תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - יואל - הכול
פרק א ב ג ד


יואל פרק א

א דבר־יהוה אשר היה, אל־יואל בן־פתואל.  ב שמעו־זאת, הזקנים, והאזינו, כול יושבי הארץ; ההייתה זאת בימיכם, ואם בימי אבותיכם.  ג עליה, לבניכם ספרו; ובניכם, לבניהם, ובניהם, לדור אחר.  ד יתר הגזם אכל הארבה, ויתר הארבה אכל הילק; ויתר הילק, אכל החסיל.  ה הקיצו שיכורים ובכו, והילילו כל־שותי יין; על־עסיס, כי נכרת מפיכם.  ו כי־גוי עלה על־ארצי, עצום ואין מספר; שיניו שיני אריה, ומתלעות לביא לו.  ז שם גפני לשמה, ותאנתי לקצפה; חשוף חשפה והשליך, הלבינו שריגיה.  ח אלי, כבתולה חגורת־שק על־בעל נעוריה.  ט הוכרת מנחה ונסך, מבית יהוה; אבלו, הכוהנים, משרתי, יהוה.  י שודד שדה, אבלה אדמה:  כי שודד דגן, הוביש תירוש אומלל יצהר.  יא הובישו איכרים, הילילו כורמים, על־חיטה, ועל־שעורה:  כי אבד, קציר שדה.  יב הגפן הובישה, והתאנה אומללה; רימון גם־תמר ותפוח, כל־עצי השדה יבשו--כי־הוביש ששון, מן־בני אדם.  {ס}

יג חגרו וספדו הכוהנים, הילילו משרתי מזבח--בואו לינו בשקים, משרתי אלוהיי:  כי נמנע מבית אלוהיכם, מנחה ונסך.  יד קדשו־צום, קראו עצרה--אספו זקנים כול יושבי הארץ, בית יהוה אלוהיכם; וזעקו, אל־יהוה.  טו אהה, ליום:  כי קרוב יום יהוה, וכשוד משדיי יבוא.  טז הלוא נגד עינינו, אוכל נכרת; מבית אלוהינו, שמחה וגיל.  יז עבשו פרודות, תחת מגרפותיהם--נשמו אוצרות, נהרסו ממגורות:  כי הוביש, דגן.  יח מה־נאנחה בהמה, נבוכו עדרי בקר--כי אין מרעה, להם; גם־עדרי הצאן, נאשמו.  יט אליך יהוה, אקרא:  כי אש, אכלה נאות מדבר, ולהבה, ליהטה כל־עצי השדה.  כ גם־בהמות שדה, תערוג אליך:  כי יבשו, אפיקי מים, ואש, אכלה נאות המדבר.  {ס}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - יואל - הכול
פרק א ב ג ד