תלמוד ירושלמי -
מסכת יומא - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
דף לב,א פרק ו הלכה א משנה שני שעירי יום הכפורים מצותן שיהיו שוין במראה ובקומה ובדמים ולקיחתן כאחת אע"פ שאינן שוין כשרים. לקח אחד היום ואחד למחר כשרים מת אחד מהן אם עד שלא הגריל מת אחד מהן יקח זוג לשני ואם משהגריל מת יביא שנים ויגריל עליהם כתחילה ויאמר אם של שם מת זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו ואם של עזאזל מת זה שעלה עליו הגורל לעזאזל יתקיים תחתיו והשני ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה שאין חטאת ציבור מתה רבי יהודה אומר תמות ועוד א"ר יהודה נשפך הדם ימות המשתלח מת המשתלח ישפך הדם:
דף לב,א פרק ו הלכה א גמרא שעירים מיעוט שעירים שנים א"כ למה אמר שני שיהו שוין כבשים מיעוט כבשים שנים אם כן למה נאמר שני שיהו שוין צפרים מיעוט צפרים שתים א"כ למה נאמר שתי שיהו שוות חצוצרות מיעוט חצוצרות שתים אם כן למה נאמר שתי שיהו שוות התיב ר' חגיי קומי ר' יוסה והא כתיב (דברים יז) ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' מעתה אנשים מיעוט אנשים שנים א"כ למה נאמר שני שיהו שוין והא כתיב (שמות כג) לא תטה משפט גר יתום והרי מצאנו גר דן עם מי שאינו גר יתום דן עם מי שאינו יתום אלמנה דנה עם מי שאינה אלמנה מה תלמוד לומר שני אלא מפנייא להקיש לגזירה שוה נאמר כאן שני ונאמר להלן שנימה שני שנאמר להלן אנשים ולא נשים ולא קטנים אף שני שנאמר כאן אנשים ולא נשים ולא קטנים הרי למדנו שאין האשה מעידה מעתה אין האשה דנה ר' יוסה בי רבי בון רבי חונה בשם רב יוסף נאמר כאן שני (דברים יז) על פי שנים עדים ונאמר להלן שני (במדבר יב) וישאר שני אנשים במחנה מה שני שנאמר להלן אנשים ולא נשים ולא קטנים אף שני שנאמר כאן אנשים ולא נשים ולא קטנים א"כ למה נאמר ועמדו שני האנשים שלא יהא אחד עומד ואחד יושב אחד שותק ואחד מדבר אחד מדבר כל צורכו ואחד את אומר לו קצר בדבריך שלא יהא הדיין מסביר פנים כנגד אחד ומעיז פנים כנגד האחד
דף לב,ב פרק ו הלכה א גמרא מעמיד לזה ומושיב לזה משום רבי ישמעאל אמרו אומר לו לבוש כשם שהוא לובש או הלבישו כשם שאתה לבוש אמר רבי יהודה שמעתי שאם רצה הדיין להושיב את שניהן מושיב ואי זה האסור שלא יהא אחד עומד ואחד יושב אחד מדבר כל צורכו וכו' רבי בא בשם רב הונא צריכין העדים להיות עומדין כשהן מעידין עדותן ר' ירמיה בשם רבי אבהו אף הנידונין צריכין להיות עומדין בשעה שהן מקבלין עדותן. שוין בדמים ואין שוין בשבח הדמים אין השעירין כמצוותן שוין בשבח הדמין ואין שוין בדמים השעירים כמצוותן משובח בגופו משובח במראיו מי קודם ר' ירמיה סבר מימר נישמעינה מן הדא אביב קצור יבוש לקצור אביב קצור קודם הדא אמרה משובח בגופו משובח במראיו משובח בגופו קודם כיני מתניתא יביא שנים ויגריל עליהם בתחילה ויאמר זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו איזה מהן קרב תחילה רב אמר שני שבין זוג שני ר' יוחנן אמר שני שבין זוג ראשון א"ר זעירה טעמא דר' יוחנן (ויקרא טז) ועשהו חטאת בראשון א"ר לא טעמא דרבי יוחנן ועשהו חטאת קבעו בתלייה שלא ידחה ואתיה כהיא דא"ר יונה בשם ר' זעירה ועשהו חטאת קבעו בתלייה שיזדווג לו חבירו על דעתיה דר' יוחנן מת שני שבין זוג שני שני שבין זוג ראשון מהו שידחה אתא רבי בא ר' חייה בשם ר' יוחנן מת שני שבין זוג שני שני שבין זוג ראשון כבר נדחה כל שכן מחליפה שיטתיה דרב מת שני בזוג ראשון שני שבזוג שני כבר נדחה הגריל שלשה ליתן מאחד על הבדין מאחד על הפרוכת מאחד על מזבח הזהב אי זה מהן המשתלח ר' זעירה אמר לכפר עליו את שהוא מכפר בו חבירו משתלח את שאינו מכפר בו אין חבירו משתלח ר' הילא אמר לכפר עליו את שהוא גומר בו את כל הכפרה חבירו משתלח את שאינו גומר בו את כל הכפרה אין חבירו משתלח ע"ד דר"ז שלשתן משתלחין על דעתיה דר' הילא אינו משתלח אלא אחרון בלבד: שאין חטאת ציבור מתה ר' יהודה אומר תמות: וקשיא על דר' יהודה ויש אדם מגריל למיתה משעה ראשונה א"ר אבון
דף לג,א פרק ו הלכה א גמרא ולא אשכחנן כן על דר"א דר"א אמר ימותו א"ר מנא הן דאת מקשי לה על דר' יהודה קשיתה על דמתניתא דתנינן תמן וולד חטאת וחטאת שמתו בעליה ימותו ויש אדם מימר למיתה משעה ראשונה:
דף לג,א פרק ו הלכה ב משנה בא לו אצל שעיר המשתלח וסמך שתי ידיו עליו ונתוודה וכך היה אומר אנא השם עוו פשעו חטאו לפניך עמך בית ישראל אנא השם כפר נא וגומר:
דף לג,א פרק ו הלכה ב גמרא תני בר קפרא עוו פשעו חטאו שלא להזכיר גניין של ישראל יעמד חי מלמד שהוא עתיד למות עד מתי הוא חיה עד וכלה מכפר את הקודש דברי ר' יהודה רש"א עד שעת הוידוי ע"ד דר' יהודה הוידוי מעכב ע"ד דר"ש אין הוידוי מעכב מה נפק מן ביניהון שלחו בלא וידוי ע"ד דר' יהודה צריך להביא שעיר אחד על דעתיה דר"ש אינו צריך להביא שעיר אחד אף בפר כן שחטו בלא וידוי על דעתיה דרבי יהודה צריך להביא פר אחד על דעתיה דר"ש אינו צריך להביא פר אחד נתוודה ושחטו ונשפך הדם ואת אמר צריך להביא פר אחר צריך להתוודות עליו פעם שנייה או כבר יצא בוידוייו של ראשון אף בשעיר המשתלח כן צריך להגריל עליו פעם שנייה או כבר יצא בהגרילו של ראשון:
דף לג,א פרק ו הלכה ג משנה מסרו למי שהוא מוליכו הכל כשירין להוליכו אלא שעשו כהנים גדולים קבע ולא היו מניחין ישראל להוליכו אמר רבי יוסי מעשה והוליכו ערשלא מציפורין וישראל היה:
דף לג,א פרק ו הלכה ג גמרא (ויקרא טז) ושלח ביד איש להכשיר את הזר עתי שיהא עתיד עתי שהיא מזומן עתי אף בשבת עתי אף בטומאה לא הוה עתיד הוא מזומן אלא שלא ישלחנו ביד שנים שילחו בידם שנים מהו שיטמא בגדים נישמעינה מן הדא והמשלח לא המשלח את המשתלח הדא אמרה שילחו ביד שנים אינו מטמא
דף לג,ב פרק ו הלכה ג גמרא בגדים ברח דרך הליכה מטמא בגדים דרך חזירה אינו מטמא בגדים שאלו את ר"א חלה השליח אמר להן כך תהו בשלום ואם חלה המשתלח אמר להן יכול הוא לטעון אתכם ולי דחייו ולא מת אמר להן כך יהו אויבי השמים לא שהיה ר"א מפליגן אלא שלא היה אומר להן דברים שלא שמעון מימיו וחכמים אומרים חלה השליח משלחו ביד אחר חלה המשתלח מרכיבו על החמור דחייו ולא מת יורד אחריו וממיתו. כל ימים שהיה שמעון הצדיק קיים לא היה מגיע למחצית ההר עד שנעשה איברין איברין משמת שמעון הצדיק היה בורח למדבר והסרקין אוכלין אותו כל ימים שהיה שמעון הצדיק קיים היה גורל של שם עולה בימין משמת שמעון הצדיק פעמים בימין פעמים בשמאל כל ימים שהיה שמעון הצדיק קיים היה נר מערבי דולק משמת שמעון הצדיק פעמים כבה פעמים דלק כל ימים שהיה שמעון הצדיק קיים היה לשון של זהורית מלבין משמת שמעון הצדיק פעמים מלבין פעמים מאדים כל ימים שהיה שמעון הצדיק קיים היה אור המערכה מתגבר ועולה משהיו נותנין שני גזירי עצים בשחרית לא היו נותנין כל היום משמת שמעון הצדיק תשש כוחה של מערכה ולא היו נמנעין להיות נותנין עצים כל היום. כל ימים שהיה שמעון הצדיק קיים היתה ברכה משולחת בשתי הלחם ובלחם הפנים והיה נופל לכל אחד ואחד עד כזית ויש מהן שהיו אוכלים ושביעין ויש מהן שהיו אוכלין ומותירין. משמת שמעון הצדיק ניטלה ברכה משתי הלחם ומלחם הפנים והיה נופל לכל אחד ואחד מהן עד כאפון הצנועים היה מושכין את ידיהן והגרגרנים היו פושטין את ידיהן. מעשה בכהן אחד בציפורין שנטל חלקו וחלק חבירו והוא היה נקרא בן האפון עד היום הוא שדוד אמר (תהילים עא) אלהים פלטיני מיד רשע מכף מעוול וחומץ. תני ארבעים שנה עד שלא חרב בית המקדש היה נר מערבי כבה ולשון של זהורית מאדים וגורל של שם עולה בשמאל והיו נועלין דלתות ההיכל מבערב ומשכימין ומוצאין אותן פתוחין אמר לו רבן יוחנן בן זכיי היכל למה אתה מבהלינו יודעין אנו שסופך ליחרב שנאמר (זכריה יא) פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך. ארבעים שנה שימש שמעון הצדיק את ישראל בכהונה גדולה ובשנה האחרונה אמר להן בשנה זו אני מת אמרו לו למי נמנה אחריך אמר להן הרי נחוניון בנין לפניכם הלכו ומינו את נחוניון וקינא בו שמעון אחיו והלך והלבישו אונקלה וחגרו צלצל אמר להן ראו מה נדר לאהובתו א"ל לכשאשמש בכהונה גדולה אלבש נקלה שליך ואחגור בצלצל שליך. בדקו את הדברים ולא מצאו אותו אמרו משם ברח להר המלך. משם ברח לאלכסנדריאה ועמד ובנה שם מזבח וקרא עליו את הפסוק הזה (ישעיהו יט) ביום הזה יהיה מזבח לה' בתוך ארץ מצרים והרי הדברים ק"ו ומה אם זה שברח מן השררה ראו היאך נחזר עליה בסוף מי שהוא נכנס ויוצא על אחת כמה וכמה תני זו דברי ר"מ ר' יהודה אומר לא כי אלא מינו את שמעון וקינו בו נחונין אחיו והלך והלבישו נקלה וחגרו צלצל א"ל ראו מה נדר לאהובתו כו' היך קדמייא והרי הדברים קל וחומר ומה אם מי שלא נכנס לשררה ראו האיך העשיא את ישראל לעכו"ם מי שהוא נכנס ויוצא על אחת כמה וכמה:
דף לד,א פרק ו הלכה ד משנה וכבש עושין לו הבבליים שהיו מתלשין בשערו ואומרים לו טול וצא טול וצא יוקרי ירושלם היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה י' סוכות מירושלם עד צוק תשעים ריס שבעה ומחצה לכל מיל על כל סוכה וסוכה אומרים לו הרי מזון והרי מים מלוין אותו מסוכה לסוכה חוץ מן האחרון שבהן שאינו מגיע עצמו לצוק אלא עומד מרחוק ורואה את מעשיו:
דף לד,א פרק ו הלכה ד גמרא אית תניי תני כבש גופו אית תניי תני כבש ממש. אמר רבי חייה בר יוסף אלכסנדריין היו אומרים עד מתי אתם תולין את הקלקלה בנוי: יקירי ירושלם היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה: תני עשר סוכות בתוך שנים עשר מיל דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר עשר סוכות בתוך עשרה מיל רבי יוסי אומר חמש וכולן על ידי עירוב וכן אמר לי אליעזר בני יכול אני לעשותן שתים על ידי עירוב על כל סוכה וסוכה אומר לו הרי מזון והרי מים לייפות את כוחו למה שאין יצר הרע תאב אלא דבר שהוא אסור לו כהדא רבי מנא סלק למבקרה לרבי חגיי דהוה תשיש א"ל צחינא אמר ליה שתה שבקיה ונחת ליה בתר שעה סלק לגביה אמר ליה מה עבדת ההיא צחיותך א"ל כד שרית לי אזלת לה. רבי חייה בר בא הוה משתעי הדין עובדא חד בר נש הוה מהלך בשוקא וברתיה עימיה אמרה ליה ברתיה אבא צחייא אנא אמר לה אורכין ציבחר א"ל אבא צחייא אנא א"ל אורכין ציבחר ומתת רבי אחא כד מפני מוספא הוה אמר קומיהון אחינן מאן דאית ליה מייניק ייזיל בגיניה:
דף לד,א פרק ו הלכה ה משנה ומה היה עושה חלק לשון של זהורית חציו קשר בסלע וחציו קשר בין קרבניו ודוחפו לאחוריו מתגלגל ויורד לא היה מגיע למחצית ההר עד שהוא נעשה איברים איברים בא וישב לו תחת הסוכה האחרונה עד שתחשך מאימתי מטמא בגדים משיצא חומת ירושלם רבי שמעון אומר משעת דחייתו לצוק:
דף לד,ב פרק ו הלכה ה גמרא בראשונה היו קושרין אותו בחלונותיהן ויש מהן שהיה מלבין ויש מהן שהיה מאדים והיו מתביישין אלא מאלו חזרו וקשרו אותו בפתחו של היכל ויש שנים שהיה מלבין ושנים שהיה מאדים חזרו וקשרו אותו בסלע. כתיב (ישעיהו א) לכו נא ונוכחה וגומר תני רבי אליעזר אומר (שם) אם יהיו חטאיכם כשנים כבין שמים וארץ כשלג ילבינו יותר מכאן כצמר יהיו רבי יהושע אומר אם יהיו חטאיכם כשנים כשני אבות הראשונים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו. אמר רבי יודא בר פזי אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו בראשונה אם יאדימו כתולע כצמר יהיו בשני. ורבנן אמרין בזמן שעוונותיו של אדם כפי שניו כצמר יהיו:
דף לד,ב פרק ו הלכה ו משנה בא לו אצל הפר ואצל השעיר הנשרפין קרען והוציא את אימוריהן נתנם במגם והקטירן על גבי המזבח קלען במקלות והוציאן לבית השריפה. מאימתי מטמאין בגדים משיצאו חומת העזרה ר"ש אומר משיצת האור ברובן:
דף לד,ב פרק ו הלכה ו גמרא בא לו אצל פרו וכו' אנן תנינן בא לו אצל הפר ואצל שעיר הנשרפין אית תניי תני בא לו כהן גדול לקרות אמר רבי חנניה קרא מסייע למתניתן (ויקרא טז) והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו מה כתיב בתריה ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אמר רבי מנא ואפילו כהן כאהן דתנינן תנייא ברייא אתיא היא כאנש דסלק מטבריא לציפורין עד דהוא בטיבריא אמרין בציפורין הוא יתיב רבי זריקן א"ר זעירה שאל פרים הנשרפים ושעירין הנשרפין שניטמאו מהו שישרפו
דף לה,א פרק ו הלכה ו גמרא כמצותן מה צריכה ליה בשניטמאו לפני זריקה אבל אם ניטמו אחר זריקה קורא אני עליו במועדו אף בשבת במועדו אף בטומאה אמר ר' יוסי ועדה שכתב בו במועדו לית שמע מינה כלום. א"ר מנא לא מיתמנע ר' יוסי ר' קיים הכא ואמר ליה קיים בפר משיח ועדה וא"ל רבי בון בר חייה אמר ר' אלעזר שאל פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין שיצא רוב האבר המשלים לרוב לא צורכא דלא יצא אבר אבר ואחר כן יצא רובה אבר המשלים לרוב ר' חייה בר בא אמר ר' לעזר שאל פריט הנשרפין ושעירים הנשרפין שיצאו וחזרו פשיטה דרך חזירה אינו מטמא בגדים לא צורכא דלא מכיון שהתחילו לצאת מהו שיטמו בגדים התיב ר' בא והא תנינן היו סובלין אותן במוטות יצאו הראשונים חוץ לחומת עזרה והאחרונים לא יצאו הראשונים מטמין בגדים האחרונים אינן מטמין בגדים עד שיצאו יצאו אלו ואלו מטמין בגדים אמר רבי יודן אבוי דר' מתניה שנייא
