תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
חבקוק - הכול
פרק
א
ב
ג
א על־משמרתי אעמודה, ואתייצבה על־מצור; ואצפה, לראות מה־ידבר־בי, ומה אשיב, על־תוכחתי. ב ויענני יהוה, ויאמר, כתוב חזון, ובאר על־הלוחות--למען ירוץ, קורא בו. ג כי עוד חזון למועד, ויפח לקץ ולא יכזב; אם־יתמהמה, חכה־לו--כי־בוא יבוא, לא יאחר. ד הנה עופלה, לא־ישרה נפשו בו; וצדיק, באמונתו יחיה. {ס}
ה ואף כי־היין בוגד, גבר יהיר ולא ינווה: אשר הרחיב כשאול נפשו, והוא כמוות ולא ישבע, ויאסוף אליו כל־הגויים, ויקבוץ אליו כל־העמים. ו הלוא־אלה כולם, עליו משל יישאו, ומליצה, חידות לו; ויאמר, הוי המרבה לא־לו--עד־מתיי, ומכביד עליו עבטיט. ז הלוא פתע, יקומו נושכיך, ויקצו, מזעזעיך; והיית למשיסות, למו. ח כי־אתה שלות גויים רבים, ישלוך כל־יתר עמים; מדמי אדם וחמס־ארץ, קריה וכל־יושבי בה. {פ}
ט הוי, בוצע בצע רע--לביתו: לשום במרום קינו, להינצל מכף־רע. י יעצת בושת, לביתך; קצות־עמים רבים, וחוטא נפשך. יא כי־אבן, מקיר תזעק; וכפיס, מעץ יעננה. {פ}
יב הוי בונה עיר, בדמים; וכונן קריה, בעוולה. יג הלוא הנה, מאת יהוה צבאות; וייגעו עמים בדי־אש, ולאומים בדי־ריק ייעפו. יד כי תימלא הארץ, לדעת את־כבוד יהוה, כמים, יכסו על־ים. {פ}
טו הוי משקה ריעהו, מספח חמתך ואף שכר--למען הביט, על־מעוריהם. טז שבעת קלון מכבוד, שתה גם־אתה והיערל; תיסוב עליך, כוס ימין יהוה, וקיקלון, על־כבודך. יז כי חמס לבנון יכסך, ושוד בהמות יחיתן, מדמי אדם וחמס־ארץ, קריה וכל־יושבי בה. יח מה־הועיל פסל, כי פסלו יוצרו--מסכה, ומורה שקר: כי בטח יוצר יצרו, עליו, לעשות, אלילים אילמים. {ס}
יט הוי אומר לעץ הקיצה, עורי לאבן דומם; הוא יורה--הנה־הוא תפוש זהב וכסף, וכל־רוח אין בקרבו. כ ויהוה, בהיכל קודשו: הס מפניו, כל־הארץ. {ס}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
חבקוק - הכול
פרק
א
ב
ג