משנה תורה - ספר משפטים - הלכות טוען ונטען - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז

הִלְכּוֹת טוֹעֵן וְנִטְעָן פֵּרֶק ב

א  כָּל חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה--אֵין מַשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ לֹא שְׁבוּעַת הַתּוֹרָה, וְלֹא שְׁבוּעָה מִדִּבְרֵיהֶם, וְלֹא שְׁבוּעַת הֶסֵּת.  וְאַפִלּוּ רָצָה הַתּוֹבֵעַ, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ.

ב  אֶחָד הַנִּשְׁבָּע לַשֶּׁקֶר שְׁבוּעַת בִּטּוּי, אוֹ שְׁבוּעַת הָעֵדוּת, אוֹ שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, אוֹ שְׁבוּעַת שָׁוְא--הֲרֵי הוּא חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה.  וְכֵן כָּל הַפָּסוּל לְעֵדוּת מִשּׁוֹם עֲבֵרָה--בֵּין פַּסְלָנוּת שֶׁלַּתּוֹרָה, כְּגוֹן בַּעֲלֵי רִבִּית וְאוֹכְלֵי נְבֵלוֹת וְגַזְלָנִין, בֵּין פַּסְלָנוּת שֶׁלְּדִבְרֵיהֶם, כְּגוֹן מְשַׂחֵק בַּקֻּבְיָה וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים--הֲרֵי הוּא חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה, וְאֵין מַשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ.

ג  אֵין אָדָם נַעֲשֶׂה חָשׁוּד, עַד שֶׁיָּבוֹאוּ עָלָיו עֵדִים שְׁהוּא עָבַר עֲבֵרָה שֶׁנִּפְסַל בָּהּ.  אֲבָל הַמּוֹדֶה מִפִּי עַצְמוֹ שְׁהוּא חָשׁוּד, וְשֶׁעָבַר עֲבֵרָה שֶׁנִּפְסַל בָּהּ--אַף עַל פִּי שֶׁחוֹשְׁשִׁין לוֹ, וְאֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹתוֹ עֵד לְכַתְּחִלָּה--אִם נִתְחַיַּב שְׁבוּעָה, מַשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ:  שֶׁהֲרֵי אָנוּ אוֹמְרִים לוֹ אִם אֱמֶת אַתָּה אוֹמֵר הִשָּׁבַע, וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁעָבַרְתָּ עֲבֵרָה אָסוּר לָךְ לְהִשָּׁבַע בֶּאֱמֶת, וְאִם שֶׁקֶר אַתָּה אוֹמֵר, הוֹדֵה לְבַעַל דִּינָךְ.  אֲבָל הַנֶּחְשָׁד בְּעֵדִים--אֵין אָנוּ מַאֲמִינִים אוֹתוֹ, שֶׁיִּשָּׁבַע.

ד  תַּקָּנַת חֲכָמִים הִיא, שֶׁכָּל הַמְּחֻיָּב שְׁבוּעָה מִן הַתּוֹרָה עַל טְעָנַת וַדַּאי--אִם הָיָה חָשׁוּד, הֲרֵי הַתּוֹבֵעַ נִשְׁבָּע מִדִּבְרֵיהֶם וְנוֹטֵל מַה שֶׁטָּעַן.  הָיוּ שְׁנֵיהֶם חֲשׁוּדִין--חָזְרָה שְׁבוּעָה לַמְּחֻיָּב לָהּ, שְׁהוּא הַנִּתְבָּע; וּמִתּוֹךְ שְׁאֵינוּ יָכוֹל לִשָּׁבַע, מְשַׁלֵּם.

ה  הָיָה הֶחָשׁוּד שׁוֹמֵר, וְטָעַן שֶׁאָבַד הַפִּקָּדוֹן אוֹ נִגְנַב--אֵין שֶׁכְּנֶגְדוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁבַע וְלִטֹּל, שֶׁהֲרֵי אֵינוּ טוֹעֲנוֹ וַדַּאי שֶׁאֲכָלוֹ.  לְפִיכָּךְ אִם טָעַן בַּעַל הַפִּקָּדוֹן וְאָמַר, בְּפָנַי שָׁלַח יָד בְּפִקְדוֹנִי, אוֹ פָּשַׁע בּוֹ--הֲרֵי הַתּוֹבֵעַ נִשְׁבָּע בְּתַקָּנַת חֲכָמִים, וְנוֹטֵל.

ו  [ה] נִתְחַיַּב הֶחָשׁוּד שְׁבוּעָה מִדִּבְרֵיהֶם--אִם הָיָה מִן הַנִּשְׁבָּעִין וְנוֹטְלִין, אֵינוּ יָכוֹל לְהִשָּׁבַע וְלִטֹּל; אֵלָא הַנִּתְבָּע שֶׁכְּנֶגְדוֹ יִשָּׁבַע הֶסֵּת, וְיִפָּטֵר.  וְכֵן פּוֹגֵם שְׁטָרוֹ וְכָל כַּיּוֹצֶא בּוֹ שֶׁהָיָה חָשׁוּד, אוֹ שֶׁטָּעַן הַלּוֹוֶה שֶׁפְּרָעוֹ, וְאָמַר יִשָּׁבַע לִי--הֲרֵי הַנִּתְבָּע נִשְׁבָּע הֶסֵּת, וְיִפָּטֵר אַף מִן הַשְּׁטָר.

ז  [ו] הָיָה הֶחָשׁוּד מִן הַנִּשְׁבָּעִין בִּטְעָנַת סָפֵק--אֵינוּ נִשְׁבָּע, לְפִי שְׁהוּא חָשׁוּד; וְאֵין שֶׁכְּנֶגְדוֹ נִשְׁבָּע, לְפִי שֶׁלֹּא נִתְחַיַּב זֶה שְׁבוּעָה מִן הַתּוֹרָה, וּלְפִי שְׁאֵין הַתּוֹבֵעַ טוֹעֲנוֹ טְעָנַת וַדַּאי, כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁבַע עַל טְעָנָתוֹ.

ח  [ז] נִתְחַיַּב הֶחָשׁוּד שְׁבוּעַת הֶסֵּת, אֵין שֶׁכְּנֶגְדוֹ נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל:  שֶׁשְּׁבוּעַת הֶסֵּת עַצְמָהּ, תַּקָּנָה הִיא; וְלֹא עָשׂוּ לָהּ תַּקָּנָה אַחֶרֶת שֶׁיִּשָּׁבַע הַתּוֹבֵעַ, אֵלָא הֲרֵי הַנִּתְבָּע נִפְטָר בְּלֹא שְׁבוּעָה.

ט  [ח] מִי שֶׁנִּתְחַיַּב שְׁבוּעַת הֶסֵּת, וְהָיָה הַתּוֹבֵעַ חָשׁוּד--אֵין הַנִּתְבָּע יָכוֹל לַהְפֹּךְ עָלָיו הַשְּׁבוּעָה, שֶׁהֲרֵי אֵין זֶה יָכוֹל לְהִשָּׁבַע, אֵלָא יְשַׁלַּם, אוֹ יִשָּׁבַע הֶסֵּת.  אֵין שׁוֹמְעִין לְזֶה לִתְלוֹת בְּדָבָר שְׁאֵי אִפְשָׁר; וַהֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁהָפַךְ שְׁבוּעָתוֹ עַל הַקָּטָן, שְׁאֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, אֵלָא אוֹ יִשָּׁבַע הֶסֵּת, אוֹ יְשַׁלַּם.

י  [ט] מִי שֶׁנִּתְחַיַּב שְׁבוּעָה, בֵּין מִן הַתּוֹרָה בֵּין מִדִּבְרֵיהֶם, וְנִשְׁבַּע וְנָטַל אוֹ נִשְׁבַּע וְנִפְטַר, וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עָלָיו עֵדִים שְׁהוּא חָשׁוּד--אֵין שְׁבוּעָתוֹ שֶׁנִּשְׁבַּע כְּלוּם; וְיֵשׁ לְבַעַל דִּינוֹ לְהוֹצִיא מִיָּדוֹ מַה שֶׁנָּטַל, אוֹ יִשָּׁבַע זֶה שֶׁכְּנֶגְדוֹ וְיִטֹּל מִמֶּנּוּ.

יא  [י] לְעוֹלָם כְּזֶה דָּנִין לֶחָשׁוּד, עַד שֶׁיִּלְקֶה בְּבֵית דִּין אִם הָיוּ עָלָיו עֵדִים, שֶׁלָּקָה עַל יָדָם וְיַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה, וְיַחְזֹר לְכַשְׁרוּתוֹ בֵּין לְעֵדוּת בֵּין לִשְׁבוּעָה.

יב  [יא] מִי שֶׁטָּעַן עַל חֲבֵרוֹ וְכָפַר בּוֹ וְנִשְׁבָּע, בֵּין שְׁבוּעַת הַתּוֹרָה בֵּין שְׁבוּעַת הֶסֵּת, וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עֵדִים, וְהֵעִידוּ עָלָיו שֶׁעַל שֶׁקֶר נִשְׁבַּע--הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם, וְהֻחְזַק חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה.  וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בִּשְׁבוּעוֹת, שֶׁכָּל הַנִּשְׁבָּע עַל מְמוֹן חֲבֵרוֹ וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה--חַיָּב לְהוֹסִיף חֹמֶשׁ.

יג  [יב] טְעָנוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶצְלוֹ חוֹב בְּעֵדִים וְקִנְיָן, וְאָמַר כֵּן הָיָה וּפְרַעְתִּיךָ, אוֹ שֶׁאָמַר אֵינִי חַיָּב לָךְ כְּלוּם, וְנִשְׁבַּע הֶסֵּת, וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עֵדֵי הַקִּנְיָן, אוֹ הוֹצִיא שְׁטָר וְנִתְקַיַּם--הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם, וְאֵינוּ חָשׁוּד:  שֶׁהֲרֵי לֹא הֵעִידוּ שֶׁלֹּא פְרָעוֹ, וְלֹא אָמַר הַנִּתְבָּע לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם.  וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה.

משנה תורה - ספר משפטים - הלכות טוען ונטען - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז