משנה תורה - ספר זרעים - הלכות תרומות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו

הלכות תרומות פרק ז

א  כוהן טמא אסור לאכול תרומה, בין טמאה בין טהורה--שנאמר "איש איש מזרע אהרון, והוא צרוע או זב--בקודשים לא יאכל" (ויקרא כב,ד):  איזה הוא קודש שאוכלין אותו כל זרע אהרון, זכרים ונקבות--הוי אומר תרומות.  אלא שהאוכל תרומה טהורה--חייב מיתה בידי שמיים, ולפיכך לוקה:  שנאמר "ושמרו את משמרתי, ולא ישאו עליו חטא" (ויקרא כב,ט).  וטמא שאכל תרומה טמאה--אף על פי שהוא בלאו--אינו לוקה, שהרי אינה קודש.

ב  אין הטמאים אוכלין בתרומה, עד שיעריבו שמשן וייצאו שלושה כוכבים בינוניים, וזה העת כמו שליש שעה אחר שקיעת החמה:  שנאמר "ובא השמש, וטהר" (ויקרא כב,ז), עד שיטהר הרקיע מן האור; "ואחר יאכל מן הקודשים" (שם).

ג  כוהן טהור שאכל תרומה טמאה--אינו לוקה, מפני שהיא בעשה:  שנאמר "ואחר יאכל מן הקודשים" (ויקרא כב,ז)--מדבר שהוא בקדושתו, הוא שיאכל כשיטהר; אבל דבר טמא, לא יאכל אף על פי שטהר.  ולאו הבא מכלל עשה, עשה הוא.

ד  מי שהיה אוכל בתרומה, והרגיש שנזדעזעו אבריו להוציא שכבת זרע--אוחז באמה, ובולע את התרומה.

ה  השוטה והחירש, מטבילין אותן ומאכילין אותן תרומה אחר שיעריבו שמשן.  ומשמרין אותן, שלא יישנו אחר הטבילה:  שאם יישנו, טמאים--אלא אם כן עשו להם כיס של נחושת, שמא יראה קרי.

ו  רוכבי גמלים אסורין לאכול בתרומה, עד שיטבלו ויעריבו שמשן--שהן בחזקת טומאה:  מפני חימום הרכיבה על עור הגמל, מוציא טיפה של שכבת זרע.

ז  המשמשת מיטתה--אם לא נתהפכה בשעת תשמיש--טובלת, ואוכלת בתרומה לערב; ואם נתהפכה בשעת תשמיש--הרי זו אסורה לאכול בתרומה כל שלושה ימים, שאי אפשר לה שלא תפלוט ותהיה טמאה כמו שיתבאר במקומו.

ח  תרומת חוצה לארץ--הואיל ועיקרה מדבריהן--אינה אסורה באכילה, אלא לכוהן שטומאה יוצאה עליו מגופו:  והן בעלי קראין, וזבין, וזבות, ונידות, ויולדות.  וכולן שטבלו--מותרין לאוכלה, אף על פי שלא העריבו שמשן.

ט  אבל טמאי מגע טמאות--בין שנגע במת שאי אפשר לנו היום ליטהר ממנו, בין שנגע בשרץ--אינו צריך לטבול לתרומת חוצה לארץ.  [ט] לפיכך כוהן קטן שעדיין לא ראה קרי, וקטנה שעדיין לא ראת נידה--אוכלין אותה תמיד בלא בדיקה, שחזקתן שלא יצאה טומאה עדיין עליהם.  והמצורע, הרי הוא כמי שטומאה יוצאה עליו מגופו:  והוא, שיטמא אותו כוהן מיוחס; אבל קודם שיטמאו הכוהן, טהור הוא.

י  כוהן ערל, אסור לאכול בתרומה מדין תורה--שהרי נאמר "תושב . . . ושכיר" בתרומה (ויקרא כב,י), ונאמר "תושב ושכיר" בפסח (שמות יב,מה):  מה "תושב ושכיר" האמור בפסח, ערל אסור בו--אף "תושב . . . ושכיר" האמור בתרומה, ערל אסור בה.  ואם אכל, לוקה מן התורה.

יא  משוך--מותר לאכול בתרומה, ואף על פי שנראה כערל; ומדברי סופרים שיימול פעם שנייה, עד שייראה מהול.  [יא] והנולד מהול, אוכל בתרומה; והטומטום אינו אוכל, מפני ספק ערל.  ואנדרוגינוס, מל ואוכל.

יב  הערל וכל הטמאין--אף על פי שהן אסורין מלאכול בתרומה, נשיהן ועבדיהן אוכלין.  [יג] פצוע דכא וכרות שופכה--הם ועבדיהן אוכלין, ונשיהן לא יאכלו.  אם לא ידע את אשתו משנעשה פצוע דכא וכרות שופכה, הרי אלו יאכלו; וכן אם נשא בת גרים, הרי זו אוכלת.  [יד] פצוע דכא כוהן שקידש בת כוהן, אינה אוכלת.

יג  סריס חמה, הוא ואשתו ועבדיו אוכלין.  אנדרוגינוס וטומטום, עבדיהן אוכלין; אבל לא נשותיהן.  [טו] חירש שוטה וקטן שקנו להן עבדים, אינן אוכלין; אבל אם קנו להם בית דין, או אפטרופין, או שנפלו להן בירושה--הרי אלו אוכלין.

יד  [טז] אנדרוגינוס שנבעל לפוסל מן התרומה, בין דרך זכרותו בין דרך נקבותו--נפסל מלאכול בתרומה כנשים, ואין עבדיו אוכלין.  וכן אם נבעל לאנדרוגינוס אחר שהוא פוסל בביאתו לאישה--נפסל, ואינו אוכל ולא מאכיל עבדיו:  והוא, שיבעול אותו דרך נקבותו; אבל דרך זכרותו, אין זכר פוסל זכר מן הכהונה.

טו  [יז] עבד של שותפין, שהיה אחד מהן אינו מאכיל--הרי זה העבד אסור לאכול.  וכל המאכיל בתרומה, מאכיל בחזה ושוק.

טז  [יח] בת ישראל שנישאת לכוהן, והכניסה לו בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל--הרי אלו יאכלו; וכן עבדי כוהן שקנו עבדים, ועבדי אשתו שקנו עבדים--יאכלו:  שנאמר "כי יקנה נפש קניין כספו" (ויקרא כב,יא)--אפילו קניין הקניין אוכל, וקניין האוכל מאכיל.  וקניין שאינו אוכל, אינו מאכיל אחרים.  [יט] בת כוהן שנישאת לישראל, והכניסה לו בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל--הרי אלו לא יאכלו.

יז  [כ] אלמנה לכוהן גדול, גרושה וחלוצה לכוהן הדיוט, בין כוהנת בין ישראלית, וכן שאר חייבי לאוין, והכניסה לו עבדי מלוג ועבדי צאן ברזל--עבדי מלוג לא יאכלו, אף על פי שהוא חייב במזונותם; ועבדי צאן ברזל יאכלו, מפני שהם של בעל.  נשא שנייה--היא אוכלת, ועבדי מלוג שלה לא יאכלו.

יח  [כא] כוהנת אלמנה שנתארסה לכוהן גדול, או גרושה לכוהן הדיוט--הואיל והן משמרות לביאה פסולה של תורה, הרי אלו לא יאכלו; וכן אם נכנסו לחופה בלא אירוסין--אינן אוכלות, שהחופה פוסלת אותן מלאכול.  נתאלמנו או נתגרשו מן האירוסין, חזרו להכשרן ואוכלות; מן הנישואין--לא יאכלו, שכבר נתחללו.

יט  [כב] כוהנת שמת בעלה כוהן, ונפלה לפני יבמים שיש בהן חלל--לא תאכל, מפני זיקת החלל:  ואפילו עשה בה אחד מן הכשרים מאמר, שאין המאמר קונה ביבמה קניין גמור.

כ  [כג] כוהן שנתן גט ליבמתו הכוהנת, שהיא נאסרה עליו, ועדיין זיקתו עליה--הרי זו אוכלת בתרומה:  מפני שהיא משומרת לביאה פסולה של דבריהן, שאין הגט פוסל היבמה אלא מדבריהן.  וכן כוהנת חלוצה או שנייה שנתארסה לכוהן, אוכלת.  כוהן הדיוט שנשא איילונית, הרי זו אוכלת בתרומה.

משנה תורה - ספר זרעים - הלכות תרומות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו