משנה תורה -
ספר עבודה -
הלכות כלי המקדש והעובדים בו - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
א כוהן גדול--צריך שיהיה גדול מכל אחיו הכוהנים בנואי, בכוח, בעושר, בחכמה, ובמראה: אם אין לו ממון--כל הכוהנים נותנין לו משלהם כל אחד ואחד לפי עושרו, עד שיעשיר יותר מעשיר שבכולן. [ב] ואין אחד מכל אלו מעכב, אלא כל זה למצוה; אבל אם נתרבה מכל מקום, נתרבה.
ב [ג] וחייב כוהן גדול לנהוג כבוד בעצמו, ולא יקל עצמו עם שאר העם; ולא יראו אותו ערום, ולא בבית הכיסא, ולא במרחץ, ולא כשהוא מסתפר--שנאמר "הכוהן הגדול מאחיו" (ויקרא כא,י), מלמד שנוהגין בו גדולה יתרה. רצה הוא שירחצו אחרים עימו, הרשות בידו.
ג [ד] לא ייכנס לבית המשתה; ולא לסעודות של רבים, אפילו הם של מצוה. אבל הולך הוא, אם רצה, לבית האבל. וכשהוא הולך, אינו הולך בערבוביה עם שאר הכוהנים, אלא הכוהנים מסבבין אותו, וחולקין לו כבוד; והסגן ממצעו בינו לבין העם, והסגן ומשוח שעבר מימינו, וראש בית אב והאבילים וכל העם משמאלו. ואומר לאבילים, תנוחמו; והן מכבדין אותו, כפי כוחן.
ד [ה] מת לו מת--אינו יוצא אחריו, ואינו יוצא מפתח ביתו או מן המקדש; וכל העם באים לנחמו לביתו. והוא עומד בשורה, וסגן מימינו וראש בית אב משמאלו; ואומרים לו אנו כפרתך, והוא אומר להם תתברכו מן השמיים. [ו] וכשמברין אותו, כל העם מסובין על הארץ; והוא מסב על הספסל.
ה ואינו קורע על מתו כשאר הכוהנים, שנאמר "ובגדיו לא יפרום" (ויקרא כא,י); ואם קרע, לוקה. אבל קורע הוא מלמטה, כנגד רגליו. ואינו מרבה פרע לעולם, שנאמר "את ראשו לא יפרע" (שם)--ואפילו בעת שלא ייכנס למקדש; אלא מספר מערב שבת לערב שבת. ואינו מספר בתער אלא בזוג ראש שערה זו בעיקר זו, עד שייראה כאילו הוא צמח כאחד--שנאמר "ראשם לא יגלחו, ופרע לא ישלחו; כסום יכסמו, את ראשיהם" (יחזקאל מד,כ).
ו [ז] ובית יהיה לו מוכן במקדש, והיא הנקראת לשכת כוהן גדול. וכבודו ותפארתו שיהיה יושב במקדש, כל היום; ולא ייצא אלא לביתו בלבד, בלילה או שעה או שתיים ביום. ויהיה ביתו בירושלים, ואינו זז משם.
ז [ח] וכוהן גדול דן, ודנין אותו, ומעידין עליו; ואין דנין אותו דיני נפשות אלא בבית דין הגדול בלבד, שנאמר "כל הדבר הגדול יביאו אליך" (שמות יח,כב). [ט] היה יודע עדות--אינו חייב להעידה, ואפילו בבית דין הגדול: שזה אינו כבוד לו, שילך ויעיד. ואם הייתה עדות למלך ישראל--הרי זה הולך לבית דין הגדול, ומעיד לו.
ח [י] וכבר ביארנו בספר חמישי שהוא אסור באלמנה, ומצווה על הבתולה. ואינו נושא שתי נשים; ואם נשא שתיים, אינו יכול לעבוד ביום הצום עד שיגרש אחת. וחולץ, וחולצים לאשתו; ומייבמין את אשתו. ואם גירש אישה, מותרת להינשא לשאר העם.
ט [יא] בזמן שכוהן גדול נכנס להיכל להשתחוות, שלושה אוחזין בו, אחד בימינו ואחד בשמאלו, ואחד באבנים טובות של איפוד מאחוריו; וייכנס להיכל, וישתחווה. וכיון שישמע הסגן קול רגליו של כוהן גדול שהוא יוצא, מגביה לו את הפרוכת; ואחר שיצא, ייכנסו אחיו הכוהנים וישתחוו וייצאו.
י [יב] בכל יום שירצה להקטיר הקטורת, מקטיר. ונוטל חלק בראש בקודשי המקדש כולן. כיצד: כשירצה, אומר זו החטאת שלי וזה האשם שלי; ואינו עובד בפיס, אלא כל עת שירצה להקריב, מקריב כל מה שירצה. והרי הוא בקודשי הגבול, כשאר הכוהנים.
יא [יג] בזמן שרוצה כוהן גדול להקריב, היה עולה בכבש והסגן מימינו; הגיע למחצית הכבש, תפסו הסגן בימינו והעלהו, והושיט לו הכוהן שהוא מוליך את ראש העולה, האברים שבידו; וסומך עליהן, וזורקן לאש. [יד] וכך היו מושיטין לו שאר האברים--כל אחד ואחד נותן אברים שבידו לראשון, והראשון נותן לכוהן גדול; והוא סומך, וזורק לאש.
יב ואם רצה לסמוך בלבד, ויהיה אחד זורק לאש--עושה. ואין שם סמיכה על האברים אלא לכוהן גדול בלבד, מפני כבודו; אבל כל הסמיכות, על בעלי חיים הם.
יג [טו] כשיגדיל הכוהן, וייעשה איש--הרי הוא כשר לעבודה; אבל אחיו הכוהנים לא היו מניחין אותו לעבוד במקדש, עד שיהיה בן עשרים שנה. ואינו נכנס לעזרה לעבודה תחילה, אלא בשעה שהלויים אומרים שירה.
יד [טז] אין הכוהן עובד תחילה, וכן כוהן גדול אינו עובד תחילה--עד שיביא עשירית האיפה משלו, ועובדה בידו: שנאמר "זה קרבן אהרון ובניו אשר יקריבו לה', ביום הימשח אותו" (ויקרא ו,יג). ואם עבד קודם שיביא עשירית האיפה, וכן כוהן גדול שעבד בכהונה גדולה קודם שיביא עשירית האיפה--עבודתן כשרה.
טו [יז] כוהן שלא עבד עדיין מימיו, שמינו אותו כוהן גדול--הרי זה מביא עשירית האיפה, ועובדה בידו תחילה כשאר חינוך כל כוהן הדיוט; ואחר כך מקריב עשירית האיפה שנייה, שהיא חינוך כוהן גדול; ואחר כך מקריב עשירית האיפה שלישית, שהיא חביתי כוהן גדול שמקריב בכל יום כמו שיתבאר: ומעשה שלושתן, שווה הוא.
משנה תורה -
ספר עבודה -
הלכות כלי המקדש והעובדים בו - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י