תלמוד ירושלמי -
מסכת סוטה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
דף לד,א פרק ח הלכה א משנה משוח מלחמה בשעה שהוא מדבר אל העם בלשון הקודש היה מדבר שנאמר (דברים ב) והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן זה משוח מלחמה ודבר אל העם בלשון הקודש ואמר אליהם שמע ישראל אתם קריבים היום למלחמה על אויביכם על אויביכם ולא על אחיכם לא יהודה על שמעון ולא שמעון על בנימין שאם תפלו בידם ירחמו עליכם:
דף לד,א פרק ח הלכה א גמרא משוח מלחמה למה. בגין דכתיב ודיבר. הרי קרית שמע הרי כתיב בה (דברים ו) ודברת בם והיא נאמרת בכל לשון. אלא בגין דכתיב בה אמירה. הרי פרשת וידוי מעשר הרי כתיב בה אמירה והיא נאמרת בכל לשון. אמר רבי חגי נאמר כאן נגישה. ונאמר להלן (דברים כא) ונגשו הכהנים בני לוי מה נגישה שנאמר להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש. עד כדון כר' עקיבה דו אמר לשונות ריבויים הן כרבי ישמעאל דו אמר לשונות כפולין הן. אמר רבי חייה בר אבא
דף לד,ב פרק ח הלכה א גמרא נאמר כאן נגישה ונאמר להלן (שמות כ) ונגש משה אל הערפל. מה נגישה שנאמר להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש. לא מסתבר' דלא. ופקדו שרי צבאות בראש העם. ואחר כך ונגש הכהן ודבר אל העם. מאן די מתקון לון הוא משמע לון. אין מקרא אמור על סדר. בספר את אמר שוטר שומע מפי כהן פרשה ואומרה בכל לשון. אבל בערכי המלחמה מספקין מים ומשון ומתקנין את הדרכים. רבי חגי בעי כמה דתימר בספר שוטר שומע פרשה מפי כהן ואומרה לעם בכל לשון. ואמור אף בערכי המלחמה כן. התיב רבי חייה בר אדא לא מסתברא דלא והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם ואחר כך ונגש הכהן ודבר אל העם. אמר ליה מכיון דאת אמר אין מקרא אמור על הסדר לית שמע מינה כלום:
דף לד,ב פרק ח הלכה ב משנה כמה שנאמר להלן (דברי הימים ב כח) ויקומו האנשים אשר נקבו בשמו' ויחזיקו בשביה וכל מערומיה' הלבישו מן השלל על אויביכם אתם הולכין שאם תפלו בידם אין מרחמין עליכם:
דף לד,ב פרק ח הלכה ב גמרא אמר ר' יוחנן כל שאינו כגון אילו שהיתה ספיקה למחות אל ימחה. רבי אחא בשם רבי יוחנן כשם שמצוה לומר על דבר שהוא נעשה. כך מצוה שלא לומר על דבר שאינו נעשה. אמר רבי לעזר כשם שאסור לטהר את הטמא כך אסור לטמא את הטהור. רבי בא בר יעקב בשם רבי יוחנן
דף לה,א פרק ח הלכה ב גמרא אם באת הלכה תחת ידך ואין את יודע אם לשרוף אם לתלות לעולם הוי רץ אחר השריפה יותר מן התלייה שאין לך חביב בתורה יותר מפרים הנשרפין ושעירים הנשרפין והן בשריפה. רבי יוסי בעי למידין דבר שאין מצותו לכאן מדבר שמצותו לכאן:
דף לה,א פרק ח הלכה ג משנה (דברים כ) אל ירך לבבכם ואל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם אל ירך לבבכם מפני צהלת סוסים וציחצוח חרבות אל תיראו מפני הגפת התריסין ושפעת הקלגסים על תחפזו מפני קול קרנות ואל תערצו מפני קול צווחה כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם הן באין בנצחת בשר ודם ואתם באין בנצחונו של מקום פלשתי' באו בנצחונו של גלית ומה היה בסופו סופו שנפל בחרב והן נפלו עמו אבל אתם אין אתם כן אלא כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם זו מחנה הארון:
דף לה,א פרק ח הלכה ג גמרא כתיב (תהילים יח) מנוגה נגדו עביו עברו. כנגד טומאיות שלהן עברו כנגד הכיתי' שלהן. ברד כנגד בליצטרי' שלהן. וגחלי כנגד טרמנטן שלהן. אש כנגד הנפט שלהן. וירעם משמים כנגד הלפידים שלהן. ועליון יתן קולו כנגד קול הקרנות שלהן. וישלח חציו כנגד החיצים שלהן. ויפיצם מלמד שהיו מפזרין אותן. אמר רבי בא בר כהנא מלמד שהיו עשויין תיבות תיבות והיו החיצים מפזרין אותן. והברקים מכניסין אותן. ברקים כנגד החרבות שלהן. ויהמם הממם ועירבבם והפיל סגנם שלהם. רבי אומר אין לשון הזה ויהמם אלא לשון מגיפה כמה דאת אמר (דברים ז) והמם מהומה גדולה עד השמדם. (דברים כ) להושיע אתכם זה מחנה הארון. ויש אומרים זה השם שהיה נתון בארון. דתני ר' יודה בן לקיש אומר שני ארונות היו מהלכים עם ישראל במדבר. אחד שהיתה התורה נתונה בו ואחד שהיו שברי הלוחות מונחין בתוכו. זה שהיתה התורה נתונה בתוכו הי' נתון באוהל מועד. הדא היא דכתיב (במדבר יד) וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה. וזה שהיו שברי הלוחות נתונין בתוכו היה נכנס ויוצא עמהן. ורבנן אמרי אחד הי' ופעם אחת יצא ובימי עלי נשבה. קרייא מסייע להן לרבנין (שמואל א ד) אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האלה מילא דלא חמון מן יומיהון. קרייא מסייע לר' יודה בן לקיש (שמואל א יד) ויאמר שאול לאחיה הגישה ארון האלהים. והלא ארון בקרית יערים היה. מאי עבדין לה רבנין <היה נכנס> הגישה אלי הציץ. וקרא מסייע לרבי יודה בן לקיש (שמואל ב יא) הארון וישראל ויהודה יושבים בסוכות.
דף לה,ב פרק ח הלכה ג גמרא והלא ארון בציון היה. מה עבדין לה רבנין סכך שהיה בקירוי שעדיין לא נבנה בית הבחירה. משנגנז הארון נגנז עמו צנצנת המן וצלוחית שמן המשחה ומקלו של אהרן ופרחיו ושקידיו וארגז שהשיבו פלשתים אשם לאלהי ישראל. ומי גנזן יאשיהו. וכיון שראה הכתוב (דברים כח) יולך ה' אותך ואת מלכך. הדא היא דכתיב (דברי הימים ב לה) ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים לה' תנו את ארון הקודש בבית אשר בנה שלמה בן דוד מלך ישראל אין לכם משא בכתף. אמר אם גולה הוא עמכם לבבל אין אתם מחזירין אותו למקומו אלא עתה עבדו את ה' אלהיכם ואת עמו ישראל. פיטום שמן המשחה (שמות ל) ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור חמש מאות וגו' וקדה חמש מאות בשקל הקודש שהן אלף וחמש מאות מנים. ושמן זית הין. שהן שנים עשר לוג שבו היה שולק את העיקרין דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר שולקן היה במים ונותן שמן על גביהן וכיון שהיה קולט את הריח היה מעבירו כדרך שהפטמין עושין הדא היא דכתיב (שם) ועשית אותו שמן משחת קודש. יהיה זה לי לדורותיכם. תני ר' יהודה בי ר' אילעאי אומר שמן משחה שעשה משה במדבר מעשה ניסים נעשה בו מתחילה ועד סוף שמתחילה לא היה בו אלא שנים עשר לוג שנאמר (שם) ושמן זית הין. אם לסוך בו את העצים לא היה מספיק על אחת כמה וכמה שהאור בולע והעצים בולעין. והיורה בולעת. וממנו נמשחו המשכן וכל כליו. השולחן וכל כליו. המנורה וכל כליה. ממנו נמשח אהרן ובניו כל שבעת ימי המילואים. ממנו נמשחו כהנים גדולים ומלכים. מלך בתחילה טעון משיחה מלך בן מלך אינו טעון משיחה שנאמר (שמואל א טז) קום משחהו כי זה הוא. זה טעון משיחה. אין בנו טעון משיחה. אבל כהן גדול בן כהן גדול אפילו עד עשרה דורות טעונין משיחה. וכילו קיים לעתיד לבוא שנאמר שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם. אין מושחין את המלכים אלא על גבי המעיין שנאמר (מלכים א א) והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי והורדתם אותו אל גיחון ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא וגו'. אין מושחין מלך בן מלך אלא מפני המחלוקת מפני מה נמשח שלמה מפני מחלוקתו של אדוניה. יואש מפני עתליה. יהוא מפני יורם. לא כן כתיב קום משחהו כי זה הוא. זה טעון משיחה ואין מלכי ישראל טעונין משיחה. [אלא] יהואחז מפני יהויקים אחיו שהיה גדול ממנו שתי שנים.
דף לו,א פרק ח הלכה ג גמרא ולא יאשיהו גנזו. הדא אמרה באפרסמון משחו. אין מושחין את המלכים אלא מן הקרן. שאול ויהוא נמשחו מן הפך שהיתה מלכותן מלכות עוברת. דוד ושלמה נמשחו מן הקרן שהיתה מלכותן מלכות קיימת. אין מושחין כהנים מלכים. אמר רבי יודן ענתונדריה על שם (בראשית מט) לא יסור שבט מיהודה. אמר ר' חייה בר אדא על שם (דברים יז) למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל. מה כתי' בתריה לא יהיה לכהנים הלוים. אמר רבי יוחנן הוא יוחנן הוא יהואחז. והא כתיב (דברי הימים א ג) הבכור יוחנן בכור למלכות. אמר רבי יוחנן הוא שלום הוא צדקיהו. הכתיב (שם) השלישי צדקיהו והרביעי שלום. שלישי לתולדות ורביעי למלכות. צדקיהו שצידק עליו את הדין. שלום שבימיו שלמה מלכות בית דוד. לא שלום הוה שמיה ולא צדקיהו הוה שמיה אלא מתניה. הדא היא דכתיב (מלכים ב כד) וימלך מלך בבל את מתניה דדו תחתיו ויסב את שמו צדקיהו. אמר רבי יוחנן באמה של ששה טפחים היה הארון עשוי. מאן תנא אמה של ששה טפחים רבי מאיר היא דתנן רבי מאיר אומר כל האמות היו בבינוניות. על דעתיה דרבי מאיר דאמר באמה של ששה טפחים היה הארון עשוי ארכו של ארון חמשה עשר דכתיב (שמות כה) אמתים וחצי ארכו אמה אשתה ואמה אשתה. ופלגות אמתא תלתא. וארבעה לוחות היו בו שנים שבורים ושנים שלמים. דכתיב (דברים י) אשר שברת ושמת' בארון. והלוחות היו כל אחד ואחד ארכן ששה טפחים ורחבן שלשה. תן רחבן של לוחות לאורכו של ארון נשתיירו שם שלשה טפחים. תן מהם חצי טפח לכל כותל נשתיירו שני טפחים לספר תורה. תנם לאיסטווה ורחבו של ארון תשעה טפחים דכתיב (שמות כה) אמה וחצי רחבו. אמתא אישתא. ופלגות אמתא תלתא. וארבעה לוחות היו בו שנים שבורים ושנים שלימין דכתיב אשר שברת ושמתם בארון. והלוחות היה כל אחד ואחד ארכן ששה טפחים. ותן ארכן של לוחות לרחבו של ארון. נשתייר שם שלשה טפחים חצי טפח מיכן וחצי טפח מיכן לשילוט. ומקום שמניחין בו ספר תורה טפחיים. רבי שמעון בן לקיש אמר באמה של חמשה טפחים היה הארון עשוי. מאן תנא אמה של חמשה טפחים רבי יהודה. דתנינן תמן רבי יודה אומר אמת הבניין ששה טפחים ושל כלים חמשה.
דף לו,ב פרק ח הלכה ג גמרא והן ארון כלי הוא. על דעתיה דרבי יודה דאמר של חמשה טפחים היה הארון עשוי ארכו של ארון שנים עשר טפחים ומחצה. דכתיב אמתיים וחצי ארכו אמתא חמשה ואמתא חמשא ופלגות אמתא תרין ופלג וארבעה לוחות היו בו שנים שלימין ושנים שבורין דכתיב אשר שברת ושמתם בארון והלוחות היו כל אחד ואחד ארכן ששה טפחים ורחבן שלשה. תן רחבן של לוחות לאורכו של ארון נשתייר שם חצי טפח אצבע לכתלים מיכן ואצבע לכתלים מיכן. ורחבו של ארון שבעה טפחים ומחצה דכתיב ואמה וחצי רחבו. אמתא חמשה טפחים ופלגות אמתא תרין ופלג וארבעה לוחות היו בו שנים שלימין ושנים שבורין דכתיב אשר שברת ושמת' בארון. והלוחות היו כל אחד ואחד ארכן ששה טפחים ורחבן שלשה. תן ארכן של לוחות לרחבו של ארון נשתייר שם טפח ומחצה אצבע לכתלים מיכן ואצבע לכתלים מיכן. וחצי טפח מיכן וחצי טפח מיכן לשילוט. כיצד עשה בצלאל את הארון רבי חנינה אמר שלש תיבות עשאן שתים של זהב ואחת של עץ ונתן של זהב בשל עץ ושל עץ בשל זהב וציפהו הדא היא דכתיב (שמות כה) וציפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ. מה תלמוד לומר (שם) תצפנו להביא שפתו העליונה. ר"ש בן לקיש אמר תיבה אחת עשאו וציפהו הדא היא דכתיב וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ מה תלמוד לומר תצפנו. אמר רבי פינחס להביא בין נסר לנסר. כיצד היו הלוחות כתובים רבי חנניה בן גמליאל אומר חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה. ורבנין אמרין עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה. דכתיב (דברים ד) ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים. עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה. ר"ש בן יוחי אומר עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה דכתיב ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה. ר' סימאי אומר ארבעים על לוח זה וארבעים על לוח זה מזה ומזה הם כתובים. מטרגונה. חנניה בן אחי רבי יהושע אומר בין כל דיבור ודיבור דידוקיה ואותותיה (שיר השירים ה) ממולאים בתרשיש. כימא רבא. רבי שמעון בן לקיש כד הוי מטי להדין קרייא הוה אמר יפה לימדני חנניה בן אחי רבי יהושע. מה הים הזה בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים כך בין כל דבר ודבר דיקדוקיה ואותותיה של תורה. אמר רבי תנחומא איתקשיית קומי רבי פינחס אתיא כרבי יודה ולא אתייא כרבי מאיר. מה טעמא דר' יודה (דברים לא) לקוח את ספר התורה הזה. על דעתיה דרבי יודה דו אמר איכן ספר תורה היה נתן כמין גלוסקוס עשו לו מבחוץ והיה ספר תורה נתון בתוכו. מה טעמא דרבי מאיר
דף לז,א פרק ח הלכה ג גמרא (שמות כה) ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה על דעתיה דר' מאיר דו אמר אין מוקדם ומאוחר בתורה. (שם) ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך. ואחר כך ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה. רבי פינחס בשם רבי שמעון בן לקיש תורה שנתן הקב"ה עורה אש לבנה. חרותה אש שחורה. היא אשת ומובללת באש חצובה מאש. נתונה מאש (דברים לג) מימינו אש דת למו:
דף לז,א פרק ח הלכה ד משנה (דברים כ) ודברו השוטרים אל העם לאמר מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישוב לביתו וגו' אחד הבונה בית חדש ואחד הבונה בית התבן בית הבקר בית העצים בית האוצרות אחד הבונה ואחד הלוקח ואחד היורש ואחד שניתן לו במתנה:
דף לז,א פרק ח הלכה ד גמרא אשר בנה בית. אין לי אלא אשר בנה. לקח ירש ניתן לו במתנה מניין. תלמוד לומר האיש מי האיש. מניין הבונה בית התבן בית הבקר בית העצים בית האוצרות מניין תלמוד לומר אשר בנה מכל מקום. יכול הבונה בית שער ואכסדרה ומרפסת יהא חוזר תלמוד לומר בית. מה בית מיוחד שהוא בית דירה יצאו אלו שאינן בית דירה יצא בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות. דתני בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות פטור מן המעקה ומן המזוזה ומן העירוב ואינו טובל למעשרות. ואין נותנין לו ארבע אמות לפני פתחו. ואין עושין אותו חיבור לעיר. והנודר מן הבית מותר לישב בו. ואינו צמית ביובל ואינו מיטמא בנגעים. ואין הבעלים חוזרין לו במלחמה. מה תלמוד לומר אשר בנה פרט לשנפל ביתו ובנאו. אמר רבי יוסי זאת אומרת המחזיר את גרושתו לא היה חוזר. יכול הבונה בית בחוצה לארץ יהא חוזר תלמוד לומר ולא חנכו. את שמצוה לחנכו יצא זה שאינו מצוה לחנכו. הקדים לו שכרו כמי שחנכו. נתן לו שכרו לאחר שנים עשר חודש כמי שלא חנכו.
דף לז,ב פרק ח הלכה ד גמרא נעלו אם היה בתוכו חפצים את שדרכו ליבטל עליה כמי שחנכו ואם לאו כמי שלא חנכו:
דף לז,ב פרק ח הלכה ה משנה (דברים כ) ומי האיש אשר נטע כרם ולא חיללו וגו' אחד הנוטע את הכרם ואחד הנוטע חמשה אילני מאכל אפילו מחמשת המינים אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב ואחד הלוקח ואחד היורש ואחד שניתן לו במתנה:
דף לז,ב פרק ח הלכה ה גמרא אשר נטע. אין לי אלא אשר נטע. לקח ירש ניתן לו במתנה מניין. תלמוד לומר האיש. מי האיש. מניין הנוטע חמשה אילני מאכל אפילו מחמשת המינין. ת"ל אשר נטע מכל מקום. יכול ארבעה אילני מאכל או חמשה אילני סרק יהא חוזר ת"ל כרם. מה כרם מיוחד שהוא של חמש גפנים. יצא זה שאינו של חמש גפנים. שהיין מגיתו שהיין קוסס מערבין בו ומשתתפין בו ומברכין עליו ומזמנין עליו ומקדשין בו את הכלה ומנחמין בו את האבל ונמכר בחנות לשם יין והמוכר לחבירו יין סתם לא מכר לו יין קוסס. ואסור בהורייה ובהיתר נדרים. ועל ביאת המקדש לית לך אלא שהוא אסור על גבי המזבח. וההן בן סורר ומורה צריכה. יכול הנוטע כרם בחוצה לארץ יהא חוזר ת"ל ולא חללו. את שמצוה לחללו יצא זה שאין מצוה לחללו. תני ר' אליעזר בן יעקב אומר אין משמע אלא כרם ודכוותה אין משמע אלא נטע. תני ולא חללו פרט למבריך ולמרכיב. א"ר יוחנן דר' אליעזר בן יעקב היא. אמר רב חסדא דברי הכל היא. כשהרכיב פירות עבירה. מה אנן קיימין אם כשהרכיב אילן מאכל על גבי אילן מאכל מין בשאינו מינו פירות עבירה הן. ואם בשהרכיב אילן מאכל על גבי אילן סרק מין במינו נוטע כבתחילה הן. אלא כן אנן קיימין בשהרכיב תאינה שחורה על גבי תאינה לבנה. אימתי הוא מחלל ברביעית ובחמישי'.
