תלמוד ירושלמי - מסכת יומא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח

מסכת יומא פרק א

דף א,א פרק א הלכה א משנה  שבעת ימים קודם ליום הכיפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללישכת פרהדרין ומתקינן לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול ר' יהודה אומר אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו שנאמר (ויקרא טז) וכפר בעדו ובעד ביתו ביתו היא אשתו אמרו לו חכמים א"כ אין לדבר סוף:

דף א,א פרק א הלכה א גמרא  ר' בא בשם ר' יוחנן שמע לה מן הדא (ויקרא ח) כאשר עשה ביום הזה אלו שבעת ימי המילואים צוה ה' לדורות לעשות זה שעיר של יוה"כ או אינו אלא שעיר של ראש חדש אמר רבי בא לכפר עליכם כפרה שהיא כזו מה זו כפרת אהרן עצמו כפרת בנים עצמן אף זו כפרת אהרן עצמו כפרת בנים עצמן ר' יונה בשם בר קפרא שמע לה מן הדא כאשר עשה ביום הזה אלו שבעת ימי המילואים צוה ה' זו שריפת הפרה נאמר כאן צוה ה' ונאמר להלן (במדבר יט) זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר לעשות זה שעיר של יום הכפורים או אינו אלא שעיר של ראש חדש כהיא דאמר ר' בא לכפר עליכם כפרה שהיא כזו מה זו כפרה שאינה כשירה אלא בכהן גדול אף זו כפרה שאינה אלא בכהן גדול מה בין כהן השורף את הפרה לכהן גדול ביום הכפורים שזה אפרשתו בטהרה ואין אחיו הכהנים נוגעין בו וזה אפרשתו בקדושה ואחיו הכהנים נוגעין בו על דעתיה דר' יוחנן דו יליף לה מן הדין קרייא שמע לה היא בפרה סילסול היא בפרה ניחא

דף א,ב פרק א הלכה א גמרא  על דעתיה דבר קפרא דלא יליף לה מן קרייא למה כאן נוגעין וכאן אין נוגעין א"ר חייא בר אדא שלא יטמאו אותו אחיו הכהנים ולא כך אינו טמא מחמת הזייתו א"ר בון אף בר קפרא אית ליה משום מעלה הוא בפרה סלסול הוא בפרה רשב"ל בעא קומי רבי יוחנן אי מה איל המילואים מעכב אף שעיר של יום הכפורים מעכב והוא מקבל מיניה מן מה דמר ר' מנא ותמיה אני היך רשב"ל מתיב קומי ר' יוחנן והוא מקבל מיניה ויתיביניה לא מצאנו דבר מעכב למד מדבר שאינו מעכב ודבר שאינו מעכב למד מדבר שהוא מעכב (ויקרא א) ומלק והקטיר מה מליקה בראש המזבח אף הקטרה בראש המזבח מליקה מעכבת אין הקטרה מעכבת תמיד תמיד נאמר תמיד בחביתין ונאמר תמיד בלחם הפנים מה תמיד האמור בחביתין שנים עשר אף תמיד האמור בלחם הפנים שנים עשר לחם הפנים מעכב אין חביתין מעכבת לקיחה לקיחה נאמר לקיחה במצרים ונאמר לקיחה בלולב מה לקיחה האמור במצרים אגודה אף לקיחה האמור בלולב אגודה לולב מעכב

דף ב,א פרק א הלכה א גמרא  מצרים אינה מעכבת הרי מצאנו דבר מעכב למד מדבר שאינו מעכב ודבר שאינו מעכב למד מדבר מעכב הא רבי שמעון בן לקיש מקשי לה מן הן מייתי לה רשב"ל כהדא דתני רבי ישמעאל (ויקרא טז) בזאת יבא אהרן אל הקדש כאמור בעניין מה אמור בעניין מפרישין אותו כל שבעה ועובד כל שבעה ומחנכין אותו כל שבעה אף זה מפרישין אותו כל שבעה ועובד כל שבעה ומחנכין אותו כל שבעה וכי אמור הוא בעניין אלא מכיון שמיתת בני אהרן אמורה בעניין ולא מתו אלא במילואין כמו שהוא אמור בעניין ולית סופיה דרשב"ל מישמעינה מן הדין קריא אלא כאינש דשמע מילה ומקשי עלה א"ר יוסה בי רבי בון טעמא דרשב"ל (שמות כד) וישכן כבוד ה' על הר סיני מה משה לא נכנס לפני ולפנים עד שנתקדש בענן כל שבעה אף אהרן לא נכנס לפני ולפנים עד שנתרבה בשמן המשחה כלש בעה על דעתיה דרבי יוחנן למה מיתת בני אהרן אמורה בעניין ולא מתו אלא במילואים א"ר חייה בר בא בני אהרן באחד בניסן מתו ולמה הוא מזכיר מיתתן ביום הכיפורים ללמדך שכשם שיום הכיפורים מכפר על ישראל כך מיתתן של צדיקים מכפרת על ישראל א"ר בא בר בינה למה סמך הכתוב מיתת מרים לפרשת פרה ללמדך שכשם שאפר פרה מכפרת על ישראל כך מיתתן של צדיקים מכפרת על ישראל א"ר יודן בי ר' שלום למה סמך הכתוב מיתת אהרן לשיבור הלוחות ללמדך שמיתתן של צדיקים קשה לפני הקב"ה כשיבור לוחות כתיב (דברים י) ובני ישראל נסעו מבארת בני יעקן מוסרה שם מת אהרן וכי במוסרה מת אהרן והלא בהר ההר מת הדא הוא דכתיב (במדבר לג) ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה' וימת שם אלא מכיון שמת אהרן נסתלקו ענני הכבוד ובקשו הכנענים להתגרות בם הדא הוא דכתיב (במדבר כא) וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגד כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל מהו דרך האתרים כי מת

דף ב,ב פרק א הלכה א גמרא  התייר הגדול שהיה תר להם את הדרך ובאו ונתגרו בהם ובקשו ישראל לחזור למצרים ונסעו לאחוריהן שמונה מסעות ורץ אחריו שבטו של לוי והרג ממנו שמונה משפחות אף הם הרגו ממנו ארבע לעמרמי ליצהרי לחברוני לעזיאלי אימתי חזרו בימי דוד הדא הוא דכתיב (תהילים עב) יפרח בימיו צדיק ורב שלום עד בלי ירח אמרו מי גרם לנו לדמים הללו אמרו על שלא עשינו חסד עם אותו הצדיק וישבו וקשרו הספידו וגמלו לצדיק חסד והעלה עליהן המקום כאלו מת שם ונקבר שם וגמלו לצדיק חסד רבי יוסי בר חנינה אמר עשירית האיפה ומכנסיים מעכבין מה טעמא זה וזה עשייה א"ר חנינה (שמות יד) ועשית לאהרן ולבניו ככה כל האמור בפרשה מעכב ואתייא כיי דמר ר' שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן זה הדבר וזה הדבר אפילו קריית הפרשה מעכבת א"ר יוחנן כל המעכב לדורות מעכב כאן וכל שאין מעכב לדורות אינו מעכב כאן מה אית לך סמיכה ושירי דמים שאינן מעכבין לדורות מעכבין כאן א"ר חנינה ציץ ומצנפת של אהרן קודם לאבניטן של בנים יהודה בר' אומר (שמות כט) וחגרת אתם אבנט אהרן ובניו א"ר אידי הדא דאת אמר למצוה אבל לציווי (ויקרא ח) ויקרב משה את אהרן ואת בניו וירחץ אתם במים ואח"כ ויתן עליו את הכתנת ואח"כ ויקרב משה את אהרן ואת בניו וילבישם כתנות א"ר לעזר בי ר' יוסי פשט הוא לן שבחלוק לבן שימש משה בכהונה גדולה א"ר תנחום בר יודן ותני לה כל שבעת ימי המילואים היה משה משמש בכהונה גדולה ולא שרתה שכינה על ידיו וכיון שלבש אהרן בגדי כהונה גדולה ושימש שרתה שכינה על ידיו מה טעמא (ויקרא ט) כי היום ה' נראה אליכם רבי יוסי בר חנינה בעי

דף ג,א פרק א הלכה א גמרא  עשירית האיפה היאך קריבה חצייה קריבה או שלימה קרבה מן מה דכתיב (ויקרא ט) ויבא משה ואהרן אל אהל מועד מלמד שלא בא עמו אלא ללמדו על מעשה הקטורת הדא אמרה חציים קרבה אין תימר שלימה קרבה ניתני על מעשה קטרת ועל עשירית האיפה א"ר תנחום בר יודן ולא בעבודת שבפנין אנן קיימין כבר לימדו עבודות שבחוץ מילואים מה היו קרבן יחיד או קרבן ציבור מן מה דכתיב (ויקרא ח) ויסמכו אהרן ובניו את ידיהם על ראש האיל הדא אמרה קרבן יחיד והתני קרבן ציבור א"ר אידי נתנדבו ציבור ומסרום להם מילואים מאיכן למדו מן הקרבנות או ממעשה בראשית אין תימר מן הקרבנות הלילה הולך אחר היום אין תימר ממעשה בראשית היום הולך אחר הלילה אין תימר מן הקרבנות לילה אחרון אין לו יום אין תימר ממעשה בראשית יום ראשון אין לו לילה תמן תנינן אלו מושכין ואלו מניחין וטפחו של זה בצד טפחו של זה שנאמר (שמות כה) לפני תמיד מתני' דרבי מאיר מדר' יוחנן מודה ר"מ שאם פירקו את הישנה בשחרית וסידרו את החדשה בין הערבים אף זו היתה תמיד רבי יוסה אומר אף אילו נוטלין ואילו מניחין אף זו היתה תמיד אמר ר"י מישיבת אהרן ובניו למד רבי יוסי כמה דתימר בישיבת אהרן ובניו צריך שימסור יום

דף ג,ב פרק א הלכה א גמרא  ללילה ולילה ליום הכא צריך שימסור יום ללילה ולילה ליום רבי חייה בר יוסה אמר מכיון שמסר יום ללילה דייו מה אמר ר' חייה בר יוסף בישיבת אהרן ובניו מה אין תמן שכתוב בו תמיד את אמר מכיון שמסר יום ללילה דייו כאן שאין כתוב בו תמיד לא כל שכן אשכחת אמר על דעתיה דר' יוחנן היה שם שבע עמידות וששה פירוקין על דעתיה דר' חייה בר יוסף היה שם ארבע עשרה עמידות ושלש עשרה פירוקין תני כל שבעת ימי המילואים היה משה מושח את המשכן ומעמידו ומפרקו וסודר עליו את העבודות וביום השמיני העמידו ולא פירקו ר' יוסה בי ר' יודה אמר אף ביום השמיני העמידו ומשחו ופירקו א"ר זעירא זאת אומרת שהקמת הלילה פסולה לעבודת היום אשכחת אמר על דעתיה דר' יוחנן כר' יוסי בר ר' יודה היה שם

דף ד,א פרק א הלכה א גמרא  ארבע עשרה עמידות ושלש עשרה פירוקין על דעתיה דרבי חייה בר יוסף כר' יוסי בי רבי יודה היה שם עשרים ואחת עמידות ועשרים פירוקין מניין לפירוקין א"ר זעירה (במדבר ז) ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן ביום שכלו הקמותיו.  רשב"ל אמר (ויקרא ח) כאשר עשה ביום הזה צוה ה' וגו' ולא כבר תניתה חדא בשם ר' יוחנן וחדא בשם רשב"ל בשמיני אית תניי תני נמשח ואית תניי תני לא נמשח אית תניי תני נתפרק אית תניי תני לא נתפרק א"ר חנין פשט הוא לן מאן דאמר נמשח נתפרק ומ"ד לא נמשח לא נתפרק מ"ד נמשח ניחא דכתיב (שם) וימשחם ומ"ד לא נמשח מה מקיים וימשחם מעלה אני עליכם כאילו שהוא מחוסר משיחה ומשחתם אותו מ"ד נתפרק ניחא דכתיב (שמות כט) שבעת ימים יכפרו את המזבח מ"ד לא נתפרק מה מקיים שבעת ימים יכפרו על המזבח כפרה שהיא בדם כהדא דתני על זה ועל זה היו מזין עליו מכל החטאות שהיו שם כדי שיכנסו המים תחת הדם דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר תחת הדם ותחת שמן המשחה פירש בן בתירה שמא יבא על אשתו נידה וידחה כל שבעה וישראל חשודין על הנידות כיי דתנינן תמן היה משמש עם הטהורה אמרה לו נטמאתי פירש מיד חייב שיציאתו הנייה לו כביאתו אשכחת אמר מאן דא"ר יוחנן צריכה לבן בתירה מ"ד בן בתירה צריכה לר' יוחנן אילו א"ר יוחנן ולא אמרה בן בתירה הוינן אמרין ישמש מטתו וישן לו בלשכת פלהדרין הוי צורכה להיא דאמר בן בתירה אילו אמר בן בתירה ולא א"ר יוחנן הוינן אמרין יפרוש ממטתו וישן לו

דף ד,ב פרק א הלכה א גמרא  בתוך ביתו הוי צורכה להיא דא"ר יוחנן וצורכה להיא דאמר בן בתירה.  תני כל הלשכות שהיו במקדש היו פטורות מן המזוזה חוץ מלשכת פלהדרין שהיא דירה לכהן גדול שבעת ימים בשנה א"ר יהודה אף היא גזירה גזרו עליה (שמות יא) בשעריך אית תניי תני פרט לשערי הר הבית והעזרות אית תניי תני לרבות מ"ד פרט ר' יהודה מ"ד לרבות רבנן.  יאות א"ר יהודה מה טעמא דרבנן בשעריך וכי בית דירה הן התיב ר' יוסי בי ר' בון והתני בשעריך לרבות שערי המדינה וכי בית דירה הן לא שבהן הן נכנסין לבית דירה והכא שבהן היו נכנסין לבית דירה חולדת המולים חייבת במזוזה חלון שהוא ארבע על ארבע שעבדים יושבים שם ומניפין לרבוניהם חייבין במזוזה לולים אלו על גב אלו חייבין במזוזה הן דו דרס אסקופתה ארעייתא ר' יוסה הוה מצטער דלא חמא לולא דר' איליי דהוה עביד מן דעתון דכל רבנן:  ללישכת פלהדרין:  אבא שאול היה קורא אותה לשכת בולווטין בראשונה היו קורין אותה לשכת בולווטין ועכשיו הן קוראין אותה לשכת פלהדרין פראידתין מילא עבידה בראשון שהיו משמשין הוא ובנו ובן בנו שימשו בו שמונה עשר כהנים אבל בשני על ידי שהיו נוטלין בדמים וי"א שהיו הורגין זה את זה בכשפים שימשו בו שמונים כהנים וי"א שמונים ואחד וי"א שמונים ושנים וי"א שמונים ושלש וי"א שמונים וארבע וי"א שמונים וחמש ומהן שימשו שמעון הצדיק ארבעים שנה א"ר אחא כתיב (משלי י) יראת ה' תוסיף ימים אילו כהנים ששימשו בבית הראשון ושנות רשעים תקצורנה אילו ששימשו בבנין השני מעשה באחד ששילח בידו בנו שתי מידות של כסף מליאות כסף ומחוקיהן כסף ובא אחד ושילח ביד בנו שתי מידות של זהב מליאות זהב ומחוקיהן זאב אמרו כפה הסיח את המנורה מצאנו שלא חרב הבית בראשונה אלא שהיו עובדים כו"ם ומגלים עריות ושופכי דמים וכן בשני ר' יוחנן בר תורתא אמר מצאנו שלא חרבה שילה אלא שהיו מבזים את המועדות ומחללין את הקדשים מצאנו שלא חרב הבית בראשונה אלא שהיו עובדי כו"ם ומגלי עריות ושופכין דמים אבל בשני מכירין אנו אותם שהיו יגיעין בתורה וזהירין במצות ובמעשרות וכל ווסת טובה היתה בהן אלא שהיו אוהבין את הממון ושונאין אלו לאלו שנאת חנם וקשה היא שנאת חנם שהיא שקולה כנגד ע"א וגילוי עריות ושפיכות דמים דלמא ר' זעירה ור' יעקב בר אחא ור' אבונה הוון יתבין אמרין ביותר שבראשון נבנה ובשני לא נבנה אמר רבי זעירא דראשונים עשו תשובה והשניים לא עשו תשובה אמר רבי אלעזר הראשונים

דף ה,א פרק א הלכה א גמרא  נתגלו עוונם ונתגלה קיצם השניים נתגלה עוונם ולא נתגלה קיצם שאלו את ר' אליעזר דורות האחרונים כשרים מן הראשונים אמר להן עידיכם הבחירה יוכיח אבותינו העבירו את התקרה (ישעיהו כב) ויגל את מסך יהודה אבל אנו פעפענו את הכתלים (תהילים קלז) האומרים ערו ערו עד היסוד בה אמרו כל דור שאינו נבנה בימיו מעלין עליו כאילו הוא החריבו.  מתקינין לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול.  מה מייחדין ליה עימיה א"ר חגי משם דאין מייחדין ליה עימיה דו קטל ליה אותו אחד מושחין ואין מושחין שנים אמר ר' יוחנן מפני איבה עבר זה ושימש זה הראשון כל קדושת כהונה עליו השני אינו כשר לא לכה"ג ולא לכהן הדיוט א"ר יוחנן עבר ועבד עבודתו כשירה.  עבודתו משל מי נישמעינה מן הדא מעשה בבן אילם מציפורין שאירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים ונכנס בן אילם ושימש תחתיו בכהונה גדולה וכשיצא אמר למלך אדוני המלך פר ושעיר של יום הכפורים משלי הן קריבין או משל כהן גדול וידע המלך מה הוא שואלו אמר לו בן אילם אילו לא דייך אלא ששימשתה שעה אחת לפני מי שאמר והיה העולם וידע בן אילם שהוסע מכהונה גדולה מעשה בשמעון בן קמחית שיצא לדבר עם המלך ערב יום הכפורים ונתזה צינורה של רוק מפיו על בגדיו וטימתו ונכנס יהודה אחיו ושימש תחתיו בכהונה גדולה וראת אימן שני בניה כהנים גדולים ביום אחד שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שימשו בכהונה גדולה שלחו חכמים ואמרו לה מה מעשים טובים יש בידך אמרה להן יבא עלי אם ראו קורות ביתי שערות ראשי ואומרת חלוקי מימי אמרון כל קימחיא קמח וקמחא דקמחית סולת וקרון עלה (תהילים מה) כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה יכול יהא משוח מלחמה מביא עשירית האיפה ת"ל (ויקרא ו) תחתיו מבניו את שבנו עובד תחתיו מביא עשירית האיפה יצא משוח מלחמה שאין בנו עובד תחתיו ומנין למשוח מלחמה שאין בנו עובד תחתיו ת"ל (שמות כט) שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו וגו' את שהוא בא אל אהל מועד לשרת בקדש בנו עובד תחתיו יצא משוח מלחמה שאינו בא אל אהל מועד לשרת בקדש ומנין שהוא מתמנה להיות כהן גדול שנ' (דברי הימים א ט) ופינחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים ה' עמו ר' יוסי כד הוה בעי מקנטרה לר' לעזר בי ר' יוסי הוה א"ל לפנים עמו לפנים עמו בימי זימרי מיחה בימי פילגש בגבעה לא מיחה מנין שהוא נשאל בשמונה ר' חייה בשם רבי יוחנן (שמות כט) ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו מה ת"ל אחריו אלא לגדולה של אחריו ומניין שהוא עובד בשמנה ר' ירמיה בשם ר' יוחנן ובגדי הקדש אשר לאהרן מה ת"ל אחריו לקדושה של אחריו א"ל ר' יונה עמך הייתי לא אמר עובד אלא נשאל ובמה נשאל אייתי רב הושעיה מתניתא דבר קפרא מן דרומא ותנא וחכמים אומרים אינו עובד לא בשמונה של כהן גדול ולא בארבעה של כהן הדיוט אמר ר' בא בדין היה שיהא עובד בארבעה ולמה אינו עובד שלא יהו אומרים ראינו כהן גדול פעמים עובד בארבעה פעמים בשמונה א"ר יונה ולא מבפנים הוא עובד ולא מבחוץ נשאל וטועין מבפנים לבחוץ וכי רבי טרפון אביהן של כל ישראל לא טעה

דף ה,ב פרק א הלכה א גמרא  בין תקיעת הקהל לתקיעת קרבן דתני (במדבר י) ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות תמימים ולא בעלי מומין דברי ר' עקיבה אמר לו רבי טרפון אקפח את בניי אם לא ראיתי אחי אמי חיגר באחת מרגליו עומד בעזרה וחצוצרתו בידו ותוקע אמר לו ר' עקיבה רבי שמא לא ראיתה אלא בשעת הקהל ואני אומר בשעת קרבן אמר לו רבי טרפון אקפח את בניי שלא הטיתה ימין ושמאל אני הוא שראיתי את המעשה ושכחתי ולא היה לי לפרש ואתה דורש ומסכים לשמועה הא כל הפורש ממך כפורש מחייו (ויקרא טז) וכפר הכהן אשר ימשח אתו מה ת"ל לפי שכל הפרשה אמורה באהרן אין לי אלא אהרן עצמו ומניין לרבות כהן אחר ת"ל אשר ימשח אתו משוח בשמן המשחה ומרובה בבגדים מניין ת"ל (שם) ואשר ימלא את ידו ומניין לרבות כהן אחר המתמנה ת"ל וכפר הכהן במה הוא מתכפר רבנין דקיסרין בשם ר' חייה בר יוסף בפה א"ר זעירה הדא אמרה שממנין זקנים בפה א"ר חייה בר אדא מתניתא אמרה כן חזור בך בארבעה דברים שהיית אומר ונעשך אב בית דין על ישראל מניין כשם שמתקינין לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול כך מקדשין לו אשה אחרת על תנאי שמא יארע דבר באשתו שנאמר (שם) וכפר בעדו ובעד ביתו ביתו זו אשתו דברי ר' יהודה אמר לו ר' יוסה אם כן אין לדבר סוף מהו אין לדבר סוף שמא תמות אשה זו ותמות אשה אחרת א"ר מנא עד דאת מקשי לה על דרבי יהודה קשייתה על דרבנן שמא יארע קרי לכהן זה ויארע קרי לכהן אחר קרי מצוי מיתה אינה מצויה גזרו על דבר שהוא מצוי ולא גזרו על דבר שאינו מצוי והא אשכחנן דר' יהודה אמר מיתה מצויה הדא ההוא דתנינן תמן רבי יהודה אומר אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו תמן תנינן המביא גט והניחו זקן או חולה נותנו לה בחזקת שהוא קיים תמן את אמר אין מיתה מצויה וכא את אמר מיתה מצויה תמן ביחיד וכאן בציבור חומר הוא בצבור והא אשכחנן דר' יהודה מחמיר ביחיד דתני א"ר יהודה לא היה שופר של קינים בירושלם מפני התערובות שמא תמות אחד מהן ונמצא דמי חטאות מיתות מעורבות בקרבן ויקדש מאתמול וכפר בעדו ובעד ביתו ולא בעד שני בתים רבי גמליאל בר' איניוני בעא קומי רבי מנא לא נמצא כקונה קיניין בשבת א"ל משום שבות שהתירו במקדש אמר רבי מנא הדא אמרה אילין דכנסין ארמלן צריך לכונסן מבעוד יום שלא יהא כקונה קניין בשבת:

דף ה,ב פרק א הלכה ב משנה  כל שבעת הימים הוא זורק את הדם ומקטיר את הקטורת ומטיב את הנרות ומקריב את הראש ואת הרגלים ושאר כל הימים אם רצה להקריב מקריב שכהן גדול מקריב חלק בראש ונוטל חלק בראש:

דף ו,א פרק א הלכה ב גמרא  ואינו טמא משום הזייתו א"ר יוסה בי רבי בון משהיה מקריב קרבנותיו היו מזין עליו:  שכהן גדול מקריב בראש ונוטל חלק בראש:  היך עבידה עור זה שלי חלה אחת משתי הלחם שש חלות מלחם הפנים הכא הוא נסב כולה וכא הוא נסיב פלגא א"ר זעירה כאן לקרבן יחיד וכאן לקרבן ציבור תני ר' אומר אומר אני שלא יטול אלא מחצה אית תניי תני ר' אומר אומר אני שיטול מחצה היך עבידה היה שם עור אחד רבנן אמרי נוטל את כולו ר' אומר אומר אני שלא יטול אלא מחצה היו שם ארבעה חמשה עורות רבנן אמרי נוטל אחד רבי אומר אומר אני נוטל מחצה מה טעמא דרבי (ויקרא ב) והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו וכי אין אנו יודעין שאהרן בכלל בניו ומה ת"ל לאהרן ולבניו אלא אמר אהרן יסב פלגא ובניו יסבין פלגא כהדא בולי ואסטרגי הוה לון קריבו אתא עובדא קומי ר' ואמר אין בולי בכלל אסטרגי וליידא מילה אמר בולי ואסטרגי אלא אמר אילין יתנון פלגא ואילין יתנון פלגא א"ר יוסה בי רבי בון ר' כדעתיה דר' אמר (ויקרא כד) והיתה לאהרן ולבניו לאהרן מחצה ולבניו מחצה מתיב ר' בא בר ממל והא מתני' פליגא האומר הרי עלי מאה עשרונות להביאן בשני כלים מביא חמשים בכלי א' וחמשים בכלי א' ואם הביא ששים בכלי אחד וארבעים בכלי אחד יצא אילו מי שאמר הרי עלי מאה עשרונות סתם ולא אמר בכמה כלים הוא מביאן וליידא מילה אמר להביאן בשני כלים יביא חמשים בכלי אחד וחמשים בכלי אחד ותני עלה אם הביא ששים בכלי אחד וארבעים בכלי אחד יצא אמר רבי יוסי בי רבי בון מכיון שעד ששים יכולין ליבלל כמי שקבע לו ששים משעה ראשונה

דף ו,ב פרק א הלכה ב גמרא  לא צורכא דלא אמר הרי עלי ששים עשרונות להביאן בשני כלים מביא שלשים בכלי א' ושלשים בכלי א' ואם הביא ארבעים בכלי א' ועשרים בכלי א' יצא אשכח תני כן ר' חנניה חברין דרבנין בעי למידין מידת הדין מעשרון אשכח תני והוא למד מה"ד ממדת עשרון א"ר אבון בלבד שלא יביאם בג' כלים ר' בא בר ממל אמר אפילו בכמה כלים ר' יוסי בי רבי בון בשם ר"י בן לוי בכל יום כהן גדול מתלבש בכליו ובא ומקריב תמיד של שחר אם יש שם נדרים ונדבות הוא מקריבן והולך בתו ביתו ובא ומקריב תמיד של בין הערבים ובא ולן בלשכת פלהדין ר' עוקבה בשם ר"י בן לוי לא היה עושה כן אלא בשבתות ובימים טובים אית תניי תני הציץ מרצה על מצחו אית תניי תני אפי' בזוית מ"ד הציץ מרצה על מצחו והיה על מצחו תמיד ומ"ד אפי' בזוית מן הדא דיום הכיפורים מ"ד הציץ מרצה על פסחו מסייע לר' יוסי בי ר' בון מ"ד אפי' בזוית מסייע לר' עוקבה:

דף ו,ב פרק א הלכה ג משנה  מסרו לו זקנים מזקני ב"ד קורין לפניו כסדר היום ואומרים לו אישי כהן גדול קרא אתה בפיך שמא שכחת או שמא לא למדת ערב יה"כ שחרית מעמידין אותו בשער המזרח ומעבירין לפניו פרים ואילים וכבשים כדי שיהא מכיר ורגיל בעבודה:

דף ו,ב פרק א הלכה ג גמרא  שמא שכחת או שמא לא למדת לא כן תני (ויקרא כא) והכהן הגדול מאחיו שתהא גדולתו מאחיו (שם) אשר יוצק על ראשו שמן המשחה רבי אומר בנוי בכח בעושר בחכמה ובמראה א"ר יוסי בי ר' בון כאן בראשון וכאן בשני:  מעמידין אותו בשערי מזרח:  איכן היו מעמידין אותו מבפנים או מבחוץ אין תימר מבפנים כיי דתנינן תמן חמש טבילות היה שם באותו היום אחת שלא היה אדם נכנס לעזרה לעבודה אפי' טהור עד שיהא טובל וארבעה מחמת יה"כ אין תימר מבחוץ כולהן מחמת יום הכפורים:  מעבירין לפניו פרים ואלים וכבשים:  למה לא אמר שעיר א"ר בא קרטיגנא בלא כך אינו זקוק להערות אשכח תני ושעיר:

דף ז,א פרק א הלכה ד משנה  כל שבעת ימים לא היו מונעין ממנו מאכל ומשתה ערב יום הכיפורים עם חשיכה לא היו מניחין אותו לוכל הרבה שהמאכל מביא את השינה:

דף ז,א פרק א הלכה ד גמרא  תני לא היו מניחין אותו לוכל לא חלב ולא בצים ולא גבינה ולא בשר שמן ולא יין ישן ולא קונדיטון ולא גריסין של פול ולא עדשים שמואל אמר ולא אתרוג ולא כל דבר שהוא מרגיל לזיבה אע"פ כן היו קורין עליו את הפסוק הזה (תהילים קכז) אם ה' לא יבנה בית וגו' ולא מן הניסים שהיו נעשין בבית המקדש הן א"ר אבין על שם לא תנסון א"ר יוסי בי רבי בון כאן בראשון וכאן בשני:

דף ז,א פרק א הלכה ה משנה  מסרוהו זקני ב"ד לזקני כהונה הוליכוהו לעליית בית אבטינס השביעוהו ונפטרו והלכו להם אמרו לו אישי כהן גדול אנו שלוחי ב"ד ואת שלוחינו ושליח ב"ד משביעין אנו עליך במי ששיכן את שמו בבית הזה שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך והוא פורש ובוכה והן פורשין ובוכין:

דף ז,א פרק א הלכה ה גמרא  על גבי שער המים היתה וסמוך ללישכתו היתה הוא פורש ובוכה שנחשד והן פורשין ובוכין שצרכו לכך ולמה משביעין אותו מפני הבייתוסין שהיו אומרים יקטיר מבחוץ ויכניס מבפנים מעשה באחד שהקטיר מבחוץ והכניס מבפנים וכשיצא אמר לאביו אף ע"פ שהייתם דורשין כל ימיכם לא עשיתם עד שעמד אותו האיש ועשה אמר לו אע"פ שהיינו דורשין כל ימינו אבל כרצון חכמים היינו עושין תמיה אני אם יאריך אותו האיש ימים בעולם אמרו לא באו ימים קלין עד שמת וי"א יצא חוטמו מזנק תולעים וכמין פרסת עגל עלת בתוך מצחו אית דבעי מימר היא דפרה היא דסוכה היא דיום הכפורים ר' סימון לא אמר כן אלא אי דפרה ודסוכה חד ודכפורים חד או דפרה ודכפורים חד ודסוכה חד מ"ד לא באו ימים קלים עד שמת תלתיהון עבד מ"ד יצא חוטמו מזנק תולעים וכמין פרסת עגל יצאת מתוך מצחו כמ"ד אי דפרה ודסוכה חד ודכפורים חד או דפרה ודכפורים חד ודסוכה חד צווחה עליהן העזרה צאו מיכן בני עלי טימאתם בית אלהינו

דף ז,ב פרק א הלכה ה גמרא  בו ביום נפגמה קרן המזבח ונתנו עליו גוש של מלח שלא יהא נראה כפגום שכל מזבח שאין לו קרן וסובב ויסוד פסול הוא בעון קומי ר' אבהו והא כתיב (ויקרא טז) וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאולכפר בקדש עד צאתו אפי' אותן שכתב בהן (יחזקאל א) ודמות פניהם פני אדם לא יהיו באהל מועד אמר לו בשעה שהוא נכנס כדרכו כתיב (ויקרא טז) והביא מבית לפרכת ונתן את הקטרת על האש לפני ה' שלא יתקן מבחוץ ויכניס מבפנים שהרי הצדוקין אומרים יתקן מבחוץ ויכניס אם לפני בשר ודם עושין כן קל וחומר לפני המקום ואומר (שם) כי בענן אראה על הכפרת אמרו להן חכמים והלא כבר נאמר (שם) ונתן אל הקטרת על האש לפני ה' אינו נותן אלא מבפנים אם כן למה נאמר כי בענן אראה על הכפרת מלמד שהוא נותן בה מעלה עשר ומניין שהוא נותן בה מעלה עשן ת"ל (שם) וכסה ענן הקטרת את הכפרת אשר על הארון ולא ימות הא אם לא נתן בה מעלה עשן או שחיסר אחת מסממניה חייב מיתה ולא ימות הרי זה עונש כי בענן אראה על הכפרת הרי זה אזהרה אר"א בי ר"ש יכול עונש ואזהרה נאמרו קודם למיתת בני אהרן ת"ל (שם) אחרי מות שני בני אהרן אי אחרי מות שני בני אהרן יכול שניהן נאמרו אחר מיתת שני בני אהרן ת"ל כי בענן אראה על הכפרת הא כיצד אזהרה נאמרה קודם מיתת שני בני אהרן ועונש נאמר לאחר מיתת שני בני אהרן.  א"ר זעירא כי בענן נראתי אין כתיב כאן אלא אראה מיכן שאין הקב"ה עונש אא"כ הזהיר:

דף ז,ב פרק א הלכה ו משנה  אם היה חכם דורש ואם לאו תלמידי חכמים דורשין לפניו אם רגיל לקרות קורא ואם לאו קורין לפניו ובמה קורין לפניו באיוב ובעזרא ובדברי הימים זכריה בן קבוטל אומר פעמים הרבה קריתי לפניו בדניאל:

דף ז,ב פרק א הלכה ו גמרא  תני במשלי ובתילים מפני שטעמן מפיג את השינה כהנא שאל לרב מה ניתני קבוטר קבוטל והוה קאים מצלי וחוי ליה באצבעתיה צפר קבוטר:

דף ז,ב פרק א הלכה ז משנה  ביקש להתנמנם פרחי כהונה מכין לפניו באצבע צרדה ואומרים לו אישי כהן גדול עמוד והפג אחת על הרצפה ומעסיקין אותו עד שמגיע זמן השחיטה:

דף ז,ב פרק א הלכה ז גמרא  רב חונא אמר באצבע צרדה בפה ור' יוחנן אמר באצבע צרדה ביד מתני' פליגא על ר' יוחנן בפה לא בנבל ולא בכינור פתר לה נעימה הנאמרת באצבע צרדה אומרת בפה לא בנבל ולא בכנור:

דף ז,ב פרק א הלכה ח משנה  בכל יום תורמין את המזבח מקרות הגבר או בסמוך לו לפניו או מלאחריו וביום הכיפורים מחצות

דף ח,א פרק א הלכה ח משנה  וברגלים מאשמורת הראשונה לא היתה קרות הגבר מגעת עד שהיתה עזרה מליאה מישראל:

דף ח,א פרק א הלכה ח גמרא  א"ר מנא לא מסתברא דאי לא יום הכפורים מאשמורה הראשונה וברגלים מחצות שלא יבואו לידי צמאון א"ר יוחנן תרומת הדשן תחילת עבודה של מהר היא וצריך לקדש ידיו ורגליו מן הכיור המשוקע במים:

תלמוד ירושלמי - מסכת יומא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח