תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - יואל - הכול
פרק א ב ג ד


יואל פרק ב

א תקעו שופר בציון, והריעו בהר קודשי--ירגזו, כול יושבי הארץ:  כי-בא יום-יהוה, כי קרוב.  ב יום חושך ואפילה, יום ענן וערפל, כשחר, פרוש על-ההרים; עם, רב ועצום--כמוהו לא נהיה מן-העולם, ואחריו לא יוסף עד-שני דור ודור.  ג לפניו אכלה אש, ואחריו תלהט להבה; כגן-עדן הארץ לפניו, ואחריו מדבר שממה, וגם-פליטה, לא-הייתה לו.  ד כמראה סוסים, מראהו; וכפרשים, כן ירוצון.  ה כקול מרכבות, על-ראשי ההרים ירקדון--כקול להב אש, אוכלה קש; כעם עצום, ערוך מלחמה.  ו מפניו, יחילו עמים; כל-פנים, קיבצו פארור.  ז כגיבורים ירוצון, כאנשי מלחמה יעלו חומה; ואיש בדרכיו ילכון, ולא יעבטון אורחותם.  ח ואיש אחיו לא ידחקון, גבר במסילתו ילכון; ובעד השלח ייפולו, לא יבצעו.  ט בעיר ישוקו, בחומה ירוצון--בבתים, יעלו; בעד החלונים יבואו, כגנב.  י לפניו רגזה ארץ, רעשו שמיים; שמש וירח קדרו, וכוכבים אספו נוגהם.  יא ויהוה, נתן קולו לפני חילו--כי רב מאוד מחנהו, כי עצום עושה דברו:  כי-גדול יום-יהוה ונורא מאוד, ומי יכילנו.  יב וגם-עתה, נאום-יהוה, שובו עדיי, בכל-לבבכם; ובצום ובבכי, ובמספד.  יג וקרעו לבבכם ואל-בגדיכם, ושובו אל-יהוה אלוהיכם:  כי-חנון ורחום, הוא--ארך אפיים ורב-חסד, וניחם על-הרעה.  יד מי יודע, ישוב וניחם; והשאיר אחריו, ברכה--מנחה ונסך, ליהוה אלוהיכם.  {פ}

טו תקעו שופר, בציון; קדשו-צום, קראו עצרה.  טז אספו-עם קדשו קהל, קבצו זקנים--אספו עוללים, ויונקי שדיים:  ייצא חתן מחדרו, וכלה מחופתה.  יז בין האולם, ולמזבח, יבכו הכוהנים, משרתי יהוה; ויאמרו חוסה יהוה על-עמך, ואל-תיתן נחלתך לחרפה למשול-בם גויים--למה יאמרו בעמים, איה אלוהיהם.  יח ויקנא יהוה, לארצו; ויחמול, על-עמו.  יט ויען יהוה ויאמר לעמו, הנני שולח לכם את-הדגן והתירוש והיצהר, ושבעתם, אותו; ולא-אתן אתכם עוד חרפה, בגויים.  כ ואת-הצפוני ארחיק מעליכם, והדחתיו אל-ארץ צייה ושממה--את-פניו אל-הים הקדמוני, וסופו אל-הים האחרון; ועלה בואשו, ותעל צחנתו--כי הגדיל, לעשות.  כא אל-תיראי, אדמה; גילי ושמחי, כי-הגדיל יהוה לעשות.  כב אל-תיראו בהמות שדיי, כי דשאו נאות מדבר:  כי-עץ נשא פרייו, תאנה וגפן נתנו חילם.  כג ובני ציון, גילו ושמחו ביהוה אלוהיכם, כי-נתן לכם את-המורה, לצדקה; ויורד לכם, גשם מורה ומלקוש--בראשון.  כד ומלאו הגורנות, בר; והשיקו היקבים, תירוש ויצהר.  כה ושילמתי לכם, את-השנים, אשר אכל הארבה, הילק והחסיל והגזם:  חילי, הגדול, אשר שילחתי, בכם.  כו ואכלתם אכול, ושבוע, והיללתם את-שם יהוה אלוהיכם, אשר-עשה עימכם להפליא; ולא-יבושו עמי, לעולם.  כז וידעתם, כי בקרב ישראל אני, ואני יהוה אלוהיכם, ואין עוד; ולא-יבושו עמי, לעולם.  {פ}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - יואל - הכול
פרק א ב ג ד