דף לה,ב פרק ו הלכה ו גמרא היא דכתיב והוציא עד שיוציא רשות כל המוציא רבי ירמיה אמר רבי לעזר שאל פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין שניטמו מהו שיפסלו משם יוצא מה צריכה ליה כרבי שמעון בן לקיש ברם כרבי יוחנן פשיטא ליה דאיתפלגון השוחט תודה בפנים ולחמה חוץ לחומה לא קדש הלחם רבי יוחנן אמר חוץ לחומת ירושלים רבי שמעון בן לקיש אמר חוץ לחומת העזרה רבי שמעון בן לקיש כדעתיה דאמר רבי אמי בשם ר"ש בן לקיש בשר שלמים שיצא ואחר כך נכנס ונזרק עליו מן הדם כבר נפסל משם יוצא אמר רבי יוסה ואפילו כרבי יוחנן צריכה ליה ירושלים אף על פי שאינה מחיצה לקדשי קדשים מחיצה היא לקדשים קלים חוץ לחומת ירושלים אינה מחיצה לא לקדשי קדשים ולא לקדשים קלים אמר רבי מנא אינה מחיצה להן רבי לעזר שאל פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין מהו שיטמו בגדים בלא הכשר בלא טומאה מפני שסופן לטמות טומאה חמורה התיב שמואל קפודקיא מעתה יטמו את אימוריהן אלא בשפירשו ואפילו תימר לא פירשו כהדא אין מי חטאת מטמין דבר לחזור וליטמות ממנו התיב ר' ירמיה הרי נבלת עוף הטהור הרי הוא מטמא טומאת אוכלין בלא הכשר בלא טומאה מפני
דף לו,א פרק ו הלכה ו גמרא שסופן ליטמות טומאה חמורה אמר רבי יוסה נבלת עוף הטהור אין לה מחיצה אלו יש להן מחיצה א"ר מנא נבלת העוף הטהור יש לה מחיצה אדם הוא מחיצתה דאי לא כן אילו הביא כלב והלבישו בגדים והאכילו נבלת עוף הטהור שמא אינו מטמא בגדים בבית הבליעה א"ר לעזר דרומיא נבלת העוף הטהור מחיצתה בכל מקום אלו מחיצתן חוץ לירושלים א"ר לעזר פרים הנשרפין ושעירין הנשרפין ששחטן לזרוק את דמן למחר פיגל להקטיר אימורין למחר פיגל לשרוף את בשרו למחר לא פיגל שלא חישב לא לאכילת אדם ולא לאכילת מזבח ר' שמיי בעי אבדו האימורין מהו לזרוק את הדם על הבשר ולא שמיע דא"ר לעזר שלא חישב לא לאכילת אדם ולא לאכילת מזבח תנא ר' זכיי זר ששרף מטמא בגדים לא צורכה דלא מהו שיהו כשירים בלילה ק"ו מה אם הקטר אימורים שאינן כשירים בזר כשירים בלילה אלו שהן כשירין בזר אינו דין שיהו כשירין בלילה והשורף לא המצית את האור ולא המסדר את המערכה אי זהו השורף זהו המסייע בשעת שריפה א"ר יוסי הדא אמרה מסייע בשעת שריפה מטמא בגדים ר' אמי בשם ר"א המהפך בכזית מטמא בגדים לא צורכה אלא היה עומד בפנים ובידו קורה ומהפך בכזית מהו נישמעינה מן הדא והוציא ושרף מה המוציא עד שיוציא לחוץ אף השורף עד שישרוף בחוץ תמן אמר חזקיה (במדבר כ) וטמא עד הערב לרבות השורף אוף הכא כן:
דף לו,א פרק ו הלכה ז משנה אמרו לו לכה"ג הגיע שעיר למדבר ומניין היו יודעין שהגיע שעיר למדבר דידכאות היו עושין ומניפין בסודרין ויודעין שהגיע שעיר למדבר א"ר יהודה והלא סימן גדול היה להן ג' מילין מירושלם ועד בית חורון
דף לו,ב פרק ו הלכה ז משנה הולכין מיל וחוזרין מיל ושוהין כדי מיל ויודעים שהגיע שעיר למדבר ר' ישמעאל אומר והלא סימן אחר היה להם לשון של זהורית היה קשור על פתחו של היכל וכשהגיע שעיר למדבר היה הלשון מלבין שנא' (ישעיהו א) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו:
דף לו,ב פרק ו הלכה ז גמרא מהו דידכיות קבלן:
תלמוד ירושלמי -
מסכת יומא - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח