושל עץ הייתה, ומעמידין אותה באמצע עזרת נשים. והמלך עולה ויושב עליה, כדי שישמעו קריאתו; וכל ישראל העולים לחג, מתקבצין סביביו. וחזן הכנסת נוטל ספר תורה, ונותנו לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנו לסגן, והסגן נותנו לכוהן גדול, וכוהן גדול נותנו למלך--כדי להדרו ברוב בני אדם. והמלך מקבלו כשהוא עומד; ואם רצה, יושב. ופותח ומברך כדרך שמברך כל קורא בתורה בבית הכנסת, וקורא הפרשייות שאמרנו עד שהוא גומר, וגולל ומברך לאחריה כדרך שמברכין בבתי כנסייות. ומוסיף שבע ברכות, ואלו הן.
ו רצה ה' אלוהינו בעמך ישראל . . ., מודים אנחנו לך . . ., אתה בחרתנו מכל העמים . . . עד מקדש ישראל והזמנים, כדרך שמברכין בתפילה; הרי שלוש ברכות כמטבען.
ז רביעית מתפלל על המקדש שיעמוד, וחותם בה השוכן בציון; חמישית מתפלל על ישראל שתעמוד מלכותם, וחותם בה הבוחר בישראל.
ח שישית מתפלל על הכוהנים שירצה האל עבודתם, וחותם בה מקדש הכוהנים; שביעית מתחנן ומתפלל בה כפי מה שהוא יכול, וחותם בה הושע ה' עמך ישראל, שעמך צריכין להיוושע, ברוך אתה ה' שומע תפילה.
ט [ה] הקריאה והברכות בלשון הקודש, שנאמר "תקרא את התורה הזאת" (דברים לא,יא)--בלשונה, אף על פי שיש שם לעוזות. [ו] וגרים שאינן מכירין, חייבין להכין ליבם, ולהקשיב אוזנם לשמוע באימה ויראה וגילה ורעדה, כיום שניתנה בו בסיניי.
י אפילו חכמים גדולים שיודעים כל התורה כולה, חייבין לשמוע בכוונה גדולה יתרה. ומי שאינו יכול לשמוע--מכוון ליבו לקריאה זו, שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת; ויראה עצמו כאילו עתה נצטווה בה, ומפי הגבורה שומעה--שהמלך שליח הוא, להשמיע דברי האל.
יא [ז] יום הקהל שחל להיות בשבת, מאחרין לאחר השבת, מפני תקיעת החצוצרות והתחינות, שאינן דוחין את השבת.
משנה תורה -
ספר הקרבנות -
הלכות חגיגה - הכול
פרק
א
ב
ג