תלמוד ירושלמי - מסכת מעשרות - הכול
פרק א ב ג ד ה

מסכת מעשרות פרק א

דף א,א פרק א הלכה א משנה  כלל אמרו במעשרות כל שהוא אוכל ונשמר וגידוליו מן הארץ חייב במעשרות.  ועוד כלל אחר אמרו כל שתחילתו אוכל וסופו אוכל אע"פ ששימרו להוסיף אוכל חייב קטן וגדול וכל שאין תחילתו אוכל אבל סופו אוכל אינו חייב עד שיעשה אוכל:

דף א,א פרק א הלכה א גמרא  כלל אמרו במעשרות כו'.  כתיב (דברים יד) עשר תעשר את כל תבואת זרעך הייתי אומר כל הדברים יהו חייבין במעשרות תלמוד לומר את כל תבואת זרעך ריבה.  וריבה שאר זרעוני גינה שאין נאכלין.  כתיב תבואת זרעך וכתיב (שם) היוצא השדה שנה שנה.  הא כיצד טול מבנתיים דבר שהוא אוכל ונשמר.  אית דבעי מישמיענה מן הדא עשר תעשר כלל את כל תבואת זרעך פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט.  אין לי אלא תבואה קיטנית מניין תלמוד לומר (שם) וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ לה' הוא לרבות זרע שום שחליים וגרגר.  או יכול שאני מרבה לוף העליון וזרע כרישין זרע בצלים זרע לפת וצנונות ושאר זרעוני גינה שאינן נאכלין תלמוד לומר (שם) מזרע הארץ ולא כל זרע הארץ.  פרי העץ לרבות כל פירות האילן.  יכול שאני מרבה חרובה שיטה וצלמונה וחרובי גדירה תלמוד לומר (שם) מפרי העץ ולא כל פירות

דף א,ב פרק א הלכה א גמרא  האילן.  ירקות מניין איסי בן יהודא אומר המעשרות לירקות מדבריהם.  רב חסדא אמר הבקיר קמה וחזר וזכה בה ועבר והפריש ממנה תרומה הרי זו תרומה.  מה בין קמה לשיבלין קמה עד שלא הבקירה עבר והפריש ממנה תרומה אינה תרומה שיבלין עד שלא הבקירן עבר והפריש מהן תרומה הרי זו תרומה.  רב חיננא בשם רב חסדא אף בהקדש כן.  מיליהון דרבנין פליגין דאמר רבי יוחנן בשם רבי ינאי (דברים יד) ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך ממה שיש לך ואין לו את חייב ליתן לו יצא לקט שידך וידו שווין בו.  היא לקט היא שכחה היא פיאה היא הבקר.  אמר רבי יוחנן חבורה היה מקשה הרי הקדש הרי אין ידך וידו שווין בו כמו שידך וידו שווין בו.  א"ר אילא מה נן קיימין אם בשנתמרח הכרי ברשות ההבקר וברשות ההקדש אמר התורה (שם) ראשית דגנך ולא של הבקר ראשית דגנך ולא של הקדש.  אלא כי נן קיימין בשהבקיר שיבלין וחזר וזכה בהן בהבקר פטור ובהקדש חייב בהבקר פטור מן ההיא דאמר רבי יוחנן בשם ר' ינאי (שם) ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך במה שיש לך ואין לו את חייב ליתן לו יצא הבקר שידך וידו שווין בו בהקדש חייב מן הדא הקדיש קמה ופדה קמה חייב.  מה בין הבקר מה בין הקדש הבקר יצא ידי בעלים הקדש

דף ב,א פרק א הלכה א גמרא  לא יצא ידי הגזבר.  א"ר אבין אפילו ידי בעלים לא יצא מאחר שאמר לו פדה את ראשון.  רבי זעירא רבי יסא בשם רבי לעזר הזורע שדה הבקר חייב במעשרות.  רבי יונה מפיק לישנא בזכה בשדה הבקר וגידוליה.  רבי חייא בר אדא בעי קומי רבי יוחנן כמהין ופטריות מהו שיהיו חייבין במעשרות.  אמר ליה רבי יוחנן בשם רבי סיסיי כתיב (דברים יד) עשר תעשר את כל תבואת זרעך דבר שהוא נזרע ומצמיח יצאו כמהין ופטריות שאינן נזרעות ומצמיחות.  רבי יונה מפיק לישנא מפני שהארץ פולטתן.  אף על פי שהוא שומרו להוסיף אוכל חייב קטן וגדול.  האם אם אינו שומרו להוסיף אוכל אינו חייב קטן וגדול.  רבי אימי בשם רבי שמעון בן לקיש זו להוציא מדברי רבן גמליאל דתנינן תמן רבן גמליאל אומר תמרות של תלתן ושל חרדל ושל פול הלבן חייבות במעשרות.  אמר רבי יוסי וכי מחמת האוכל ר"ג מחייב מעתה אפילו ירקן אלא רבן גמליאל אומר חשובות הן לאוכל ורבנן אמרי אין חשובות לאוכל.  ועוד מן הדא דתני א"ר יהושע מימי לא מלאני לבי לומר לאדם צא ולקוט לך תמרות של תלתן ושל חרדל ושל פול הלבן ושלוק לפוטרן מן המעשרות.  תני כל שתחילתו אוכל ואין סופו אוכל מה אית לך כהדא דתניא המקיים מלאה של אכרוע לזרע בטלה דעתו קלחים יחידין לא בטלה דעתו.  אמר רבי יונה והוא שליקט ירק אבל לא ליקט ירק כך אנו

דף ב,ב פרק א הלכה א גמרא  אומרים עצים חייבין במעשרות.  וכל שאין תחילתו אוכל אבל סופו אוכל אינו חייב עד שיעשה אוכל.  מה אית לך כהדא דתנינן דבתרה מאימתי פירות חייבים במעשרות התאנים משיבחילו:

דף ב,ב פרק א הלכה ב משנה  מאימתי הפירות חייבים במעשרות התאינים משיבחילו.  והענבים והבאושן משהבאישו.  האוג והתותים משיאדימו וכל האדומים משיאדימו.  הרמונים משימסו.  התמרים משיטילו שאור.  הפרסקי משיטילו גידים.  והאגוזים משיעשו מגורה.  ר' יהודה אומר האגוזים והשקדים משיעשו קליפה.  החרובים משינקידו וכל השחורים משינקידו.  והאגזים והקרוסטומלין והפרישין והחזרדין משיקריחו וכל הלבנים משיקריחו.  התלתן כדי שתצמח התבואה והזיתים משיכניסו שליש:

דף ב,ב פרק א הלכה ב גמרא  משיבחילו בחילו רבי חייא בר ווא אמר חיתה כמה דתימר (זכריה יא) וגם נפשם בחלה בי.  רבי אבא בר יעקב בשם רבי יוחנן משיאדימו פניהם.  וכל התאנים פניהם מאדימות רבי תנחום בר מריון בשם רבי יוחנן לוקח אחת ומניח אם בשלה בתוך כדי מעת לעת חייבות ואם לאו פטורות:  הענבים והבאושין משיבאישו.  רבי זעירא בשם רבי יסא משיקראו באישה.  רבי אייבו בר נגרי רבי תנחום בר עילאי בשם רבי נחום בר סימאי והוא שתהא חרצנה שלהן נראית מבחוץ.  אמר רבי יוחנן רכיב הוינא על כתפי דסבי ושמעית קליה דרבי שמעון בן אלעזר יתיב מתני מכניסין במעי מלפפון ואין מכניסין במעי אבטיח.  מה בין מעי מלפפון למעי אבטיח.  אמר רבי שמעון בר ברסנא מעי מלפפון לאכילה מעי אבטיח לזריעה.  אם את אומר כן נמצאת מכבד את הקרקע בשבת:  כל האדומין משיאדימו.  מיישא תני רימון שניקרה בו אפי' פרידה אחת כולה

דף ג,א פרק א הלכה ב גמרא  חיבור למעשר.  אשכול שבישל בו אפילו גרגיר יחידי כולו חיבור למעשרות.  אמר רבי חנינא פשטו הוא לן כל אותה הגפן כל אותו המין.  חזרו ופשטו לו כל אותה הרוח.  רבי יוסי בי רבי בון אומר כל אותו הכרם.  היה כרם קטן ועשאו גדול גדול ועשאו קטן אחד ועשאו שנים שנים ועשאו אחד.  שמואל אמר דלעת שניקרה בבית אביה כל אותה הגומא אסורה.  אף במכבדות תמרה כן.  אמר רבי יוסי שאל יונתן בן חרשא איש גינוסר את רבן גמליאל וחכמים ביבנה ניקורי רטב באביהן מה הן.  אמרו לו כל אותו הדקל אסור.  אמר רבי יוסי לכן צריכה בשניקרו כולן שלא תאמר הואיל ואין דרך הנחש לעשות כן אני אומר ענן של ציפורים שכן עליהן וניקרו.  רבי יונה בשם רבי שמעון חסידא ניקורי רטב באביהן אסור והרבים נהגו בהן היתר ואינן ניזוקין:  הרימונים משימסו.  רבי זעירא בשם רבי יסא משיתמעך האוכל תחת ידיו.  רבי יודה בר פזי בשם רבי יהושע בן לוי משיכניסו מחצה.  רבי יונה בעי דילמא מן רבנין דאגדתא הוא שמע לה.  (דברים א) אחינו המסו את לבבינו פלגין לבבינו.  התמרים משיטילו שאור.  רבי חייא בר ווא אמר משיתמלא החרץ.  רבי יונה בעי מה נן קיימין אם כשיתמלא החרץ נובלת היא אם משתפרוש גרעינה מתוך האוכל בשלה היא כל צורכה.  רבנין דקיסרין אמרו [משישטחם] ויהיו יפות לאכילה:  הפרסקין משיטילו גידים.  רבי זעירא בשם איסי משיטילו גידים אדומים:  האגוזים והשקדים משיעשו מגורה רבי יודה אומר האגוזים והשקדים משיעשו קליפה.  אמרו בקליפה התחתונה שהיא סמוכה לאוכל.  מודים חכמים לרבי יודה באלצרין ובאיפסטקין ובאיצטרובילין משיעשו קליפה.  תני רבי חיננא בר פפא חרובין שילשולן היא חנטן.  וכל השחורין.  כגון ענבי הדס וענבי סנה.  משינקידו.  תני רבי חיננא בר פפא משיעשו נקודות נקודות שחורות.  הפרישין.  איספרגלין ולמה נקרא שמן פרישין שאין לך מין אילן שהוא פריש לקדירה אלא זה בלבד.  וכל הלבנים.  כגון אילין מרפייתה.  משיקריחו.  רבי חיננא בר פפא אמר משיעשו קרחות קרחות לבנות.  תני רבי שמעון בן יוחי משיזחילו מים.  אתא עובדא קומי רבי חנינא ובעא למיעבד כרבי חיננא בר פפא.  חזר ואמר וכי מחמת האוכל הן מקריחות לא מחמת התולעת שיש בהן.  התלתן משתצמיח.  כיני מתניתא כדי שתזרע ותצמיח.  כיצד הוא

דף ג,ב פרק א הלכה ב גמרא  בודק רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן נוטל מלא קומצו ונותן לתוך הספל של מים אם שקע רובה חייבת ואם לאו פטורה.  רבי יונה בעי מעתה מה ששיקע יהא חייב ומה שלא שיקע יהא פטור.  אלא ברוב כל פרידה ופרידה איתאמרת.  אמר רבי יוסי בי רבי בון וכיני ברוב כל פרידה ופרידה איתאמרת.  א"ר זעירא כתיב (דברים יד) עשר תעשר את כל תבואת זרעך דבר שהוא נזרע ומצמיח יצא פחות משליש שאינו נזרע ומצמיח.  רבי חיננא בשם רבי זיתים וענבים שלא הביאו שליש אף המשקין היוצא מהן להכשיר אינן מכשירים.  רבי חייה בשם רבי חנינא זיתים מאימתי חייבות במעשרות משיבכר צמייא קייטא.  לא ביכר צמייא קייטא משביכרו בנות שבע.  לא ביכרו בנות שבע משיורו מרויות שנייה שבמוקצה.  רבי לעזר בי רבי יוסי בשם ר' תנחום בר חייא משיבכרו בנות שבע לבנות.  אמר רבי יוסי בי רבי בון ובלבד בנות שבע שבאותו מקום:

דף ג,ב פרק א הלכה ג משנה  ובירק הקישואין והדלועין והאבטיחין והמלפפונות התפוחים והאתרוגים חייבים גדולים וקטנים.  רבי שמעון פוטר את האתרוגים בקוטנן.  החייב בשקדים המרים פטור מן המתוקים החייב במתוקים פטור מן המרים:

דף ג,ב פרק א הלכה ג גמרא  תמן תנינן הלוקח שדה ירק בסוריא עד שלא באו לעונת המעשרות חייב משבאו לעונת המעשרות פטור ולוקט כדרכו ולוקח וכא את אמר הכין.  חזקיה אמר בשדה של קישואין ושל דילועין היא מתניתא.  אמר רבי זעירא אפילו תימר בשדה ירק עצמו עוד הוא יש לו גבול משיביא שלש פתילות.  נהוראי בר שיניא אמר משום רבי שמעון תפוחים קטנים פטורים תפוחים גדולים חייבים.  תפוחי מילי מילה בין גדולים בין קטנים חייבים.  ודא מתניתא מה היא מאן דאמר קטנים במחלוקת מאן דאמר תפוחי מילי מילה דברי הכל.  אתרוג הבוסר רבי עקיבה אומר אינו פרי וחכמים אומרים פרי.  רבי אילא רבי יסא בשם רבי לעזר אתיא דרבי שמעון בשיטת רבי עקיבה רבו.  כמה דרבי עקיבה אמר אינו פרי כן רבי

דף ד,א פרק א הלכה ג גמרא  שמעון אומר אינו פרי.  אמר רבי יוסי כל שהוא כשר ללולב חייב במעשרות וכל שאינו כשר ללולב אינו חייב במעשרות.  התיבון הרי המנומר הרי גדל בטפוס הרי עשוי ככדור הרי הוא פסול ללולב וחייב במעשרות.  מסתברא רבי שמעון יודי לרבי עקיבה ורבי עקיבה לא יודי לר"ש.  ר"ש יודי לר"ע דכתיב פרי ואינו פרי.  ר"ע לא יודי לר"ש הרי המנומר הרי גדל בטפוס הרי עשוי ככדור הרי הוא פסול ללולב וחייב במעשרות:  החייב בשקדים המרים פטור במתוקים קטנים החייב במתוקים <קטנים> פטור במרים גדולים.  תני רבי ישמעאל בי רבי יוסי משום אביו שקידים המרים הרי אלו פטורין ומתוקים אינן חייבים עד שתפרוש קליפתן החיצונה.  הורי רבי חנינא בציפורין כהדא דרבי ישמעאל בי רבי יוסי.  במה הורי ציפוראי אמרי במרים.  רבי זעירא אמר במתוקים.  אמר רבי יוחנן ירדו לכאן נתחייבו עלו כבר נפטרו.  הורי רבי פינחס כיון שראה שלשה שפירשה קליפתן החיצונה שהוא תורם את כל הקופה.  אמר רבי מנא ובלבד שלא יתרום מקופה על חבירתה:

דף ד,א פרק א הלכה ד משנה  ואיזהו גורנן למעשרות הקישואין והדלועין משיפקיסו ואם אינו מפקס משיעמיד ערימה.  אבטיח משישלק.  ואם אינו משלק משיעשה מוקצה.  ירק הנאגד משיוגד ואם אינו אוגד משימלא את הכלי ואם אינו ממלא את הכלי משילקוט כל צורכו.  הכלכלה משיחפ' אם אינו מחפה משימלא את הכלי ואם אינו ממלא את הכלי משילקוט כל צורכו.  במה דברים אמורים במוליך לשוק אבל במוליך לביתו אוכל מהן עראי עד שהוא מגיע לביתו.  הפרד והצמוקין והחרובין משיעמיד ערימה.  הבצלים משיפקילו ואם אינו מפקל משיעמיד ערימה.  התבואה משימרח ואם אינו ממרח משיעמיד ערימה.  הקטניות משיכבור ואם אינו כובר משימרח.  אף על פי שמירח נוטל מן הקוטעים ומן הצדדים וממה שבתוך התבן ואוכל.  היין משיקפה אע"פ שקיפה קולט מן הגת העליונה ומן הצינור ושותה.  השמן משירד לעוקה.  אף על פי שירד נוטל מן העקל ומן הממל ומבין הפצים ונותן לחמיטה ולתוך התמחוי אבל לא יתן ללפס ולקדירה כשהן מרותחים.  רבי יהודה אומר לכל הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר:

דף ד,א פרק א הלכה ד גמרא  מאן דו ירים פקסוסיה מאן דו ירים שלקוקיה היה מפקס ראשון ראשון משלק ראשון ראשון לא נטבלו עד שיפקס כל

דף ד,ב פרק א הלכה ד גמרא  צורכו וישלק כל צורכו.  פיקס ושלק ברשות הקדש ופדיו אוגדו צינוק גדול לשדה אבל אם אגדו צינוק קטן לשוק נטבל.  רבי זעירא בעי אדיין לא נגמרה מלאכת השדה ואת אמר הכין.  אלא כיני אוגדו צינוק גדול בשדה והוא עתיד לאוגדו צינוק קטן לשוק נטבל.  היתה כלכלה אחת ובדעתו למלאות את חציה כיון שמילא חציה נטבלה.  בדעתו למלאות את כולה לא נטבלה עד שימלא את כולה.  היו שתים ובדעתו למלאת שתיהן לא נטבלו עד שימלא את שתיהן.  במה דברים אמורים במוליך לשוק אבל במוליך לביתו אוכל מהן עראי עד שהוא מגיע לביתו.  מה בין המוליך לשוק מה בין המוליך לביתו בשעה שהוא מוליך לביתו בדעתו הדבר תלוי ובשעה שהוא מוליך לשוק לא בדעתו הדבר תלוי בדעת הלקוחות הדבר תלוי שמא ימצא לקוחות ונטבלו מיד.  תני משיעמיד ערימה בראש גגו.  רבי יונה בעי הא בשדה לא.  אמר רבי חיננא דרובה אתא מימר לך אפילו משיעמיד ערימה בראש גגו.  הבצלים משיפקילו מן דו ירים פודגרה.  תבואה משיתמרח רבי חנניא בשם רבי יוחנן מן דו ישפר אפוי דכריה.  והא תני רבי יעקב בר סיסין מאימתי הוא

דף ה,א פרק א הלכה ד גמרא  תורם את הגורן משתיעקר <את> האלה.  כאן בשיש בדעתו למרח וכאן בשאין בדעתו למרח.  תני אבל כובר הוא מקצת ותורם מן הכבור על שאינו כבור.  אמר רבי אילא שכן דרך בעלי בתים להיות מכניסין לתוך בתיהן מאי טעמא והאלפים (ישעיהו ל) והאלפים והעירים עובדי האדמה בליל חמיץ יאכלו.  כבר ברשות ההקדש ופדיו מאחר שהוא יכול לוכל ממנו עראי ועכשיו שאינו יכול לוכל ממנו עראי כמו שעשה מעשה ברשות ההקדש והוא חייב.  התיב רבי חיננא והתני שילה וקיפה ברשות ההקדש פטור.  אמר רבי יודן תמן אי איפשר לו שלא יכבוש ושלא לשלוק ברם הכא איפשר לו שלא למרח.  דאמר רבי אילא והאלפים והעירים וגומר.  תני אבל קולט הוא מתחת הכברה ואוכל.  רב חסדא אמר שהן מחוסרים לרוח.  רבי אילא בשם רבי יסא שהן מחוסרים

דף ה,ב פרק א הלכה ד גמרא  ניחה.  והתנינן היין משיקפה מ"ד שהן מחוסרים [ניחה] ניחא מ"ד שהן מחוסרים לרוח מחוסר הוא בשמריו.  התיב רבי בנימן בר גידל והתנינן השמן משירד לעוקה מ"ד שהן מחוסרין [ניחה] ניחא מ"ד שהן מחוסרין לרוח מחוסר הוא להציל.  היה אוכל וחשיכה לילי שבת או שנתנו לאדם אחר לא נטבלו.  רבי ירמיה סבר מימר בנתון בחמיטה ובתמחוי אבל בנתון בצלוחית לא נטבל.  אמר ליה רבי ירמיה ואין שבת טובלת.  אמר ליה ואין מקח טובל.  אמר ליה כההיא דאמר רבי יוסי בשם רבי זעירא רבי יונה רבי זעירא בשם רבי לעזר אף מה שבלגין לא נטבל מפני שהוא עתיד להחזירו בדבר שלא נגמרה מלאכתו.  חייליה דרבי ירמיה מן הדא ועוד אמר רבי ליעזר עומד אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית ואומר מיכן אני אוכל למחר.  לא אמר אלא בשביעית הא שאר שני שבוע לא.  מה עבד ליה רבי ירמיה להחזירו למקומו אי אתה יכול שהוא עושה מוקצה לפיכך נטבל.  מתניתא פליגא על רבי ירמיה אין עראי לשבת.  פתר לה ובלבד דבר שיש לו מוקצה.  על דעתיה דרבי ירמיה לא שנייא היא דבר שיש לו מוקצה היא דבר שאין לו מוקצה.  רבי מנא בעי היתה צלוחית מליאה ונתונה בין פצים לחבירו נטבלה או מאחר שהיא נתונה במקום שלא נגמרה מלאכתו לא נטבלה.  עד היכן רבי יודה בר פזי רבי סימון בשם רבי יוסי בר חנינא עד כדי שיהא נתון ידו לתוכה והיא נכוית.  הכל מודים

דף ו,א פרק א הלכה ד גמרא  בכלי שני שהוא מותר.  מה בין כלי ראשון מה בין כלי שני.  אמר רבי יוסי בי רבי בון כאן היד שולטת וכאן אין היד שולטת.  אמר רבי יונה כאן וכאן אין היד שולטת אלא עשו הרחקה לכלי ראשון ולא עשו הרחקה לכלי שני.  אמר רבי מנא ההין פינכא דאדיא מסייע לאבא.  ההין פינכא דגלוסא מסייע לאבא.  דאת מפני ליה מן אתר לאתר ועד כדון הוא רתח.  מהו ליתן תבלין מלמטן ולערות עליהן מלמעלן.  רבי יונה אמר אסור ועירוי ככלי ראשון הוא.  חייליה דרבי יונה מן הדא אחד שבישל בו ואחד שעירה לתוכו רותח וכא הוא אמר הכין.  א"ר יוסי תמן כלי חרס בולע תבלין אינן מתבשלין.  התיב רבי יוסי בי רבי בון והתני אף בכלי נחושת כן אית לך מימר כלי נחושת בולע.  מהו לערות עם הקילוח.  אמר רבי חנינה בריה דרבי הלל מחלוקת רבי יונה ורבי יוסי.  רבי יצחק בר גופתא בעי קומי רבי מנא עשה כן בשבת חייב משום מבשל עשה כן בבשר וחלב חייב משום מבשל.  אמר ליה כיי דאמר רבי זעירא איזו חלוט ברור כל שהאור מהלך תחתיו וכא איזו תבשיל ברור כל שהאור מהלך תחתיו.  על דעתיה דרבי יודה מלח כציר יין כחומץ:

דף ו,א פרק א הלכה ה משנה  העיגול משיחליקנו.  מחליקין בתאנים ובענבים של טבל רבי יהודה אוסר.  המחליק בענבים לא הוכשר ר' יהודה אומר הוכשר.  וגרוגרות משידות ומגורה משיעגל.  היה דש בחבית ומעגל במגורה נשברה החבית ונפתחה המגורה לא יאכל מהן עראי.  רבי יוסי מתיר:

דף ו,א פרק א הלכה ה גמרא  חנניא בריה דרבי יסא אמר מה פליגין רבי יודה ורבנין בטבל שנטבל מדבריהן אבל טבל שנטבל דבר תורה אוף רבנין מודיי.  רבי מנא אמר לה סתם רבי אבין בשם רבי יוחנן רבי יודן כדעתיה ורבנין כדעתון דתני זית שפיצעו בידים מסואבות לא

דף ו,ב פרק א הלכה ה גמרא  הוכשרו לסופגן במלח הוכשרו לידע יש בו מים לא הוכשרו.  רבי יודן אמר הוכשרו.  רבנין אמרין במימיו הוא בודק רבי יודה אומר בגופו הוא בודק.  והכא רבנין אמרין במימיו הוא מחליק רבי יודא [אמר] בשיש שלו [הוא] מחליק.  רבי אמר לרבי שמעון בריה עלה והבא לנו גרוגרות מן החבית.  אמר ליה ואינו אסור משום מוקצה.  אמר ליה ואדיין את לזו אין לך אסור משום מוקצה אלא תאינים וענבים בלבד.  אמר רבי שמואל בר סיסרטאי מפני שהן מסריחות בנתיים.  ר' זעירא בעי קומי רבי יסא לא מסתברא באילין פיצוליי <אילין> הוה עובדא.  אמר ליה אוף אנא סבר כן.  אתא רבי יוסי בי רבי בון רבי יצחק בר ביסנא בשם רבי יוחנן באילין פיצולייא הוה עובדא.  אמר ליה אין לך אסור משום מוקצה אלא תאנים וענבים בלבד.  רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו הדא דתימא לעניין שבת אבל לעניין מעשרות כל הדברים יש להן מוקצה.  אמר רבי מתניתא אמרה כן גרוגרות משידוש ומגורה משיעגיל.  אמר רבי יוחנן דברי שונה ראשון לא התחתון צריך לעליון ולא העליון צריך לתחתון.  דברי שונה אחרון [התחתון] צריך לעליון ולא העליון צריך לתחתון.  דברי שונה אחרון [התחתון] צריך לעליון ולא העליון צריך להתחתון.  אמר רבי לעזר דרבי מאיר היא <א"ל> דלא תסבור מימר סתמא ור' יוסי היא הלכה כסתמא לפום כן צריך מימר דרבי מאיר היא דרבי מאיר ור' יוסי הלכה כר' יוסי:

תלמוד ירושלמי - מסכת מעשרות - הכול
פרק א ב ג ד ה