משנה תורה - ספר עבודה - הלכות כלי המקדש והעובדים בו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י


הלכות כלי המקדש פרק א

א  מצות עשה לעשות שמן המשחה, שיהיה מוכן לדברים שצריכין משיחה בו--שנאמר "ועשית אותו, שמן משחת קודש . . ." (שמות ל,כה).  [ב] וככה עשהו משה רבנו במדבר--לקח מן המור והקינמון והקידה, מכל אחד משלושתן חמש מאות שקל בשקל הקודש; ומקנה הבושם חמישים ומאתיים:  וזה שנאמר בתורה "וקינמון בשם מחציתו חמישים ומאתיים" (שמות ל,כג)--ששוקלים אותו בשני פעמים, חמישים ומאתיים בכל פעם.

ב  ושחק כל אחד ואחד לבדו, ועירב הכול, ושרה אותן במים זכין ומתוקין, עד שיצא כל כוחן במים; ונתן על המים שמן זית הין--והוא שנים עשר לוג, כל לוג ארבע רביעייות; ובישל הכול על האש, עד שאבדו המים ונשאר השמן.  והניחו בכלי לדורות.

ג  המור--הוא הדם הצרור בחיה שבהודו, הידוע לכול שמתבשמין בו בני האדם בכל מקום.  והקינמון--הוא העץ הבא מאיי הודו, שריחו טוב ומתגמרים בו בני האדם.  והקידה, היא הקושט.  וקנה בושם--הם הקנים הדקים כתבן האדומים הבאים מאיי הודו, וריחן טוב והם ממיני בשמים שנותנין אותם הרופאים בצורי.

ד  העושה שמן המשחה כמעשה הזה וכמשקל הזה, ולא הוסיף ולא גרע--במזיד, חייב כרת; ובשוגג, מביא חטאת קבועה:  שנאמר "אשר ירקח כמוהו" (שמות ל,לג).  והוא, שיעשה אותו להימשח בו; אבל אם עשהו להתלמד, או ליתנו לאחרים--פטור.

ה  הסך משמן המשחה כזית--במזיד, חייב כרת; ובשוגג, מביא חטאת קבועה:  שנאמר "ואשר ייתן ממנו על זר--ונכרת, מעמיו" (שמות ל,לג).  ואין חייבין אלא על סיכת שמן המשחה שעשה משה--שנאמר "ממנו", מזה שנאמר בו "שמן משחת קודש יהיה זה, לי" (שמות ל,לא); ומעולם לא נעשה שמן אחר, חוץ ממה שעשה משה.

ו  אחד הסך את עצמו, ואחד הסך את אחרים--שנאמר "ואשר ייתן ממנו על זר" (שמות ל,לג).  הסך כלים, ובהמה, וגויים שהם כבהמה, או שסך מתים בו--פטור, שנאמר "על בשר אדם, לא ייסך" (שמות ל,לב).

ז  אין מושחין ממנו לדורות אלא כוהנים גדולים, ומשוח מלחמה, ומלכי בית דויד בלבד; אפילו כוהן בן כוהן--מושחין אותו, שנאמר "והכוהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה" (ויקרא כא,י).  [ח] בבית שני, שלא היה שם שמן המשחה--היה כוהן גדול מתרבה בלבישת בגדים בלבד, שהיה לובש בגדי כהונה גדולה.

ח  [ט] כיצד מושחין את הכוהן:  צק את השמן על ראשו, וסך ממנו על גבי עיניו כמין כי יווני כזה C--שנאמר "וייצוק משמן המשחה, על ראש אהרון; וימשח אותו, לקדשו" (ויקרא ח,יב).  ומלכי בית דויד, מושחין אותן כמין נזר על ראשו.  ולא ימשח במקומות אחרות, ולא ירבה בשמן.

ט  [י] הנותן משמן המשחה על גבי מלך או כוהן גדול שכבר נמשחו, פטור--שנאמר "ואשר ייתן ממנו על זר" (שמות ל,לג), ואין אלו זרים אצלו; אבל הסך ממנו אפילו למלך וכוהן גדול, חייב--שנאמר "על בשר אדם, לא ייסך" (שמות ל,לב), כל אדם במשמע.  וכוהן גדול שנטל שמן המשחה מראשו, וסך במעיו--חייב כרת:  והוא, שיסוך ממנו בכזית.

י  [יא] אין מושחין את המלך, אלא על גבי מעיין; ואין מושחין מלך בן מלך--שהמלכות ירושה למלך לעולם, שנאמר "הוא ובניו, בקרב ישראל" (דברים יז,כ).  ואם הייתה שם מחלוקת--מושחין אותו כדי לסלק המחלוקת, ולהודיע לכול שזה הוא המלך לבדו:  כמו שמשחו שלמה מפני מחלוקת אדונייהו, ויואש מפני עתליה, ויהואחז מפני יהויקים אחיו.  וזה שמשח אלישע ליהוא--לא בשמן המשחה משחו, אלא בשמן אפרסמון; ודבר זה, מסורת ביד חכמים.

יא  [יב] כל כלי המקדש שעשה משה במדבר--לא נתקדשו אלא במשיחתן בשמן המשחה, שנאמר "וימשחם, ויקדש אותם" (במדבר ז,א); ודבר זה אינו נוהג לדורות.  אלא הכלים כולן--כיון שנשתמשו בהן במקדש במלאכתן, נתקדשו:  שנאמר "אשר ישרתו בם בקודש" (במדבר ד,יב), בשירות הם מתקדשין.

יב  [יג] הכפות והקערות שמקבלין בהן המנחות, וכן המזרקות שמקבלין בהן הדם, ושאר כלי השרת כולן--של כסף ושל זהב היו; ומותר לעשותן של שאר מתכות, כמו שביארנו.  וכולן מתקדשין במלאכתן; ואם נשברו--מתיך אותן ועושה אותן כלי אחר, ואין קדושתן מסתלקת מהן לעולם.

יג  [יד] כלי הקודש שניקבו או שנסדקו--אין סותמין אותן, אלא מתיכין אותן ועושין אותן חדשים.  [טו] סכין שנשמט מן הניצב, או שנפגם--אין מחזירין אותו, ולא משחיזין אותו; אלא גונזין אותו בצד ההיכל בין הקודש והאולם לדרום, ועושין אחרים:  שאין ענייות, במקום עשירות.

יד  [טז] שתי מידות של יבש היו במקדש--עישרון, וחצי עישרון:  העישרון למנחות, וחצי העישרון לחלוק בו מנחת כוהן גדול שבכל יום.

טו  [יז] ושבע מידות של לח היו שם--הין, וחצי ההין, ושלישית ההין, ורביעית ההין, ולוג, וחצי לוג, ורביעית.  ולמה היו חצי ההין ורביעית ההין ושלישית ההין, למדידת הנסכים של זבחים; ולוג, למדידת שמן המנחות; וחצי לוג, למדידת שמן לכל נר מנרות המנורה; ורביעית, לחלק בה השמן לחביתין.  [יח] ואין לנו דבר למדוד בו הין; ולמה היה שם--הואיל והיה במקדש בימי משה, שמדד בו שמן לשמן המשחה.

טז  ובחצי לוג שהיה במקדש, היו מודדין מים למי סוטה ושמן לתודה; וברביעית שהייתה שם, היו מודדין שמן לחם נזיר ומים לטהרת מצורע.  ולא מפני מעשים אלו נתקדשו, אלא מפני המלאכות של מקדש שאמרנו.

יז  [יט] כל המידות האלו--קודש, ומכלי השרת; אלא שמידות הלח, נמשחו מבפנים ומבחוץ, וכלי היבש, לא נמשחו אלא מבפנים.  לפיכך בירוצי מידות הלח, קודש; ובירוצי מידות היבש, חול.


משנה תורה - ספר עבודה - הלכות כלי המקדש והעובדים בו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י