תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
יואל - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
א תקעו שופר בציון, והריעו בהר קודשי--ירגזו, כול יושבי הארץ: כי-בא יום-יהוה, כי קרוב. ב יום חושך ואפילה, יום ענן וערפל, כשחר, פרוש על-ההרים; עם, רב ועצום--כמוהו לא נהיה מן-העולם, ואחריו לא יוסף עד-שני דור ודור. ג לפניו אכלה אש, ואחריו תלהט להבה; כגן-עדן הארץ לפניו, ואחריו מדבר שממה, וגם-פליטה, לא-הייתה לו. ד כמראה סוסים, מראהו; וכפרשים, כן ירוצון. ה כקול מרכבות, על-ראשי ההרים ירקדון--כקול להב אש, אוכלה קש; כעם עצום, ערוך מלחמה. ו מפניו, יחילו עמים; כל-פנים, קיבצו פארור. ז כגיבורים ירוצון, כאנשי מלחמה יעלו חומה; ואיש בדרכיו ילכון, ולא יעבטון אורחותם. ח ואיש אחיו לא ידחקון, גבר במסילתו ילכון; ובעד השלח ייפולו, לא יבצעו. ט בעיר ישוקו, בחומה ירוצון--בבתים, יעלו; בעד החלונים יבואו, כגנב. י לפניו רגזה ארץ, רעשו שמיים; שמש וירח קדרו, וכוכבים אספו נוגהם. יא ויהוה, נתן קולו לפני חילו--כי רב מאוד מחנהו, כי עצום עושה דברו: כי-גדול יום-יהוה ונורא מאוד, ומי יכילנו. יב וגם-עתה, נאום-יהוה, שובו עדיי, בכל-לבבכם; ובצום ובבכי, ובמספד. יג וקרעו לבבכם ואל-בגדיכם, ושובו אל-יהוה אלוהיכם: כי-חנון ורחום, הוא--ארך אפיים ורב-חסד, וניחם על-הרעה. יד מי יודע, ישוב וניחם; והשאיר אחריו, ברכה--מנחה ונסך, ליהוה אלוהיכם. {פ}
טו תקעו שופר, בציון; קדשו-צום, קראו עצרה. טז אספו-עם קדשו קהל, קבצו זקנים--אספו עוללים, ויונקי שדיים: ייצא חתן מחדרו, וכלה מחופתה. יז בין האולם, ולמזבח, יבכו הכוהנים, משרתי יהוה; ויאמרו חוסה יהוה על-עמך, ואל-תיתן נחלתך לחרפה למשול-בם גויים--למה יאמרו בעמים, איה אלוהיהם. יח ויקנא יהוה, לארצו; ויחמול, על-עמו. יט ויען יהוה ויאמר לעמו, הנני שולח לכם את-הדגן והתירוש והיצהר, ושבעתם, אותו; ולא-אתן אתכם עוד חרפה, בגויים. כ ואת-הצפוני ארחיק מעליכם, והדחתיו אל-ארץ צייה ושממה--את-פניו אל-הים הקדמוני, וסופו אל-הים האחרון; ועלה בואשו, ותעל צחנתו--כי הגדיל, לעשות. כא אל-תיראי, אדמה; גילי ושמחי, כי-הגדיל יהוה לעשות. כב אל-תיראו בהמות שדיי, כי דשאו נאות מדבר: כי-עץ נשא פרייו, תאנה וגפן נתנו חילם. כג ובני ציון, גילו ושמחו ביהוה אלוהיכם, כי-נתן לכם את-המורה, לצדקה; ויורד לכם, גשם מורה ומלקוש--בראשון. כד ומלאו הגורנות, בר; והשיקו היקבים, תירוש ויצהר. כה ושילמתי לכם, את-השנים, אשר אכל הארבה, הילק והחסיל והגזם: חילי, הגדול, אשר שילחתי, בכם. כו ואכלתם אכול, ושבוע, והיללתם את-שם יהוה אלוהיכם, אשר-עשה עימכם להפליא; ולא-יבושו עמי, לעולם. כז וידעתם, כי בקרב ישראל אני, ואני יהוה אלוהיכם, ואין עוד; ולא-יבושו עמי, לעולם. {פ}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
יואל - הכול
פרק
א
ב
ג
ד