משנה תורה - ספר נזקים - הלכות רוצח ושמירת נפש - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג


הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ט

א  הרוג שנמצא נופל בארץ, ולא נודע מי הכהו--מניחין אותו במקומו, ויוצאין חמישה זקנים מבית דין הגדול שבירושלים, שנאמר "ויצאו זקניך, ושופטיך" (דברים כא,ב); ומודדין ממנו אל הערים שסביבות החלל.  אפילו נמצא בצד עיר זו, שהדבר ידוע בוודאי שהיא הקרובה--מצוה למדוד.

ב  אחר שמודדין, ונודעה העיר הקרובה--קוברין את הנהרג במקומו, וחוזרין זקני ירושלים למקומן.  ובית דין של אותה העיר מביאין עגלת בקר משל אנשי אותה העיר; ומורידין אותה אל נחל שהוא שוטף בחוזקה, וזה הוא "איתן" (דברים כא,ד) האמור בתורה.

ג  ועורפין אותה שם בקופיס מאחוריה.  ובית דין של אותה העיר, עם כל זקני העיר אפילו הם מאה--הכול רוחצין את ידיהן שם, במקום עריפתה של עגלה.

ד  ואומרים שם בתוך הנחל בלשון הקודש, "ידינו, לא שפכו את הדם הזה, ועינינו, לא ראו" (דברים כא,ז):  כלומר שלא בא לידינו הנהרג הזה, ופטרנוהו בלא מזונות; ולא ראינוהו, והנחנוהו בלא לוויה.  והכוהנים אומרים בלשון הקודש, "כפר לעמך ישראל אשר פדית, ה', ואל תיתן דם נקי, בקרב עמך ישראל" (דברים כא,ח); והולכין להן.  והקדוש ברוך הוא מכפר על הדם, שנאמר "וניכפר להם, הדם" (שם).

ה  [ד] כשמודדין מן החלל, מדקדקין במידה, ואין מקדדין בה.  ואין מודדין אלא לעיר שיש בה בית דין של עשרים ושלושה; ואין מודדין לירושלים, שאין ירושלים מביאה עגלה ערופה, לפי שלא נתחלקה לשבטים, ונאמר "באדמה אשר ה' אלוהיך נותן לך לרשתה" (דברים כא,א).

ו  [ה] נמצא קרוב לירושלים, או לעיר שאין בה בית דין--מניחין אותה, ומודדין אל שאר העיירות הסמוכות לו.  נמצא סמוך לספר, או לעיר שיש בה גויים--אין מודדין כל עיקר, שהרי זה בחזקת שהרגוהו גויים.

ז  [ו] אין העיר הקרובה מביאה, אלא בזמן שמניין העם שבה כמו מניין העיר הרחוקה ממנה; אבל אם היו אלו שברחוקה מרובין על אנשי הקרובה ממנה--הולכין אחר הרוב, והמרובין מביאין העגלה:  [ז] אף על פי שהולכין אחר הרוב מן התורה, והולכין אחר הקרוב--הרוב עודף.

ח  נמצא הנהרג מכוון בין שתי עיירות, ואנשי זו כאנשי זו בשווה--יביאו עגלה אחת בשותפות, ויתנו ויאמרו, אם זו היא הקרובה, הרי היא שלהן ואלו נתנו להם חלקם מתנה, ואם אלו הם הקרובים, הרי היא שלהן ואלו נתנו להן חלקם מתנה:  לפי שאי אפשר לצמצם, ואפילו בידי אדם.

ט  מהיכן מודדין, מחוטמו.  נמצא גופו במקום אחד, וראשו במקום אחר--מוליכין הגוף אצל הראש, וקוברים אותו במקומו.  וכן כל מת מצוה--מוליכין גופו אצל ראשו, ונקבר במקומו.

י  נמצאו מתים רבים זה בצד זה, מודדין מחוטמו של כל אחד ואחד מהן; ואם הייתה עיר אחת קרובה לכולם, מביאה עגלה אחת על כולן.  נמצאו זה על גבי זה, מודדין מן העליון כמות שהן מונחין.

יא  נאמר "כי יימצא חלל" (דברים כא,א)--לא חנוק ולא מפורפר, שאין זה נקרא חלל.  "באדמה" (שם), לא טמון בגל.  "נופל" (שם), לא תלוי באילן.  "בשדה" (שם), לא צף על פני המים.  "לא נודע, מי הכהו" (שם)--הא אם נודע, לא היו עורפין; [יב] אפילו ראה ההורג עד אחד--אפילו עבד, או אישה, או פסול לעדות בעבירה--לא היו עורפין.  לפיכך משרבו הרצחנים בגלוי, בטלה עגלה ערופה.

יב  [יג] עד אחד אומר ראיתי את ההורג, ועד אחד הכחישו ואמר לו לא ראית--היו עורפין.  במה דברים אמורים, בשבאו שניהם כאחת.  אבל אם אמר אחד אני ראיתי את ההורג, הרי זה נאמן כשניים לעניין זה; ואם בא אחר כך עד אחד והכחישו ואמר לו לא ראית--אין משגיחין על דברי האחרון, ואין עורפין.

יג  [יד] באו שניים, אחר שהעיד האחד והכחישוהו ואמרו לו לא ראית--הרי הן כשתי עדייות המכחישות זו את זו, ועורפין.

יד  אישה אומרת ראיתי את ההורג, ואישה אחרת מכחשת אותה ואומרת לה לא ראית--היו עורפין, בין שבאו שתיהן כאחת בין שבאו זו אחר זו.

טו  שניים אומרים ראינו, ואחד אומר להן לא ראיתם--אין עורפין; אחד אומר ראיתי, ושניים אומרים לו לא ראית--היו עורפין.  [טו] במה דברים אמורים, בשהיו שלושתן כשרים או פסולים.  אבל אם אמר עד אחד ראיתי ההורג, ושתי נשים או שני פסולים אומרים לו לא ראית--אין עורפין.

טז  שתי נשים או שני פסולים אומרים ראינו ההורג, ועד אחד מכחישם ואומר לא ראיתם--עורפים:  שאפילו מאה נשים או מאה פסולים, ועד אחד מכחיש כולן--הרי אלו כעד אחד ועד אחד.

יז  שלוש נשים או שלושה פסולים אומרים ראינו ההורג, וארבע נשים או ארבעה פסולים אומרים לא ראיתם--עורפין.  זה הכלל--בפסולין, הלך אחר רוב המניין בכל מקום.


משנה תורה - ספר נזקים - הלכות רוצח ושמירת נפש - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג


יש לך שאלה או הערה?