תלמוד ירושלמי - מסכת יומא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח

מסכת יומא פרק ב

דף ח,א פרק ב הלכה א משנה  בראשונה כל מי שהוא רוצה לתרום את המזבח תורם בזמן שהן מרובין רצין ועולין בכבש וכל הקודם את חבירו לתוך ארבע אמות זכה ואם היו שנים שוים הממונה אומר להן הצביעו ומה הן מוציאין אחת או שתים ואין מוציאין אגודל במקדש.  מעשה שהיו שנים שוין ורצין ועולין בכבש ודחף אחד מהן את חבירו ונשברה רגלו וכשראו בית דין שהן באין לידי סכנה התקינו שלא יהו תורמין את המזבח אלא בפייס ארבע פייסות היו שם וזה הפייס הראשון:

דף ח,א פרק ב הלכה א גמרא  רבי מנא בעי ולמה לא קבעו פייס לתרומת הדשן איתא חמי שחיטה כשירה בזר ואת אמר יש לה פייס תרומת הדשן אסורה בזר ואת אמר אין לה פייס חזר רבי מנא ואמר שחיטה אינה כשירה אלא ביום אבל תרומת הדשן כשירה כל הלילה אם אומר את יפים אף הוא אינו משכים על הספק מאי חמית מימר כן (ויקרא ו) כל הלילה והרים מיכן לתרומת הדשן שהיא כשירה כל הלילה:  זר שתרם רבי יוחנן אמר חייב רשב"ל אמר פטור מה טעם דרשב"ל (במדבר יח) עבודת מתנה יצא זה שהוא בהרמה מ"ט דר' יוחנן לכל דבר המזבח רבי יוסי בי רבי בון בשם רב ארבע

דף ח,ב פרק ב הלכה א גמרא  עבודות שהכהן מתחייב עליהן מבחוץ זר מתחייב עליהן מבפנים ואי זו זו הקטרה וזריקה וניסוך המים והיין.  ואתיא כרשב"ל לוי אמר אפילו לתרומת הדשן ואתיא כרבי יוחנן.  חתה גחלים תפלוגתא דרבי יוחנן ודרשב"ל.  הותיא שאר הדשן תפלוגתא דר' יוחנן ודרשב"ל אתיא כמ"ד אחרים פחותים מהן ברם כמ"ד אחרים לרבות בעלי מומין הוא זר הוא בעל מום הכל מודין בזר שסידר מערכה של עצים שהוא חייב אמר ר' זעירא ובלבד שני גזירי עצים שהכתוב מזהיר עליהן לעבודת כהונה (ויקרא א) ונתנו בני אהרן הכהן אשר על המזבח וערכו עצים תני א"ר יהודה מנין להצתת האליתא שלא תהא אלא בכהן כשר ובכלי שרת ת"ל ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח אמר ר"ש וכי עלת על לב שהזר קרב על גבי המזבח אם כן למה נאמר ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח לימד על הצתת האש שלא תהא אלא בראשו של מזבח התיבון והא כתיב (ויקרא ו) והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה מיכן להצתת האש שלא תהא אלא בראשו של מזבח דברי ר' יהודה מחלפה שיטתיה דר"י תמן הוא צריכה כהן כשר וכא הוא אינה צריכה כהן כשר א"ר תנחום בר יודן מה את שמע מינה נאמר בראש המזבח וזר.  תרם והפריחתו הרוח תפלוגתא דר' יוחנן ודר' חנינה דא"ר חנינה קומין שנתנו על גבי האישים והפריחתו הרוח בפריחה האחרונה נתכפרו הבעלים ויצאו השיריים ידי מעילה ר"י אמר

דף ט,א פרק ב הלכה א גמרא  משיאחוז האור ברובו מה ברובו ברובו של קומץ או ברוב כל פרידה ופרידה איתאמרת אתא ר' חזקיה ר' יונה ר' בא ר' חייה בשם ר' יוחנן ברוב כל פרידה ופרידה איתאמרת תרם חצייה תפלוגתא דר' יוחנן ודר"י בן לוי דא"ר יוחנן קומץ שקדש בכלי והקטירו אפי' שומשמין יצא ר' יהושע בן לוי אמר מתני' לא אמרה כן אלא הקטיר בקומצו פעמים כשירה ר' חמא בר עוקבה בשם ר' יהושע בן לוי אין קמיצה פחות משני זתים ואין הקטרה פחותה מכזית ר' יצחק בי רבי אלעזר שאל מעתה כהן שאין ידו מחזקת כשני זיתים פסול מן העבודה תרם בשמאל תפלוגתא דר' יוחנן ור' יהודה בי רבי דא"ר יוחנן קומץ שקדש בכלי והקטירו בין ביד בין בכלי בין בימין בין בשמאל יהודה בי רבי אומר או בחטאת ביד או באשם בכלי ובלבד בימין התיבון והא תני קיבל בימינו ונתן בשמאלו יחזיר לימינו אם בשמאל הוא מחזיר למזבח לא כל שכן לבזך א"ר לא אם שנייא אדם ר' לעזר בר ר"ש שנייה דתני רבי אלעזר בי ר"ש אומר אינה צריכה קידוש בזך אתיא דר' לעזר בי ר"ש בשיטת ר"ש אביו דתנינן תמן שלא בכלי שרת פסול ור"ש מכשיר מאי כדון רבנן דאית לון כלי שרת צריכה לון לימין ר"ש דלית ליה כלי שרת לא צריכה ליה לימין א"ר מנא ותמיה אנא היך רבנן מדמין תרומת הדשן להקטרה ולא דמיא אלא לקמיצה שזו בהרמה וזו בהרמה (ויקרא ו) והרים ואין והרים אלא

דף ט,ב פרק ב הלכה א גמרא  בששייר (ויקרא ו) אשר תאכל אין אכילה אלא בכזית היה בכולו כזית ליטול מקצתו אין את יכול שאין בו כזית ליטול את כולו אין את יכול שאין כאן שייור והרים אשר תאכל האש יכול עצים ת"ל (שם) עולה אי עולה יכול איברי עולה ת"ל (שם) אשר תאכל האש הא כיצד חותה מן המאוכלות הפנימיות ויורד מצוה להקדים אש לעצים שנא' (ויקרא א) וערכו עצים על האש קידם עצים לאש סידר עד שלא תרם משחיל ותורם מפרק ותורם ר' יעקב בר אחא אמר חילפיי שאל קומץ שנתנו על גבי מערכת לילה מה הן ר' ירמיה אמר חילפיי שאל אימרין שנתנן על גבי מערכת לילה מה הן ולא מתני' היא אין לך קודם לתמיד של שחר אלא קטורת בלבד מתני' למצוה מה צריכה ליה לעיכוב ציץ מהו שירצה על טומאת ידים ידים מהו שיפסלו משם יוצא ולאו מתני' היא קידש ידיו ורגליו וניטמו מטבילן והן טהורות יצא לא נפסלו משם יוצא ואתיא כמאן דאמר אין הלינה פוסלת בידים מה צריכה ליה ברם הכא כמאן דאמר לינה פוסלת בידים ידים מהו שיפסלו משם מחוסר זמן ולאו מתני' היא קידש ידיו ורגליו היום לעבודה של מחר אמר רבי יוחנן תרומת הדשן תחילת עבודה של מחר היא וצריך לקדש ידיו ורגליו מן הכיור המשוקע במים ר' חייה בר יוסף אמר מכיון שמסר יום ללילה דייו חברייא בשם רבי יוחנן

דף י,א פרק ב הלכה א גמרא  משהוא מגביהו הוא משקיעו מתני' פליגא על רבי חייה בר יוסף קידש ידיו ורגליו ביום אינו צריך לקדשן בלילה בלילה צריך לקדשן ביום דברי רבי.  רבי לעזר בי ר"ש אומר אפילו עסוק בעבודה כל ג' אינו צריך לקדש ידיו ורגליו שאין הלינה פוסלת בידים בשירי עבודות אבל בתחילת עבודות צריך רבי חייא בר יוסף פתרי מתני' קידש ידיו ורגליו ביום אינו צריך לקדשן בלילה בשירי עבודות אבל בתחילת עבודות צריך לקדשן ביום דברי רבי רבי אלעזר בר' שמעון אומר אפילו עסוק בעבודה כל ג' אינו צריך לקדש ידיו ורגליו שאין הלינה פוסלת בידים בשירי עבודות אבל בתחילת עבודות צריך רבי יוחנן פתר מתני' קידש ידיו ורגליו ביום צריך לקדשן בלילה בשירי עבודות בלילה צריך לקדשן ביום דברי רבי רבי לעזר בי ר"ש אומר אפילו עסוק בעבודה כל ג' אינו צריך לקדש ידיו ורגליו שאין הלינה פוסלת בידים בין בתחילת עבודות בין בשירי עבודות חילפיי אמר כשם שאין הלינה פוסלת בידים כך אין הלינה פוסלת בכיור מתני' פליגא על רבי חילפיי קידש ידיו ורגליו ביום אינו צריך לקדש בלילה בלילה צריך לקדש ביום דברי רבי רבי לעזר בי ר"ש אומר אפילו עוסק בעבודה כל ג' אינו צריך לקדש ידיו ורגליו שאין הלינה פוסלת בידים הא בכיור פוסלת תלמידוי דרבי יוחנן בשם חילפיי הכיני קידש ידיו ורגליו כו' שאין הלינה פוסלת בידים הא בכיור פוסלת ובלבד מיום ללילה מה בין בתוך ארבע אמות לכבש בתוך ארבע אמות למזבח מן מה דתנינן מעשה שהיו שנים שוין רצין ועולין בכבש הדא אמרה בתוך ארבע אמות למזבח אמר רבי יוסי בי רבי בון בפירוש תני לה רבי חייה כל הקודם את חבירו לתוך ארבע אמות למזבח זכה מהו הצביעו הוציאו אצבע הוציאו אחת מונין לו שתים מונין לו שלש אין מונין לו מהו אין מונין כל עיקר אין מונין לו את היתירה ארבע הממונה מכה אותו בפקיע ובטל הפייס:  אין מוציאין אגודל במקדש מפני הרמאין:  אין אומר ממי במקדש אלא הממונה היה

דף י,ב פרק ב הלכה א גמרא  מגביה מצנפתו של אחד מהן והן יודעין שממנו היה הפייס מתחיל וחש לומר שמא לאוהבו או לקרובו כמין קובליים היו עושין כיצד היה הפייס מהלך לימין לשמאל א"ר בון בר חייה מן מה דתני מי שזכה בקטורת אמר לזה שעל ימינו אוף את למחתה הדא אמרה לימין הפייס מהלך תלמידוי דר' יונה בשם ר' חילפיי הכיני לשמאל הפייס מהלך הזוכה זכה לימין מוטב שיזכה למי שעבר עליו הפייס שני פעמים מזה שלא עבר עליו הפייס אלא פעם אחת בלבד מעשה באחד שקדם את חבירו בתוך ארבע אמות של מזבח נטל חבירו את הסכין ותקעה בלבו עמד לו ר' צדוק על מעלת האולם אמר להן שמעוני אחי בית ישראל כתיב (דברים טז) כי ימצא חלל וגו' ויצאו זקיניך ושופטיך אנו מאיכן לנו למוד מן ההיכל מן העזרות שרון כל עמא בכיין עד דאינון עסיקין בבכייה נכנס אביו של אותו התינוק אמר להן אני כפרתכם אדיין התינוק מפרפר ולא ניטמאת הסכין מלמד שהיתה טומאה קשה להן משפיכות דמים לגנאי א"ר יוחנן כדי לעשות פומפי לדבר תמן תנינן הניח הכוז על מעלה שנייה ויצא ונטל את הכוז ממעלה שנייה ויצא א"ר יוחנן ולמה היה נכנס לקטרת שני פעמים אלא כדי לעשות פומפי לדבר רשב"ל אמר דבר תורה הוא (שמות ל) בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה מה עבר לה ר' יוחנן עובד להטיב ומקטיר:

דף י,ב פרק ב הלכה ב משנה  הפייס השני מי שוחט מי זורק מי מדשן את המזבח הפנימי מי מדשן את המנורה מי מעלה איברים לכבש הראש והרגל ושתי הידים העוקץ והרגל החזה והגרה ושתי הדפנות והקרביים והסולת והחביתים והיין וי"ג כהנים זוכין בו אמר בן עזאי לפני ר' עקיבה משם ר' יהושע כדרך הילוכו היה קרב:

דף יא,א פרק ב הלכה ב גמרא  מניין לדישון המזבח הפנימי ר' פדת בשם ר' לעזר (ויקרא א) והשליך אותה אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן אינו צריך אם לקבע לו מקום כבר כתיב אצל המזבח אם ללמדך שינתן במזרחו של כבש כבר כתיב קדמה אף הוא דרש אצל המזבח אצל המזבח מה כאן מזרחו של כבש אף כאן מזרחו של כבש מניין שהוא אסור בהנייה ר' לא בשם ר' לעזר אלא מקום טהור שיהא מקומו טהור.  ר' זעירה בשם ר' לעזר לא אמר כן אלא מניין לדישון מזבח החיצון שהוא אסור בהנייה ת"ל אל מקום הדשן שוהא מקומו לעולם מניין לדישון מזבח הפנימי והזה עליו והקטיר מה הזייה בגופו אף הקטרה בגופו מניין למזבח הפנימי שהוא אסור בהנייה קל וחומר אם מזבח החיצון אסור בהנייה הפנימי לא כל שכן ר' זעירה בשם ר' חנינה קטרת שכבת הוממה אפילו בקרטין שאין כתיב אוכלו אלא על מזבח החיצון פתילה שכבת צריכה דישון מה מיד תלמידוי דר' חייה בר לולייני אמר מעתה צריך שיהא מיצן שמן מהו שיהא

דף יא,ב פרק ב הלכה ב גמרא  צריך דישון מילתיה דר' שמואל בר רב יצחק אמר שמן צריך דישון ר' שמואל בר רב יצחק בעי מעתה בא' בתקופת טבת מחצי לוג לכל נר באחד בתקופת תמוז מחצי לוג לכל נר א"ר יוסה אין מן הדא לית שמע מינה כלום דתנינן תמן בן בבי על הפקיע שהיה מזייג את הפתילות הכא את אמר מיטב ואח"כ מקטיר והכא את אמר מקטיר ואח"כ מיטב א"ר יוחנן

דף יב,א פרק ב הלכה ב גמרא  תמיד דר"ש איש המצפה היא א"ר יעקב בר אחא ולא כולה אלא מילין צריכין לרבנן ר' חזקיה ר' אחא בשם רבי אבהו מדות דר"א בן יעקב היא א"ר יוסי בי ר' בון ולא כולה אלא מילין דצריכין לרבנן מה טעמא דר"ש איש המצפה (שמות ל) בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה ר' אחא ר' חיננא בשם ר"ש בר ר' טעמון דרבנן (שמות כז) מחוץ לפרכת העדת באהל מועד יערוך אתו אהרן ובניו מערב עד בקר שלא יהא שם אלא הטבת נרות בלבד א"ר יוחנן לא קבעו פייס לתמיד של בין הערבים אלא אמרו מי שזכה בשחרית יזכה בין הערבים והא תני כפייס של שחרית כן פייס של בין הערבים הזכה זכה לעצמו ר' חזקיה בשם רבי בון בר כהנא תיפתר שהיתה השבת אחד משמר הבא ואחד משמר היוצא א"ר יוחנן לא גזרו על שני גיזירין בשחרית א"ר יוסה מתניתין אמרה כן בכל יום איל קרב בין הערבים באחד עשר ולא אמר בשחרית כלום רבי שמי בעי ולמה לא גזרו על שני גזירין בשחרית א"ר מנא ולא שמיע ר' שמי דמר ר' יוחנן לא גזרו על שני גזירין בשחרית.  וא"ר יוסי מתני' אמרה כן וחזר ואמר אין דו שמיע אלא כאינש דשמע מילא ומקשי עלה ר' שמי בעי למה גזרו על שני גזירין בין הערבים ולא גזרו על ב' גזירין בשחרית י"ג זכין בו ותני עלה פעמים בארבעה עשר פעמים בט"ו פעמים בט"ז לא פחות ולא יתר כדרכו בתשעה ובחג ביד אחד צלוחית של מים הרי עשרה בין הערבים באחד עשר שנים בידם שנים גזירי עצים ובשבת באחד עשר שנים בידם שני בזיכי לבונה של לחם הפנים הרי ארבעה עשר ובשבת שבתוך החג ביד אחד צלוחית של מים הרי ששה עשר (ויקרא ו) תביאנה לפני המוספין וכשהוא אומר

דף יב,ב פרק ב הלכה ב גמרא  תקריב אף לאחר הנסכים אית תניי תני קודם לנסכים מ"ד קודם לנסכים קודם לנסכי יין מ"ד לאחר נסכים לאחר נסכי סלת סלת קודמת לחביתין אע"פ שזה לאישים וזה לאישים זה קרבן יחיד וזה קרבן צבור חביתין קודמין לבזיכין אף על פי שזה קרבן יחיד וזה קרבן צבור זה תדיר וזה אינו תדיר חביתין קודמין ליין שזה לאישים וזה לספלים בזיכין ויין מי קודם ולא מתניתא היא לבונה ליין כאן לקרבן יחיד כאן לקרבן צבור כיני מתני' הראש והרגל החזה והגרה ושתי ידים ושתי דפנות העוקץ והרגל א"ר יוחנן טעמא דבן עזאי (שמות כט) והקטרת את כל האיל המזבחה כדי שיהא נראה כמהלך ע"ג המזבח הראש והרגל ואת אמר הכין א"ר מנא פשט ראשה עקר רגלה:

דף יב,ב פרק ב הלכה ג משנה  הפייס השלישי חדשים לקטורת בואו והפיסו רביעי חדשים עם ישנים מי מעלה איברים מן הכבש למזבח:

דף יב,ב פרק ב הלכה ג גמרא  א"ר חנינה מימיו לא הפיס אדם בקטורת ושנה א"ר יוסה מתני' אמרה כן חדשים לקטרת בואו והפיסו א"ר חנינה וכן למחתה א"ר יוסה מתניתה אמרה כן מי שזכה בקטורת אומר לזה שעל ימינו אף את למחתה.  נמצאתה אומר שני כהנים היו מתברכין בכל פעם רב אמר (דברים לג) ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה מעשה באחד שיבשה זרועו ולא הניחה לקיים מה שנא' ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה:

דף יב,ב פרק ב הלכה ד משנה  תמיד קרב בתשעה בעשרה באחד עשר בשנים עשר לא פחות ולא יתר כיצד עצמו בתשעה בחג ביד אחד צלוחית של מים הרי עשרה בין הערבים באחד עשר עצמו בתשעה ושנים בידם שני גזירי עצים בשבת באחד עשר עצמו בתשעה ושנים בידם שני בזיכי לבונה של לחם הפנים ובשבת שבתוך החג ביד אחד צלוחית של מים איל קרב באחד עשר

דף יג,א פרק ב הלכה ד משנה  הבשר בחמשה הקרביים והסולת והיין שנים שנים.  פר קרב בעשרים וארבעה הראש והרגלים הראש באחד והרגל בשנים העוקץ והרגלים העוקץ בשנים והרגלים בשנים החזה והגרה החזה באחד והגרה בג' שתי ידות בשנים ושתי דפנות בשנים הקרביים והסולת והיין בשלשה שלשה בד"א בקרבנות צבור אבל בקרבנות היחיד אם רצה להקריב מקריב הפשיטן וניתוחן של אלו ואלו שוה:

דף יג,א פרק ב הלכה ד גמרא  (ויקרא א) וערכו יכול מאה יכול מאתים א"ר עקיבה כל ששמועו מרובה ושמועו ממועט תפשתה המרובה לא תפשת תפשת את הממועט תפשת.  תני ר' יהודה בן בתירה אומר שתי מדות אחת כלה ואחת שאינה כלה הכל מודין במידה כלה ואין מודין במידה שאינה כלה א"ר נחמיה וכי מה מודין במידה שאינה כלה א"ר נחמיה וכי מה בא הכתוב לפתוח או לנעול לא בא לנעול אלא לפתוח אם אומר (ויקרא טז) ימים עשרה אינן אלא מאה אלא מאתים אלא אלף אלא ריבוא וכשאתה אומר ימים שנים פתחת ר' מנא אמר משום רבי יודה ימים שנים יכול ימים הרבה אם מרובין הן והלא כבר נאמר רבים הא לא דיבר אלא בימים מועטים וכמה הן הוי אומר שנים רבים ג' יכול רבים עשרה אמר ימים ואמר רבים מה ימים מיעוט ימים שנים אף רבים מיעוט רבים ג' יכול שנים וג' הרי חמשה וכי נאמר ימים ורבים והלא לא נאמר אלא ימים רבים הא כיצד הרבים הללו יהו מרובין על שנים וכמה הן הוי אומר ג' וערכו בני אהרן יכול מאה ת"ל וערך הכהן אותם אי וערך הכהן אותם יכול יהא כהן אחד עורך את כל האיברים ת"ל וערכו הא כיצד כהן אחד עורך שני איברים וכמה הן איברים עשרה ואחד בקרבים נמצא הטלה עולה בששה דברי ר' ישמעאל ר' עקיבה אומר וערכו שנים בני אהרן שנים הכהנים שנים מלמד שהטלה עולה בששה הכהנים לרבות הקרחים דברי ר' יודה והלא בבן הבקר הכתוב מדבר מה ת"ל בתמיד של שחר הכתוב מדבר שמעון בר בא ר' יוחנן בשם ר' ינאי נאמר כאן עריכה

דף יג,ב פרק ב הלכה ד גמרא  ונאמר להלן וערך הכהן אותם מה עריכה שנאמר להלן בתמיד של שחר הכתוב מדבר אף עריכה שנאמר כאן בתמיד של שחר הכתוב מדבר עולא בר ישמעאל בשם ר' לעזר אינו צריך ממשמע שנאמר וערכו אין אנו יודעין שהן שנים ואת דרש וערכו שנים בני אהרן שנים הכהנים שנים ותני כן אין לך קודם לתמיד של שחר אלא קטרת בלבד יכולין הם ג' להעלותו ולמה איל קרב בי"א אלא כדי לעשות פומפי רבנן דקיסרין אמרי מפני מה פר קרב בכ"ד כדי לעשות פומפי לדבר על שם בבית אלהים נהלך ברגש ואת דרש וערכו שנים בני אהרן שנים הכהנים שנים מיכן לפרו של יחיד שיהא קרב בששה:

תלמוד ירושלמי - מסכת יומא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח