תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - יואל - הכול
פרק א ב ג ד

יואל פרק ד

א כי, הנה בימים ההמה--ובעת ההיא:  אשר אשיב את־שבות יהודה, וירושלים.  ב וקיבצתי, את־כל־הגויים, והורדתים, אל־עמק יהושפט; ונשפטתי עימם שם, על־עמי ונחלתי ישראל אשר פיזרו בגויים, ואת־ארצי, חילקו.  ג ואל־עמי, ידו גורל; וייתנו הילד בזונה, והילדה מכרו ביין וישתו.  ד וגם מה־אתם לי, צור וצידון, וכול, גלילות פלשת; הגמול, אתם משלמים עליי, ואם־גומלים אתם עליי, קל מהרה אשיב גמולכם בראשכם.  ה אשר־כספי וזהבי, לקחתם; ומחמדיי, הטובים, הבאתם, להיכליכם.  ו ובני יהודה ובני ירושלים, מכרתם לבני היוונים, למען הרחיקם, מעל גבולם.  ז הנני מעירם--מן־המקום, אשר־מכרתם אותם שמה; והשיבותי גמולכם, בראשכם.  ח ומכרתי את־בניכם ואת־בנותיכם, ביד בני יהודה, ומכרום לשביים, אל־גוי רחוק:  כי יהוה, דיבר.  {פ}

ט קראו־זאת, בגויים, קדשו, מלחמה; העירו, הגיבורים--ייגשו יעלו, כול אנשי המלחמה.  י כותו איתיכם לחרבות, ומזמרותיכם לרמחים; החלש, יאמר גיבור אני.  יא עושו ובואו כל־הגויים מסביב, ונקבצו; שמה, הנחת יהוה גיבוריך.  יב ייעורו ויעלו הגויים, אל־עמק יהושפט:  כי שם, אשב לשפוט את־כל־הגויים--מסביב.  יג שלחו מגל, כי בשל קציר; בואו רדו, כי־מלאה גת--השיקו היקבים, כי רבה רעתם.  יד המונים המונים, בעמק החרוץ:  כי קרוב יום יהוה, בעמק החרוץ.  טו שמש וירח, קדרו; וכוכבים, אספו נוגהם.  טז ויהוה מציון ישאג, ומירושלים ייתן קולו, ורעשו, שמיים וארץ; ויהוה מחסה לעמו, ומעוז לבני ישראל.  יז וידעתם, כי אני יהוה אלוהיכם, שוכן, בציון הר־קודשי; והייתה ירושלים קודש, וזרים לא־יעברו־בה עוד.  {ס}

יח והיה ביום ההוא ייטפו ההרים עסיס, והגבעות תלכנה חלב, וכל־אפיקי יהודה, ילכו מים; ומעיין, מבית יהוה ייצא, והשקה, את־נחל השיטים.  יט מצריים, לשממה תהיה, ואדום, למדבר שממה תהיה; מחמס בני יהודה, אשר־שפכו דם־נקיא בארצם.  כ ויהודה, לעולם תשב; וירושלים, לדור ודור.  כא וניקיתי, דמם לא־ניקיתי; ויהוה, שוכן בציון.  {ש}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - יואל - הכול
פרק א ב ג ד