דף לח,א פרק ח הלכה ה גמרא מסתברא בחמישית אבל ברביעית דמים הוא חייב לו. ורבנן דקיסרין אמרין לא מסתברא אלא ברביעית דכתיב (ויקרא יט) ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הילולים לי"י:
דף לח,א פרק ח הלכה ו משנה (דברים כ) ומי האיש אשר אירש אשה ולא לקחה וגו' אחד המארש בתולה ואחד המארש את האלמנה אפי' שומרת יבם ואפילו שמע שמת אחיו במלחמה חוזר ובא לו כל אילו שומעין דברי כהן מערכי המלחמה וחוזרין ומספקין מים ומזון ומתקנין את הדרכים:
דף לח,א פרק ח הלכה ו גמרא אשר ארש אשה אין לי אלא רובה שנשא ריבה. מניין רובה שנשא אלמנה. אלמון שנשא ריבה מנין תלמוד לומר אשה מכל מקום. מה תלמוד לומר חדשה פרט למחזיר את גרושתו. אמר רבי יוסי זאת אומרת הנושא את האיילונית הואיל ואין מצוה לישב עמה אינו חוזר. אפי' שומרת יבם לחמשה אחים. ודכוותה אפילו בית אחד לחמשה אחין. תמן אין כל אחד ואחד ראוי לישב בו. ברם הכא כל אחד ואחד ראוי לייבם. מה דמי לה קידש אשה מעכשיו לאחר י"ב חדש ושלם הזמן במלחמה חוזר ובא לו:
דף לח,א פרק ח הלכה ז משנה ואילו שאין חוזרין הבונה בית שער אכסדרה ומרפסת והנוטע ארבעה אילני מאכל או חמשה אילני סרק והמחזיר את גרושתו אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין לא היה חוזר רבי יהודה אומר אף הבונה בית על מכונו לא היה חוזר רבי לעזר אומר אף הבונה בית לבינים בשרון לא היה חוזר:
דף לח,א פרק ח הלכה ז גמרא תני רבי יודה אומר אם חידש בה דבר חוזר ואם לאו אינו חוזר סדו בסיד ופתח בה חלונות לא היה חוזר. היה גדול ועשאו קטן חוזר ואחד ועשאו שנים. תני רבי אלעזר אומר אף אנשי השרון לא היו חוזרין שהן מתחדשין פעמים בשבוע אף כהן גדול היה מתפלל עליהן ביום הכיפורים שלא ייעשו בתיהן קבריהן:
דף לח,ב פרק ח הלכה ח משנה ואילו שאינן זזין ממקומן בנה בית וחנכו נטע כרם וחיללו והנושא את ארוסתו והכונס את יבמתו שנא' (דברים כד) נקי יהיה לביתו נקי לביתו זה ביתו יהיה זה כרמו (שם) ושמח את אשתו זו אשתו (שם) אשר לקח להביא את יבמתו ואינם מספקין מים ואינם מתקנין את הדרכים:
דף לח,ב פרק ח הלכה ח גמרא בנה בית וחנכו ולא שהא בתוכו י"ב חדש נטע כר וחיללו ולא שהא בתוכו שנים עשר חודש. וכולהן למידין מן האשה מה אשה צריכה שנים עשר חודש אף כולהן צריכים שנים עשר חדש. תני כל אילו שהיו אומרים יושבין בטילין בתוך העיר ואינן מספקים מים ומזון ואינן מתקנין את הדרכי' שנאמר (דברים כד) ולא יעבר עליו לכל דבר. עליו אינו עובר אבל עובר הוא על אחרים:
דף לח,ב פרק ח הלכה ט משנה (דברים כו) ויספו השוטרים לדבר אל העם ואמרו מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו רבי עקיבה אומר הירא ורך הלבב כשמועו שאינו יכול לעמוד בקישוי המלחמה ולראות חרב שלופה ר"י הגלילי אומר הירא ורך הלבב זה שהוא מתיירא מן העבירות שבידו לפיכך תלת לו התורה את כל אילו שיחזור בגללן רבי יוסי אומר אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין זהו הירא ורך הלבב:
דף לח,ב פרק ח הלכה ט גמרא כתיב ויספו השוטרים. אין ל' זה ויספו אלא לשון תוספת כאינש דאמר מוסיף אני על דברי רבי. תני דאחרונין מן התוספת. אמר רבי יוסי תרין תניין אינון מאן דאמר מוסיף אני על דברי רבי אחד הראשונים ואחד האחרוני' אמרן הוא אמרין רבו.
דף לט,א פרק ח הלכה ט גמרא מאן דאמר האחרונים מן התוספת הראשונים אמרו הוא אמרו רבו והאחרונים אמרו הוא ולא אמרו רבו. א"ר מנא חד תניי הוא ראשונים אמרין הוא אמרן רבו האחרונים אמרן הוא לא אמרן רבו. מתניתא פליגא על רבי יוסי שומע פרשה מפי כהן ואומרה לעם בכל לשון וסיפא פליגא על ר' מנא עוד דבר אחד היה מוסיף. משלו. אין תימר כן אפילו על דרבי יוסי לית הוא פליגא דתני הראשונים אמרן הוא אמרן רבו האחרונים אמרן הוא לא אמרן רבו. תני כולהן צריכין להביא ראייה לדבריהן חוץ מזה שעדיו עמו. ואתייא כמאן דאמר שאינו יכול לעמוד בקישרי המלחמות וחרב שלופה. ברם כמאן דמר שהוא מתיירא מעבירות שבידו עוד הוא צריך להביא ראייה. לפיכך תלת לו התורה את כל אילו שיחזור בגללן שלא לפרסם את החטאים. ואתייא כיי דמר רבי לוי בשם ר' שמעון בן לקיש (ויקרא ו) במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת לפני י"י שלא לפרסם את החטאים:
דף לט,א פרק ח הלכה י משנה (דברים כ) והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם ופדו שרי צבאות בראש העם בעקיבו של עם מעמידין זקופין מלפניהן ואחרים מאחריהן וכשילים של ברזל בידיהן וכל המבקש לחזור הרשות בידיהן לקפח את שוקיו שתחילת נפילה ניסה שנאמר (שמואל א ד) נס ישראל מפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם ולהלן הוא אומר (שמואל א לא) וינוסו אנשי ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים בהר הגלבוע במה דברים אמורים במלחמת הרשות
דף לט,ב פרק ח הלכה י משנה אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה אמר רבי יהודה במה דברים אמורים במלחמה מצוה אבל במלחמת חובה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה:
דף לט,ב פרק ח הלכה י גמרא כתיב והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם ופקדו שרי צבאות בראש העם. אין לי אלא בראש העם. בסוף העם מניין תלמוד לומר פקדו ופקדו. עד כדון כרבי עקיבה כרבי ישמעאל. רבי ישמעאל כר' מאיר דר' מאיר צווח לסופיה דחבל' רישיה. אמר ר' מאיר כתיב (קוהלת ב) החכם עיניו בראשו. הכסיל במה ברגליו. אמר רבי אבא מרי החכם עד שהוא בראשו של דבר הוא יודע מה בסופו. (בראשית מט) גד גדוד יגודנו. גייסא אתי מגייסתיה והוא מגייס ליה. כיני מתניתא שתחילת נפילה ניסה. אמר ר' יוחנן משמעות ביניהון. ר' יהודה היה קורא למלחמת הרשות מלחמת מצוה אבל במלחמת חובה הכל יוצא אפי' חתן מחדרו וכלה מחופתה. אמר רב חסדא מחלוקת ביניהון. רבנין אמרין מלחמת מצוה זו מלחמת דוד מלחמ' חובה זו מלחמת יהושע. רבי יהודה היה קורא מלחמת רשות כגון אנן דאזלין עליהון. מלחמת חובה כגון דאתיין אינון עלינן. כתיב (מלכים א טז) והמלך אסא השמיע את כל יהוד' אין נקי. מהו אין נקי. ר' סימון ורבנין רבי סימון אין נקי לביתו שעה אחת ורבנין אמרין לית רבי בריבי:
תלמוד ירושלמי -
מסכת סוטה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט