משנה תורה - ספר עבודה - הלכות תמידין ומוספין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י

הלכות תמידין ומוספין פרק א

א  מצות עשה להקריב שני כבשים עולות בכל יום, והם הנקראים תמידין--אחד בבוקר ואחד בין הערביים, שנאמר "שניים ליום, עולה תמיד" (במדבר כח,ג).  [ב] ואימתיי זמן שחיטתן:  של בוקר, שוחטין אותו קודם שתעלה החמה, משיאיר פני כל המזרח; ופעם אחת דחקה שעה את הציבור בבית שני, והקריבו תמיד של שחר בארבע שעות ביום.

ב  [ג] תמיד של בין הערביים, שוחטין אותו משיאריך הצל ויוכר לכול שהאריך, והוא משש שעות ומחצה ומעלה, עד סוף היום; ולא היו שוחטין אותו בכל יום אלא בשמונה שעות ומחצה, וקרב בתשע ומחצה.

ג  ולמה מאחרין אותו שתי שעות אחר תחילת זמן שחיטתו, מפני הקרבנות של יחידים או של ציבור--לפי שאסור להקריב קרבן כלל קודם תמיד של שחר, ולא שוחטין קרבן אחר תמיד של בין הערביים:  חוץ מקרבן פסח לבדו, שאי אפשר שיקריבו כל ישראל פסחיהן בשתי שעות.

ד  אין שוחטין את הפסח, אלא אחר תמיד של בין הערביים; וכן מחוסרי כיפורים מקריבין כפרתן אחר תמיד של בין הערביים, ביום ארבעה עשר--כדי שיהיו טהורין לאכול פסחיהן לערב.

ה  ערב פסחים, בין בחול בין בשבת, היה התמיד נשחט בשבע ומחצה, וקרב בשמונה ומחצה--כדי שיהיה להם פנאי לשחוט פסחיהן; ואם חל ערב פסחים להיות ערב שבת, היו שוחטין אותו בשש ומחצה בתחילת זמנו, וקרב בשבע ומחצה--כדי שיהיה להם ריוח ביום לצלות קודם שייכנס השבת.

ו  אף על פי שאין שוחטין אחר תמיד של בין הערביים, מקטירין כל דבר הראוי להקטרה כל היום; ומקטירין אברי עולות והאימורין, עד חצי הלילה כמו שביארנו במעשה הקרבנות.  ואברין ואימורין שלא נתאכלו, בין מן התמיד בין משאר הקרבנות--מהפכין בהן כל הלילה עד הבוקר, שנאמר "כל הלילה, עד הבוקר" (ויקרא ו,ב).

ז  אברים של תמיד דוחין את הטומאה, ואינן דוחין את השבת, אלא בערב שבת בלבד, מקטירין אברי תמיד של ערב שבת:  שהתמיד--תחילתו דוחה שבת, וסופו אינו דוחה.

ח  חלבי שבת--קרבין בלילי יום טוב, אם חל יום טוב להיות במוצאי שבת; אבל אין קרבין בלילי יום הכיפורים, שנאמר "עולת שבת, בשבתו" (במדבר כח,י):  ולא בשבת אחרת, ולא עולת חול ביום טוב.  [ח] ארבעה עשר שחל להיות בשבת--מקטירין חלבי הפסחים בלילי יום טוב, מפני שהם כחלבי שבת.

ט  אין פוחתין משישה טלאים המבוקרין, בלשכת הטלאים שבמקדש; ויהיו מוכנים קודם יום הקרבה, בארבעה ימים.  אף על פי שהיו מבקרין אותו מתחילה, לא היו שוחטין את התמיד, עד שמבקרין אותו שנייה קודם השחיטה, לאור האבוקות; ומשקין אותו מים בכוס של זהב, כדי שיהיה נוח להפשט.

י  כמעשה תמיד של שחר, כן מעשה תמיד של בין הערביים; והכול כמעשה העולה שכתבנו במעשה הקרבנות.  ולא היו כופתין את הטלה, שלא יחקו את המינים, אלא אוחזין ידיו ורגליו, בידיהן; וכך הייתה עקידתו, ראשו לדרום ופניו למערב.

יא  תמיד של שחר--היה נשחט על קרן צפונית מערבית של בית המטבחיים, על טבעת שנייה; ושל בין הערביים--על קרן צפונית מזרחית ממנה, על טבעת שנייה:  כדי שיהיה כנגד השמש; דברי קבלה הן, שיהיו נשחטין כנגד השמש.

יב  טעו או שגגו, אפילו הזידו, ולא הקריבו תמיד של שחר--יקריבו תמיד של בין הערביים.  במה דברים אמורים, בשנתחנך המזבח.  אבל אם היה מזבח חדש, שעדיין לא קרב עליו כלום--לא יקריבו עליו תחילה בין הערביים:  שאין מחנכין מזבח העולה, אלא בתמיד של שחר.

משנה תורה - ספר עבודה - הלכות תמידין ומוספין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י