משנה תורה - ספר עבודה - הלכות כלי המקדש והעובדים בו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י

הלכות כלי המקדש פרק ט

א  כיצד מעשה הציץ:  עושה טס של זהב רוחב שתי אצבעות, ומקיף מאוזן לאוזן.  וכותב עליו שני שיטין, קודש לה'--קודש מלמטה, לה' מלמעלה.  ואם כתבו בשיטה אחת, כשר; ופעמים, כתבוהו שיטה אחת.  [ב] והאותייות בולטות לפניו--חופר את האותייות מאחריו, והוא מודבק על השעווה, עד שבולט.

ב  והוא נקוב בשתי קצותיו; ופתיל תכלת למטה ממנו נכנס מנקב לנקב, כדי שיהיה נקשר בפתיל כנגד העורף.

ג  המעיל כולו תכלת, וחוטיו כפולין שנים עשר; ופיו ארוג בתחילת אריגתו.  ואין לו בית יד, אלא נחלק כנפיים מן סוף הגרון עד למטה כדרך כל המעילים.  ואינו מחובר אלא כנגד כל הגרון בלבד.  והקורע פי המעיל--לוקה, שנאמר "לא ייקרע" (שמות כח,לב; שמות לט,כג); והוא הדין לכל בגדי כהונה, שהקורע אותם דרך השחתה לוקה.

ד  ומביא תכלת וארגמן ותולעת שני, כל מין משלושתן שזור שמונה, לפי שנאמר בשוליו "מושזר" (שמות לט,כד); נמצאו חוטי השוליים ארבעה ועשרים.  ועושה אותן כמין רימונים שלא פתחו פיהן, ותולה אותן במעיל.  ומביא שבעים ושניים זוגים, ובהם שבעים ושניים ענבולים--הכול זהב; ותולה בו שלושים ושישה בשולי כנף זה, ושלושים ושישה בשולי כנף זה; והזוג עם הענבול התלוי בו שניהם כאחד, נקרא פעמון.  עד שיהיו שוליו משני צדדיו, "פעמון ורימון פעמון ורימון" (שמות לט,כו).

ה  הזהב שבאריגת האיפוד והחושן האמור בתורה, ככה הוא מעשהו--לוקח חוט אחד זהב טהור, ונותנו עם שישה חוטין של תכלת, וכופל השבעה חוטין כאחד; וכן הוא עושה חוט זהב עם שישה של ארגמן, וחוט אחד עם שישה של שני, וחוט אחד עם שישה של פשתים:  נמצאו ארבעה חוטי זהב, ונמצאו כל החוטים שמונה ועשרים, שנאמר "וירקעו את פחי הזהב . . . לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן, ובתוך תולעת השני ובתוך השש" (שמות לט,ג)--מלמד שחוט הזהב כפול בתוכן.

ו  כיצד מעשה החושן:  אורג בגד מעשה חושב מן הזהב והתכלת והארגמן ותולעת השני והשש, על עשרים ושמונה חוטין כמו שביארנו--אורכו אמה ורוחבו זרת, וכופלו לשניים; נמצא זרת על זרת מרובע.  וקובע בו ארבעה טורים של אבן המפורשים בתורה--כל אבן מהן מרובע, ומשוקע בבית של זהב שמקיפו מלמטה ומארבע רוחותיו.

ז  ומפתח על האבנים שמות השבטים כתולדותם--ונמצא כותב על האודם ראובן, ועל ישפה בנימין; וכותב בתחילה למעלה מראובן אברהם יצחק ויעקוב, וכותב למטה מבנימין שבטי יה--כדי שיהיו כל האותייות מצויות שם.

ח  ועושה על ארבע זווייות של חושן, ארבע טבעות זהב.  ונותן בשתי הטבעות של מעלה שהחושן נתלה בהן שתי עבותות זהב, והם הנקראים שרשות; ונותן בשתי טבעות של מטה שהן כנגד הדדים, שני פתילי תכלת.

ט  האיפוד--רוחבו כרוחב גבו של אדם מכתף לכתף, ואורכו מכנגד אצילי הידיים מאחוריו עד הרגליים.  ויש לו כמו שתי ידות יוצאות ממנו באריג לכאן ולכאן, שחוגרין אותו בהם; והם הנקראין חשב האיפוד.  והכול ארוג זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש, על עשרים ושמונה חוטין--כמעשה החושן.

י  ותופר עליו שתי כתפות, כדי שיהיו על כתפות הכוהן.  וקובע על כל כתף וכתף אבן שוהם מרובע, מושקע בבית של זהב; ומפתח על שתי האבנים שמות השבטים, שישה על אבן זו ושישה על אבן זו כתולדותם, וכותבין שם יוסף, יהוסף:  ונמצאו חמש ועשרים אות באבן זו, וחמש ועשרים אות באבן זו; וכך היו כותבין [איור הושמט כאן].  והאבן שכתוב בה ראובן, על כתפו הימנית; והאבן שכתוב בה שמעון, על כתפו השמאלית.

יא  ועושה בכל כתף שתי טבעות--אחת מלמעלה בראש הכתף, ואחת מלמטה לכתף למעלה מן החשב; ונותן שתי עבותות זהב בשתי טבעות שלמעלה, והם הנקראים שרשרות.  וזו היא צורת האיפוד [איור הושמט כאן].

יב  [י] ואחר כך מכניס קצות העבותות של חושן, בטבעות שלמעלה בכתפות האיפוד; ומכניס שני פתילי התכלת שבשולי החושן, בשתי הטבעות שלמעלה מחשב האיפוד.  ומורידין את השרשרות שבטבעות כתפות האיפוד, עד טבעות החושן העליונות--כדי שידבקו זה בזה, "ולא ייזח החושן, מעל האיפוד" (שמות כח,כח; שמות לט,כא).  וכל המזיח חושן מעל האיפוד, ומפרק חיבורן דרך קלקול--לוקה.

יג  [יא] נמצא כשלובש האיפוד עם החושן--יהיה החושן על ליבו בשווה, והאיפוד מאחריו, וחשב האיפוד קשור על ליבו תחת החושן, ושתי כתפות האיפוד על שתי כתפיו; ושתי עבותות זהב יורדות מעל כתפו מכאן ושתי עבותות זהב מכאן, מכתפות האיפוד עד טבעות החושן; ושני חוטי תכלת מרוכסין מתחת אצילי ידיו, משתי טבעות החושן התחתונות עד שתי טבעות כתפות האיפוד התחתונות, שהם למעלה מן החשב.

משנה תורה - ספר עבודה - הלכות כלי המקדש והעובדים בו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י