תלמוד ירושלמי - מסכת מעשרות - הכול
פרק א ב ג ד ה

מסכת מעשרות פרק ה

דף כ,ב פרק ה הלכה א משנה  העוקר שתלים מתוך שלו ונוטע לתוך שלו פטור.  לקח במחובר לקרקע פטור.  לקט לשלח לחבירו פטור.  רבי לעזר בן עזריה אומר

דף כא,א פרק ה הלכה א משנה  אם יש כיוצא בהו נמכרים בשוק הרי אלו חייבין.  העוקר לפת וצנונות מתוך שלו ונוטע לתוך שלו לזרע חייב מפני שהוא גורנן.  בצלים שהשרישו בעליה טהרו מלטמא.  נפלה עליהן מפולת והן מגולין הרי אלו כנטועין בשדה:

דף כא,א פרק ה הלכה א גמרא  העוקר שתלים מתוך שלו כו'.  רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש רבי עקיבה היא דתנינן תמן נוטל מן הגורן וזורע ופטור מן המעשרות עד שימרח דברי רבי עקיבה.  רבי חייא בשם רבי יוחנן דברי הכל היא.  מודין חכמים לרבי עקיבה בשתלים.  מה בין חיטים מה בין שתלים חיטים גמר מלאכה שתלים אינן גמר מלאכה.  מודה רבי עקיבה לחכמים בלפת וצנונות שהן פסידין.  וחיטין אינן פסידין חיטין יש להן גורן אחרת אילין אין להן גורן אחרת.  לקט לשלח לחבירו פטור.  רב אמר הוא אסור לוכל רבי שימי אמר קומי רבי יוסי בשם רבי אחא מה דאמר רב בשהכניסו לחצר בית שמירה כר"מ.  א"ר מנא מתניתא אמרה כן לקח במחובר לקרקע פטור הא בתלוש חייב מאן אית ליה מקח טובל בפירות שלא נגמרה מלאכתן לא ר"מ.

דף כא,ב פרק ה הלכה א גמרא  רבי חייה בשם רבי יוחנן דרבי יודה היא ותני כן רבי יודה אומר בשם רבי לעזר בן עזריה אף השולח לחבירו עטנין ושתילין וחבילי תלתן לא יאכל עד שיעשר שכן דרך בני אדם משלחין לחביריהן טבלים בדברים הללו.  רבי שמעון בן לקיש אומר אפילו חבר ששילח לחבר צריך לעשר.  חברייא בעיי ניחא עם הארץ חשוד חבר חשוד.  אמר רבי יוסי וכי עם הארץ גבי תרומה לאו כחבר הוא אלא כיני נהגו בני אדם להיות משלחין לחבריהן טבלים בדברים הללו.  ולאו שנייא בין לזרע בין להבקר בין לחוצה לארץ.  תמן תנינן לעולם הוא נותן משום פאה ופטור מן המעשרות עד שימרח וכא את אמר הכין.  תמן הוא מבקיר על הכל ברם הכא הוא מבקיר על הגידולין.  והא תנינן חוץ לארץ.  שנייא היא חוץ לארץ בין לעיקר בין לגידולין.  כא לא שנייא בין לעיקר בין לגידולי'.  על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש דו אמר טבל בטל ברוב ניחא.  על דעתיה דרבי יוחנן דו אמר אין הטבל בטל ברוב ימתין עד שיגדיל ויעשר לפי כולו.

דף כב,א פרק ה הלכה א גמרא  או נימר מה פליגי רבי יוחנן ור"ש בן לקיש בטבל שנטבל דבר תורה אבל בטבל שנטבל מדבריהן כל עמא מודיי שהטבל בטל ברוב.  התיב רבי בא בר כהן קומי רבי יוסי והא תנינן כיוצא בו זיתי מסיק שנתערבו עם זיתי ניקוף.  ענבי בציר עם ענבי עוללות.  ולא טבל שנטבל מדבריהן הוא.  אמר רבי מנא קיימתיה בשמן זיתי מסיק שנתערב עם שמן זיתי ניקוף.  אמר רבי מנא לא שנו אלא לזרע הא לוכל פטור.  רבי חייא בשם רבי יוחנן לא שנייא [בין לזרע] בין לוכל חייב מפני שהוא גורנן.  אמר רבי חנינה מפני שהוא מכניסן מן השני לעני ומן העני לשני.  רבי יוחנן בשם רבי ינאי ערימה של בצלים שהשרישה התולש מהן בשבת פטור ואינו רוצה בהשרשתן.  אמר ליה רבי שמעון בן לקיש מאי איכפלה שבת גבי מעשרות לא תנינן אלא אינו חושש לא משום כלאים ולא משום שביעית ולא משום מעשרות וניטלין בשבת.

דף כב,ב פרק ה הלכה א גמרא  אמר רבי זעירא לרבי אבהו חמי מה אמר לא אמר אלא מאי איכפלה שבת גבי מעשרות.  הא שביעית איכפלה שאם היה רוצה בהשרשתן שהן אסורים משום ספיחין ואם לאו מותרין משום ספיחין.  אמר ר' מיישא לרבי זעירא ודא היא דרובא אלו תני בצל <יד> יחידי יאות.  השרישו בקופה הרי הן בחזקתן למעשרות ולשביעית ואם היו טמאים לא עלו מידי טומאתן השרישו בעלייה הרי הן בחזקתן למעשרות ולשביעית ואם היו טמאין עלו מידי טומאתן.  בחזקתן ואת אמר עלו ר' יוסי בשם רבי לא התורה ריבתה בטהרת זרעים מ"ט (ויקרא ט) וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא.  תני לא יתלוש עבר ותלש אית תניי תני חייב אית תניי תני מותר.  מאן דאמר אסור מתיר מ"ד חייב פטור ניחא דלא צורכה דלא מותר רבי שמעון בן לקיש אמר חייב:

דף כב,ב פרק ה הלכה ב משנה  לא ימכור אדם את פירותיו משבאו לעונת המעשרות למי שאינו נאמן על המעשרות ולא בשביעית למי שהוא חשוד על השביעית.  ואם ביכירו נוטל את הבכורות ומוכר את השאר.  לא ימכור אדם את תבנו ואת גפתו ואת זגיו למי שאינו נאמן על המעשרות להוציא מהן משקין ואם הוציא חייב במעשרות

דף כג,א פרק ה הלכה ב משנה  ופטור מן התרומה.  שהתורם בלבו על הקוטעים ועל הצדדין ועל מה שבתוך התבן.  הלוקח שדה ירק בסוריא אם עד שלא באו לעונת המעשרות חייב משבאו לעונת המעשרות פטור ולוקט כדרכו והולך.  רבי יהודה אומר אף ישכור פועלין וילקט.  אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים בזמן שקנה קרקע אבל בזמן שלא קנה קרקע אף על פי שלא באו לעונת המעשרות פטור.  רבי אומר אף לפי חשבון:

דף כג,א פרק ה הלכה ב גמרא  כיני מתניתא לא ימכור אדם את שדהו ר"ש מתיר מפני שהוא אומר לו הרי מכרתי את שלי צא ותבע את שלך.  עבר ומכר מעשר ואוכל ואינו מעשר מה שהוא מוכר ואין אנו אחראין לרמאין.  תני לא יתרום עבר ותרם רבי ברכיה אמר יפה כחו רבי מנא אמר לא יפה כחו.  אותה התרומה שהוא מפריש טובלה למעשר.  רבי חנניה חברון דרבנין בעי תרם אחד בששים שהיא אחד מששים ואחד על הקוטעין ועל הצדדין ועל מה שבתוך התבן.  א"ר יוסי ולא מתני' היא שהתורם בלבו על הקיטעין ועל הצדדין ועל מה שבתוך התבן.  כלום צריכה אלא ביתר.  תני שדה שהביאה שליש לפני גוי ולקחה

דף כג,ב פרק ה הלכה ב גמרא  ממנו ישראל רבי עקיבה אומר התוספת פטור וחכמים אומרים התוספת חייב.  רבי אבינא עולא בר ישמעאל בשם רבי לעזר אף חכמים לא חייבו בתוספת אלא לשעבר שאם היה שני שני עני עני.  תני רבי יונתן בי רבי יוסי אומר מניין לתבואה שהביאה שליש לפני ראש השנה כונסה אותה בשביעית.  תלמוד לומר (שמות כג) ואספת את תבואתה בשביעית.  רבי אבינא עולא בר ישמעאל בשם רבי לעזר אתיא דרבי יונתן בי רבי יוסי בשיטת רבי עקיבה רבו כמה דרבי עקיבה אמר אחר שליש הראשון את מהלך כן רבי יונתן בי רבי יוסי אומר אחר שליש הראשון את מהלך.  אמר רבי זעירא לרבי אבינא תרתין מילין אתון אמרין ואינון פליגין הדא על הדא.  הכא אתון מרין אף חכמים לא חייבו בתוספת אלא לשעבר שאם היה שני שני עני עני והכא אתון מרין אתיא דרבי יונתן בי רבי יוסי בשיטת רבי עקיבה רבו.  אי דאתיא דרבי יונתן בי רבי יוסי בשיטת רבי עקיבה רבו כמה דרבי עקיבה אוסר ספיחין תורה כן רבי יונתן בי רבי יוסי אוסר ספיחים תורה.  הביאה פחות משליש לפני שביעית ונכנסה שביעית אסורה משום ספיחים ולא חלה עליה קדושת שביעית שכבר היו עשבים ולא חלה עליהן קדושת שביעית.  הביאה פחות משליש לפני שמינית ונכנסה שמינית מותרת משום ספיחים וחלה עליהן קדושת שביעית.  רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש תריהון מרין מודים חכמים לרבי עקיבה בסדרן של שנים שאם היה שני שני עני עני.  אמר רבי יוחנן הבקר והקדש בסוריא מחלוקת ר' עקיבה וחכמים.  א"ר שמעון בן לקיש מודי ר' עקיבה לחכמים בחנט והשרשה.

דף כד,א פרק ה הלכה ב גמרא  זרע בחורבה והביאה שליש וסיכך על גבה.  על דעתיה דרבי עקיבה התוספת חייב ועל דעתייהו דרבנן התוספת פטור.  זרע בבית והעביר הסכך וסיכך על גביו על דעתיה דרבי עקיבה התוספת פטור ועל דעתין דרבנן התוספת חייב.  ואף בחלה כן מחלוקת רבי עקיבה וחכמים.  מה את בעי מרבי עקיבה דרבי עקיבה אמר פירות חוצה לארץ שנכנסו לארץ חייבין בחלה אין יסבור רבי עקיבה כרבי ליעזר יאות את מקשי.  רבי בון בר חייא בעי קומי רבי זעירא זרע בעציץ שאינו נקוב ונקב אמר ליה עכשיו נקב:  אמר רבי אבין אתיא דרבן שמעון בן גמליאל בשיטת רבן גמליאל זקינו דתנינן תמן ישראל שהיו אריסין לגוים בסוריא רבי ליעזר מחייב פירותיהן למעשרות ולשביעית ורבן גמליאל פוטר רבי אומר לפי חשבון על ראשה:

דף כד,ב פרק ה הלכה ג משנה  המתמד ונתן מים במידה ומצא כדי מדתו פטור.  רבי יהודה מחייב.  מצא יותר על מדתו מוציא עליו ממקום אחר לפי חשבון.  חוררי הנמלים שלנו בצד הערימה מחייבת הרי אלו חייבין שידוע שמדבר הגמור היו גוררין כל הלילה.  שום בעל בכי ובצל של רכפא וגריסים הקילקין ועדשין המצריות.  רבי מאיר אומר אף הקריקס.  רבי יוסי אומר אף הקרטניס פטורים מן המעשרות ונלקחין מכל אדם בשביעית.  זרע לוף העליון זרע כרישין זרע בצלים זרע לפת וצנונות ושאר זירעוני גינה שאינן נאכלין פטורים מן המעשרות ונלקחים מכל אדם בשביעית שאף על פי שאביהן תרומה הרי אלו יאכלו:

דף כד,ב פרק ה הלכה ג גמרא  א"ר אבהו זימנין אמר לה בשם רבי לעזר זימנין אמר לה בשם רבי יוסי בי רבי חנינא והוא שהחמיץ.  תמן תנינן התמד עד שלא החמיץ אינו ניקח בכסף מעשר ופוסל את המקוה.  משהחמיץ ניקח בכסף מעשר ואינו פוסל את המקוה.  מתני' דרבי יודה היא דתנינן תמן המתמד ונתן מים במידה ומצא כדי מידתו פטור רבי יודה מחייב.  אמר רבי אבהו זמנין אמר לה בשם רבי לעזר וזמנין אמר לה בשם רבי יוסי בי רבי חנינה והוא שהחמיץ.  אמר רבי יוסי דברי הכל היא שכן אפילו מי מלח ניקחין בכסף מעשר.  מהו מוציא מעשרות הא תרומה לא שהתורם בלבו על הקוטעין ועל הצדדין ועל מה שבתוך התבן.

דף כה,א פרק ה הלכה ג גמרא  הממרח כריו של חבירו שלא מדעתו רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש.  רבי יוחנן אמר נטבל ורבי שמעון בן לקיש אמר לא נטבל.  מתיב רבי יוחנן לרבי שמעון בן לקיש והא תנינן וכן נשים שנתנו לנחתום לעשות להן שאור אם אין בשל אחת מהן כשיעור פטורה מן החלה.  ואם בשל כולהון כשיעור.  אמר ליה שכן העושה עיסה על מנת לחלקה עיסה פטורה מן החלה.  והתנינן נחתום שעשה עיסה לחלקה חייב בחלה.  אמר ליה לא תתיביני נחתום.  נחתום לא בדעתו הדבר תלוי בדעת הלקוחות הדבר תלוי שמא ימצא לקוחות ויטבול מיד.  אמר ליה והא תני חוררי הנמלין שלנו בצד הערימה החייבת הרי אלו חייבין הא בצד ערימה פטורה פטורין.  אמר רבי יונה אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן

דף כה,ב פרק ה הלכה ג גמרא  משום יאוש.  שמואל בר אבא אמר והן שגיררו ראשי שיבלין.  מתיב רבי שמעון בן לקיש לרבי יוחנן והתנינן הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגיזבר ואחר כך פדיין פטורים הרי הגיזבר כאחר הוא ואת אמרת מה שעשה עשוי.  אמר ליה תפתר כמאן דאמר גיזבר כבעלין ודלא כרבי יוסי דרבי יוסי אמר גיזבר הוא כאחר.  רבי חנניה חברון דרבנין בעי ואפילו יש בכולהון כשיעור יעשה כדבר שלא נגמרה מלאכתו ויהא פטור דא"ר יוסי בשם רבי זעירא בשם רבי לעזר אף מה שבלגין לא נטבל מפני שהוא עתיד להחזירו בדבר שלא נגמרה מלאכתו:  איזו שום בעל בכי כל שאין לו אלא חור אחד מקיף את העמוד.  אמר רבן שמעון בן גמליאל כל שאין לו אלא קליפה אחת.  איזו בצל של ריכפא כל שעוקצו נמעך לתוכו.  רבן גמליאל אומר כל שאין לו אירס.  אילו הן גריסין הקילקין אילו המרובעין.  תני רבן שמעון בן גמליאל [אומר] אין מרובע מששת ימי בראשית.  התיב רבי ברכיה והתנינן גופה של בהרת כגריס הקילקי מרובע.  א"ר ביסנא כל גרמא היא אמרה לית ליה מרובע.  ולמה תנינן דירבענה היא.  והא נגעה.  מלא קיטרין.  והא אביבא דפילא.  עגול הוא מלמטן.

דף כו,א פרק ה הלכה ג גמרא  אית דבעי מימר לא אמר רבן שמעון בן גמליאל אלא בבריות.  ותני כן מרובע באוכלין ואין מרובע בבריות.  אילו הן עדשין המצריות כל שגלגליהן חדין.  רבן שמעון בן גמליאל אומר כל שאין להן צרורות.  אילו הן הקריקס כל שעוקציהן מעוטין והלקטיהן מרובין.  מה דמי לה אמר רבי יוסי כגון אילין קונייתא.  רבי ירמיה בעי כרכמין מהו שיהו מותרין משום ספיחין.  התיב רבי תנחום בר ירמיה והתנינן והחשוד על השביעית אין לוקחין מהן פשתן אפילו סרוק.  ופשתן לאו קיסמין הוא.  אמר רבי חיננא מפני זרעה.  רבי מנא אמר אם מפני זרעה והתנינן החשוד להיות מוכר תרומה לחולין אין לוקחין ממנו מים ומלח.  אית לך מימר מים ומלח מפני זרעו לא משום קנס אף הכא משום קנס.  מנחם בר מבסימא אחוי דיונתן קיפא בשם רבי אמי פשתן נלקחת מכל אדם בשביעית.  הדא דתימר כשאינו יודע אם חשוד הוא אם אינו חשוד הא דבר בריא שהוא חשוד אסור.  זוגא קריביה דרבי בא בר זבדי בשם רבי אבהו ביקייא נלקחת מכל אדם בשביעית.  הדא דתימר כשאינו יודע אם חשוד הוא אם אינו חשוד הא דבר בריא שהוא חשוד אסור.  זוגא קריביה דרבי בא בר זבדי בשם רבי אבהו ביקייא נלקחת מכל אדם בשביעית.  אמר רבי יוסי מתני' אמרה כן זרע לוף העליון זרע כרישין זרע בצלים זרע לפת וצנונות ושאר זרעוני גינה שאינן נאכלין.  ותני עלה זרע אסטיס וזרע קוצה וזרע

דף כו,ב פרק ה הלכה ג גמרא  ביקייא הא ביקייא עצמה לא.  דילמא דלא איתאמרת אלא כשאינו יודע אם חשוד הוא אם אינו חשוד הוא הא דבר בריא שהוא חשוד אסור.  כיני מתניתא זרע הסילון של לוף.  חדא איתא הוה לה ירבוזין דתרומה גו כפתה נפלון לגינתא וצמחון.  אתא עובדא קומי רבי יוחנן ושרא.  אמר ליה רבי חייא בר ווא ולא מתניתא היא שאף על פי שאביהן תרומה הרי אלו יאכלו.  אמר ליה בבלייא מן דליית לך חספא אשכחת מרגניתא את אמר ולאו מתניתא היא:

תלמוד ירושלמי - מסכת מעשרות - הכול
פרק א ב ג ד ה