משנה תורה - ספר עבודה - הלכות מעשה הקרבנות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט

הלכות מעשה הקרבנות פרק יז

א  הנודר מנחה מאפה תנור--לא יביא מאפה כופח, ולא מאפה רעפים, ולא מאפה יורת הערביים.  [ב] האומר הרי עליי במחבת, והביא במרחשת, במרחשת, והביא במחבת--מה שהביא הביא, וידי חובתו לא יצא; ואם אמר זו להביא במרחשת, והביאה במחבת, או במחבת, והביאה במרחשת--הרי זו פסולה.  וכן כל כיוצא בזה.

ב  וכן האומר הרי עליי שני עשרונות להביאן בכלי אחד, והביאן בשני כלים, או בשני כלים, והביאן בכלי אחד--מה שהביא הביא; וידי חובתו לא יצא, שנאמר "כאשר נדרת לה'" (דברים כג,כד).  [ג] אלו להביא בכלי אחד, והביא בשני כלים, אלו להביא בשני כלים, והביא בכלי אחד--הרי אלו פסולין.

ג  לא קבען בשעת הנדר, אלא אמר הרי עליי שני עשרונות, ובשעת הפרשה קבען והפרישן בשני כלים, וחזר והביאן בכלי אחד--הרי אלו כשרים:  שנאמר "כאשר נדרת" (דברים כג,כד), ולא כאשר הפרשת.

ד  אמר הרי עליי שני עשרונות להביא בכלי אחד, והביא בשני כלים, אמרו לו בכלי אחד נדרת--הקריבם בשני כלים, הרי אלו פסולין; הקריבם בכלי אחד, הרי אלו כשרים.

ה  [ד] אמר הרי עליי שני עשרונות להביא בשני כלים, והביא בכלי אחד, אמרו לו בשני כלים נדרת--הקריבן בשני כלים, הרי אלו כשרים; הקריבן בכלי אחד, הרי אלו כשתי מנחות שנתערבו.

ו  [ה] האומר הרי עליי מנחה, יביא אחת מחמשת מיני מנחות הבאות בנדר ונדבה; אמר הרי עליי מנחות, יביא שני מיני מנחות מחמשתן; אמר הרי עליי מין מנחות, יביא שתי מנחות ממין אחד.  הרי עליי מיני מנחות, יביא שתי מנחות משני מינין; וכן אם אמר מיני מנחה, יביא שני מינין.  קבע נדרו במין מהן, ושכחו--מביא חמשתן.

ז  [ו] אין היחיד מביא מנחה בכלי אחד, יתר משישים עישרון; ואם נדר יותר משישים--מביא שישים בכלי אחד, והשאר בכלי שני:  שאין יכולין להיבלל כאחד אלא שישים; אבל יתר על שישים, אין נבללין.  אף על פי שאין הבלילה מעכבת כמו שביארנו, אמרו חכמים, כל הראוי לבלילה, אין הבלילה מעכבת בו; וכל שאינו ראוי לבלילה, הבלילה מעכבת בו.

ח  [ז] אמר הרי עליי מאה אחד ועשרים עישרון--מביא מאה ועשרים בשני כלים, שישים בכל כלי, ומביא עישרון אחד בכלי שלישי.

ט  אמר הרי עליי עישרון, מביא עישרון אחד.  הרי עליי עשרונות, יביא שניים; פירש נדרו, ושכח כמה עישרון פירש--יביא שישים עישרון בכלי אחד.  שכח כמה עישרון פירש, ובאיזה מין קבעו--הרי זה מביא שישים עישרון, מכל מין ומין מחמשתן.

י  [ח] קבע נדרו, ושכח כמה עשרונות נדר ובכמה כלים נדר--הרי זה מביא מאחד ועד שישים, בשישים כלי.  כיצד:  מביא עישרון אחד בכלי ראשון, ושני עשרונות בכלי שני, ושלושה עשרונות בשלישי, עד שיהיו שישים עישרון בכלי האחרון.  ואם שכח אף באיזה מין קבע--מביא על סדר זה שישים כלי, מכל מין; ונמצא מביא מכל מין, אלף ושמונה מאות ושלושים עישרון.

יא  [ט] האומר הרי עליי מנחת שעורים, או מנחת חצי עישרון, או מנחת שלא שמן ולבונה--הרי זה פטור, שלא התנדב דבר שכמוהו מקריבין.  אמר הרי עליי מנחה מן השעורים, או מן העדשים, או מנחה בלא שמן ולבונה, או מנחה חצי עישרון--שואלין אותו:  אם אמר לא נדרתי אלא על דעת שמותר להקריב כזה, ואילו ידעתי שאין מקריבין אלא עישרון שלם סולת בשמן ולבונה, לא הייתי נודר--הרי זה פטור; ואם אמר אילו הייתי יודע, הייתי נודר כדרך שמקריבין--הרי זה חייב להקריב כדרך שמקריבין.

יב  [י] נדר עישרון ומחצה, ואמר אילו הייתי יודע, הייתי נודר כדרך המתנדבין--הרי זה מביא שניים.  אמר הרי עליי קמח, או הרי עליי חצי עישרון, ולא הזכיר שם מנחה--הרי זה פטור, כמי שלא נדר מעולם.

יג  וכן האומר הרי עליי תודה בלא לחם, זבח בלא נסכים--הרי זה פטור; ואם אמר אילו הייתי יודע שאין מקריבין כן, הייתי נודר כדרך הנודרין--הרי זה חייב להביא כדרך המקריבין.

יד  [יא] האומר הרי עליי לחמי תודה, יביא תודה ולחמה--שהדבר ידוע שאין מקריבין לחם בלא תודה, וסוף הקרבן הזכיר.  אמר הרי עליי לחם לפטור תודתו של פלוני, יביא לחם תודה עם תודת חברו.

טו  [יב] מתנדב אדם או נודר, יין בפני עצמו.  ואין מתנדבין לוג יין, ולא שני לוגין--שאין בנסכים לא לוג ולא שניים; ואין מתנדבין חמישה--שאין חמשת לוגין ראויין לא לנסכי בהמה אחת, ולא לנסכי שתי בהמות.  אבל מתנדבין שלושה, וארבעה, ושישה, ומשישה ומעלה--מפני שהן ראויין לנסכי בהמות.

טז  [יג] כיצד:  נדר שבעה, הרי הן כנסכי כבש ואיל; נדר שמונה, הרי אלו כנסכי שני אילים; תשעה, כנסכי שור וכבש, או כנסכי שלושה כבשים; נדר עשרה, הרי אלו כנסכי שור ואיל, או שני כבשים ואיל.  וכן עד לעולם.

יז  [יד] נדר חמשת לוגין--אומרין לו השלם שישה, שהרי קבען לקרבן; אבל אם נדר לוג או שניים--פטור, שהרי אינן ראויין כלל, לא הן ולא מקצתן.  ואין מתנדבין ולא נודרין פחות מלוג שמן--שאין לך מנחה פחותה מעישרון, והיא צריכה לוג אחד שמן.

יח  [טו] האומר הרי עליי יין, לא יפחות משלושת לוגין; הרי עליי שמן, לא יפחות מלוג.  פירש נדרו, ושכח כמה לוג נדר מן היין או מן השמן--יביא מאה וארבעים לוג:  שאין לך יום שמקריבין בו הציבור קרבנות מרובות, יותר מיום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת, ויהיו הנסכים בו ביום מאה וארבעים לוג שמן וכמותם יין, כמו שיתבאר בהלכות תמידין ומוספין.

משנה תורה - ספר עבודה - הלכות מעשה הקרבנות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט