תלמוד ירושלמי -
מסכת סוטה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
דף כט,א פרק ז הלכה א משנה אילו נאמרין בלשונם פרשת סוטה ווידוי מעשר וקרית שמע ותפילה וברכת המזון ושבועת העדות ושבועת הפיקדון:
דף כט,א פרק ז הלכה א גמרא כתיב (במדבר ה) ואמר הכהן לאשה בכל לשון שהיא שומעת דברי רבי יאישיה. אמר ליה רבי יונתן ואם אינה שומעת ולמה היא עונה אחריו אמן. אלא שלא יאמר לה על ידי תורגמן. רבי יוחנן בשם ר' לעזר בי ר' שמעון לא מצינו שדיבר המקום עם אשה אלא עם שרה בלבד. והא כתיב (בראשית ג) אל האשה אמר הרבה ארבה וגו'. אמר רבי יעקב דכפר חנין ע"י התורגמן. והא כתיב (בראשית כה) ויאמר י"י לה שני גוים בבטנך א"ר בא בר כהנא הדיבור נפלה לה. אמר רבי בירי כמה כירכורי כירכורים הקב"ה מתאוה לשמוע שיחתן של צדקניות (בראשית יח) ויאמר לא כי צחקת. וידוי מעשר כתיב (דברים כו) וענית ואמרת. וקרית שמע דכתיב (דברים טז) ודברת בם. רבי אומר אומר אני קרית שמע אינו נאמר אלא בלשון הקודש מה טעמא (שם) והיו הדברים האלה. רבי לוי בר חיתה אזל לקיסרין שמע קלון קריין שמע אלוניסתין בעא מעכבתון. שמע רבי ייסי ואיקפד אמר כך אומר אני מי שאינו יודע לקרות אשורית לא יקרינה כל עיקר. אלא יוצא בכל לשון שהוא יודע. השיב ר' ברכיה הרי מגילת אסתר היה יודע לקרותה אשורית ולעז אינו יוצא בה אלא אשורית אמר ר' מנא מגילת אסתר היה יודע לקרותה אשורית ולעז אינו יוצא אלא אשורית
דף כט,ב פרק ז הלכה א גמרא בלעז יוצא בה בלעז. וכן יוצא בה בכל לשון שהוא יודע. ותפילה כדי שיהא יודע לתבוע צרכיו. וברכת המזון כדי שיהא יודע למי מברך. ושבועת העדות ושבועת הפקדון משביעין אותו בלשונו. השביען שלא בלשונן ואמרו אמן הרי אילו פטורין כהדא דתני שבועת הדיינין כתניין שבלבנו לא כתניין שבלבכם. אמר רבי יודן חזקה כתניין שבלבנו הוא משביעו. ולמה הוא מתנה עמו מפני הדיוטות שלא יאמרו יש תניין בשבועת. תני רבי חנניה קומי ר' מנא והא כתיב (דברים כט) כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום. מה שמע מינה. אמר ליה הדורות הבאים אחרינו אין בלבם תניי:
דף כט,ב פרק ז הלכה ב משנה ואילו נאמרים בלשון הקודש מקרא הביכורים וחליצה ברכות וקללות ברכת כהנים וברכת כהן גדול ופרשת המלך ופרשת עגלה ערופה ומשוח מלחמה בשעה שהוא מדבר אל העם מקרא הביכורים כיצד (דברים כ) וענית ואמרת לפני י"י אלהיך ולהלן הוא אומר (דברים כד) וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל קול רם מה ענייה האמורה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש חליצה כיצד (דברים כה) וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש ולהלן הוא אומר וענו הלוים ואמרו מה ענייה האמורה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש רבי יהודה אומר וענתה ואמרה ככה עד שתאמר בלשון הזה:
דף כט,ב פרק ז הלכה ב גמרא תני בשם ר' יודה כל מקום שנאמר בלשון הזה ענייה ואמירה כפה וכה הרי הוא בל' הקודש. אמר ר' אלעזר בניין אב שבכולן (שמות יט) משה ידבר והאלהים יעננו בקול. התיב ר' חגי והכתיב (בראשית כד) ויען לבן ובתואל אין תימר ע"י עניי' והכתיב ויאמרו
דף ל,א פרק ז הלכה ב גמרא אין תימר על ידי אמירה והכתיב (בראשית כד) מי"י יצא הדבר. אין תימר בלשון הקודש והכתיב (בראשית לא) ויקרא לו לבן יגר שהדותא. ואין תימר קודם למתן תורה. הרי פרשת וידוי מעשר הרי הוא לאחר מתן תורה והוא נאמר בכל לשון. ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יוחנן שלא יהא לשון סורסי קל בעיניך. שבתורה ובנביאים ובכתובים הוא אמור. בתורה כתיב (שם) ויקרא לו לבן יגר שהדותא. בנביאים כתיב (ירמיהו י) כדנה תימרון להון. בכתובים כתיב (דניאל ב) וידברו הכשדים למלך ארמי'. אמר ר' יונתן דבית גוברין ארבעה לשונות נאין להשתמש בהן העולם. ואילו הן לעז לזמר רומי לקרב סורסי לאיליי' עברי לדיבור. ויש אומרים אף אשורי לכתב. אשורי יש בו כתב ואין בו לשון. עברי יש בו לשון ואין בו כתב. בחרו להם כתב אשורי ולשון עברי. ולמה נקרא שמו אשורי שהוא מאושר בכתבו. אמר רבי לוי על שם שעלה בידם מאשור. כתיב (דברים כז) וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל קול רם. בקולו של רם. מלמד ששיתף הקב"ה קולו עמהן. ד"ע קול רם המעולה שבקולות. אמר ר' יצחק לא קטון ולא גדול אלא בינוני:
דף ל,א פרק ז הלכה ג משנה ברכות וקללות כיצד כיון שעברו ישראל את הירדן ובאו להר גריזים ולהר עיבל שבשומרון שבצד שכם אצל אלוני מורה שנאמר (דברים יא) הלא המה בעבר הירדן ולהלן הוא אומר (בראשית יב) ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה מה האלון מורה האמורה להלן שכם אף אלון מורה האמור כאן שכם:
דף ל,א פרק ז הלכה ג גמרא הלא המה בעבר הירדן מן הירדן ולהלן. אחרי דרך מבוא השמש מקום שהחמה זורחת. בארץ הכנעני היושב בערבה מול הגלגל אצל אלוני מורה זה הר גריזים והר עיבל שבין הכותים דברי רבי יהודה. רבי אליעזר אומר אין זה הר גריזים והר עיבל של כותים שנא' הלה המה בעבר הירדן מן הירדן ולהלן. אחרי דרך מבוא השמש. מקום שהחמה שוקעת. בארץ הכנעני אילו בין החוי. היושב בערבה אילו בין ההרים. מול הגלגל אין כאן גלגל אצל אלוני מורה. אין כאן אלוני מורה. מה מקיים ר' אלעזר הר גריזים והר עיבל. שתי גבשושיות עשו וקראו זה הר גריזים וזה הר עיבל. על דעתיה דרבי יהודה מאה ועשרים מיל הלכו באותו היום. על דעתיה דרבי אלעזר
דף ל,ב פרק ז הלכה ג גמרא לא זזו ממקומן. תני רבי אליעזר בן יעקב אומר לא בא הכתוב אלא להשוות להן אתה דרך ולומר בדרך ילכו ולא בשדות. ביישוב ילכו ולא במדבר. בערבה ילכו ולא בהרים. אמר ר' אלעזר בר' שמעון נמייתי לסופרי כותים זייפתם תורתכם ולא הועלתם לעצמיכם כלום. שכתבתם בתורתכם אצל אלוני מורה שכם. והלא ידוע שהוא שכם אלא שאין אתם דורשין לגזירה שוה ואנו דורשין לגזירה שוה. נאמר כאן אלוני מורה ונאמר להלן אלוני מורה. מה אלוני מורה האמור להלן שכם אף אלוני מורה האמור כאן שכם. וכדר' ישמעאל דר' ישמעאל אמר כל ביאות שנאמרו בתורה לאחר ארבע עשרה שנה נאמרו. שבע שכיבשו ושבע שחילקו. ודכוותה לא נאמרו ברכות וקללות אלא לאחר ארבע עשרה שנה. התיב ר' חנניה קומי ר' מנא והכתיב (דברים כז) והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה. אמר ליה אבנים הקימו אותן מיד ברכות וקללות לאחר ארבע עשרה שנה נאמרו:
דף ל,ב פרק ז הלכה ד משנה ששה שבטים עלו לראש הר גריזים וששה שבטים עלו לראש הר עיבל והכהנים והלוים והארון עומדין מלמטה באמצע הכהנים מקיפין את הארון והלוים את הכהנים וכל ישראל מיכן ומיכן שנאמר (יהושוע ח) וכל ישראל וזקניו ושוטריו עומדים מזה ומזה לארון וגו' הפכו פניכם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה תועבת י"י מעשה ידי חרש ולא שם בסתר והיו אילו ואילו עונין ואומרים אמן הפכו פניהן כלפי הר עיבל ופתחו בקללה (דברים כז) ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה תועבת י"י וגו' והיו אילו ואילו עונין ואומרים אמן עד שגומרין ברכות וקללות:
דף ל,ב פרק ז הלכה ד גמרא תני רבי אומר אי אפשר לומר לוי למעלן שכבר נאמר לוי למטן אי אפשר לומר לוי למטן שכבר נאמר לוי למעלן מעתה זקני כהונה ולויה למטן ושאר כל השבט למעלן רבי שמעון אומר אי אפשר לומר לוי למעלן שכבר נאמר לוי למטן ואי אפשר לומר לוי למטן שכבר נאמר לוי למעלן. אמור מעתה הראוי לשרת למטה ושאר כלה שבט למעלה. ר' שמעון אומר שמעון ולוי מה שמעון כולו למעלה אף לוי כולו למעלה. מה מקיים הדין תנייה נגד הכהנים הלוים כיי דאמר רבי יהושע בן לוי בעשרים וארבעה מקומות נקראו הכהנים לויים וזה אחד מהן. (יחזקאל מד) והכהנים הלוים בני צדוק. יכול אילו שבהר גריזים היו אומרים ברכות ואילו שבהר עיבל היו אומרים קללות. תלמוד לומר (יהושוע ח) הברכות והקללות אילו ואילו היו אומרים ברכות וקללות. יכול משהיו אומרים הברכות היו אומרים הקללות. ת"ל (דברים ל) הברכה והקללה. ברכה אחת וקללה אחת. יכול אילו שבהר גריזים היו עונין אחר הברכות אמן. ואילו שבהר עיבל היו עונין אחר הקללות אמן תלמוד לומר (דברים כז) וענו כל העם ואמרו אמן. אילו ואילו היו עונין אחר הברכות ואחר הקללות אמן. הא כיצד בשעה שהיו אומרים ברכות היו הופכין פניהן כלפי הר גריזים. ובשעה שהיו אומרים קללות היו הופכין פניהן כלפי הר עיבל.
דף לא,א פרק ז הלכה ד גמרא ברוך בכלל וברוך בפרט. ארור בכלל וארור בפרט. שש עשרה בריתות על כל דבר ודבר. ללמוד וללמד לשמור ולעשות וכן בהר סיני וכן בערבות מואב. ר' שמעון היה מוציא של הר גריזים ושל הר עיבל ומביא של אהל מועד תחתיהן. וכן היה ר' שמעון אומר אין כל דבר ודבר מן התורה שאין כרות עליו חמש מאות ושבעים ושש בריתות. שתים עשרה בברוך ושתים עשרה בארור. ושתים עשרה בכלל ושתים עשרה בפרט. הרי ארבעים ושמונה בריתות ללמוד וללמד לשמור ולעשות הרי מאה ותשעים ושנים בריתות. וכן בהר סיני וכן בערבות מואב הרי חמש מאות ושבעים ושש בריתות. רבי שמעון בן יהודה איש כפר אמום אומר משום רבי שמעון שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים. רבי אומר אם כדברי ר' שמעון בן יהודה איש כפר אמום שאמר משום רבי שמעון אין כל דבר ודבר מן התורה שאין כרות עליו ארבעים ושמונה פעמים על כל פעם ופעם שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים. עד כדון דברים שנכללו ונפרטו. דברים שנכללו ולא נפרטו. אמר ליה כן אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון כל שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד. לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא. אמר ליה לא בדבר אחד. דילמא בשני דברים והכא בשני דברים אנן קיימין. אמר רבי תנחומא מכיון דכתיב בסוף אמן כמי שכולו דבר אחד. כתיב (דברים כז) ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת. וכי יש תורה נופלת. שמעון בן יקים אומר זה החזן שהוא עומד. רבי שמעון בן חלפתא אומר זה הבית שלמטן דאמר רב חונה רב יהודה בשם שמואל עלה דבר הזה קרע יאשיהו ואמר עלי להקים. ר' אחא בשם רבי תנחום ברבי חייה למד ולימד ושמר ועשה והיתה ספיקה בידו להחזיק ולא החזיק הרי זה בכלל ארור. ר' ירמיה בשם רבי חייה בר בא לא למד ולא לימד ולא שמר ולא עשה ולא היתה ספיקה בידו להחזיק והחזיק הרי זה בכלל ברוך. ואמר רבי חנה רבי ירמיה בשם רבי חייה עתיד הקב"ה לעשות צל לבעלי מצות בצילה של בעלי תורה. מאי טעמא (קוהלת ז) כי בצל החכמה בצל הכסף. ואומר
דף לא,ב פרק ז הלכה ד גמרא (משלי ג) עץ חיים היא למחזיקים בה. מה ת"ל והחציו אלא מלמד שמעוטין בהר גריזים ומרובים בהר עיבל. למה שאין שבטו של לוי כולו שם שאם היה כל שבט לוי כולו שם היו שוין. רבי שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן אילו היה כל שבטו של לוי שם לא היו שוין. למה שכבר נפלו משבטו של שמעון עשרים וארבעה אלף בשיטים. אמר רבי יוסי בי רבי בון אילו היה כל שבטו של לוי שם היו שוין למה שלא בא משבט ראובן וגד אלא ארבעים אלף חלוצי צבא. כהנא אמר כשם שהן חולקין כאן כך הן חולקין בתחילת החומש השני. אית תניי תני כשם שהן חולקין כאן כך הן חולקין בדגלים. בני לאה מיכן. ובני רחל מיכן חד מיכן וחד מיכן. ובני השפחות באמצע. אמר רבי מתניה טעמיה דהדין תנייה (ישעיהו מח) שמע אלי יעקב עבדי וישראל מקוראי. מה התקרה הזו עובייה דהן גבי קוטנה דההן ועיבי' דהן גבי קוטנה דההן. אית תניי תני כשם שהן חלוקין כאן כך הן חלוקין באבני אפוד. במלואותם. כדי שיהיו עשרים וחמשה מיכן ועשרים וחמשה מיכן. והלא אינן אלא ארבעים ותשעה. אמר רבי יוחנן בנימין דותולדותם מלא. אמר רבי יודה בר זבידא יהוסף מלא (תהילים פא) עדות ביהוסף שמו. והלא אינן אלא עשרים ושלשה מיכן ועשרים ושבעה מיכן.
דף לב,א פרק ז הלכה ד גמרא אמר ר' יוחנן בנימין היה חציו. בן מיכן. ימן מיכן. אמר ר' זבידא ויאות מי כתיב (שמות כח) ששה שמותם לא. אלא משמותם. משמותם ולא כל שמותם. הראשונים נכתבין ממינו של כהן גדול משמאלו של קורא. והאחרונים נכתבין משמאלו של כהן גדול מימינו של קורא. הראשונים אינן נכתבין על סדר שיהודה מלך האחרונים נכתבין על סדר:
דף לב,א פרק ז הלכה ה משנה ואח"כ הביאו את האבני' ובנו את המזבח וסדום בסיד וכתבו עליהם את כל דברי התורה הזאת בשבעים לשון שנאמר (דברים כו) באר היטב ונטלו את האבנים ובאו ולנו במקומן:
דף לב,א פרק ז הלכה ה גמרא תני על אבני המלון נכתבו דברי רבי יודה. רבי יוסי אומר על אבני המזבח נכתבו. מאן דמר על אבני המלון נכתבו בכל יום ויום אומות העולם משלחין נוטריהון ומשיאין את התורה שהיתה כתובה בשבעים לשון. מאן דמר על אבני המזבח נכתבו לא לשעה היו ונגנזו. עוד הוא מעשה נסים. נתן הקב"ה בינה בלב כל אומה ואומה והשיאו את התורה שהיתה כתובה בשבעים לשון. מאן דמר על אבני המלון נכתבו ניחא (דברים כו) ושדת אותם בשיד. מאן דמר על אבני המזבח נכתבו מה מקיים ושדת אותם בשיד. בין כל אבן ואבן. רבי שמואל בר נחמני בשם ר' יוחנן (ישעיהו לג) והיו עמים משרפות סיד. מסיד נטלו איפיפסין שלהן מיתה. רבי אבא בר כהנא בשם רבי יוחנן (ישעיהו ס) והגוים חרוב יחרבו מחורב נטלו איפיפסין שלהן מיתה. נמצאת אומר שלשה מיני אבנים הן. אבני המלון. ואבנים שהניח יהושע תחת כפות רגלי הכהנים. ואיסטליות שנתן להן משה. אמר רבי חנינן פשיט לן ארבעה מיני אבנים הן. אמר רבי סימון בר זביד ויאות אין תימר אבני המלון לשעה היו ונגנזו. אין תימר אבנים שהקים יהושע תחת כפות רגלי הכהנים
דף לב,ב פרק ז הלכה ה גמרא משוקעות היו במים. אין תימר איסטליות שנתן להן משה כבר נכנסו עמהן לארץ. אלא כן אנן קיימין באבנים שהקים להן יהושע על גב הירדן. תני ר' יודה בר אלעאי אומר אבא חלפתא ורבי אלעזר בן מתיה וחנינה בן חכינאי עמדו על אותן האבנים ושיערום כל אחת ואחת משוי ארבעים סאה. מיכן את למד כמה היה באשכול כתיב (יהושוע ד) והרימו לכם איש אבן אחת על שכמו. לא דמי ההוא דטען מן ארעא לכתפי' לההוא דטען מארעא לארכובתיה ומן ארכובתיה לכתפיה לא דמי ההוא דטען מן ארעא לארכובתיה ומן ארכובתיה לכתפיה לההוא דאוחרן תלי ליה. לא דמי ההוא דאוחרן תלי ליה לההוא דטעין בתריין. כתיב (במדבר יג) איש אחד לשבט על דעתיה דרבי עקיבה דו אמר לשונו' רבויים הן עשרים וארבעה היו ששה עשר באשכול ושמנה בתאנים ורמוני' ובנושא כלים. ועל דעתיה דרבי ישמעאל דהוא אומר לשונות כפולין הן שנים עשר היו שמונה באשכול וארבעה בתאנים ורימוני' ובנושא כלים. על דעתיה דרבי ישמעאל טורטרין על דעתיה דר' עקיבה טורטורין וטורטורי טורטורין. כתיב (יהושוע ג) ויעמדו המים היורדים מלמעלה קמו נד אחד הרחק מאד מאדם העיר אשר מצד צרתן. אמר ר' יוחנן אדם קרייה וצרתן קרייה. שנים עשר מיל מזו לזו. מלמד שהיו המים גדושין ועולין כמצד צרתן. וכי איזה קל המים או אדם. המים קלים מאדם תדע לך שהוא כן אלא מלמד שהיו המים גדושין ועולין כיפין על כיפין. רבי לוי אמר עד לבו של רקיע. תמן אמרין עד בבל. נאמר כאן הרחק ונאמר להלן (מלכים ב כ) מארץ רחוקה מאד באו אלי מבבל. תני רבי אליעזר בן יעקב אומר יותר משלש מאות מיל היו המים גדושין ועולין כיפין על גבי כיפין עד שראו אותן כל אומות העולם הדא היא דכתיב (יהושוע ח) ויהי כשמוע כל מלכי האמורי אשר בעבר הירדן וכל מלכי הכנעני אשר על הים את אשר הוביש ה' את מי הירדן מפני בני ישראל עד עברם וגו'. אמר רבי שמעון בן לקיש בירדן קיבלו עליהן את הנסתרות. אמר להן יהושע אם אין אתם מקבלין עליכם את הנסתרות המים באין ושוטפין אתכם. אמר רבי סימון בר זבדא ויאות תדע לך
דף לג,א פרק ז הלכה ה גמרא שהוא כן שהרי עכן חטא ורובה של סנהדרין נפלה בעי. אמר רבי לוי ביבנה הותרה הרצועה יצתה בת קול ואמרה אין לכם עסק בנסתרות:
דף לג,א פרק ז הלכה ו משנה ברכת כהנים כיצד במדינה אומרים אותה שלש ברכות ובמקדש ברכה אחת במקדש היו אומרים את השם ככתבו ובמדינה ככינוייו במדינה כהנים נושאין את ידיהם כנגד כתפותיהן ובמקדש על גבי ראשיהן חוץ מכ"ג שאינו מגביה ידיו למעלה מן הציץ ר"י אומר אף כ"ג מגביה את ידיו למעלה מן הציץ שנאמר (ויקרא ט) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם ברכת כהן גדול כיצד חזן הכנסת נוטל ספר התורה ונותנו לראש הכנסת ראש הכנסת נותנו לסגן והסגן נותנו לכהן גדול כהן גדול עומד ומקבל וקורא עומד וקורא אחרי מות ואך בעשור וגולל את התורה ומניח' בחיקו ואומר יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן ובעשור שבחומש הפיקודים קורא אותו על פה ומברך עליה שמונה ברכות על התורה ועל העבודה ועל ההודייה ועל מחילת העון ועל המקדש ועל ישראל ועל הכהנים ושאר תפילה:
דף לג,א פרק ז הלכה ו גמרא אמר רב חסדא צער גדול היה להן. בכל אתר את אמר הולכין אצל התורה. והכא את אמר מוליכין את התורה אצלן. אלא על ידי שהן בני אדם גדולים התורה מתעלה בהן. והא תמן מויבלין אורית' גבי ריש גלותא. אמר רבי יוסי בי ר' בון על ידי שזרעו של דוד משוקע שם אינון עבדין לו כמנהג אבהתהון. תמן תנינן מדלגין בנביא ואין מדלגין מנביא לנביא. ובנביא של י"ב מותר. ואין מדלגין בתורה. ר' ירמיה בשם רשב"ל לפי שאין גוללין ס"ת ברבים. ר' יוסי בעי
דף לג,ב פרק ז הלכה ו גמרא הגע עצמך שהיתה פרשה קטנה. אלא כדי שישמעו ישראל על סדר. והא תנינן וקורא אחרי מות ואך בעשו'. שנייא היא שחיא סדרו של יום. תדע לך דמר רבי שמעון בן לקיש בכל מקום אינו קורא על פה וכא קורא על פה. רבי יוסי מפקד לבר עולא חזנא דכנישתא דבבלאי כד דהיא חדא אורייא תונייל לה לחורי פרוכתא. כד אינון תרתיי תי מייבל חדא ומייתי חדא. ומברך עליה שמונה ברכות על התורה. הבוחר בתורה. על העבודה שאותך לבדך בירה נעבוד. על ההודיה הטוב לך להודות. על מחילת העון מוחל עונות עמו ישראל ברחמים. על המקדש הבוחר במקדש. ואמר רבי אידי השוכן בציון. ועל ישראל הבוחר בישראל. ועל הכהנים הבוחר בכהנים. ועל שאר תפילה תחינה ובקשה שעמך ישראל צריכין להוושע לפניך ברוך אתה ה' שומע תפילה:
דף לג,ב פרק ז הלכה ז משנה פרשת המלך כיצד מוצאי י"ט האחרון של חג בשמיני מוצאי שביעי' עושין לו בימה של עץ בעזרה והוא יושב עליה שנאמר (דברים לא) מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות בבוא כל ישראל לראות וגו' חזן הכנסת נוטל ספר התורה ונותנו לראש הכנסת ראש הכנסת נותנו לסגן והסגן נותנו לכהן גדול וכהן גדול נותנו למלך והמלך עומד ומקבל וקורא יושב אגריפס המלך עמד וקיבל וקרא עומד ושיבחוהו חכמים וכשהגיע (דברים יז) ללא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא זלגו עיניו דמעות אמרו לו אל תתירא אגריפס אחינו אתה אחינו אתה:
דף לג,ב פרק ז הלכה ז גמרא לא כן תני רבי חייה לא היתה ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד. ואמר ר' אמיב שם רבי שמעון בן לקיש אף למלכי בית דוד לא היתה ישיבה בעזרה. תיפתר שסמך לו בכותל וישב לו. והא כתיב (שמואל ב ז) ויבא המלך דוד וישב לפני ה' אמר רבי אייבו בר נגריי יישב עצמו בתפילה. תמן תנינן יצאה כת הראשונה וישבה לה בהר הבית. השניה בחיל. והשלישית במקומה. רבי נחמן בשם רבי מנא מה תנינן ישבה לה במקומה. עמדה לה במקומה. תני רבי חנינה בן גמליאל אומר
דף לד,א פרק ז הלכה ז גמרא הרבה חללים נפלו באותו היום שהחניפו לו:
דף לד,א פרק ז הלכה ח משנה וקורא מתחילת אלה הדברים ועד שמע ושמע והיה אם שמוע עשר תעשר וכי תכלה לעשר ברכות וקללות עד שהוא גומר את כולם ברכות שכהן גדול מברך <הם> המלך מברך אלא שהוא נותן של רגלים תחת מחילת העון:
דף לד,א פרק ז הלכה ח גמרא אמר רבי אבהו ולמה קורין עשר תעשר. כי תכלה לעשר. על ידי שיצאו ישראל משביעית לשמינית שלא לשכח את המעשרות. רבי חגי בעא קומי רבי יוסי ואינו צריך להבדיל. אמר ליה כבר הבדיל מראש השנה:
תלמוד ירושלמי -
מסכת סוטה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט