תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
יואל - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
א דבר-יהוה אשר היה, אל-יואל בן-פתואל. ב שמעו-זאת, הזקנים, והאזינו, כול יושבי הארץ; ההייתה זאת בימיכם, ואם בימי אבותיכם. ג עליה, לבניכם ספרו; ובניכם, לבניהם, ובניהם, לדור אחר. ד יתר הגזם אכל הארבה, ויתר הארבה אכל הילק; ויתר הילק, אכל החסיל. ה הקיצו שיכורים ובכו, והילילו כל-שותי יין; על-עסיס, כי נכרת מפיכם. ו כי-גוי עלה על-ארצי, עצום ואין מספר; שיניו שיני אריה, ומתלעות לביא לו. ז שם גפני לשמה, ותאנתי לקצפה; חשוף חשפה והשליך, הלבינו שריגיה. ח אלי, כבתולה חגורת-שק על-בעל נעוריה. ט הוכרת מנחה ונסך, מבית יהוה; אבלו, הכוהנים, משרתי, יהוה. י שודד שדה, אבלה אדמה: כי שודד דגן, הוביש תירוש אומלל יצהר. יא הובישו איכרים, הילילו כורמים, על-חיטה, ועל-שעורה: כי אבד, קציר שדה. יב הגפן הובישה, והתאנה אומללה; רימון גם-תמר ותפוח, כל-עצי השדה יבשו--כי-הוביש ששון, מן-בני אדם. {ס}
יג חגרו וספדו הכוהנים, הילילו משרתי מזבח--בואו לינו בשקים, משרתי אלוהיי: כי נמנע מבית אלוהיכם, מנחה ונסך. יד קדשו-צום, קראו עצרה--אספו זקנים כול יושבי הארץ, בית יהוה אלוהיכם; וזעקו, אל-יהוה. טו אהה, ליום: כי קרוב יום יהוה, וכשוד משדיי יבוא. טז הלוא נגד עינינו, אוכל נכרת; מבית אלוהינו, שמחה וגיל. יז עבשו פרודות, תחת מגרפותיהם--נשמו אוצרות, נהרסו ממגורות: כי הוביש, דגן. יח מה-נאנחה בהמה, נבוכו עדרי בקר--כי אין מרעה, להם; גם-עדרי הצאן, נאשמו. יט אליך יהוה, אקרא: כי אש, אכלה נאות מדבר, ולהבה, ליהטה כל-עצי השדה. כ גם-בהמות שדה, תערוג אליך: כי יבשו, אפיקי מים, ואש, אכלה נאות המדבר. {ס}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
יואל - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
יש לך שאלה או הערה?