תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
חבקוק - הכול
פרק
א
ב
ג
א על-משמרתי אעמודה, ואתייצבה על-מצור; ואצפה, לראות מה-ידבר-בי, ומה אשיב, על-תוכחתי. ב ויענני יהוה, ויאמר, כתוב חזון, ובאר על-הלוחות--למען ירוץ, קורא בו. ג כי עוד חזון למועד, ויפח לקץ ולא יכזב; אם-יתמהמה, חכה-לו--כי-בוא יבוא, לא יאחר. ד הנה עופלה, לא-ישרה נפשו בו; וצדיק, באמונתו יחיה. {ס}
ה ואף כי-היין בוגד, גבר יהיר ולא ינווה: אשר הרחיב כשאול נפשו, והוא כמוות ולא ישבע, ויאסוף אליו כל-הגויים, ויקבוץ אליו כל-העמים. ו הלוא-אלה כולם, עליו משל יישאו, ומליצה, חידות לו; ויאמר, הוי המרבה לא-לו--עד-מתיי, ומכביד עליו עבטיט. ז הלוא פתע, יקומו נושכיך, ויקצו, מזעזעיך; והיית למשיסות, למו. ח כי-אתה שלות גויים רבים, ישלוך כל-יתר עמים; מדמי אדם וחמס-ארץ, קריה וכל-יושבי בה. {פ}
ט הוי, בוצע בצע רע--לביתו: לשום במרום קינו, להינצל מכף-רע. י יעצת בושת, לביתך; קצות-עמים רבים, וחוטא נפשך. יא כי-אבן, מקיר תזעק; וכפיס, מעץ יעננה. {פ}
יב הוי בונה עיר, בדמים; וכונן קריה, בעוולה. יג הלוא הנה, מאת יהוה צבאות; וייגעו עמים בדי-אש, ולאומים בדי-ריק ייעפו. יד כי תימלא הארץ, לדעת את-כבוד יהוה, כמים, יכסו על-ים. {פ}
טו הוי משקה ריעהו, מספח חמתך ואף שכר--למען הביט, על-מעוריהם. טז שבעת קלון מכבוד, שתה גם-אתה והיערל; תיסוב עליך, כוס ימין יהוה, וקיקלון, על-כבודך. יז כי חמס לבנון יכסך, ושוד בהמות יחיתן, מדמי אדם וחמס-ארץ, קריה וכל-יושבי בה. יח מה-הועיל פסל, כי פסלו יוצרו--מסכה, ומורה שקר: כי בטח יוצר יצרו, עליו, לעשות, אלילים אילמים. {ס}
יט הוי אומר לעץ הקיצה, עורי לאבן דומם; הוא יורה--הנה-הוא תפוש זהב וכסף, וכל-רוח אין בקרבו. כ ויהוה, בהיכל קודשו: הס מפניו, כל-הארץ. {ס}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
חבקוק - הכול
פרק
א
ב
ג