תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
יואל - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
א כי, הנה בימים ההמה--ובעת ההיא: אשר אשיב את-שבות יהודה, וירושלים. ב וקיבצתי, את-כל-הגויים, והורדתים, אל-עמק יהושפט; ונשפטתי עימם שם, על-עמי ונחלתי ישראל אשר פיזרו בגויים, ואת-ארצי, חילקו. ג ואל-עמי, ידו גורל; וייתנו הילד בזונה, והילדה מכרו ביין וישתו. ד וגם מה-אתם לי, צור וצידון, וכול, גלילות פלשת; הגמול, אתם משלמים עליי, ואם-גומלים אתם עליי, קל מהרה אשיב גמולכם בראשכם. ה אשר-כספי וזהבי, לקחתם; ומחמדיי, הטובים, הבאתם, להיכליכם. ו ובני יהודה ובני ירושלים, מכרתם לבני היוונים, למען הרחיקם, מעל גבולם. ז הנני מעירם--מן-המקום, אשר-מכרתם אותם שמה; והשיבותי גמולכם, בראשכם. ח ומכרתי את-בניכם ואת-בנותיכם, ביד בני יהודה, ומכרום לשביים, אל-גוי רחוק: כי יהוה, דיבר. {פ}
ט קראו-זאת, בגויים, קדשו, מלחמה; העירו, הגיבורים--ייגשו יעלו, כול אנשי המלחמה. י כותו איתיכם לחרבות, ומזמרותיכם לרמחים; החלש, יאמר גיבור אני. יא עושו ובואו כל-הגויים מסביב, ונקבצו; שמה, הנחת יהוה גיבוריך. יב ייעורו ויעלו הגויים, אל-עמק יהושפט: כי שם, אשב לשפוט את-כל-הגויים--מסביב. יג שלחו מגל, כי בשל קציר; בואו רדו, כי-מלאה גת--השיקו היקבים, כי רבה רעתם. יד המונים המונים, בעמק החרוץ: כי קרוב יום יהוה, בעמק החרוץ. טו שמש וירח, קדרו; וכוכבים, אספו נוגהם. טז ויהוה מציון ישאג, ומירושלים ייתן קולו, ורעשו, שמיים וארץ; ויהוה מחסה לעמו, ומעוז לבני ישראל. יז וידעתם, כי אני יהוה אלוהיכם, שוכן, בציון הר-קודשי; והייתה ירושלים קודש, וזרים לא-יעברו-בה עוד. {ס}
יח והיה ביום ההוא ייטפו ההרים עסיס, והגבעות תלכנה חלב, וכל-אפיקי יהודה, ילכו מים; ומעיין, מבית יהוה ייצא, והשקה, את-נחל השיטים. יט מצריים, לשממה תהיה, ואדום, למדבר שממה תהיה; מחמס בני יהודה, אשר-שפכו דם-נקיא בארצם. כ ויהודה, לעולם תשב; וירושלים, לדור ודור. כא וניקיתי, דמם לא-ניקיתי; ויהוה, שוכן בציון. {ש}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
יואל - הכול
פרק
א
ב
ג
ד