משנה תורה -
ספר נזקים -
הלכות חובל ומזיק - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
א הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ חָבָל שְׁהוּא רָאוּי לְשַׁלַּם הַחֲמִשָּׁה דְּבָרִים כֻּלָּן, מְשַׁלֵּם חֲמִשָּׁה; הִזִּיקוֹ נֶזֶק שְׁאֵין בּוֹ אֵלָא אַרְבָּעָה, מְשַׁלֵּם אַרְבָּעָה; שְׁלוֹשָׁה, מְשַׁלֵּם שְׁלוֹשָׁה; שְׁנַיִם, מְשַׁלֵּם שְׁנַיִם; אֶחָד, מְשַׁלֵּם אֶחָד.
ב כֵּיצַד: קָטַע יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ אוֹ אֶצְבָּע מֵהֶן, אוֹ שֶׁסִּמָּה עֵינוֹ--מְשַׁלֵּם חֲמִשָּׁה, נֶזֶק וְצַעַר וְרִפּוּי וְשֶׁבֶת וּבֹשֶׁת. הִכָּהוּ עַל יָדוֹ וְצָבְתָה וְסוֹפָהּ לַחְזֹר, עַל עֵינוֹ וּמָרְדָה וְסוֹפָהּ לִחְיוֹת--מְשַׁלֵּם אַרְבָּעָה, צַעַר וְרִפּוּי וְשֶׁבֶת וּבֹשֶׁת.
ג הִכָּהוּ עַל רֹאשׁוֹ וְצָבָה--מְשַׁלֵּם שְׁלוֹשָׁה, צַעַר רִפּוּי וּבֹשֶׁת. הִכָּהוּ בִּמְקוֹם שְׁאֵינוּ נִרְאֶה, כְּגוֹן שֶׁהִכָּהוּ עַל בִּרְכָּיו אוֹ בְּגַבּוֹ--מְשַׁלֵּם שְׁנַיִם, צַעַר וְרִפּוּי.
ד הִכָּהוּ בְּמִטְפַּחַת שֶׁבְּיָדוֹ, אוֹ בִּשְׁטָר וְכַיּוֹצֶא בְּאֵלּוּ--נוֹתֵן אַחַת, וְהִיא הַבֹּשֶׁת בִּלְבָד. [ג] כָּוָהוּ בִּשְׁפוּד אוֹ בְּמַסְמֵר עַל צִפָּרְנָיו, בִּמְקוֹם שְׁאֵינוּ עוֹשֶׂה חַבּוּרָה וְלֹא מְעַכֵּב מְלָאכָה--מְשַׁלֵּם הַצַּעַר בִּלְבָד. הִשְׁקָהוּ סַם אוֹ סָכוֹ סַם, וְשִׁנָּה מַרְאֵה עוֹרוֹ--מְשַׁלֵּם לוֹ רִפּוּי בִּלְבָד, עַד שֶׁיַּחְזֹר מַרְאֵהוּ כְּמוֹת שֶׁהָיָה. אֲסָרוֹ בְּחֶדֶר, נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי שֶׁבֶת בִּלְבָד. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּאֵלּוּ.
ה [ד] הַמְּגַלֵּחַ שְׂעַר רֹאשׁ חֲבֵרוֹ--נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי בֹּשְׁתּוֹ בִּלְבָד, מִפְּנֵי שֶׁסּוֹפוֹ לַחְזֹר. גִּלְּחוֹ בְּסַם אוֹ שֶׁכָּוָהוּ, עַד שְׁאֵין סוֹף השֵׂעָר לַחְזֹר--חַיָּב בַּחֲמִשָּׁה דְּבָרִים: בְּנֶזֶק וְצַעַר וְרִפּוּי וְשֶׁבֶת וּבֹשֶׁת--שֶׁהֲרֵי רֹאשׁוֹ יִתְחַמַּם מִן הַכְּוִיָּה אוֹ מִן הַסַּם, וְנִמְצָא חָשׁ בְּרֹאשׁוֹ; וּמְשַׁלֵּם לוֹ שֶׁבֶת--שֶׁהֲרֵי הוּא רָאוּי לְרַקַּד וּלְנַדְנַד דַּלַּת רֹאשׁוֹ בְּשָׁעַת רִקּוּד, וְנִמְצָא בָּטֵל מִמְּלָאכָה זוֹ; וּבֹשֶׁת, שְׁאֵין לָךְ בֹּשֶׁת גְּדוֹלָה מִזּוֹ.
ו [ה] הֵנָּה לָמַדְתָּ, שֶׁכָּל הַמְּחַסֵּר חֲבֵרוֹ אֵבֶר שְׁאֵינוּ חוֹזֵר--חַיָּב בְּכָל הַחֲמִשָּׁה דְּבָרִים. אַפִלּוּ הִפִּיל שִׁנּוֹ--חַיָּב בַּכֹּל, שְׁאֵי אִפְשָׁר שֶׁלֹּא יֶחֱלֶה פִּיו שָׁעָה אַחַת: אַף עַל פִּי שֶׁהַשֵּׁן אֵין לָהּ רְפוּאָה, בְּשַׂר הַשִּׁנַּיִם צָרִיךְ רְפוּאָה. [ו] אַפִלּוּ חִסְּרוֹ כְּשַׂעֲרָה מֵעוֹר בְּשָׂרוֹ--חַיָּב בַּחֲמִשָּׁה דְּבָרִים, שֶׁהָעוֹר אֵינוּ חוֹזֵר אֵלָא צַלֶּקֶת. לְפִיכָּךְ הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ, וְקָרַע הָעוֹר, וְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ דָּם--חַיָּב בַּחֲמִשָּׁה דְּבָרִים.
ז הַמַּבְעִית אֶת חֲבֵרוֹ--אַף עַל פִּי שֶׁחָלָה מִן הַפַּחַד, הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם; וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם: וְהוּא שֶׁלֹּא נָגַע בּוֹ, אֵלָא כְּגוֹן שֶׁצָּעַק מֵאֲחוֹרָיו אוֹ נִתְרָאָה לוֹ בָּאֲפֵלָה וְכַיּוֹצֶא בְּזֶה. וְכֵן אִם צָעַק בְּאָזְנוֹ, וְחֵרְשׁוֹ--פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם; וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם. אֲחָזוֹ, וְתָקַע בְּאָזְנוֹ וְחֵרְשׁוֹ, אוֹ שֶׁנָּגַע בּוֹ, וּדְחָפוֹ בְּעֵת שֶׁהִבְעִיתוּ, אוֹ שֶׁאָחַז בִּבְגָדָיו וְכַיּוֹצֶא בִּדְבָרִים אֵלּוּ--חַיָּב בְּתַשְׁלוּמִין.
ח יֵרָאֶה לִי שֶׁהַנֶּחְבָּל שֶׁאָמַר נִתְחָרַשְׁתִּי אוֹ נִסְתְּמָת עֵינִי, וַהֲרֵי אֵינִי רוֹאֶה אוֹ אֵינִי שׁוֹמֵעַ--אֵינוּ נֶאֱמָן: שֶׁהֲרֵי אֵין אָנוּ מַכִּירִין הַדָּבָר, שֶׁמֶּא יַעְרִים. וְאֵינוּ נוֹטֵל הַנֶּזֶק, עַד שֶׁיִּבָּדֵק זְמָן מְרֻבֶּה וְיִהְיֶה מֻחְזָק שֶׁאָבַד מְאוֹר עֵינָיו אוֹ נִתְחָרַשׁ; וְאַחַר כָּךְ יְשַׁלַּם זֶה.
ט כַּמָּה הוּא הַצַּעַר, הַכֹּל לְפִי הַנִּזָּק: יֵשׁ אָדָם שְׁהוּא רַךְ וְעָנֹג בְּיוֹתֵר, וּבַעַל מָמוֹן; וְאִלּוּ נָתְנוּ לוֹ מָמוֹן הַרְבֵּה, לֹא הָיָה מִצְטַעֵר מְעַט. וְיֵשׁ אָדָם שְׁהוּא עָמֵל וְחָזָק, וְעָנִי; וּמִפְּנֵי זוּז אֶחָד, מִצְטַעֵר צַעַר הַרְבֵּה. וְעַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אוֹמְדִין, וּפוֹסְקִין הַצַּעַר.
י כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין הַצַּעַר בִּמְקוֹם שֶׁחִסְּרוֹ אֵבֶר: הֲרֵי שֶׁקָּטַע אֶצְבָּעוֹ--אוֹמְדִין וְאוֹמְרִין כַּמָּה אָדָם כְּזֶה רוֹצֶה לִתֵּן בֵּין לִקְטֹעַ לוֹ אֵבֶר זֶה בְּסַיִף אוֹ לִקְטֹעַ אוֹתוֹ בְּסַם, אִם גָּזַר הַמֶּלֶךְ עָלָיו לִקְטֹעַ יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ; וְאוֹמְדִין כַּמָּה יֵשׁ בֵּין זֶה לְזֶה, וּמְשַׁלֵּם הַמַּזִּיק.
יא כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין הַשֶּׁבֶת: אִם לֹא חִסְּרוֹ אֵבֶר, אֵלָא חָלָה וְנָפַל לְמִשְׁכָּב אוֹ שֶׁצָּבְתָה יָדוֹ וְסוֹפָהּ לַחְזֹר--נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי שִׁבְתּוֹ שֶׁלְּכָל יוֹם וָיוֹם כְּפוֹעֵל בָּטֵל שֶׁלְּאוֹתָהּ מְלָאכָה שֶׁבָּטַל מִמֶּנָּה. וְאִם חִסְּרוֹ אֵבֶר, אוֹ קָטַע יָדוֹ--נוֹתֵן דְּמֵי יָדוֹ שְׁהוּא הַנֶּזֶק; וְשֶׁבֶת--רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא שׁוֹמֵר קִשּׁוּאִין, וְרוֹאִין כַּמָּה הוּא שְׂכַר שׁוֹמֵר קִשּׁוּאִין בְּכָל יוֹם, וְעוֹשִׂין חֶשְׁבּוֹן כָּל יְמֵי חָלְיוֹ שֶׁלְּזֶה, וְנוֹתֵן לוֹ.
יב וְכֵן אִם קָטַע רַגְלוֹ, רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא שׁוֹמֵר עַל הַפֶּתַח; סִמָּה אֶת עֵינוֹ, רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא מַטְחִינוֹ בָּרֵחַיִם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה.
יג [יב] הִכָּה אֶת חֲבֵרוֹ עַל אָזְנוֹ, אוֹ אֲחָזוֹ וְתָקַע בְּאָזְנוֹ, וְחֵרְשׁוֹ--נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי כֻּלּוֹ: שֶׁהֲרֵי אֵינוּ רָאוּי לִמְלָאכָה כְּלָל. [יג] סִמָּה אֶת עֵינוֹ, וְלֹא אֲמָדוּהוּ, וְקָטַע אֶת יָדוֹ, וְלֹא אֲמָדוּהוּ, וְקָטַע אֶת רַגְלוֹ, וְלֹא אֲמָדוּהוּ; וְאַחַר כָּךְ חