תלמוד ירושלמי - מסכת סוטה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת סוטה פרק ג

דף יג,ב פרק ג הלכה א משנה  היה נוטל את מנחתה מתוך כפיפה מצרית ונותנה לתוך כלי שרת ונותנה על ידיה וכהן מניח את ידו תחתי' ומניפה הניף והגיש קמץ והקטיר והשאר נאכל לכהנים:

דף יג,ב פרק ג הלכה א גמרא  כתיב (במדבר ה) ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות וכי על ידו הוא מניף.  ולא על ידה הוא מניף.  אלא מיכן שהוא נוטלה מתוך כלי חול ונותנה בכלי שרת וכהן מניח את ידו תחתיה ומניפה.  ואין הדבר כאור.  מביא מפה.  ואינו חוצץ.  ומביא כהן זקן אפי' תימר ילד שאין יצר הרע מצוי לשעה.  תני ר' חייה סוטה גידמ' שני כהנים מניפין על ידיה.  אמר רבי יוסי בכל אתר הדא היא מילתא צריכין לרבנן מהו מגיש גופה של מנח' גופה של כלי.  תנופות מניין שהן קודמות להגשות.  רבי ירמיה בשם רבי פדת מסוטה למדו.  אמר ר' יוסי סוטה לחידושה יצאת ודבר שהוא יוצא לחידושו אין למדין הימינו רבי בון בר חייה שמע לה מן הדא (ויקרא ו) וזאת תורת המנחה הקרב היכן היא תנופה כבר קדמה.  אמר ר' יוסי תיפתר במנחות שאינן טעונות תנופה ולית שמע מינה כלום

דף יד,א פרק ג הלכה א גמרא  ויידא אמרה דא מדין (ויקרא ב) והבאת לרבות מנחת העומר להגשה והקריבה לרבו' מנחת סוטה להגשה.  וכתיב בתרי והרים.  והיכן היא תנופה כבר קדמה.  תמן תנינן אילו מנחות נקמצות ושיריהן לכהנים.  רבי בא בר ממל ור' שמואל בר רב יצחק הוון יתיבין.  רבי בא בר ממל בעא קומי רבי שמואל בר רב יצחק מנחת העומר מניין ששירי' נאכלין.  אמר ליה ולא כן אמר רבי יוחנן בשם ר' ישמעאל מנחת מנחת מה מנחת שנאמר' להלן מן השעורין.  אף כאן מן השעורין.  מה מנחת סוטה שיריה נאכלין.  אף מנחת העומר שיריה נאכלין.  אמר רבי עקיבה מן דקיימין קם רבי בא בר ממל עם ר' ירמיה אמר ליה חמית היך אפרחי הדין דידן מנחת סוטה עצמה מניין ששיריה נאכלין.  אייתי ר' זעירא לרבי יצחק עטושיא ותנא ליה (ויקרא ז) וכל מנחה בלולה בשמן.  מה אנן קיימין אם בבלול של חיטין כבר הוא אמור.  אלא אם אינו ענין לבלול של חיטין תניהו עניין לבלול של שעורין.  וחרנה אמר מה אנן קיימין אם בחרב של חיטין כבר הוא אמור.  אלא אם אינו עניין לחרב של חיטין תניהו עניין לחרב של שעורין.  דאמר ר' יוסי בבלול של חיטין ובחרב של <שעורין> חיטין אנן קיימין ולצורך איתאמרת.  (שם) לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו.  האיש חולק אף על פי שהוא בעל מום.  ואין הקטן חולק אע"פ שהוא תמים.  אמר רבי יוסי בי רבי בון מפני שריבתה תורה בדבר אחד את מרבה אותה לכל הדברים.  אלא אזכרה אזכרה.  מה אזכרה שנאמר להלן שיריה נאכלין.  אף אזכרה שנאמר כאן שיריה נאכלין.  ויידא אמרה דא והבאת לרבות מנחת העומר להגשה והקריבה לרבות מנחת סוטה להגשה.  וכתיב בתריה (ויקרא ב) והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו קדש קדשים:

דף יד,א פרק ג הלכה ב משנה  היה משקה ואחר כך מקריב את מנחתה

דף יד,ב פרק ג הלכה ב משנה  ר"ש אומר מקריב את מנחתה ואח"כ משקה שנא' (במדבר ה) ואחר ישקה האשה את המים אם השקה ואחר כך הקריב את מנחתה כשירה:

דף יד,ב פרק ג הלכה ב גמרא  מה טעמא דרבנין ובאו בה.  מה טעמא דר"ש ואחר ישקה את האשה.  מה מקיים ר"ש טעמא דרבנין ובאו בה כולהון ולא מקצתן מה מקיימין רבנין טעמא דרבי שמעון ואחר ישקה את האשה את המים.  על כורחה שלא בטובתה.  מודה רבי שמעון לחכמים שאם השקה ואחר כך הקריב מנחתה שהיא כשירה.  ומודין חכמים לר' שמעון שאם הקריב מנחתה ואח"כ השקה שהיא כשירה.  מה ביניהן מצוה.  רבנין אמרי מנחה היא שהיא בודקתה ורבי שמעון אומר המים הן בודקין אותה.  מה טעמא דרבנין מנחת זכרון מזכרת עון.  מה טעמא דרבי שמעון ובאו בה.  מה מקיימין רבנין טעמא דר' שמעון ובאו בה מלמד שהן מתחלחלין בכל איבריה.  מה מקיים רבי שמעון טעמא דרבנין מנחת זכרון מזכר' עון.  מלמד שכל עונות שיש לה נזכרין לה באותה שעה.  רבנין אמרי כותב ומוחק ומשקה ומקריב.  רבי שמעון אומר כותב ומקריב ומוחק ומשקה.  כל עמא מודיי שמחיקה סמוכה להשקיה אלא דרבנן אמרי כותב ומוחק ומשקה ומקריב.  ורבי שמעון אומר כותב ומקריב ומוחק ומשקה.  תני לעולם היא יכולה לחזור בה עד שלא תקרב מנחתה.  קרבה מנחתה ואמרה איני שותה מערערין אותה ומשקין אותה בעל כורחה כרבי שמעון.  ברם כרבנן כבר שתת.  אנן תנינן אינה מספקת לשתות.  אית תניי תני לא היתה זזה משם.  מאן דמר אינה מספקת לשתות רבי שמעון.  מאן דמר לא היתה זזה משם רבנין:

דף יד,ב פרק ג הלכה ג משנה  עד שלא נמחקה המגילה אמרה איני שותה מגילתה נגנזת ומנחתה מתפזר' על הדשן ואין מגילתה כשירה להשקות בה סוטה אחרת נמחקה המגילה ואמרה טמאה אני המים נשפכין ומנחתה מתפזר' על הדשן נמחקה המגילה ואמרה איני שותה מערערין אותה ומשקין אותה בעל כורחה:

דף טו,א פרק ג הלכה ג גמרא  תני מגילתה נגנזת תחת צידו של היכל.  למה בשביל לשחקה.  לול קטן היה שם המים נשפכין.  תני אין בהן משום קדושה.  מהו לגבול בהן את הטיט מה בכך המים נשפכין.  תני יש בהן משום קדושה.  נמחקה המגילה ואמרה טמאה אני המים נשפכין ומנחתה מתפזרת על גבי הדשן.  הדא אמרה שמנחת סוטה קדשה עד שלא תכתב המגילה.  אמר רבי יוסי דרובה תני רבי חייה עד שהיא בדרך מנחתה קדשה.  אמר רבי יוסי בי רבי בון מתניתא אמרה כן שבעלה בעלה בדרך.  נמחקה המגילה ואמרה איני שותה מערערין אותה ומשקין אותה על כורחה למה שגרמה לשם שימחק.  כמה ימחוק.  תני רבי חנין בית שמאי אומרים אחת.  ובית הלל אומרים שתים.  אמר ר' אילי טעמון דבית הלל כדי לכתוב יה.  אמר לו רבי עקיבה וכי מפני מה משקין את זו אם לבודקה כבר היא בדוקה ומתוקנת אלא סבר רבי עקיבה האומרת איני שותה כאומר' אני טמאה לך ולית לרבי עקיבה מערערים אותה לשתות עד שפניה מוריקות ומשקין אותה על כורחה אית ליה כשהתחילה לשתות:

דף טו,א פרק ג הלכה ד משנה  אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות והיא מתמלאת גידים והן אומרים הוציאוה הוציאוה

דף טו,ב פרק ג הלכה ד משנה  שלא תטמא את העזרה אם יש לה זכות תולה לה יש זכות תולה לה שנה אחת ויש זכות תולה לה ב' שנים ויש זכות תולה לה ג' שנים מיכן אמר בן עזאי חייב אדם ללמד את בתו תורה שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה ר' אליעזר אומר המלמד את בתו תורה מלמדה תפלות רבי יהושע אומר רוצה אשה בקב ותפלות מתשעת קבין ופרישות הוא היה אומר חסיד שוטה רשע ערום אשה פרושה ומכת פירושים הרי אילו מכלי עולם:

דף טו,ב פרק ג הלכה ד גמרא  ולא כן סברנן מימר כולהן ולא מקצתן.  כאינש דאמר לא אספיק פלן למישתי עד דאיתחלחל.  יש זכות תולה שנה אחת יש זכות תולה שתי שנים.  יש זכות תולה שלש שנים.  יש זכות תולה שנה אחת מנבוכדנצר (דניאל ד) לקצת ירחין תרי עשר.  יש זכות תולה שתי שנים מאמנון (שמואל ב יג) ויהי לשנתים ימים.  יש זכות שתולה לשלש שנים מאחאב (מלכים א כב) וישבו שלש שנים אין מלחמה בין ארם ובין ישראל.  אמר רבי יוסי נאמר כל אותן שנים עשר חדש היה עסוק במצות.  וכל אותן שתי שנים היה עסוק בתורה.  ויידא אמרה דא וישבו שלש שנים אין מלחמה בין ארם ובין ישראל.  מנחת זכרון כלל.  מזכרת עון פרט.  כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט.  אם אומר את כן לא נמצאת מידת הדין מקופחת.  מה אם מידת הפורענות מעוטה הרי היא מזכרת.  מידת הטוב מרובה על אחת כמה וכמה.  אלא מנחת זכרון יש לה זכות.  מזכרת עון אין לה זכות.  תני רבי טרפון אומר כל הזכרונות שנאמרו בתורה לטובה חוץ מזו שהוא של פורענות.  אמר לו רבי עקיבה אלו נאמר מזכרת עון ושתיק הייתי אומר כדבריך הא אינו אומר מנחת זכרון אלא לטובה.  תני ר' יודה אומר בשם רבי לעזר בן מתיה הרי הוא אומר (במדבר ה) ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא וכי אין אנו יודעין שאם לא נטמאה האשה שהיא טהורה.  ומה תלמוד לומר וטהורה היא אלא סוף המקום פורע בה תחת ניוולה שאם היתה עקרה נפקדת.  יולדת בצער יולדת בריוח.  כאורים יולדת נאים שחורים יולדת לבנים קצרים יולדת ארוכים.  נקיבות יולדת זכרים אחד יולדת שנים.  אמר לו רבי שמעון בן לקיש אם כן ילכו כל הנשים ויתקלקלו בשביל שיפקדו.  ולית לר' שמעון ונקתה ונזרעה זרע.  אית ליה זרע כשר לא זרע פסול.  ובן עזאי דלא כרבי לעזר בן עזריה.  דתני מעשה בר' יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר חסמא שהיו מהלכין מיבנה ללוד

דף טז,א פרק ג הלכה ד גמרא  והקבילו את ר' יהושע בבקיעין אמר להן מה חידוש היה לכם בבית המדרש היום ואמרו לו הכל תלמידיך ומימיך אנו שותים אמר להן אפי' כן אי אפשר לבית המדרש שלא יהא בו דבר חדש בכל יום.  מי שבת שם.  אמרו לו רבי לעזר בן עזריה.  ומה היתה פרשתו הקהל את העם האנשים והנשים והטף.  ומה אמר בה.  הואיל והאנשים באין ללמוד והנשים באות לשמוע.  הטף למה בא.  אלא ליתן שכר למביאיהן.  אמר להן אין הדור יתום שרבי אלעזר בן עזריה שרוי בתוכו.  מטרונה שאלה את רבי לעזר מפני מה חט אחת במעשה העגל והן מתים בה שלש מיתות.  אמר לה אין חכמתה של אשה אלא בפילכה דכתיב (שמות לה) וכל אשה חכמת לב בידיה טוו.  אמר לו הורקנוס בנו בשביל שלא להשיבה דבר אחד מן התורה איבדת ממני שלש מאות כור מעשר בכל שנה.  אמר ליה ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים.  וכשיצתה אמרו לו תלמידיו רבי לזו דחיתה לנו מה אתה משיב.  רבי ברכיה רבי אבא בר כהנא בשם רבי ליעזר כל מי שהיה לו עדים והתראה היה מת בבית דין.  עדים ולא התרייה היה נבדק כסוטה.  לא עדים ולא התרייה היה מת במגפה.  רב ולוי בר סיסי תריהון אמרין זיבה קיטר ניסך היה מת בבית דין.  טיפח ריקד שיחק היה נבדק כסוטה שמח בליבו היה מת במגפה.  אי זהו חסיד שוטה ראה תינוק מבעבע בנהר אמר לכשאחלוץ תפילי אצילנו עם כשהוא חולץ תפיליו הוציא זה את נפשו.  ראה תאינה בכורה אמר במי שאפגע בו תחילה אתננה לו.  ראה נערה מאורסה והיה רץ אחריה.  הדא היא דתנינן הרודף אחר חבירו להורגו אחר הזכור אחר נערה מאורסה רשע ערום.  ר' זריקן בשם רב הונא זה שהוא מורה קלות על עצמו וחמורות לאחרים.  ואתייא כהדא דתני כל הרוצה להחמיר על עצמו ולנהוג כחומרי בית שמאי וכחומרי בית הלל על זה נאמר (קוהלת ב) הכסיל בחושך הולך.  כקולי אילו וכקולי אילו נקרא רשע.  אלא או כדברי ב"ש כקוליהון וכחומריהן או כדברי בית הלל כקוליהן וכחומריהן.  הדא דתימר עד שלא יצאת בת קול.  אבל משיצאת בת קול לעולם הלכה כבית הלל וכל העובר על דברי בית הלל חייב מיתה.  תני יצאת בת קול ואמרה אילו ואילו דברי אלהים חיים הן אבל הלכה כבית הלל לעולם.  ואיכן יצאת בת קול.  רבי ביבי בשם ר' יוחנן ביבנה יצאת בת קול.  אשה פרושה זו שהיא יושבת ומלעבת בדברי תורה.  (בראשית ל) ותאמר אלי תבא וישכב עמה בלילה הוא.  אמר רבי אבהו כביכול היה במחשבה.  הוא לבדו היה יודע שלא עלת על דעתה אלא בשביל להעמיד שבטים.  ומכות פרושים.  זה שהוא נותן עצה ליתומים להבריח מזונות מן האלמנה.  כהדא ארמלתא דרבי שובתי הוות מבזבזה בנכסייה.  אתון יתמייא וקרבון לרבי אלעזר.  אמר לון ומה נעביד לכון ואתון שטיין נפק כתובה.  אמר לון נימא לכון מימר עיבדון גרמיכון מזבנין והיא תבעה פורנה ומובדה מזונה.  עבדין כן

דף טז,ב פרק ג הלכה ד גמרא  ברומשא אתת וקרבת גבי רבי אלעזר אמר זו מכות פרושין נגעו בה.  יבוא עלי אם נתכוונתי לכך.  חד תלמיד מדרבי היה לו מאתים זוז חסר דינר והוה רבי יליף זכי עימיה חדא לתלת שנין מעשר מסכינין.  חד זמן עבדין בו תלמידוי עין ביש ומלון ליה.  אתא בעי מיזכי עימיה היך מה דהוה יליף.  אמר ליה רבי אית לי שיעורא אמר זה מכת פירושים נגעו בו.  רמז לתלמידיו ואעלוני' לקפילין והסריגי' חד קרט.  וזכה עימיה היך דהוה יליף.  הוסיפו עליהן בתולה ציימנית מציימה אובדת בתוליה.  ואלמנה שובבית מי חגלה נסכת שם ביש.  ותינוק שהוא עולה לחדשיו.  רבי חלקיה בשם רבי סימן זה שהוא גדול בתורה שלא בפירקו ומבזה גדולים ממנו.  אמר רבי יוסי זה שהוא בן תשע ואיבריו נראין כבן שתים עשרה.  והוא בא על אחת מכל העריות שבתורה והן מתות על ידו והוא פטור:

דף טז,ב פרק ג הלכה ה משנה  רבי שמעון אומר אין הזכות תולה במים המרים ואם אומר אתה שהזכות תולה במים המאררים מדהא אתה את המים בפני כל הנשים השותות ומוציא אתה שם רע על הטהורות שישתו ויאמרו טמאות היו אלא שתלת להן זכות רבי אומר הזכות תולה במים המאריים ואינה יולדת ואינה משבחת אלא מתנוונה והולכת סוף שהיא מתה באותה מיתה:

דף טז,ב פרק ג הלכה ה גמרא  אמר רב המנונא המתנוונה מותרת לביתה ואתייא כהדא דתני ר"ש בן אלעזר אומר אפילו טהורה ששתת סופה שהיא מתה בתחלואים רעים מפני שהכניסה עצמה למספק הזה המרובה.  (במדבר ה) ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא זו טהורה לא שבאו לה עדים שהיא טמאה.  אם לא טמאת האשה וטהורה היא זו טהורה לא שתלה לה זכות.  ואתייא כמאן דמר הזכות תולה ואינה ניכרת.  ברם כמאן דאמר הזכות תולה וניכרת.  א"ר יצחק כן אנן קיימין כששתת ולא בדקו אותה המים שלא תאמר עידי שקר הן לפיכך לא בדקו אותה המים.  אתא מימר לך שאין המים בודקין באשה שהיא אסורה לביתה.

דף יז,א פרק ג הלכה ה גמרא  אמר ר' יודה ואתייא כמאן דמר הזכות תולה ואינה ניכרת.  ולמה לא הוכרה מפני שתלת לה זכות.  ונקה האיש מעון.  אינו חושש שמא תלה לה זכות.  יכול אף היא לא תחוש תלמוד לומר והאשה ההיא תשא את עונות.  ואתייא כמאן דמר הזכות תולה ואינה ניכרת:

דף יז,א פרק ג הלכה ו משנה  ניטמאת מנחתה עד שלא קדשה בכלי הרי היא ככל המנחות ותפדה ואם משקדשה בכלי הרי היא ככל המנחות ותישרף אילו שמנחותיהן נשרפות האומרת טמאה אני לך ושבאו לה עדים שהיא טמאה והאומרת איני שותה ושבעלה אינו רוצה להשקות' ושבעלה בעלה בדרך וכל הנשואות לכהנים מנחותיהן נשרפות:

דף יז,א פרק ג הלכה ו גמרא  תני ניטמאת מנחתה עד שלא קדשה בכלי הרי היא ככל המנחות ותיפדה משקדשה בכלי הרי היא ככל המנחות ותישרף.  והאומרת טמאה אני לא כחטאת שמתו בעליה היא.  וחטאת שמתו בעליה ילכו המעות לים המלח דמייא לאשם תלוי אם לאשם תלוי אפי' משקדשה בכלי.  אמר רבי מתנייה דמיא לאשם שנשחט דתנינן תמן אם משנשחט נודע לו.  הדם ישפך והבשר יצא לבית השריפה.  תני נטמאת מנחתה עד שלא קרב הקומץ מתה היא ומת בעלה השיריים אסורין שעל ספק באת מתחילתה.  כפרה ספיקה והלכה לה באו לה עדים שהיא טמיאה בין כך ובין כך מנחתה אסורה.  מהו בין כך ובין כך בין שקמץ ובין שלא קמץ בין שהקטיר ובין שלא הקטיר.  ר' אילא אמר בין שקמץ ובין שלא קמץ בשלא הקטיר.  אבל אם הקטיר השיריים מותרין.  תמן תנינן ר' שמעון אומר מנחת חוטא של כהנים נקמצת.  והקומץ קרב לעצמו והשיריים קריבין לעצמן.  ושניהם מקרא אחד דורשין

דף יז,ב פרק ג הלכה ו גמרא  (ויקרא ה) והיתה לכהן כמנחה.  רבנין אמרין הרי היא כמנחת נדבתו.  מה מנחת נדבתו קריבה בכלול.  אף זו קריבה בכלול.  רבי שמעון אומר הרי עשירית האיפה של כהן כעשירית האיפה של ישראל.  מה עשירית האיפה של ישראל נקמצת אף זו נקמצת.  אי מה זו נאכלת אף זו נאכלת.  תלמוד לומר (ויקרא ז) וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל.  אילין שיריים מם מה הן באין משם קומץ משם שיריים.  אין תימר משום קומץ אינו נותנן בלילה ואינו נותנן לאחר מיתה.  ואינו מחשב להן ואין תימר משום שיריים נותנן בלילה ונותנן לאחר מיתה.  מהו שיחשב להם.  נישמעינה מן הדא רבי אלעזר ברבי שמעון אומר הקומץ קרב לעצמו והשיריים מתפזרין על גבי הדשן.  רבי יוחנן בעי מה אנן קיימין אם בדשן שלמעלן כבר אמר' ר' שמעון אלא אם אינו עניין לדשן של מעלן תניהו עניין לדשן של מטן.  הדא אמרה נותנן בלילה ונותנן לאחר מיתה ומחשב להן.  אמר רבי יוסי בי רבי בון אינו מחשב להן שלא הוכשרו לא לאכילת אדם ולא לאכילת מזבח.  ר' בא בר ממל בעי הך ר' אליעזר בי ר' שמעון בשיטת אביו או בשיטת חכמים.  אין בשיטת אביו יקרב למעלן אין בשיטת חכמים לא קימוץ.  בשיטת אביו הוא.  רבי שמעון אומר הרי עשירית האיפה של כהן כעשירית האיפה של ישראל מה עשירית האיפה של ישראל נקמצת אף זו נקמצת.  אי מה זו נאכל' אף זו נאכלת ת"ל וכל מנחת כהן כליל תהי' לא תאכל.  ותהא כליל ולא תאכל היקשתי' לא הקשתיה לכליל תקטר.  אמר רבי יוסי ראה רבי דעתו של רבי אלעזר בי רבי שמעון ושנה כיוצא בו.  ר' בא בר כהן בעי קומי ר"י ולמה לי כרבי לעזר בי רבי שמעון אפילו כרבי שמעון אביו.  אמר ליה איכול בראש המזבח.  ואין שריפה בראש המזבח.  התיב רבי חנינה קומי רבי מנא והא תני ר' חייה ופליג ליקרב כליל אינה יכולה מפני שותפותה של אשה.  להיאכל אינה יכולה מפני שותפותה של איש.

דף יח,א פרק ג הלכה ו גמרא  א"ל רבי ראה דעתו של רבי אלעזר בי רבי שמעון ורבי חייה רובה ראה דעתו של רבי שמעון אביו:

דף יח,א פרק ג הלכה ז משנה  בת ישראל שנישאת לכהן מנחתה נשרפת ובת כהן שנישאת לישראל מנחתה נאכלת מה בין כהן לכהנת מנחת כהנת נאכלת ומנחת כהן אינה נאכלת כהנת מתחללת ואין כהן מתחלל כהנת מטמאה למתים ואין כהן מיטמא למתים כהן אוכל בקדשי קדשים ואין כהנת אוכלת בקדשי קדשים:

דף יח,א פרק ג הלכה ז גמרא  מה בין כהן לכהנת.  מנחת כהנת נאכלת.  מנחת כהן אינה נאכלת דכתיב (ויקרא ו) וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל.  לא כהנת.  רבי אבהו בעא קומי רשב"ל והא כתיב (ויקרא כב) וכהן כי יקנה נפש קניין כספו.  מעתה כהן ולא כהנת מאי כדון (ויקרא ה) והכהן המשיח תחתיו מבניו.  את שבנו עומד תחתיו יצאת זו שאין בנה עומד תחתיה.  כהנת מתחללת.  ואין כהן מתחלל דכתיב (ויקרא כב) ולא יחלל זרעו בעמיו.  אין לי אלא זרע שהוא מתחלל.  היא עצמה מניין.  ודין הוא מה אם הזרע שלא עבר עבירה הרי הוא מתחלל.  היא שעברה עבירה אינו דין שתתחלל.  הוא עצמו יוכיח שעבר עבירה ואינו מתחלל.  לא אם אמרת באיש שאינו מתחלל בכל מקום תאמר באשה שהיא מתחללת בכ"מ.  הואיל והיא מתחללת בכ"מ דין הוא שתתחלל.  מה נפשך לומר.  לא יחל לא יחלל.  אף מי שהיה כשר ונתחלל.  כהנת מטמאה למתים.  רבי דוסא ממלחיא רבי אחא בשם רבי לעזר כהנת מותרת לצאת חוצה לארץ.  מה טעמא (ויקרא כא) אמור אל הכהנים לא אל הכהנת.  דלכן מה אנן אמרין הואיל והיא בכלל גזירה לא תצא.  ותהא בכלל גזירה ולא תצא.  אם אומר את כן נמצאת מרחה פרשת טמאות.  כהן אוכל בקדשי הקדשים.  אין כהנת אוכלת בקדשי הקדשים דכתיב (ויקרא ז) כל זכר בכהנים יאכלנו:

דף יח,א פרק ג הלכה ח משנה  ומה בין האיש לאשה האיש פורע ופורם ואין האשה פורעת ופורמת האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה בנזיר האיש מגלח על נזירות אביו ואין האשה מגלחת על נזירות אביה האיש מקדש את בתו ואין האשה מקדשת את בתה האיש מוכר את בתו ואין האשה מוכרת את בתה האיש נסקל ערום ואין האשה נסקל' ערומה האיש נתלה ואין האשה נתלת האיש נמכר בגניבתו ואין האשה נמכרת בגניבתה:

דף יח,ב פרק ג הלכה ח גמרא  (ויקרא יג) איש אין לי אלא איש אשה מניין תלמוד לומר צרוע בין איש בין אשה בין קטן.  אם כן למה נאמר איש לעניין של מטן האיש פורע ופורם אין האשה פורעת ופורמת.  האיש מדיר והאיש מגלח.  רבי יוחנן בשם רבי מאיר עשרים וארבע' דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל וזה אחד מהם.  בית שמאי אומרים אין האיש מדיר את בנו בנזיר.  ובית הלל אומרים האיש מדיר את בנו בנזיר.  האיש מוכר את בתו דכתיב (שמות כא) וכי ימכר איש את בתו לאמה.  האיש מקדש את בתו דכתיב (דברים כב) את בתי נתתי לאיש הזה לאשה וישנאה.  האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה דכתיב (ויקרא כד) וסקלת' אותו.  לא את כסותו.  רבי חגי בעא קומי רבי יוסי והכתיב (דברים כב) וסקלתם אותם באבנים.  מעתה אותם לא את כסותם.  מאי כדון איש על ידי שאין ניוולו מרובה לפיכך נסקל ערום.  אבל אשה על ידי שניוולה מרובה לפיכך אינה נסקלת ערומה.  האיש נתלה ואין האשה נתלית דכתיב (דברים כא) ותלו אותו ולא אותה.  האיש נמכר (שמות כב) בגניבו ולא בכפילו.  בגניבו ולא בזמימו.  בגניבו אינו נמכר ונשנה.  ואין לו עליו דמים.  מעתה בגניבה אחת אבל בשתי גניבות נמכר ונשנה.  ר' ירמיה בעי גנב משל שותפות מה את עבד לה כגניבה אחת כשתי גניבות.  היה גונב ומוציא בלילה נימר אם ידוע בו הבעלים בנתים שתי גניבות הן ואם לאו גניבה אחת היא:

תלמוד ירושלמי - מסכת סוטה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט