משנה תורה - ספר משפטים - הלכות נחלות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא

הלכות נחלות פרק ג

א  אין הבכור נוטל פי שניים בנכסים הראויין לבוא לאחר מיתת אביו, אלא בנכסים המוחזקין לאביו שבאו לרשותו, שנאמר "בכול אשר יימצא, לו" (דברים כא,יז).  כיצד:  אחד ממורישי אביו שמת לאחר מיתת אביו, הבכור והפשוט יורשין כאחד; וכן אם הייתה לאביו מלווה, או הייתה לו ספינה בים--יורשין אותה הבכור והפשוט כאחד.

ב  הניח להם אביהם פרה מושכרת או מוחכרת, או שהייתה רועה באפר וילדה--הבכור נוטל בה ובוולדה פי שניים.  [ג] שחט אחד ממכרי אביו בהמה, ואחר כך מת אביו--נוטל פי שניים במתנות של אותה הבהמה.

ג  [ד] אין הבכור נוטל פי שניים, בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביו, אלא מעלה אותו השבח בדמים, ונותן היתר לפשוט:  והוא, שישתנו הנכסים--כגון כרמל שנעשה שיבולים, וכפניות שנעשו תמרים.  אבל אם שבחו מחמת עצמן, ולא נשתנו--כגון אילן קטן שגדל ונעשה עבה, וארץ שהעלת שרטון--הרי זה נוטל בשבח פי שניים; ואם מחמת הוצאה השביח, אינו נוטל.

ד  [ה] אין הבכור נוטל פי שניים במלווה, אף על פי שהוא בשטר, ואף על פי שגבו היתומים קרקע בחוב אביהם.  היה לאב מלווה ביד הבכור--הרי זה ספק אם ייטול בה פי שניים, הואיל וישנה תחת ידו, או לא ייטול, הואיל ומחמת אביו יירשנה ועדיין לא באה לידו של אביו; לפיכך ייטול ממנה חצי חלק בכורה.

ה  [ו] בכור שמכר חלק בכורה קודם חלוקה--ממכרו קיים, מפני שיש לבכור חלק בכורה קודם חלוקה.  לפיכך אם חלק עם אחיו במקצת נכסים, בין בקרקע בין במיטלטלין, ונטל חלק כפשוט--ויתר בכל הנכסים, ואינו נוטל בשארן אלא כפשוט.

ו  במה דברים אמורים, בשלא מיחה.  אבל אם מיחה באחיו, ואמר בפני שניים, ענבים אלו שאני חולק עם אחיי בשווה, לא מפני שמחלתי בחלק בכורה--הרי זו מחאה, ולא ויתר בשאר נכסים.  אפילו מיחה בענבים כשהן מחוברים, ובצרום וחלקום בשווה--לא ויתר בשאר נכסים.  אבל אם דרכום, וחלק עימהן בשווה ביין, ולא מיחה בהן, משנעשה יין--ויתר בכל הנכסים.  הא למה זה דומה:  למי שמיחה בענבים, וחלק עימהם בשווה בזיתים--שהרי ויתר בכול.  וכן כל כיוצא בזה.

ז  מי שייבם אשת אחיו, הוא יורש כל נכסי אחיו המוחזקים.  אבל הראויין לבוא לאחר מכאן, הרי הוא בהן ככל האחים, שהרי בכור קרא אותו הכתוב, שנאמר "והיה, הבכור אשר תלד--יקום, על שם אחיו המת; ולא יימחה שמו, מישראל" (דברים כה,ו).

ח  וכשם שאינו נוטל בראוי כבמוחזק--כך אינו נוטל בשבח ששבחו נכסים אחר מיתת אביו, משעת מיתה עד שעת חלוקתו עם אחיו בנכסי אביו.  ואפילו השביחו נכסים אחר שייבם, וקודם שיחלוקו--הרי הוא בשבח כאחד מן האחין, אף על פי שנוטל מן הנכסים אלו שני חלקים, חלקו וחלק אחיו שייבם אשתו, הואיל ומת האב בחיי כולן.

ט  [ח] כבר ביארנו בהלכות שכנים, שהבכור נוטל שני חלקים שלו כאחד במצר אחד.  אבל היבם שחלק עם אחיו בנכסי אביו, נוטל חלקו וחלק אחיו בגורל; ואם עלה גורלו בשני מקומות, נוטל בשני מקומות.

י  [ט] שומרת יבם שמתה--אפילו עשה בה אחד מן האחים מאמר--משפחת בית אביה יורשין נכסי מלוג וחצי נכסי צאן ברזל, ויורשי הבעל יורשין כתובתה עם חצי נכסי צאן ברזל.  ויורשי הבעל חייבין בקבורתה, הואיל והן יירשו כתובתה, כמו שביארנו במקומו.

משנה תורה - ספר משפטים - הלכות נחלות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא