משנה תורה - ספר משפטים - הלכות טוען ונטען - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז

הִלְכּוֹת טוֹעֵן וְנִטְעָן פֵּרֶק טז

א  רְאוּבֵן שֶׁמָּכַר שָׂדֶה לְשִׁמְעוֹן, וְהָיָה לֵוִי מֵעֵדֵי הַשְּׁטָר, וּבָא לֵוִי לְעַרְעַר עַל הַשָּׂדֶה, וְלִטְעֹן שֶׁרְאוּבֵן גָּזַל אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ--אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, וְאֵין מַשְׁגִּיחִין עַל רְאָיוֹת שֶׁיָּבִיא עַל אוֹתָהּ שָׂדֶה, וַהֲרֵי אִבַּד כָּל זְכוּתוֹ:  שֶׁאוֹמְרִין לוֹ הֵיאַךְ תָּעִיד עַל הַמְּכָר, וְתַחְזֹר וּתְעַרְעַר.

ב  וְכֵן אִם הֵעִיד לֵוִי בַּשְּׁטָר שֶׁכָּתוּב בּוֹ הַשָּׂדֶה הַפְּלוֹנִית שֶׁלִּרְאוּבֵן מִצַּד מִזְרָח, אוֹ מַעְרָב--הוֹאִיל וְעָשָׂה הַשָּׂדֶה סִימָן לְאַחֵר, וְהֵעִיד בַּשְּׁטָר--אִבַּד אֶת זְכוּתוֹ, וְאֵינוּ יָכוֹל לַחְזֹר וּלְעַרְעַר:  שֶׁאוֹמְרִין לוֹ הֵיאַךְ תָּעִיד בִּשְׁטָר זֶה שֶׁכָּתוּב בּוֹ הַשָּׂדֶה הַזֹּאת מִצַּד פְּלוֹנִי, וְתַחְזֹר וּתְעַרְעַר עָלֶיהָ.

ג  [ב] טָעַן הָעֵד וְאָמַר, תֶּלֶם אֶחָד הוּא שֶׁעָשִׂיתִי סִימָן וְלֹא כָּל הַשָּׂדֶה, וְאוֹתוֹ הַתֶּלֶם הַסָּמוּךְ לַמְּצָר בִּלְבָד, הוּא שֶׁלִּרְאוּבֵן--הֲרֵי זוֹ טְעָנָה הַנִּשְׁמַעַת; וְיֵשׁ לוֹ לְעוֹרֵר עַל כָּל הַשָּׂדֶה, חוּץ מֵאוֹתוֹ הַתֶּלֶם.

ד  אֵין כָּל הַדְּבָרִים אֲמוּרִים, אֵלָא בְּאֶחָד מֵעֵדֵי הַשְּׁטָר שֶׁבָּא לְעַרְעַר.  אֲבָל הַדַּיָּן שֶׁקִּיַּם הַשְּׁטָר--יֵשׁ לוֹ לְעַרְעַר, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לִטְעֹן וְלוֹמַר, לֹא יָדַעְתִּי מַה הָיָה כָּתוּב בַּשְּׁטָר:  מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לַדַּיָּנִין לְקַיַּם אֶת הַשְּׁטָר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קְרָאוּהוּ.  אֲבָל הָעֵדִים--אֵין חוֹתְמִין עַל הַשְּׁטָר אֵלָא אִם כֵּן קְרָאוּהוּ כֻּלּוֹ, וְדִקְדְּקוּ בּוֹ.

ה  [ג] בָּא שִׁמְעוֹן, וְנִמְלַךְ בְּלֵוִי וְאָמַר לוֹ, הֲרֵינִי קוֹנֶה שָׂדֶה פְּלוֹנִית מֵרְאוּבֵן, בַּעֲצָתָךְ שֶׁנִּקְנֶה אוֹתָהּ, אָמַר לוֹ לֵוִי לֵךְ וּקְנֵה, טוֹבָה הִיא--יֵשׁ לוֹ לְלֵוִי לְעַרְעַר עָלֶיהָ, וְלֹא אִבַּד אֶת זְכוּתוֹ:  שֶׁהֲרֵי לֹא עָשָׂה מַעֲשֶׂה; וְיֵשׁ לוֹ לוֹמַר רְצוֹנִי הָיָה שֶׁתֵּצֵא מִתַּחַת יַד רְאוּבֵן שְׁהוּא אַלָּם, כְּדֵי שֶׁאֶתְבְּעֶנָּה בַּדִּין וְאֶקַּח שָׂדִי.

ו  [ד] רְאוּבֵן שֶׁעִרְעַר עַל שִׁמְעוֹן, וְשִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ מַה אַתָּה סָח, אֵלָא שָׂדֶה זוֹ מִלֵּוִי לְקַחְתִּיהָ, וַהֲרֵי עֵדִים שֶׁאֲכַלְתִּיהָ שְׁנֵי חֲזָקָה--אָמַר לוֹ רְאוּבֵן וַהֲרֵי יֵשׁ לִי עֵדִים שֶׁבָּעֶרֶב בָּאתָ אֵלַי וְאָמַרְתָּ לִי, מְכֹר לִי שָׂדֶה זוֹ--אֵין זוֹ רְאָיָה; וְיֵשׁ לְשִׁמְעוֹן לוֹמַר רָצִיתִי לִקְנוֹת מִמָּךְ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תְעַרְעַר וְלֹא תַטְרִיחֵנִי בַּדִּין, אַף עַל פִּי שְׁאֵינִי יוֹדֵעַ אִם הִיא לָךְ, אוֹ אֵינָהּ.  וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה.  וְאִם לֹא טָעַן שִׁמְעוֹן טְעָנָה זוֹ, אֵין טוֹעֲנִין לוֹ.

ז  [ה] רְאוּבֵן שֶׁעִרְעַר עַל שִׁמְעוֹן, וְהֵבִיא עֵדִים שֶׁשָּׂדֶה זוֹ שֶׁלּוֹ, וְשִׁמְעוֹן שֶׁבְּתוֹכָהּ טוֹעֵן, אַתָּה מְכַרְתָּהּ לִי וַאֲכַלְתִּיהָ שְׁנֵי חֲזָקָה, וּרְאוּבֵן אוֹמֵר, גָּזֵל אָכַלְתָּ--בֵּין שֶׁלֹּא הָיוּ שָׁם עֵדִים שֶׁאָכַל כְּלָל, בֵּין שֶׁהָיָה שָׁם עֵד אֶחָד שֶׁאֲכָלָהּ שָׁלוֹשׁ שָׁנִים--אֵינוּ חַיָּב לְהַחְזִיר הַפֵּרוֹת שֶׁאָכַל, שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר שֶׁלִּי אָכַלְתִּי; וְאֵין עָלָיו עֵדִים שֶׁמְּחַיְּבִין אוֹתוֹ בַּפֵּרוֹת, שֶׁהֲרֵי מֵעַצְמוֹ הוֹדָה.  וְזֶה הָעֵד שֶׁהֵעִיד שֶׁאֲכָלָהּ שָׁלוֹשׁ שָׁנִים, לְיַפּוֹת כּוֹחוֹ שֶׁלָּאוֹכֵל הוּא בָּא, וְאִלּוּ הָיָה עִמּוֹ אַחֵר, הָיְתָה הַשָּׂדֶה עוֹמֶדֶת בְּיָדוֹ.  לְפִיכָּךְ יִשָּׁבַע רְאוּבֵן הֶסֵּת שֶׁלֹּא מָכַר, וְתַחְזֹר לוֹ הַשָּׂדֶה; וְיִשָּׁבַע שִׁמְעוֹן הֶסֵּת שְׁאֵינוּ חַיָּב לוֹ כְּלוּם בַּפֵּרוֹת שֶׁאָכַל, וְיִפָּטֵר.

ח  [ו] הָיוּ שְׁנֵי עֵדִים מְעִידִים עַל שִׁמְעוֹן שֶׁאֲכָלָהּ פָּחוּת מִשְּׁנֵי חֲזָקָה, יַחְזִיר כָּל הַפֵּרוֹת שֶׁאָכַל.  וְאַפִלּוּ הָיָה עֵד אֶחָד--חַיָּב לְהַחְזִיר עַל פִּיו, שֶׁהֲרֵי אֵינוּ מַכְחִישׁ הָעֵד, אֵלָא אוֹמֵר אֱמֶת הֵעִיד וְאָכַלְתִּי שְׁתֵּי שָׁנִים, וְשֶׁלִּי אָכַלְתִּי:  וְנִמְצָא מְחֻיָּב שְׁבוּעָה, וְאֵינוּ יָכוֹל לְהִשָּׁבַע; וּמְשַׁלֵּם.

ט  [ז] כָּל הַמְּחֻיָּב לְהַחְזִיר הַפֵּרוֹת--אִם לֹא הָיוּ יְדוּעִין, וְאֵין בֵּית דִּין יְכוּלִין לְשַׁעַר אוֹתָן כְּשָׂכָר הַבָּתִּים וְכַיּוֹצֶא בּוֹ שְׁהוּא יָדוּעַ, אֵלָא הָיוּ פֵּרוֹת אִילָן אוֹ פֵּרוֹת שָׂדֶה, שְׁאֵינָן יְדוּעִין--הוֹאִיל וְאֵין כָּאן טְעָנָה וַדָּאִית, יְשַׁלַּם מַה שֶׁיּוֹדֶה בּוֹ שֶׁאֲכָלוֹ; וּמַחְרִימִין עַל מִי שֶׁאָכַל יוֹתֵר, וְלֹא יְשַׁלַּם.

י  [ח] כָּל הַמַּחְזִיר קַרְקָע מִתַּחַת יָדוֹ--אִם שְׂכָרָהּ לַאֲחֵרִים כְּשֶׁהָיָה מַחְזִיק בָּהּ, וְהָיוּ הַשּׂוֹכְרִין קַיָּמִין--מוֹצִיאִין מֵהֶן הַשָּׂכָר פַּעַם שְׁנִיָּה, וְנוֹתְנִין לְבַעַל הַקַּרְקָע; וְחוֹזְרִין וְתוֹבְעִין זֶה שֶׁשָּׂכַר לָהֶם, מְקוֹם שְׁאֵינוּ שֶׁלּוֹ.

יא  [ט] אָסוּר לָאָדָם לִטְעֹן טְעָנַת שֶׁקֶר, כְּדֵי לְעַוַּת הַדִּין אוֹ כְּדֵי לְעַכְּבוֹ.  כֵּיצַד:  הָיָה נוֹשֶׁה בַּחֲבֵרוֹ מָנֶה--לֹא יִטְעְנֶנּוּ בְּמָאתַיִם, כְּדֵי שֶׁיּוֹדֶה בְּמָנֶה וְיִתְחַיַּב שְׁבוּעָה.  הָיָה נוֹשֶׁה בּוֹ מָנֶה, וּטְעָנוֹ מָאתַיִם--לֹא יֹאמַר אֶכְפֹּר בַּכֹּל בְּבֵית דִּין וְאוֹדֶה לוֹ בְּמָנֶה בֵּינִי לְבֵינוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶתְחַיַּב לוֹ שְׁבוּעָה.

יב  [י] הָיוּ שְׁלוֹשָׁה נוֹשִׁין מָנֶה מָנֶה בְּאֶחָד, וְכָפַר בָּהֶן--לֹא יִהְיֶה אֶחָד תּוֹבֵעַ, וּשְׁנַיִם מְעִידִים, וּכְשֶׁיּוֹצִיאוּ מִמֶּנּוּ, יַחְלֹקוּ.  וְעַל דְּבָרִים אֵלּוּ וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן, הִזְהִיר הַכָּתוּב וְאָמַר "מִדְּבַר-שֶׁקֶר, תִּרְחָק" (שמות כג,ז).

משנה תורה - ספר משפטים - הלכות טוען ונטען - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז