תלמוד ירושלמי -
מסכת יומא - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
דף כ,א פרק ד הלכה א משנה טרף בקלפי והעלה שני גורלות אחד כתוב עליו לשם ואחד כתוב עליו לעזאזל הסגן בימינו וראש בית אב משמאלו אם של שם עלה בימינו הסגן אומר לו אישי כהן גדול הגבה את ימינך ואם בשמאלו עלה ראש בית אב אומר לו אישי כהן גדול הגבה את שמאלך נתנם על שני שעירים ואומר לה' חטאת ר' ישמעאל אומר לא היה צריך לומר חטאת אלא לה' והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:
דף כ,א פרק ד הלכה א גמרא לא סוף דבר קלפי אלא אפילו קלתות ולמה אמרו קלפי כדי לעשות פומבי לדבר ויביא שני חוטין אחד שחור ואחד לבן ויקשור עליהם ויאמר זה לשם וזה לעזאזל ת"ל (ויקרא טז) גורל אחד לה' שיהא ניכר שהוא לה' וגורל אחד לעזאזל שיהא ניכר שהוא של עזאזל ויביא שני צרורות א' שחור וא' לבן ויתן עליהם ויאמר זה לשם וזה לעזאזל ת"ל גורל א' לה' שיהא ניכר שהוא לה' וגורל אחד לעזאזל שיהא ניכר שהוא לעזאזל ויכתוב עליהם ויאמר זה לה' וזה לעזאזל ת"ל גורל א' לה' שיהא מוכיח על עצמו שהוא לה' לעולם וגורל אחד לעזאזל שיהא מוכיח על עצמו שהוא לעזאזל לעולם הדא אמרה חקוקים היו ותני כן בשתי קלפיות נתחלקה ארץ ישראל א' שהגורלות נתונין בתוכה ואחת ששמות השבטים בתוכה ושני פירחי כהונה עומדים מה שזה מעלה וזה מעלה זכה. בשלשה דברים נתחלקה ארץ ישראל בגורלות באורים ותומים ובכטפים הדא הוא דכתיב (יהושוע יח) וישלך להם יהושע גורל לפני ה' במצפה גורל אלו הגורלות לפני ה' אלו אורים ותומים (במדבר כו) בין רב למעט אלו הכספים א"ר אבין אילמלא שנתן הקב"ה חן כל מקום בעיני יושביו לא היתה ארץ ישראל מתחלקת לעולם. ותני כן ג' חינין הן חן אשה בעיני בעלה חן מקום בעיני יושביו חן מקח בעיני לוקחיו ר' אבא בריה דר' פפי רבי יהושע דסיכנין בשם לוי אף לעתיד לבא הקב"ה עושה כן הדא הוא דכתיב (יחזקאל ל) ונתתי לכם לב חדש וגו' ונתתי לכם לבש בשר וגומר שהוא בושר בחלקו של חבירו. נגע בהן כשהן למטה ונתערבו
דף כ,ב פרק ד הלכה א גמרא אין השעירים כמצותן ומשהעלה אותן נגע בהן ונתערבו השעירים כמצותן ובעלייתו נגע בהן ונתערבו אמר אם של שם יעלה בימיני יקדש זה שעל ימיני קדש אם של שם יעלה בשמאלי יקדש זה שעל שמאלי קדש ואפילו אם אמר אם של שם יעלה בימיני יקדש זה שעל שמאלי קדש אם של שם יעלה בשמאלי יקדש זה שעל ימיני קדש אבל אם אמר בין של שם יעלה בימיני בין של שם יעלה בשמאלי לא יקדש אלא זה שעל ימיני לא יקדש אלא זה שעל שמאלי לא קדש מפני מה קובען בפה אמרה התורה גורלות גורלות של כל דבר יכול יתן שני גורלות על זה ושני גורלות על זה ת"ל גורלות גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל יכול יתן של שם ושל עזאזל על זה ושל שם ושל עזאזל על זה ת"ל גורל ולא דא קדמייתא. כיני יכול משהוא נותן של שם על של שם ושל עזאזל על שם עזאזל יחזור ויחליף ת"ל גורל א' לה' אין כאן לשם אלא א' וגורל א' לעזאזל ואין כאן לעזאזל אלא אחד ציץ היה כתוב עליו קדש לה' קודש מלמטן ושם מלמעלן כמלך שהוא יושב על קתדרון שלו ודכוותה אחד מלמטן ושם מלמעלן א"ר אלעזר בי רבי יוסי אני ראיתיו ברומי ולא היה כתוב עליו אלא שיטה אחת קודש לה' ונתן אהרן אם נתן זר כשר ודכוותה אם העלה זר פסול קל וחומר מה אם נתינה שכתוב בה בני אהרן אם נתן זר כשר העלייה שאין כתוב בה בני אהרן לא כל שכן לא צורכה דלא נתינה שהיא מעכבת אם נתן זר כשר העלייה שאינה מעכבת אם העלה זר פסול
דף כא,א פרק ד הלכה א גמרא ואמר ר' יצחק בר חקולא בשם רבי ינאי העלייה מתוך קילפי מעכבת אין נתינה מעכבת אמר רבי יוחנן קובען אפילו בפה סברין מימר אפילו אחד היום ואחד למחר על דעתיה דרבי יוחנן דו אמר אפילו אחד היום ואחד למחר ניחא על דעתיה דר' ינאי לאי זה דבר נאמר גורלות למצוה מתניתא פליגא על רבי יוחנן הגורל עושה חטאת ואין השם עושהו חטאת פתר לה במצליח בגורל מתניתא פליגא על רבי ינאי לא הגריל ולא נתוודה כשר אלא שחיסר מצוה אחת לה' לרבות שעיר המשתלח שיהא פסול משום מחוסר זמן ואיתא כיי דמר רבי יוחנן קובען אפילו בפה סברין מימר אפי' אחד היום ואחד למחר על דעתיה דרבי יוחנן דו אמר אפילו אחד היום ואחד למחר ניחא על דעתיה דרבי ינאי לאי זה דבר נאמר גורלות וחש לומר שמא יעלה לשם פתר לה ברוצה להגריל. שני שעירי יה"כ ששחטן בחוץ אית תניי תני חייב ואית תניי תני פטור אמר רב חסדא מ"ד חייב שקרב השעיר הנעשה בפנים מ"ד פטור בשלא קרב
דף כא,ב פרק ד הלכה א גמרא השעיר הנעשה בחוץ א"ר יוסה רב חסדא בעי מדמתה לפסח ולא דמיא א"ר מנא בר תנחום רבי לעזר ורבי יוחנן תריהון אמרין פסח שעיבר זמנו מאיליו היה משתנה ברם הכא בשחיטה הוא משתנה מאי כדון מ"ד חייב סברין מימר הגרלה מעכבת מאן דאמר פטור סברין מימר אין הגרלה מעכבת כלום יש כאן לשם אלא אחד א"ר שמואל אחוי דר' ברכיה או זה או זה משהגריל חייב על של שם ופטור על שם עזאזל א"ר בא והוא שנתן מתנת הפר אבל אם לא נתן מתנת הפר פטור ששחיטתו של שעיר מעכבת מתן דמו של פר רבי בון בר חייה בעא קומי רבי זעירה שחט את הפר עד שלא יגריל מהו שיהא חייב א"ל נישמעינה מן הדא פר מעכב את השעיר השעיר מעכבת את הפר הדא אמרה שחט את הפר עד שלא הגריל חייב אין תימר פטור ניתני אין השעיר מעכב את הפר א"ר שמואל בר אבדימי הדא דתימר אין השעיר מעכבת את הפר במתנות הבדים אבל במתנות הפרוכת שעיר מעכב את הפר היך עבידא שאינו יכול ליתן מדם הפר על הפרוכת עד שיתן מדם השעיר על בין הבדים:
דף כב,א פרק ד הלכה ב משנה קשר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח העמידו כנגד בית שילוחו ולנשחט כנגד בית שחיטתו בא לו אצל פרו שנייה וסמך שתי ידיו עליו ונתודה וכך היה אומר אנא השם עויתי פשעתי חטאתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושיך אנא השם כפר נא לעונות וגו':
דף כב,א פרק ד הלכה ב גמרא ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן ג' לשונות הן של שעיר בסלע ושל מצורע בשקל ושל פרה בב' סלעים א"ר בא בר זבדא בשם ר"ש בן חלפתא של פרה בב' סלעים ומחצה אית דמפקין לישנא בי' זוזין:
דף כב,א פרק ד הלכה ג משנה שחטו וקיבל במזרק את דמו נתנו למי שהוא ממרס בו על הרובד הרביעי שבהיכל כדי שלא יקרש נטל את המחתה ועלה לראש המזבח ופנה גחלים אילך ואילך וחתה מן המעוכלות הפנימיות וירד והניחה על הרובד הרביעי שבעזרה:
דף כב,א פרק ד הלכה ג גמרא כיני מתניתא על הרובד הרביעי שבעזרה תני שחט בחוץ חייב חפן בפנים פטור חתה והקטיר ונשפך הדם יביא פר אחר ונכנס בדמו עד שלא הקטיר נשפך הדם חתייה פסולה היא והוא צריך לחות כתחילה פסק עד שלא הקטיר נשפך הדם וספק משהקטיר נשפך הדם להביא פר אחר ולהיכנס בדמו אין את יכול שאני אומר עד שלא הקטיר נשפך הדם והיא חתייה פסולה והוא צריך לחות כתחילה אין את יכול שאני אומר משהקטיר נשפך הדם והיא חתייה כשירה והוא עובר משם הכנסה יתירה ובטלו העבודות אשכחת אמר בטלו עבודות של אותו היום
דף כב,ב פרק ד הלכה ג גמרא שחט ומת אחר מהו שיכנס בדמו רשב"ל אמר בפר אבל לא בדם ר' חנינה ור' יונתן תריהון אמרין אפי' בדם מילתיה דריב"ל אמר אפי' בדם דא"ר חנינה ר' בא בשם ר"י אפי' בדם ר"י בן לוי שאל חפן ומת מהו שיכנס בחפניו מה צריכא ליה בחפניו דכתיב ומלא חפניו ברם הכא לית כתיב בדמו פשיטא ליה אפי' בדם:
דף כב,ב פרק ד הלכה ד משנה בכל יום חותה בשל כסף ומערה לתוך של זהב והיום חותה בשל זהב ובה היום מכניס בכל יום חותה בשל ארבעת קבין ומערה לתוך של ג' קבין והיום חותה בשל ג' קבין ובה היה מכניס ר' יוסי אומר בכל יום חותה בשל סאה ומערה בתוך שלשת קבין והיום חותה בשלשת קבין ובה היה מכניס בכל יום היתה כבידה והיום קלה בכל יום היתה ידה קצרה והיום ארוכה בכל יום היה זהבה ירוק והיום אדום דברי רבי מנחם:
דף כב,ב פרק ד הלכה ד גמרא כיי דתנינן תמן נתפזר ממנה כקב גחלים היה מכבדן לאמה ובשבת כופין עליו פסכתר. בכל יום היתה כבידה והיום קלה שלא לייגעו בכל יום היתה ידה קצרה והיום ארוכה שלא לייגעו בכל יום לא היה בה אמה גמודה והיום היה בה אחמה ומחצה כדי שתהא הזרוע מסייעת בכל יום לא היה בה נרתיק והיום היה בה נרתיק כדי שלא תכבה ואינו חוצץ א"ר יוסי בי רבי בון קובעו במסמר. שבעה זהבים הן זהב טוב זהב טהור זהב סגור זהב מופז זהב מזוקק זהב שחוט זהב פרויים זהב טוב כמשמעו (בראשית ה) וזהב בארץ ההיא טוב א"ר יצחק טיבוי דו בבייתיה טיבו דו בלוויתיה זהב טהור שמכניסין אותו לאור ואינו חסר כלום ואתייא כדתני מעשה במנורת זהב שעשה משה במדבר והיתה יתירה דינר זהב וכניסוה לכור שמונים פעם ולא חסרה כלום ויאות עד דלא יקום על ברריה הוא חסר סגין מן דו קיים על ברריה לא חסר כלום זהב סגור שהיה מכסיף בעד כל הזהבים שהיו שם א"ר שמואל בר רב יצחק כתיב (דברי הימים א כט) ושבעת אלפים ככר כסף מזוקק לטוח קירות הבית וכתיב ואת כל הבית צפה זהב ואת אמר אבן אלא שהיה מכסיף בעד כל הזהבים שהיו שם מופז רבי פטרוקי אחוה דרבי דרוסא בשם רבי בא בר בינה
דף כג,א פרק ד הלכה ד גמרא דומה לאש מצתת בגפרית אמר רבי אבין לשם מקומו הוא נקרא זהב מאופז זהב מזוקק שהיו מחתכין אותו כזתים וטחים אותו בצק ומאכילין אותן לנעמיות והן מסננות אותן ויש אומרים שהיו טומנין אותו בזבל שבעה שנים זהב שחוט שהיה נמשך כשעוה אדריינוס היה לו משקל ביצה דוקלטינוס היה לו משקל דינר גורדינון זהב פרויים ר"ש בן לקיש אמר אדום דומה לדמו של פר ויש אומרים זהב שהוא עושה פירות כיי דתנינן תמן וגפן של זהב היתה עומדת על פתחו של היכל א"ר רבי אחא בר יצחק בשעה שבנה שלמה את בית המקדש צר כל מיני אילנות לתוכו ובשעה שהיו אלו שבחוץ עושין פירות היו אלו שבפנים עושין פירות הה"ד (ישעיהו לד) פרח תפרח ותגל אף גילת ורנן וגו' אימתי יבשו א"ר יצחק חיננא בר יצחק בשעה שהעמיד מנשה צלם בהיכל יבשו דכתיב (נחום א) ופרח לבנון אמלל:
דף כג,א פרק ד הלכה ה משנה בכל יום מקריב פרס בשחרית ופרס בין הערבים והיום מוסיף מלא חופניו בכל יום היתה דקה והיום דקה מן הדקה בכל יום הכהנים עולין במזרחו ויורדין במערבו והיום עולין באמצע ויורדין באמצע ר' יהודה אומר לעולם כהן גדול עולה באמצע ויורד באמצע בכל יום כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הכיור והיום מן הקיתון של זהב ר' יהודה אומר לעולם כה"ג מקדש ידיו ורגליו מן הקיתון של זהב:
דף כג,א פרק ד הלכה ה גמרא פיטום הקטורת הצרתי והצפורן החלבנה והלבונה משקל שבעים שבעים מנה מור וקציעה שיבולת נרד וכרכום משקל ששה עשר ששה עשר מנה קושט שנים עשר קילופה שלשה קינמון מתשעה נמצאת אומר שלש מאות וששים וחמש מנים היו כנגד ימות השנה ושלשה של אותו היום הדא היא דתנינן והיום מוסף מלא חפניו כרשינה תשעה קבין יין קפריסין ג' סאין וג' קבין אם אין לו יין קפריסין מביא חמר חיורין עתיק מלח סדומית רובע מעלה עשן כל שהוא רבי נתן אומר אף כיפת הירדן כל שהוא נתן בה דבש פסלה חסר בה אחת מסממניה חייב מיתה. תני רשב"ג אומר הצרי אינו אלא שרף של עצי קטף בורית כרשינה למה היתה באה שבה שפין את הצפורן מפני שהיא נאה יין קפריסין למה היא באה שבה שורין את הצפורן מפני שהיא עזה והלא מי רגלים יפין לה אלא שאין מכניסין ריח רע לעזרה מפני הכבוד וכשהיה מידק היה אומר הדק היטב הדק היטב שהקול יפה לבשמים חיסר בה אחת מסממניה או שנתן בה מעט דבש היתה פסולה לא נתן לתוכה מלח או שנתן לתוכה מעלה עשן נתחייב מיתה א"ר זעירה ועובר משום הכנסה יתירה תני בר קפרא הפטמין שבירושלים היו אומרים אילו היה נותן לתוכה מעט דבש לא היה כל העולם כולו יכול לעמוד בריחה תני פיטמה חציים כשירה שילשים ורבעים לא שמענו ר' אומר כמדתה היתה כשירה
דף כג,ב פרק ד הלכה ה גמרא ודא דאת מר פיטמה חציים כשירה חצי כל סממן וסממן. אחת לששים לשבעים שנה היא היתה באה חציים מן השיריים הדא היא מותר הקטרת מה היו עושין בה. תני הקטיר כזית בחוץ חייב פחות מכזית בפנים פטור רבי זעירה בשם רב ירמיה נפטרו הציבור ידי חובתן ר' יוסי בי ר' בון בשם ר' ירמיה מן מה דתני הקטיר כזית בחוץ חייב מינה את שמע פחות מכזית בפנים פטור דקה מה ת"ל לפי שנאמר (שמות ל) ושחקת ממנה הדק אם כן למה נאמר דקה שתהא דקה מן הדקה כיצד הוא עושה מפריש שלשת מנים מערב יוה"כ ומחזירן למכתשת כדי למלאות ממנה חפניו כדי לקיים בה דקה מן הדקה. אמר ר' יונה חוץ מקידוש הראשון א"ר יוסה ואפילו מקידוש הראשון. מתניתא פליגא על רבי יונה כל הכלים שהיו במקדש היו ראויין לקידוש ידים ורגלים פתר לה חוץ מקידוש הראשון. מתניתא פליגא על רבי יוסה הכיור והכן מעכבין פתר לה מקומן מעכב:
דף כג,ב פרק ד הלכה ו משנה בכל יום היו שם ארבע מערכות והיום חמש דברי ר"מ רבי יוסי אומר בכל יום שלש והיום ארבע רבי יהודה אומר בכל יום שתים והיום שלש:
דף כג,ב פרק ד הלכה ו גמרא מה טעמא דר"מ (ויקרא ו) והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה זו מערכת קיומי אש וביער עליה הכהן זו מערכת איכול איברין ופדרים וערך עליה העולה זו מערכה גדולה והקטיר עליה חלבי השלמים זו קטורת ולית לרבי יוסה מערכת איכול איברין ולית לרבי יודה מערכת קיומי אש מה מקיים רבי יהודה אש תמיד אש שאמרתי לך תהא תמיד לא תהא אלא על מזבח החיצון א"ר אלעזר האיברין והפדרין שלא נתאכלו מבערב עושה אותן מדורה ושורפן בפני עצמן ודוחין עליהן את השבת ר' יעקב בר אחא בשם רבי שמואל בר אבא מתניתא אמרה כן בכל יום היו שם ארבע מערכות מה את ש"מ אמר רבי מנא והיום חמש רבי בון בר חייה בעא קומי רבי זעירה דבר שאינו מעכב דוחה אמר ליה עדי החודש הרי
דף כד,א פרק ד הלכה ו גמרא אינן מעכבין ודחין דתנינן תמן שעל מהלך לילה ויום מחללין את השבת ויוצאין לעדות החדש מנין למערכת יום הכפורים רבי ירמיה בשם ר' פדת גחלי מה ת"ל אש שהיא בטילה ע"ג גחליה גחלי יכול עוממות ת"ל (ויקרא טז) אש אי אש יכול שלהבת ת"ל גחלי אש הא כיצד מן הלוחשות הללו ומנין שתהא האש בטילה ע"ג גחלים ת"ל גחלי אש רבי יהושע בן לוי אמר אין לחם הפנים נפסל בשעת מסעות רבי יוחנן אמר לחם הפנים נפסל בשעת מסעות ר' חייה בשם רבי יהושע בן לוי (במדבר ב) כאשר יחנו כן יסעו מה בחנייתם אינו נפסל אף בנסיעתם אינו נפסל רבי אמי בשם ר"י בן לוי (שם) ונסע אהל מועד מחנה הלוים בתוך המחנות כבתוך המחנות רבי יעקב בר אחא ר' אמי בשם רבי אלעזר השורף קדשים בחוץ בשעת מסעות לוקה א"ר יוחנן קדשים נדחין בשעת מסעות טמאים פרושים כל אחד ואחד במחיצתו א"ר יוסה תדירא הא מילתא בפומהון דרבנן נסתלקו הפרוכת הותרו המחיצות לזבין ולמצורעין מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין מתניתא מסייעא לרבי יהושע בן לוי תמיד תמיד אפילו בשבת תמיד אף בטומאה מתניתא מסייעא לרבי יוחנן (ויקרא ו) לא תכבה אף במסעות. בשעת מסעות מה היו עושין לה היו כופין עליה פסכתר דברי רבי יהודה ר' שמעון אומר אף בשעת מסעות היו מדשנין אותה שנאמר (במדבר ד) ודשנו את המזבח ופרשו עליו בגד ארגמן הא אילו היה המזבח דליק לא היה בגד ארגמן נשרף מה עבד לה רבי יודה פסכתר היו כופין עליו מלמעלה מה מקיים רבי יודה ודשנו את המזבח וירוון כיי דאמר ר' יודה בן פזי (דברים לא) ואכל ושבע ודשן:
תלמוד ירושלמי -
מסכת יומא - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח