תלמוד ירושלמי - מסכת מעשרות - הכול
פרק א ב ג ד ה

מסכת מעשרות פרק ב

דף ו,ב פרק ב הלכה א משנה  היה עובר בשוק ואמר טלו לכם תאנים אוכלין ופטורין לפיכך אם הכניסו לבתיהן

דף ז,א פרק ב הלכה א משנה  מתקנים ודאי.  טלו והכניסו לבתיכם לא יאכלו מהם עראי לפיכך אם הכניסו לבתיהן אינן מתקנים אלא דמאי.  היו יושבים בשער או בחנות ואמר טלו לכם תאנים אוכלין ופטורין ובעל השער ובעל החנות חייבים.  רבי יהודה פוטר עד שיחזיר את פניו או עד שישנה מקום ישיבתו:

דף ז,א פרק ב הלכה א גמרא  היה עובר בשוק כו'.  שמואל אמר דרבי מאיר היא דרבי מאיר אמר אין מתנה כמכר.  אמר רבי יוסי דברי הכל היא.  אישאלית לאילין דבי רבי ינאי ואמרין נהיגין הוינין יהבין אילין לאילין בחקלא ואכלין ולא מתקנין.  מיי כדון כמאן דאמר מאיליהן קיבלו עליהן את המעשרות.  מתני' במקום שרוב מכניסין לבתים אבל במקום שרוב מכניסין לשוק אינן מתקנין אלא דמאי.  אם במקום שרוב מכניסין לבתים בדא תנינן טלו והכניסו לבתיכם לא יאכלו מהן עראי.  מכיון שאמר טול והכניס כמי שאמר טול ואני מעשר על ידך.  אבל במקום שרוב מכניסין לשוק אינו נאמן לומר לו עישרתי ואינו נאמר לומר לו לתוך ביתי אני מכניסן.  נתן לו דבר מרובה אפילו אמר לו טול ואכול כמי שאמר לו טול והכנס.  נתן לו דבר שאין דרכו להיאכל חי אפילו אמר לו טול ואכול כמי שאמר לו טול והכנס.  היה אדם גדול ואין דרכו לוכל בשוק ואמר לו טול ואכול כמי שאמר לו טול והכנס.  היו שנים לזה אמר לו טול ואכול ולזה אמר לו טול והכנס זה שאמר לו טול ואכול פטור וזה שאמר לו טול והכנס חייב.  אמר רבי יוסי ולא מתניתא היא אוכלין ופטורין ובעל השער ובעל החנות חייבין.  אמר רבי יונה דברי הכל היא.  כאן בדמאי

דף ז,ב פרק ב הלכה א גמרא  כאן בודאי.  צא ולקוט לך עשרים תאנים משלי ואני ממלא כריסי משלך הממלא את כריסו פטור והאוכל במניין חייב.  רבי בון בר חייה בעי קומי רבי זעירא ואין אדם אוכל אחת אחת ברשות הכל ופטור.  אמר ליה אין.  והכא למה הוא חייב.  אמר ליה במצרף.  אם במצרף אפילו הממלא את כריסו יהא חייב.  ואינו אסור משום חליפין.  אמר רבי שימי אין לו חליפין שלא נתכווין האיש הזה אלא להגס את לבו שיאכל.  צא ולקוט לך עשרים תאנים משלי אוכל כדרכו והוא פטור.  צא ומלא את הכלכלה לא יאכל עד שיעשר.  במה דברים אמורים בעם הארץ אבל בחבר מתקן ודאי שלא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף.  אמר רבי רואה אני את דברי מדברי רבן שמעון בן גמליאל מוטב שיתרמו שלא מן המוקף ולא להאכיל לעמי הארץ טבלים.  אמר רבי זעירא מדברי שניהם אפילו חבר ששילח לחבר צריך לעשר.  הוון בעיין מימר מאן דאמר שלא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף וזה חבר צריך

דף ח,א פרק ב הלכה א גמרא  הוא לעשר ומאן דאמר מוטב שיתרומו שלא מן המוקף ולא להאכיל לעמי הארץ טבלים וזה חבר צריך הוא לעשר.  רבי יונה בעי הכא את עביד ליה חבר והכא את עביד ליה עם הארץ.  אמר רבי יוסי כאן וכאן עם הארץ הוא אלא בשביל אחד שהוא מתקן הוא נקרא חבר.  רבי יוסי בשם רבי ששת רבי לעזר בי רבי יוסי בשם רבי אבין האומר לחבירו אני מעשר על ידך אינו צריך לעמוד עמו.  תמן תנינן נתנו באילן למעלה מעשרה טפחים אינו עירוב למטה מעשרה טפחים הרי זה עירוב.  אמר רבי לעזר וצריך לעמוד עמו.  והכא את אמר הכין.  אמר רבי חייה בר אדא כאן בגדול כאן בקטן.  רבי חנניה בשם רבי חנינא אפילו תימר כאן וכאן בגדול כאן וכאן בקטן תמן באומר לו אני מערב על ידך ברם הכא באומר לו עשר על ידי.  הדא ילפא מן ההיא באומר לו אני <מעשר> [מערב] על ידך שאינו צריך לעמוד עמו וההיא ילפא מן הדא באומר לו עשר על ידי שהוא צריך לעמוד עמו.  צא ולקט לך עשרים תאנים משלי אוכל והולך והוא פטור צא ומלא את הכלכלה רבי אומר אומר אני שהוא צריך להראות לו את הכלכלה.  וכמה הוא שיעור הכלכלה רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן סתם כלכלה

דף ח,ב פרק ב הלכה א גמרא  ארבעת קבין וגדולה סאה וקטנה שלושת קבין.  ר' יונה בעי למעשרות איתאמרת או למדת הדין.  אין תימר למעשרות איתאמרת כל שכן למידת הדין אין תימר למידת הדין איתאמרת הא למעשרות לא.  רבי יוסי פשיטא ליה למעשרות איתאמרת כל שכן למידת הדין.

דף ט,א פרק ב הלכה א גמרא  הדא אמרה שביתו טובל לו אבל לא לאחרים.  אמר רבי לעזר רבי יודה ורבי נחמיה שניהם אמרו דבר אחד דתנינן תמן רבי נחמיה אומר כל שאין אדם בוש מלוכל בתוכה חייבת.  אמר רבי יוסי הוינן סברין מימר מה פליגין רבי נחמיה ורבנין בחצר שהוא בוש לוכל בכולה הא מקצתה בוש ומקצתה לא בוש לא.  מן מה דאמר רבי לעזר רבי יהודא ורבי נחמיה שניהם אמרו דבר אחד הדא אמרה מקום שהוא בוש פטור מקום שאינו בוש חייב.  אמר רבי יוחנן דברי רבי יהודה עשו אותו כייחור שהוא נוטה לחצר.  על דעתיה דרבי יוחנן באוכל אחת אחת ובאוכל ברשות הכל ובמשייר.  על דעתיה דרבי לעזר אפילו אינו אוכל אחת אחת אפילו אינו אוכל ברשות הכל ולא שייר:

דף ט,א פרק ב הלכה ב משנה  המעל' פירות מגליל ליהודה או עולה לירושלים אוכל עד שהוא מגיע למקום שהוא הולך וכן בחזירה.  רבי מאיר אומר עד שהוא מגיע למקום השביתה.  הרוכלים המחזירין בעיירות אוכלין עד שהן מגיעין למקום הלינה.  רבי יהודה אומר הבית הראשון הוא ביתו:

דף ט,א פרק ב הלכה ב גמרא  פירות שלקטן שלא לצורך השבת וקדשה עליהן השבת רבי יוחנן אומר השבת טובלת.  רבי שמעון בן לקיש אומר אין השבת טובלת.  מתיב רבי שמעון בן לקיש לרבי יוחנן על [דעתך] דתימר השבת טובלת והתנינן המעלה פירות מן הגליל ליהודה או עולה

דף ט,ב פרק ב הלכה ב גמרא  לירושלים אוכל עד שהוא מגיע למקום שהוא הולך וכן בחזירה ותני עלה אפילו לן אפילו שבת.  אמר ליה ברוצה לשבות.  תדע לך שהוא כן דתני עלה אפילו שבת בשני ויש שביתה בשני אלא ברוצה לשבות אף הכא ברוצה לשבות.  הכל מודים בלינה שאינה טובלת.  מה בין לינה מה בין שביתה אדם מגלגל בלינה ואין אדם מגלגל בשביתה בכל מקום אדם לן ואין אדם שובת בכל מקום.  תני מעשה ברבי יהושע שהיה מהלך אחר רבן יוחנן בן זכאי לבני חיל והיו בני אותן העיירות מביאין להם פירות אמר להן רבי יהושע אם לנו כאן אנו חייבין לעשר ואם לאו אין אנו חייבין לעשר.  אמר רבי זעירא רבי יהושע דעתו נקיה.  אמר ליה רבי מנא וכל עמא שטיי.  אלא רבי יהושע דלווייתיה שכיחא ליה הוי דו אמר הלינה טובלת ושאר בני אדם דלית אלווייתיה שכיחא לון אין לינה טובלת.  והתנינן רוכלים המחזירין בעיירות אוכלין עד שהן מגיעין למקום הלינה.  מהו מקום הלינה ביתו.  רבי שמעון בן לקיש אמר בשם רבי הושעיה כגון אילין דכפר חנניה דנפקין וסחרין ארבע וחמש קוריין ועיילין דמיכין בבתיהון.  תני רבי חלפתא בן שאול רוצה הוא אדם לפלח עסקיו בבית הראשון שהוא פוגע בו וללון שם:

דף ט,ב פרק ב הלכה ג משנה  פירות שתרמן עד שלא נגמרו מלאכתן רבי ליעזר אוסר מלוכל מהן עראי וחכמים מתירין חוץ מכלכלת התאנים.  כלכלת תאנים שתרמה רבי שמעון מתיר וחכמים אוסרים.  האומר לחבירו הילך איסר זה ותן לי בו חמש תאנים לא יאכל עד שיעשר דברי רבי מאיר.  רבי יהודה אומר אוכל אחת אחת ופטור ואם צירף חייב.  אמר רבי יהודה מעשה בגינת וורדים שהיתה בירושלים והיו תאיניה נמכרות משלש ומארבע באיסר ולא הפרישו ממנה תרומה ומעשר מעולם:

דף ט,ב פרק ב הלכה ג גמרא  מה נן קיימין אם בכלכלה של תאנים דברי הכל אסור אם בזיתים על השמן וענבים על היין דברי הכל מותר.  אלא כי נן קיימין בתמרים והוא עתיד לדורסן ובגרוגרות והוא עתיד לדושן.  רבי ליעזר אומר תרומה טובלת בפירות שלא נגמרו מלאכתן ורבנין אמרין אין תרומה טובלת בפירות שלא

דף י,א פרק ב הלכה ג גמרא  נגמרו מלאכתן.  ראשון מהו שיטבול.  מה נן קיימין אם בכדי שנתמרח דברי הכל אסור אם במעשר ראשון שהקדימו בשבלין דברי הכל מותר.  אלא כי נן קיימין בתמרים והוא עתיד לדורסן בגרוגרות והוא עתיד לדושן והפריש מהן תרומה גדולה ונמלך להניחן כמות שהן ועבר והפריש מהן ראשון.  אין תימר למפרע נטבלו תרומה שהיא טובל' ואין תימר מיכן ולבא ראשון הוא שהוא טובל.  הלוקח תמרים והוא עתיד לדורסן גרוגרות והוא עתיד לדושן אסור לוכל מהן עראי ומתקנן דמאי דברי רבי מאיר.  וחכמים אומרים אוכל מהן עראי ומתקנן ודאי דברי ר' יוסי.  ר' הילא רבי לעזר בשם חילפיי אמר ר' יונה אשכחון כתוב בפינסקיה דחילפיי אוכל מהן עראי ומתקנן ודאי.  וקשיא אם אוכל מהן עראי מתקנן ודאי אם מתקנן דמאי

דף י,ב פרק ב הלכה ג גמרא  יהא אסור לוכל מהן עראי.  רבי יוסי בשם רבי הילא אוכל מהן עראי משום דבר שלא נגמרה מלאכתו ומתקנן ודאי מתוך שיודע שביתו טובל אף הוא מפריש תרומה משעה ראשונה.  אמר רבי לעזר בכלכלה של כל דבר היא מתניתא.  רבי שמעון מתיר מקל וחומר ומה אם בשעה שיש עליה זיקת שלשה מעשרות את אמר מותר בשעה שאין עליה אלא זיקת שני מעשרות לא כל שכן.  ראשון מהו שיטבול לשני.  מה אם בשעה שיש עליה זיקת שני מעשרות את אמר מותר בשעה שאין עליה אלא זיקת מעשר אחד לא כל שכן:  רבי זעירא בשם רבי יוחנן רבי הילא בשם רבי לעזר מה פליגין בלוקט ונותן לו אבל בלוקט ואוכל כל עמא מודיי שהוא אוכל אחת אחת ופטור ואם צירף חייב.  רבי הילא בשם רבי לעזר כשם שהן חלוקין כאן כך חלוקין בחצר בית שמירה דאמר רבי יוחנן מקח וחצר ושבת אינה תורה.  רבי אימי בשם רבי שמעון בן לקיש המחוור מכולן זו חצר בית שמירה.  חברייא בשם רבי יוחנן כך משיב רבי יודה את רבי מאיר אין את מודה לי בנותן לבנו שהוא פטור.  מה לי הלוקט ונותן לבנו מה לי הלוקט ונותן לאחר.  רבי יודן בעי מה חמית מימר בלוקט ונותן לו או נימר בלוקט ואוכל.  אמר רבי מנא לית כאן בלוקט ואוכל אלא בלוקט ונותן לו מן הדא גינת וורדין אית לך מימר גינת וורדין בלוקט ואוכל לא בלוקט ונותן לו אוף הכא בלוקט ונותן לו דו אמר ליה אין את עליל את מקלקל וורדייה.  מתני' פליגא על הווייה דרבי מנא

דף יא,א פרק ב הלכה ג גמרא  כרמא אני מוכר לך אע"פ שאין בו גפנים הרי זה מכור שלא מכר לו אלא שמו.  פרדיסא אני מוכר לך אף על פי שאין בו אילנות הרי זה מכור שלא מכר לו אלא שמו:

דף יא,א פרק ב הלכה ד משנה  האומר לחבירו הילך איסר זה בעשרים תאנים שאבור לי בורר ואוכל.  באשכול שאבור לי מגרגר ואוכל.  ברימון שאבור לי פורט ואוכל.  באבטיח שאבור לי סופת ואוכל.  אבל אם אמר לו בעשרים תאנים אלו בשני אשכולות אלו בשני רימונים אלו בשני אבטיחים אלו אוכל כדרכו ופטור מפני שקנה במחובר לקרקע.  השוכר את הפועל לקצות בתאנים.  אמר לו על מנת שאוכל תאנים הוא אוכל ופטור.  ע"מ שאוכל אני ובני או שיאכל בני בשכרי הוא אוכל ופטור ובנו אוכל וחייב.  על מנת שאוכל בשעת הקציעה ולאחר הקציעה בשעת הקציעה אוכל ופטור ולאחר הקציעה אוכל וחייב שאינו אוכל מן התורה.  זה הכלל [כל] האוכל מן התורה פטור ושאינו אוכל מן התורה חייב.  היה עושה בלבסים לא יאכל בבנות שבע בבנות שבע לא יאכל בלבסים.  אבל מונע הוא את עצמו עד שהוא מגיע למקום היפות ואוכל.  המחליף עם חבירו זה לוכל וזה לוכל זה לקצות וזה לקצות זה לוכל וזה לקצות חייב.  רבי יהודה אומר המחליף לוכל חייב לקצות פטור:

דף יא,א פרק ב הלכה ד גמרא  רבי יוסי בשם רבי יוחנן מגרגר אחת אחת והולך ואוכל.  אמר ליה רבי חייא בר ווא וכן רבי הוה עביד.  תני בשם רבי יוסי אבטיח שספת בו אפילו כל שהוא קניו.  רבי יונה בעי אף ברימון כן.  למה לי על מנת אפילו שלא על מנת.  רבי אבין בשם רבי שמיי לכן צריכה אפילו אמר לו על מנת.  תמן תנינן היה עושה בידיו אבל לא ברגליו ברגליו אבל לא בידיו אפילו על כתיפו הרי זה יאכל.  ותני כן בידו אוגד ברגליו מסמיך אפילו על כתיפו טוען.  רבי יוסי בי רבי יהודא אומר עד שיעשה בידיו וברגליו ובגופו כדייש מה דייש שהוא עושה בידיו וברגליו ובגופו אף כל דבר שהוא עושה בידיו וברגליו ובגופו.  דייש מה דייש מיוחד שהוא בתלוש אף כל שהוא בתלוש יצא המנכש בשום ובבצלים והמסמך בגפנים והעודר תחת הזיתים.  דייש מה דייש מיוחד שגידוליו מן הארץ אף כל דבר שגידוליו מן הארץ יצא החולב והמגבן והמחבץ.  דייש מה דייש מיוחד דבר שלא נגמר מלאכתו אף כל דבר שלא נגמר מלאכתו יצא הבודל בתמרים והמפרד בגרוגרות והיין משיקפה והשמן משירד לעוקה.  דייש מה דייש מיוחד דבר שלא בא לזיקת המעשרות אף כל דבר שלא בא לזיקת המעשרות יצא הלש והמקטף והאופה.  כתיב (דברים כג) כי תבוא בקמת רעך יכול בשאר כל אדם הכתוב מדבר ת"ל (שם) וחרמש לא תניף על קמת רעך את שיש לו רשות להניף ואי זה זה זה הפועל.

דף יא,ב פרק ב הלכה ד גמרא  איסי בן עקביא אומר בשאר כל אדם הכתוב מדבר מה תלמוד לומר וחרמש לא תניף מכאן שאין לו רשות לאכול אלא בשעת הנפת מגל.  תני רבי שמעון בן יוחי אומר עד איכן דיקדקה התורה בגזל שצריכה לדון בין אדם לחבירו עד כדי הנפת מגל.  בתוך כן גדולה מלאכה שלא חרב דור המבול אלא עד מפני הגזל.  ופועל עושה במלאכתו ואוכל ופטור מן הגזל.  כתיב (דברים כה) לא תחסום שור בדישו אין לי אלא שור בתלוש ואדם במחובר אדם מהו שיאכל בתלוש.  מה אם השור שאינו אוכל במחובר אוכל בתלוש אדם שאוכל במחובר אינו דין שיאכל בתלוש תלמוד לומר לא תחסום שור בדישו שור בלא תחסום ואין אדם בלא תחסום.  שור מהו שיאכל במחובר מה אדם שאינו אוכל בתלוש אוכל במחובר שור שאוכל בתלוש אינו דין שיאכל במחובר או מה כאן בלא תחסום אף כאן בלא תחסום תלמוד לומר לא תחסום שור בדישו בדישו אין את חוסמו אבל חוסמו את במחובר לקרקע.  מיכן אמרו קוצץ הוא אדם על ידי עצמו על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו הגדולים ועל ידי אשתו מפני שיש בהן דעת אבל אינו קוצץ על ידי בנו ובתו הקטנים ולא על ידי עבדו ושפחתו הקטנים ולא על ידי בהמתו מפני שאין בהן דעת.  לא צריכה האוכל מן התורה יהא חייב.  אמר רבי יונה התורה פטרה אותו.  תמן תנינן היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים בענבים לא יאכל בתאנים ותני עלה היה עושה בייחור זה לא יאכל בייחור אחר ותנינן היה עושה בכלוסים לא יאכל בבנות שבע בבנות שבע לא יאכל בכלוסים.  לא כן צריכה אפילו שתיהן בייחור אחד.  כתיב (דברים כג) כי תבא בקמת רעך יכול בשאר כל אדם הכתוב מדבר תלמוד לומר ואל כליך לא תתן אבל נותן את לכיליו של חבירך ואי זה זה זה הפועל.  ואכלת ענבים וכי אין אנו יודעין שאין בכרם לוכל אלא ענבים מה תלמוד לומר ואכלת ענבים אלא מיכן שאם היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים בענבים לא יאכל בתאנים.  כנפשך כל דבר שהיצר תאב.  כנפשך כל דבר שהוא פטור מן המעשרות.  מה את אוכל ופטור אף פועל אוכל ופטור.  בנפשך מיכן שלא יאכל הפועל יותר על שכרו.  מיכן היה רבי אלעזר חסמא אומר לא יאכל הפועל יותר על שכרו.  מניין

דף יב,א פרק ב הלכה ד גמרא  שנפשו קרוייה שכרו רבי אבהו בשם רבי יוסי בן חנינא נאמר כאן נפשו ונאמר להלן נפשו דכתיב (דברים כד) ואליו הוא נושא את נפשו מה נפשו האמורה להלן שכרו אף כאן שכרו.  שבעך שלא יהא אוכל ומקיא.  שבעך שלא יהא מקלף בתאנים ומצמץ בענבים.  רשאים הפועלים לטבל עמו בציר בשביל שיאכלו ענבים הרבה.  רשאי בעל הבית להשקותן יין בשביל שלא יאכלו ענבים הרבה.  רשאי בעל הפרה להרעיבה בלילה בשביל שתאכל הרבה בשעה שהיא דשה.  רשאי בעל הבית להאכילה פקיעי עמיר בשביל שלא תאכל הרבה בשעה שהיא דשה.  רבי אבהו אמר התריגו לבהמין.  רבי חנניא מייכלין דבילה.  רבי מנא מיכלין איסטפניני.  תני רבי חייה אוכל פועל אשכול ראשון.  תני אשכול אחרון.  רבי שמואל בשם רבי הילא נתנו לסל אסור.  אמר רבי יוסי לא כן צריכה כשהיה הוא בוצר ואחר מוליך אבל אם היה הוא בוצר הוא מוליך בתחילה אוכל משום הלכות מדינה ולבסוף אוכל משום פועלין.  הפועלים אוכלין בהליכתן מאומן לאומן ובחזירתן לגת ובחמור שתהא פורקת.  תני מערים אדם על פועליו להיות אוכלין תשע וקוצין אחת אית תניי תני קוצין תשע ואוכלין אחת.  ניחא אוכלין תשע וקוצין אחת קוצין תשע ואוכלין אחת.  אמר רבי אבין שלא תאמר יעשה כלאחר גמר מלאכה ויהא חייב.  ניחא לאכול חייב לקצות חייב.  אמר רבי לעזר דרבי מאיר היא דרבי מאיר אמר מקח טובל בפירות שלא נגמרה מלאכתן.  אמר רבי לעזר רבי מאיר ורבי ליעזר שניהן אמרו דבר אחד כמה דרבי ליעזר אומר תרומה טובלת בפירות שלא נגמרה מלאכתן.  כן רבי מאיר אומר מקח טובל בפירות שלא נגמרה מלאכתן:

תלמוד ירושלמי - מסכת מעשרות - הכול
פרק א ב ג ד ה