משנה תורה -
ספר הפלאה -
הלכות נדרים - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
א מפר אדם או מקיים נדרי אשתו או בתו בכל לשון, ואף על פי שאינה מכרת--שאין האישה צריכה לשמוע ההפרה או הקיום. [ב] וכיצד מפר: אומר מופר, או בטיל, או אין נדר זה כלום, וכיוצא בדברים שעניינם עקירת הנדר מעיקרו--בין בפניה, בין שלא בפניה.
ב אבל אם אמר לה אי איפשי שתידורי, או אין כאן נדר--הרי זה לא הפר; וכן האומר לאשתו או לבתו, מחול ליך, או מותר ליך, או שרוי ליך, וכל כיוצא בעניין זה--לא אמר כלום: שאין האב והבעל מתיר כמו החכם, אלא עוקר הנדר מתחילתו ומפירו.
ג וכיצד מקיים--כגון שיאמר לה קיים ליכי, או יפה נדרת, או אין כמותיך, או אילו לא נדרת הייתי מדירך, וכל כיוצא בדברים שמשמען שרצה בנדר זה.
ד המבטל נדרי אשתו או בתו--אינו צריך לומר כלום, ונתבטלו כל הנדרים. [ה] ומה הוא הביטול, שיכוף אותה לעשות דבר שאסרה אותו. אבל ההפרה, אינו כופה אותה אלא מפר לה ומניחה--אם רצת עושה, ואם רצת אינה עושה.
ה [ו] כיצד: נדרה או נשבעה שלא תאכל או שלא תשתה, ואמר לה, מופר ליך--הרי זה הפר, ומותרת לאכול ולשתות; נטל ונתן לה ואמר לה, טלי אכלי טלי שתי--הרי זו אוכלת ושותה, והנדר בטיל מאליו.
ו [ז] המפר נדרי בתו או אשתו, צריך להוציא בשפתיו; ואם הפר בליבו, אינו מופר. אבל המבטל, אינו צריך להוציא בשפתיו; אלא מבטל בליבו בלבד, וכופה אותה לעשות--בין עשת בין לא עשת, בטיל הנדר.
ז [ח] מפירין הנדרים בשבת, בין לצורך השבת בין שלא לצורך השבת; ולא יאמר לה בשבת, מופר ליך, כדרך שיאמר בחול--אלא מבטל בליבו, ואומר לה, טלי אכלי טלי שתי, וכיוצא בזה.
ח [ט] האומר לאשתו או לבתו, כל נדרים שתידורי מכאן ועד שאבוא ממקום פלוני, הרי הן קיימין, או הרי הן מופרין--לא אמר כלום. עשה שליח להפר לה, או להקים לה--אינו כלום, שנאמר "אישה יקימנו, ואישה יפרנו" (במדבר ל,יד); וכן האב--בעצמו, לא בשלוחו.
ט [י] אסרה עצמה בתאנים וענבים, בין בנדר בין בשבועה, בין שאסרה עצמה בכל המין, בין שאמרה תאנים וענבים אלו, וקיים לתאנים והפר לענבים, או שקיים לענבים והפר לתאנים--מה שקיים קיים, ומה שהפר מופר; וכן כל כיוצא בזה. ואין אומרין בהפרה, נדר שהופר מקצתו הופר כולו, כדרך שאומרין בהתרה.
י [יא] מי שנדרה אשתו, ושמע והתפיס עצמו בנדרה--אינו יכול להפר, שהרי קיים לה; נדר הוא, והתפיסה עצמה בנדרו--מפר את שלה, ושלו קיים. [יב] כיצד: שמע אשתו או בתו אומרת הריני נזירה, ואמר ואני--אינו יכול להפר, ושניהם נזירים; אמר הוא הריני נזיר, ושמעה היא ואמרה ואני--מפר לה, ושלו קיים. וכן כל כיוצא בזה.
יא [יג] נדר לעצמו, והדירה כמותו, וגמר בליבו להדירה, ואמרה אמן--הרי זה אינו יכול להפר; ואם נדר והדירה דרך שאלה, לידע מה בליבה, כמי שאמר לה התרצי בנדר זה להיות כמותי או לא, ואמרה אמן--הרי זה מפר לה.
יב [יד] כיצד: אמר לה הריני נזיר, ואת, כלומר ואת נזירה כמותי, ואמרה אמן--אינו יכול להפר לה; אמר לה הריני נזיר, ומה תאמרי האת נזירה כמותי, ואמרה אמן--הרי זה יפר. ואם הפר לה--שלו בטיל, שזה כמי שתלה נדרו בנדרה. אמרה לו הריני נזירה, ואתה, ואמר אמן--אינו יכול להפר. וכן כל כיוצא בזה.
יג [טו] האישה שנדרה, ושמע אחר והתפיס עצמו בנדרה ואמר ואני, ושמע אביה או בעלה והפר לה--שלה מופר; וזה שהתפיס עצמו, חייב.
יד [טז] האישה שאין לה בעל ואינה ברשות אב, ואמרה הרי הבשר אסור עליי לאחר שלושים יום, ונישאת בתוך שלושים יום--אף על פי שבשעה שחל הנדר הרי היא ברשות הבעל, אינו יכול להפר: שבעת הנדר לא הייתה ברשותו, ועל זה נאמר "ונדר אלמנה, וגרושה . . ." (במדבר ל,י); ואפילו הייתה מאורסת לו בשעת הנדר--שאין הבעל מפר בקודמין, כמו שביארנו.
טו [יז] נדרה תחת בעלה שיהיה הבשר אסור עליה לאחר שלושים יום, או שתהיה נזירה לאחר שלושים יום, והפר לה בעלה, ומת או גירשה בתוך שלושים יום--אף על פי שבשעה שהיה לנדר לחול, הרי היא גרושה או אלמנה--הרי זו מותרת, שכבר הפר לה נדר זה.
טז [יח] אלמנה וגרושה שאמרה הריני אסורה ביין כשאינשא, ונישאת--אין הבעל יכול להפר; אמרה והיא תחת בעלה, הריני אסורה בבשר כשאתגרש--הרי הבעל מפר, וכשתתגרש תהיה מותרת.
יז [יט] המקיים בליבו, הרי זה קיים. והמפר בליבו, אינו מופר כמו שביארנו; לפיכך אם הפר בליבו, הרי זה יכול לחזור ולקיים. ואם קיים בליבו--אינו יכול לחזור ולהפר, אלא אם חזר בתוך כדי דיבור: שלא יהא כוח דברים שבליבו, גדול מכוח מוציא בשפתיו.
יח [כ] המקיים נדרי אשתו או בתו, וניחם--הרי זה נשאל לחכם ומתיר לו הקמתו, וחוזר ומפר לה בו ביום; אבל אם הפר לה, וניחם--אינו יכול להישאל לחכם, כדי שיחזור ויקיים.
יט [כא] נערה מאורסה שנדרה, וקיים לה אביה לבדו או בעלה לבדו, והפר לה האחר--אף על פי שנשאל לחכם והתיר לו הקמתו, אינו חוזר ומפר לה עם האחר שכבר הפר לה: שאין להם להפר אלא שניהם כאחד.
כ [כב] אמר לבתו או לאשתו, קיים ליך קיים ליך, ונשאל על הקמה ראשונה--הרי השנייה חלה עליו. אמר לה קיים ליך ומופר ליך, ולא תחול הקמה אלא אם כן חלה הפרה--הרי זה מופר, שאין ההקמה מועלת אחר ההפרה. אמר לה קיים ומופר ליך, בבת אחת--הרי זה קיים.
כא אמר לה קיים ליך היום, הרי זה קיים לעולם; אמר לה מופר ליך למחר, אינו מופר--שהרי קיימו היום, ולמחר אינו יכול להפר.
כב אמר לה קיים ליך שעה אחת, ועבר היום ולא הפר--הרי זה קיים; ואין אומרין שזה כמי שאמר לה הרי מופר ליך לאחר שעה, שהרי לא הוציא הפרה מפיו.
כג אמר לה קיים ליך שעה אחת, וכשעברה השעה אמר לה מופר ליך--הרי זה ספק, ולפיכך אסורה בנדרה; ואם עברה על נדרה, אינה לוקה.
כד [כג] מי שנדר נדרים כדי לכונן דעותיו, ולתקן מעשיו--הרי זה נאה ומשובח. כיצד: כגון מי שהיה זולל, ואסר הבשר עליו שנה או שתיים, או מי שהיה שוגה ביין, ואסר היין על עצמו זמן מרובה, או שאסר השכרות לעולם; וכן מי שהיה רודף שלמונים ונבהל להון, ואסר על עצמו המתנות, או הנית אנשי מדינה זו; וכן מי שהיה מתגאה ביופייו, ונדר בנזיר; וכיוצא בנדרים אלו: כולן, דרך עבודה לה' הם; ובנדרים אלו וכיוצא בהן, אמרו חכמים--סייג לפרישות, נדרים.
כה [כד] ואף על פי שהן עבודה--לא ירבה אדם בנדרי איסור, ולא ירגיל עצמו בהן; אלא יפרוש מדברים שראוי לפרוש מהן, בלא נדר. [כה] אמרו חכמים, כל הנודר כאילו בנה במה; ואם עבר ונדר--מצוה להישאל על נדרו, כדי שלא יהא מכשול לפניו.
כו במה דברים אמורים, בנדרי איסר. אבל נדרי הקדש--מצוה לקיימן, ולא יישאל עליהן אלא מדוחק: שנאמר "נדריי, לה' אשלם" (תהילים קטז,יד; תהילים קטז,יח).
משנה תורה -
ספר הפלאה -
הלכות נדרים - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג