משנה תורה - ספר הפלאה - הלכות נדרים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

הלכות נדרים פרק ח

א  מי שנדר או נשבע, ופירש בשעת נדרו דבר שנדר או נשבע בגללו--הרי זה כמי שתלה נדרו או שבועתו באותו דבר; ואם לא נתקיים אותו דבר שנשבע בגללו, הרי זה מותר.

ב  כיצד:  נדר או נשבע שאינו נושא אישה פלונית שאביה רע, שאינו נכנס לבית זה שכלב רע בתוכו--מתו, או שעשה האב תשובה--הרי זה מותר:  שזה כמי שנדר או נשבע ואמר, שלא אשא אישה פלונית ולא איכנס לבית זה, אלא אם כן נסתלק ההיזק.  וכן כל כיוצא בזה.

ג  אבל הנודר או הנשבע שאינו נושא פלונית הכעורה, ונמצאת נאה, שחורה ונמצאת לבנה, קצרה ונמצאת ארוכה, שאין אשתי נהנית לי שגנבה את כיסי ושהכת את בני ונודע שלא גנבה ולא הכת--הרי זה מותר:  מפני שהוא נדר טעות, והוא בכלל נדרי שגגות שהן מותרין; ואין זה כתולה נדרו בדבר ולא נתקיים הדבר--שהרי הסיבה שבגללה נדר לא הייתה מצויה, וטעות היה.

ד  ולא עוד, אלא מי שראה אנשים מרחוק אוכלים תאנים שלו, אמר להן הרי הן עליכם קרבן, כיון שקרב אליהם והביט, והנה הן אביו ואחיו--הרי אלו מותרין:  אף על פי שלא פירש הסיבה שהדירן בגללה, הרי זה כמי שפירש--שהדבר מוכיח שלא אסר עליהן, אלא מפני שהיה בדעתו שהן זרים.  וכן כל כיוצא בזה.

ה  מי שנדר או נשבע, ונולד לו דבר שלא היה בליבו בשעת השבועה או בשעת הנדר--הרי זה אסור, עד שיישאל לחכם ויתיר את נדרו.  כיצד:  אסר עצמו בהנית פלוני, או שלא ייכנס למקום פלוני, ונעשה אותו האיש סופר, ואותו מקום בית הכנסת--אף על פי שהוא אומר אילו הייתי יודע שזה נעשה סופר ומקום זה ייעשה בית הכנסת, לא הייתי נודר או נשבע--הרי זה אסור ליהנות ולהיכנס, עד שיתיר נדרו כמו שביארנו.  וכן כל כיוצא בזה.

ו  כל נדר שהותר מקצתו, הותר כולו; והוא הדין בשבועה.  כיצד:  ראה אנשים מרחוק אוכלין פירותיו, ואמר הרי הן עליכם קרבן, וכשהגיע אליהם, והנה הם אביו ואנשים זרים--הואיל ואביו מותר, כולן מותרין; ואפילו אמר אילו הייתי יודע, הייתי אומר פלוני ופלוני אסורין ואבי מותר--הרי כולן מותרין.

ז  אבל אם אמר כשהגיע אליהם, אילו הייתי יודע שאבי ביניכם, הייתי אומר כולכם אסורין חוץ מאבי--הרי כולן אסורין חוץ מאביו:  שהרי גילה דעתו שלא התיר מקצת הנדר, אלא כמו שנדר היה נודר ומתנה על אביו.

ח  [ז] וכן האומר היין קרבן עליי, מפני שהיין רע למעיים, אמרו לו והרי המיושן יפה למעיים--אם אמר אילו הייתי יודע, לא הייתי נודר, אפילו אמר אילו הייתי יודע, הייתי אומר החדש אסור והישן מותר--מותר בישן ובחדש; אבל אם אמר אילו הייתי יודע, הייתי אומר כל היינות אסורות עליי חוץ מן המיושן--הרי זה מותר במיושן בלבד.  וכן כל כיוצא בזה.

ט  [ח] כל הנודר או הנשבע, רואין דברים שבגללן נשבע או נדר, ולומדין מהן לאיזה דבר נתכוון; והולכין אחר העניין, לא אחר כל משמע הדיבור.  כיצד:  היה טעון משא של צמר או של פשתים, והזיע והיה ריחו קשה, ונשבע או נדר שלא יעלה עליו צמר או פשתים לעולם--הרי זה מותר ללבוש בגדי צמר או פשתים ולכסותן, ואינו אסור אלא להפשילן לאחוריו.  היה לבוש בגד צמר ונצטער בלבישתו, ונשבע או נדר שלא יעלה עליו צמר לעולם--אסור ללבוש, ומותר לטעון עליו; ומותר להתכסות בגיזי צמר, שלא נתכוון זה אלא לבגד צמר.  וכן כל כיוצא בזה.

י  [ט] היו מבקשין ממנו שיישא קרובתו, והוא ממאן, ופצרו בו, ונדר או נשבע שלא תיהנה בו לעולם, וכן המגרש את אשתו, ונשבע או נדר שלא תיהנה בו לעולם--הרי אלו מותרות ליהנות לו, שאין כוונתו אלא לשם אישות.

יא  [י] וכן הקורא לחברו שיסעוד אצלו, ומיאן, ונשבע או נדר שלא ייכנס לביתו, ולא ישתה לו טיפת צונן--הרי זה מותר להיכנס לביתו ולשתות לו צונן, שלא נתכוון זה אלא שלא יאכל וישתה עימו בסעודה זו.  וכן כל כיוצא בזה.

יב  [יא] האומר לחברו לביתך איני נכנס, ושדך איני לוקח, בין בנדר בין בשבועה, ומת או מכרן לאחר--הרי זה מותר להיכנס לבית, וליקח השדה מן היורש או מן הלוקח:  שלא נתכוון זה, אלא כל זמן שהן ברשותך.  אבל אם אמר לבית הזה איני נכנס, ושדה זו איני לוקח, ומת או מכרן לאחר--הרי זה אסור.

יג  [יב] אמר לחברו השאילני פרתך, אמר לו אינה פנויה, נשבע או נדר ואמר, שדי איני חורש בה לעולם--אם היה דרכו לחרוש בידו, הוא אסור וכל אדם מותרין לחרוש לו בה; ואם אין דרכו לחרוש בידו, הוא וכל אדם אסורין.  וכן כל כיוצא בדברים אלו.

יד  [יג] מי שנשבע או נדר שיישא אישה, או שיקנה בית, או שייצא בשיירה, או יפרש בים--אין מחייבין אותו לישא או לקנות או לצאת מיד, אלא עד שימצא דבר ההגון לו.  ומעשה באישה שנדרה שכל מי שיתבע אותה תינשא לו, וקפצו עליה בני אדם שאינן הגונין לה; ואמרו חכמים, לא נתכוונה זו אלא לכל מי שיתבע אותה מן ההגונין לה.  וכן כל כיוצא בזה.

טו  [יד] המדיר את חברו, או שנשבע, ואמר לו שתבוא ותיטול לבניך כור אחד חיטים, או שתי חבייות של יין--הרי זה יכול להתיר נדרו בלא שאלה לחכם ויאמר לו, כלום נתכוונת אלא לכבדני, כבודי שלא אטול, וכבר הגיע אליי כבוד שנדרת בשבילו.

טז  וכן הנודר או הנשבע שאין אתה נהנה לי, אם אין אתה נותן לבניי כור של חיטים ושתי חבייות של יין--הרי זה יכול להתיר נדרו שלא בשאלת חכם ויאמר, הריני כאילו נתקבלתי והגיעו לידי.  וכן כל כיוצא בזה.

משנה תורה - ספר הפלאה - הלכות נדרים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג