תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
חגיי - הכול
פרק
א
ב
א בשביעי, בעשרים ואחד לחדש--היה, דבר-יהוה, ביד-חגי הנביא, לאמר. ב אמר-נא, אל-זרבבל בן-שלתיאל פחת יהודה, ואל-יהושע בן-יהוצדק, הכהן הגדול--ואל-שארית העם, לאמר. ג מי בכם, הנשאר, אשר ראה את-הבית הזה, בכבודו הראשון; ומה אתם ראים אתו, עתה--הלוא כמהו כאין, בעיניכם. ד ועתה חזק זרבבל נאם-יהוה וחזק יהושע בן-יהוצדק הכהן הגדול וחזק כל-עם הארץ, נאם-יהוה--ועשו: כי-אני אתכם, נאם יהוה צבאות. ה את-הדבר אשר-כרתי אתכם, בצאתכם ממצרים, ורוחי, עמדת בתוככם--אל-תיראו. {ס}
ו כי כה אמר יהוה צבאות, עוד אחת מעט היא; ואני, מרעיש את-השמים ואת-הארץ, ואת-הים, ואת-החרבה. ז והרעשתי, את-כל-הגוים, ובאו, חמדת כל-הגוים; ומלאתי את-הבית הזה, כבוד--אמר, יהוה צבאות. ח לי הכסף, ולי הזהב--נאם, יהוה צבאות. ט גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון, מן-הראשון--אמר, יהוה צבאות; ובמקום הזה אתן שלום, נאם יהוה צבאות. {פ}
י בעשרים וארבעה לתשיעי, בשנת שתים לדריוש--היה, דבר-יהוה, אל-חגי הנביא, לאמר. יא כה אמר, יהוה צבאות: שאל-נא את-הכהנים תורה, לאמר. יב הן ישא-איש בשר-קדש בכנף בגדו, ונגע בכנפו אל-הלחם ואל-הנזיד ואל-היין ואל-שמן ואל-כל-מאכל--היקדש; ויענו הכהנים ויאמרו, לא. יג ויאמר חגי, אם-יגע טמא-נפש בכל-אלה היטמא; ויענו הכהנים ויאמרו, יטמא. יד ויען חגי ויאמר, כן העם-הזה וכן-הגוי הזה לפני נאם-יהוה, וכן, כל-מעשה ידיהם; ואשר יקריבו שם, טמא הוא. טו ועתה שימו-נא לבבכם, מן-היום הזה ומעלה; מטרם שום-אבן אל-אבן, בהיכל יהוה. טז מהיותם בא אל-ערמת עשרים, והיתה עשרה; בא אל-היקב, לחשף חמשים פורה, והיתה, עשרים. יז הכיתי אתכם בשדפון ובירקון, ובברד--את, כל-מעשה ידיכם; ואין-אתכם אלי, נאם-יהוה. יח שימו-נא לבבכם, מן-היום הזה ומעלה; מיום עשרים וארבעה לתשיעי, למן-היום אשר-יסד היכל-יהוה--שימו לבבכם. יט העוד הזרע, במגורה, ועד-הגפן והתאנה והרמון ועץ הזית, לא נשא--מן-היום הזה, אברך. {ס}
כ ויהי דבר-יהוה שנית אל-חגי, בעשרים וארבעה לחדש לאמר. כא אמר, אל-זרבבל פחת-יהודה לאמר: אני מרעיש, את-השמים ואת-הארץ. כב והפכתי, כסא ממלכות, והשמדתי, חזק ממלכות הגוים; והפכתי מרכבה, ורכביה, וירדו סוסים ורכביהם, איש בחרב אחיו. כג ביום ההוא נאם-יהוה צבאות אקחך זרבבל בן-שאלתיאל עבדי, נאם-יהוה, ושמתיך, כחותם: כי-בך בחרתי, נאם יהוה צבאות. {ש}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
חגיי - הכול
פרק
א
ב