משנה תורה - ספר זמנים - הלכות חמץ ומצה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח נוסח ההגדה כל ההגדה


הִלְכּוֹת חָמֵץ וּמַצָּה פֵּרֶק ו

א  מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לֶאֱכֹל מַצָּה בְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר, שֶׁנֶּאֱמָר "בָּעֶרֶב, תֹּאכְלוּ, מַצֹּת" (שמות יב,יח)--בְּכָל מָקוֹם, וּבְכָל זְמָן.  וְלֹא תָלָה אֲכִילָה זוֹ בְּקָרְבַּן הַפֶּסַח, אֵלָא זוֹ מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ; וּמִצְוָתָהּ כָּל הַלַּיְלָה.  אֲבָל בִּשְׁאָר הָרֶגֶל, אֲכִילַת מַצָּה רְשׁוּת--רָצָה, אוֹכֵל מַצָּה; רָצָה, אוֹכֵל אֹרֶז אוֹ דֹּחַן אוֹ קְלָיוֹת אוֹ פֵּרוֹת.  אֲבָל בְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּלְבָד, חוֹבָה; וּמִשֶּׁאָכַל כַּזַּיִת, יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ.

ב  בָּלַע מַצָּה, יָצָא; בָּלַע מָרוֹר, יָצָא.  בָּלַע מַצָּה וּמָרוֹר כְּאֶחָד--יְדֵי מַצָּה יָצָא, יְדֵי מָרוֹר לֹא יָצָא:  שֶׁהַמָּרוֹר כִּטְפֵלָה לַמַּצָּה.  כְּרָכָן בְּסִיב וְכַיּוֹצֶא בּוֹ וּבְלָעָן, אַף יְדֵי מַצָּה לֹא יָצָא.

ג  אָכַל מַצָּה בְּלֹא כַּוָּנָה, כְּגוֹן שֶׁאֲנָסוּהוּ גּוֹיִים לֶאֱכֹל--יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ; אָכַל כַּזַּיִת מַצָּה וְהוּא נִכְפֶּה בְּעֵת שְׁטוּתוֹ, וְאַחַר כָּךְ נִתְרַפָּא--חַיָּב לֶאֱכֹל אַחַר שֶׁנִּתְרַפָּא, לְפִי שֶׁאוֹתָהּ אֲכִילָה הָיְתָה בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה פָּטוּר מִכָּל הַמִּצְווֹת.

ד  אֵין אָדָם יוֹצֶא יְדֵי חוֹבַת אֲכִילַת מַצָּה, אֵלָא אִם כֵּן אֲכָלָהּ מֵאֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין--שֶׁנֶּאֱמָר "לֹא יֵאָכֵל, חָמֵץ" (שמות יג,ג) וְנֶאֱמָר "תֹּאכְלוּ, מַצֹּת" (שמות יב,יח; שמות יב,כ):  דְּבָרִים הַבָּאִים לִידֵי חִמּוּץ--אִם אֲכָלָן מַצָּה, יָצָא בָּהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ; אֲבָל שְׁאָר הַדְּבָרִים, כְּגוֹן אֹרֶז וְדֹחַן וְקָטְנָיוֹת--אֵין בָּהֶן מַצָּה, לְפִי שְׁאֵין בָּהֶן חָמֵץ.

ה  הָעוֹשֶׂה עִיסָה מִן הַחִטִּים וּמִן הָאֹרֶז--אִם יֵשׁ בָּהּ טַעַם דָּגָן, יוֹצֶא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ.  עִיסַת הַכְּלָבִים--בִּזְמָן שֶׁהָרוֹעִים אוֹכְלִין מִמֶּנָּה, יוֹצֶא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ; אֵין הָרוֹעִים אוֹכְלִין מִמֶּנָּה, אֵינוּ יוֹצֶא בָּהּ, שְׁאֵין זוֹ מְשֻׁמֶּרֶת לְשֵׁם מַצָּה.

ו  מַצָּה שֶׁלָּשָׁהּ בְּמֵי פֵּרוֹת, יוֹצֶא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּפֶּסַח.  אֲבָל אֵין לָשִׁין אוֹתָהּ בְּיַיִן, אוֹ שֶׁמֶן, אוֹ דְּבַשׁ, אוֹ חָלָב--מִשּׁוֹם "לֶחֶם עֹנִי" (דברים טז,ג), כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ; וְאִם לָשׁ וְאָכַל, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ.  וְאֵין יוֹצְאִין לֹא בְּפַת מֻרְסָן, וְלֹא בְּפַת סֻבִּין; אֲבָל לָשׁ הוּא אֶת הַקֶּמַח בַּסֻּבִּין שֶׁלּוֹ וּבְמֻרְסָנוֹ וְעוֹשֵׂהוּ פַּת, וְיוֹצֶא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ.  וְכֵן פַּת סֹלֶת נְקִיָּה בְּיוֹתֵר--הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת, וְיוֹצֶא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּפֶּסַח; וְאֵין אוֹמְרִין בָּהּ, אֵין זֶה "לֶחֶם עֹנִי".

ז  [ו] אֶחָד מַצָּה שֶׁנֶּאֱפָת בַּתַּנּוּר, אוֹ בְּאִלְפָס, בֵּין שֶׁהִדְבִּיק הַבָּצֵק בָּאִלְפָס וְאַחַר כָּךְ הִרְתִּיחַ, בֵּין שֶׁהִרְתִּיחַ וְאַחַר כָּךְ הִדְבִּיק; אַפִלּוּ אֲפָיָהּ בַּקַּרְקָע, הֲרֵי זֶה יוֹצֶא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ.  וְכֵן אִם לֹא נֶאֱפָת אֲפִיָּה גְּמוּרָה, יוֹצְאִין בָּהּ--וְהוּא, שֶׁלֹּא יִהְיוּ חוּטִין שֶׁלְּבָצֵק נִמְשָׁכִין מִמֶּנָּה בְּעֵת שֶׁפּוֹרְסָהּ.  וְיוֹצְאִין בְּרָקִיק הַשָּׁרוּי--וְהוּא, שֶׁלֹּא נִמּוֹחַ; אֲבָל מַצָּה שֶׁבִּשְּׁלָהּ--אֵינוּ יוֹצֶא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ, שֶׁהֲרֵי אֵין בָּהּ טַעַם הַפַּת.

ח  [ז] אֵין אָדָם יוֹצֶא יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּאֲכִילַת מַצָּה שְׁהִיא אֲסוּרָה לוֹ, כְּגוֹן שֶׁאֲכָלָהּ טֶבֶל, אוֹ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְּרוּמָתוֹ, אוֹ שֶׁגְּזָלָהּ.  זֶה הַכְּלָל--כָּל שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו בִּרְכַת הַמָּזוֹן, יוֹצֶא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ; וְכָל שְׁאֵין מְבָרְכִין עָלָיו בִּרְכַת הַמָּזוֹן, אֵין יוֹצֶא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ.

ט  [ח] הַכּוֹהֲנִים יוֹצְאִין בַּחַלָּה וּבַתְּרוּמָה, אַף עַל פִּי שְׁהִיא מַצָּה שְׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְכָל אָדָם; וְכֵן יוֹצְאִין בְּמַצָּה שֶׁלְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, בִּירוּשָׁלַיִם.  אֲבָל אֵין יוֹצְאִין בְּמַצָּה שֶׁלְּבִכּוּרִים, אַפִלּוּ בִּירוּשָׁלַיִם:  מִפְּנֵי שֶׁהַבִּכּוּרִים, אֵין בָּהֶן הֶתֵּר בְּכָל הַמּוֹשָׁבוֹת, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, אִפְשָׁר שֶׁיִּפָּדֶה וְיֵאָכֵל בְּכָל מָקוֹם; וְכָתוּב "בְּכֹל, מוֹשְׁבֹתֵיכֶם, תֹּאכְלוּ, מַצּוֹת" (שמות יב,כ)--מַצָּה הָרְאוּיָה לְהֵאָכֵל בְּכָל הַמּוֹשָׁבוֹת, הִיא שֶׁיּוֹצְאִין בָּהּ יְדֵי חוֹבָה.

י  [ט] חַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר שֶׁעָשָׂה אוֹתָן לְעַצְמוֹ, אֵין יוֹצְאִין בָּהֶן:  שֶׁנֶּאֱמָר "וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הַמַּצּוֹת" (שמות יב,יז)--מַצָּה הַמִּשְׁתַּמֶּרֶת לְעִנְיַן מַצָּה בִּלְבָד, הִיא שֶׁיּוֹצְאִין בָּהּ; אֲבָל זוֹ, מִשְׁתַּמֶּרֶת לְעִנְיַן הַזֶּבַח.  וְאִם עֲשָׂיָן לִמְכֹּר בַּשּׁוּק, הֲרֵי זֶה יוֹצֶא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ:  שֶׁהָעוֹשֶׂה לִמְכֹּר בַּשּׁוּק, בְּדַעְתּוֹ שְׁאִם לֹא יִמָּכְרוּ יֹאכַל אוֹתָן; וְנִמְצָא בְּשָׁעַת עֲשִׂיָּתָן, שְׁמָרָן לְשֵׁם מַצָּה.

יא  [י] הַכֹּל חַיָּבִין בַּאֲכִילַת מַצָּה, אַפִלּוּ נָשִׁים וַעֲבָדִים; קָטָן שֶׁיָּכוֹל לֶאֱכֹל פַּת--מְחַנְּכִין אוֹתוֹ בַּמִּצְווֹת, וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ כַּזַּיִת מַצָּה.  חוֹלֶה אוֹ זָקֵן שְׁאֵינוּ יָכוֹל לֶאֱכֹל מַצָּה, שׁוֹרִין לוֹ רָקִיק בַּמַּיִם וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ--וְהוּא, שֶׁלֹּא נִמּוֹחַ.

יב  [יא] מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שְׁאֵין מַפְטִירִין אַחַר מַצָּה כְּלוּם, אַפִלּוּ קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן; אֵלָא אַף עַל פִּי שֶׁאָכַל מַצָּה, וְאָכַל אַחֲרֶיהָ מַאֲכָלוֹת אֲחֵרוֹת וּפֵרוֹת וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן--חוֹזֵר וְאוֹכֵל כַּזַּיִת מַצָּה בָּאַחֲרוֹנָה, וּפוֹסֵק.

יג  [יב] אָסְרוּ חֲכָמִים לֶאֱכֹל מַצָּה בְּעֶרֶב הַפֶּסַח, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הֶכֵּר לַאֲכִילָתָהּ בָּעֶרֶב; וּמִי שֶׁאָכַל מַצָּה בְּעֶרֶב הַפֶּסַח, מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.  וְכֵן אָסוּר לֶאֱכֹל עֶרֶב הַפֶּסַח, מִקֹּדֶם הַמִּנְחָה בִּמְעַט, כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לַאֲכִילַת מַצָּה בְּתַאֲוָה; אֲבָל אוֹכֵל הוּא מְעַט פֵּרוֹת אוֹ יְרָקוֹת, וְלֹא יְמַלֵּא כְּרֵסוֹ מֵהֶן.  וַחֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מַרְעִיבִין עַצְמָן עֶרֶב הַפֶּסַח, כְּדֵי לֶאֱכֹל מַצָּה בְּתַאֲוָה וְיִהְיוּ מִצְווֹת חַבִּיבִין עָלָיו; אֲבָל בִּשְׁאָר עַרְבֵּי יָמִים טוֹבִים, אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ.


משנה תורה - ספר זמנים - הלכות חמץ ומצה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח נוסח ההגדה כל ההגדה