משנה תורה - ספר עבודה - הלכות מעשה הקרבנות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט

הלכות מעשה הקרבנות פרק ח

א  חומר בחטאת הבהמה, משאר קודשי קודשים:  שדם חטאת הבהמה שניתז מן הכלי שקיבל בו הדם קודם הזיה, על הבגד--טעון כיבוס במים בעזרה, שנאמר "ואשר ייזה מדמה, על הבגד--אשר ייזה עליה, תכבס במקום קדוש" (ויקרא ו,כ).

ב  אחד הבגד, ואחד השק, ואחד העור הרך--טעונין כיבוס; אבל העור הקשה--הרי הוא כעץ, וגורד הדם מעליו.  ואחד דם חטאת הנאכלת, או דם חטאת הנשרפת; אבל לא דם חטאת העוף, שנאמר "תישחט החטאת" (ויקרא ו,יח)--בנשחטת הכתוב מדבר, לא בנמלקת.

ג  חטאת שנפסלה, אין דמה טעון כיבוס, בין שהייתה לה שעת הכושר, בין שלא הייתה לה שעת הכושר.  איזו היא שהייתה לה שעת הכושר--שלנה, ושנטמאת, ושיצאת חוץ לעזרה; ואיזו היא שלא הייתה לה שעת הכושר--שנפסלה בשחיטה, או בזריקת דמה.

ד  אין טעון כיבוס, אלא מקום הדם בלבד:  והוא--שיהיה על כלי שראוי לקבל טומאה, וראוי לכיבוס.  אבל אם ניתז על כלי עץ, או כלי מתכות--אינו טעון כיבוס, לפי שאינן ראויין לכיבוס:  אלא גורדן בלבד.  [ה] ניתז על עור הדג--אינו טעון כיבוס, לפי שאינו ראוי לקבל טומאה.

ה  אבל אם ניתז על עור בהמה--עד שלא הופשט, אינו טעון כיבוס; אחר שהופשט, טעון כיבוס--שאף על פי שאינו עתה מקבל טומאה, הרי הוא ראוי לקבל טומאה לאחר שיתעבד.

ו  ניתז מן הצוואר על הבגד, או מעל קרן המזבח, או שנשפך הדם על הרצפה, ואספו וניתז ממנו על הבגד--אינו טעון כיבוס, שנאמר "ואשר ייזה מדמה" (ויקרא ו,כ):  לא אמרתי אלא בדם שנתקבל בכלי שרת, וראוי להזיה, ויש בו כדי הזיה.

ז  נתן ארבע המתנות, ואחר כך ניתז מן הכוס על הבגד משיירי הדם--אינו טעון כיבוס, ואף על פי שעדיין לא זרק השיירים על היסוד; וכן בחטאות הנשרפות.  [ח] ניתז מאצבעו אחר שיצאת הזיה מידו--אינו טעון כיבוס, ששיירי הדם שבאצבע פסולין להזיה.

ח  [ט] ניתז מן הבגד לבגד שני, אין הבגד השני טעון כיבוס; ניתז על בגד טמא, אינו טעון כיבוס.  ניתז דם החטאת על הבגד, וניתז על דם החטאת דם חולין--טעון כיבוס; אבל אם ניתז דם החולין תחילה, וניתז עליו דם החטאת--אינו טעון כיבוס, שהרי לא נבלע בו.

ט  [י] כשמכבסין את מקום הדם, מכבסין אותו במים יפה יפה, עד שלא יישאר לו רושם; וכל שבעת הסמנין שמעבירין על הכתם, מעבירין על דם חטאת--חוץ ממי רגליים, שאין מכניסין מי רגליים למקדש.

י  [יא] כלי חרס שנתבשלה בו החטאת הנאכלת, טעון שבירה בעזרה, וכלי מתכות שנתבשלה בו, טעון מריקה ושטיפה במים בעזרה--שנאמר "וכלי חרש אשר תבושל בו, יישבר" (ויקרא ו,כא).  ואף על פי שלא נאמר כאן במקום קדוש, הרי דינן כדין הכיבוס:  מה כיבוס הבגד, בקודש--אף שבירת כלי חרס ושטיפת כלי מתכות ומריקתו, בקודש.  ואחד כלי שבישל בו, או כלי שעירה לתוכו רותח.

יא  [יב] מריקה בחמין, ושטיפה בצונן; במים--לא ביין, ולא במזג, ולא בשאר משקין.  והמריקה והשטיפה, כמריקת הכוס ושטיפתו.  והשפוד והאסכלה--מגעילן במים חמין על גבי האש, ואחר כך מדיחן.

יב  [יג] במה דברים אמורים, שבישל בהן אחר שנזרק דמה כהלכתו; אבל אם בישל קודם זריקה, או שבישל בשר חטאת הנשרפת--אינו טעון מריקה ושטיפה.  בישל במקצת הכלי, כולו טעון מריקה ושטיפה.  [יד] צלה הבשר בתנור של חרס--יש בדבר ספק אם יישבר, הואיל ונתבשלה בו, או לא יישבר, הואיל ולא נגעה בו.

יג  ולא בחטאת בלבד--אלא כל הכלים שמשתמשין בהן בקודשים על ידי חמין, בין קודשי קודשים בין קודשים קלים, טעונין מריקה ושטיפה, עקב אכילה.  וכן השפוד והאסכלה--מגעילן, עקב אכילה.  ואינו מניחן עד זמן אכילה שנייה; אלא כשישלים לאכול, יגעיל השפוד והאסכלה, וימרוק וישטוף הכלי--בין כלי מתכות, בין כלי חרס:  חוץ מן החטאת, שהוא שובר בה כלי חרס.

יד  ומבשל, ושונה, ומשלש מיד--בין בכלי מתכות בין בכלי חרס, וממרק ושוטף עד סוף אכילה.  [טו] כלי גללים, כלי אבנים, וכלי אדמה--אינן טעונין מריקה ושטיפה, אפילו בחטאת, אלא הדחה בלבד.

טו  נאמר בחטאת "כול אשר ייגע בבשרה, יקדש" (ויקרא ו,כ), להיות כמוה:  אם פסולה היא, הנוגע בה פסול; ואם כשרה היא, הנוגע בה ייאכל כמוה ובקדושתה.  [טז] במה דברים אמורים, בשנבלעה בו; אבל נגיעה בלא הבלעה, אינה מקדשת.  ואחד חטאת, ואחד שאר קודשים--בין קלים בין חמורים, שנאמר "זאת התורה, לעולה למנחה . . ." (ויקרא ז,לז).  [יז] נגע בשרה ברקיק, ונבלע במקצתו--לא נתקדש כולו, אלא חותך מקום הבלע.

טז  [יח] כלי שבישל בו קודשים וחולין, או קודשי קודשים וקדשים קלים--אם יש בהן בנותן טעם--הרי הכול נאכל כחמור שבהן, וטעון הכלי מריקה ושטיפה; והכול כחמור שבהן לכל דבר.  ואם לא נתן טעם זה בזה--אין הקלים נאכלין כחמורים, ואינן כמותן לכל דבר, אלא הכלי טעון מריקה ושטיפה.

יז  [יט] בגד שניתז עליו דם החטאת, ויצא חוץ לעזרה--מחזירו לעזרה, ומכבסו שם.  נטמא חוץ לעזרה, כיצד יעשה:  קורעו כדי שיטהר, ומכניסו ומכבסו בפנים; וצריך להניח בו שלם כדי מעפורת--לפי שנאמר "בגד" (ויקרא ו,כ), צריך לכבס בגד.  ואף על פי שהוא טמא מדבריהם, מפני כדי המעפורת שנשארה בו--כיון שנקרע רובו, טהר מן התורה ומותר להכניסו למקדש לכבס הדם.

יח  [כ] מעיל שניתז עליו דם חטאת, ויצא ונטמא בחוץ, כיצד הוא עושה, והרי הקורע אותו לוקה כמו שביארנו:  מכניסו פחות משלוש אצבעות, ומכבסו בפנים; ואחר שיתכבס כל הדם מעט מעט, מטבילין אותו בחוץ.

יט  [כא] כלי חרס שבישל בו החטאת, ויצא--מכניסו, ושוברו בפנים.  נטמא בחוץ--נוקבו בכדי שורש קטן, כדי שיטהר, ומכניסו, ושוברו בפנים; ואם נקבו נקב גדול מזה, אינו שוברו בפנים--שהרי אינו כלי, ואין שוברין בפנים אלא כלים.

כ  וכן כלי מתכות שבישלה בו, ויצא חוץ לעזרה--מכניסו, ומורקו ושוטפו בפנים; נטמא כשיצא--פוחתו עד שיטהר, ומכניסו, וחוזר בפנים ומרדדו עד שייסתם הפחת, ויחזור כתבנית הכלים; ואחר כך מורקו ושוטפו בעזרה--שנאמר "ואם בכלי נחושת . . ." (ויקרא ו,כא), אין מורקין בפנים אלא כלים.

משנה תורה - ספר עבודה - הלכות מעשה הקרבנות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט