תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - יואל - הכול
פרק א ב ג ד

יואל פרק ב

א תקעו שופר בציון, והריעו בהר קודשי--ירגזו, כול יושבי הארץ:  כי־בא יום־יהוה, כי קרוב.  ב יום חושך ואפילה, יום ענן וערפל, כשחר, פרוש על־ההרים; עם, רב ועצום--כמוהו לא נהיה מן־העולם, ואחריו לא יוסף עד־שני דור ודור.  ג לפניו אכלה אש, ואחריו תלהט להבה; כגן־עדן הארץ לפניו, ואחריו מדבר שממה, וגם־פליטה, לא־הייתה לו.  ד כמראה סוסים, מראהו; וכפרשים, כן ירוצון.  ה כקול מרכבות, על־ראשי ההרים ירקדון--כקול להב אש, אוכלה קש; כעם עצום, ערוך מלחמה.  ו מפניו, יחילו עמים; כל־פנים, קיבצו פארור.  ז כגיבורים ירוצון, כאנשי מלחמה יעלו חומה; ואיש בדרכיו ילכון, ולא יעבטון אורחותם.  ח ואיש אחיו לא ידחקון, גבר במסילתו ילכון; ובעד השלח ייפולו, לא יבצעו.  ט בעיר ישוקו, בחומה ירוצון--בבתים, יעלו; בעד החלונים יבואו, כגנב.  י לפניו רגזה ארץ, רעשו שמיים; שמש וירח קדרו, וכוכבים אספו נוגהם.  יא ויהוה, נתן קולו לפני חילו--כי רב מאוד מחנהו, כי עצום עושה דברו:  כי־גדול יום־יהוה ונורא מאוד, ומי יכילנו.  יב וגם־עתה, נאום־יהוה, שובו עדיי, בכל־לבבכם; ובצום ובבכי, ובמספד.  יג וקרעו לבבכם ואל־בגדיכם, ושובו אל־יהוה אלוהיכם:  כי־חנון ורחום, הוא--ארך אפיים ורב־חסד, וניחם על־הרעה.  יד מי יודע, ישוב וניחם; והשאיר אחריו, ברכה--מנחה ונסך, ליהוה אלוהיכם.  {פ}

טו תקעו שופר, בציון; קדשו־צום, קראו עצרה.  טז אספו־עם קדשו קהל, קבצו זקנים--אספו עוללים, ויונקי שדיים:  ייצא חתן מחדרו, וכלה מחופתה.  יז בין האולם, ולמזבח, יבכו הכוהנים, משרתי יהוה; ויאמרו חוסה יהוה על־עמך, ואל־תיתן נחלתך לחרפה למשול־בם גויים--למה יאמרו בעמים, איה אלוהיהם.  יח ויקנא יהוה, לארצו; ויחמול, על־עמו.  יט ויען יהוה ויאמר לעמו, הנני שולח לכם את־הדגן והתירוש והיצהר, ושבעתם, אותו; ולא־אתן אתכם עוד חרפה, בגויים.  כ ואת־הצפוני ארחיק מעליכם, והדחתיו אל־ארץ צייה ושממה--את־פניו אל־הים הקדמוני, וסופו אל־הים האחרון; ועלה בואשו, ותעל צחנתו--כי הגדיל, לעשות.  כא אל־תיראי, אדמה; גילי ושמחי, כי־הגדיל יהוה לעשות.  כב אל־תיראו בהמות שדיי, כי דשאו נאות מדבר:  כי־עץ נשא פרייו, תאנה וגפן נתנו חילם.  כג ובני ציון, גילו ושמחו ביהוה אלוהיכם, כי־נתן לכם את־המורה, לצדקה; ויורד לכם, גשם מורה ומלקוש--בראשון.  כד ומלאו הגורנות, בר; והשיקו היקבים, תירוש ויצהר.  כה ושילמתי לכם, את־השנים, אשר אכל הארבה, הילק והחסיל והגזם:  חילי, הגדול, אשר שילחתי, בכם.  כו ואכלתם אכול, ושבוע, והיללתם את־שם יהוה אלוהיכם, אשר־עשה עימכם להפליא; ולא־יבושו עמי, לעולם.  כז וידעתם, כי בקרב ישראל אני, ואני יהוה אלוהיכם, ואין עוד; ולא־יבושו עמי, לעולם.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - יואל - הכול
פרק א ב ג ד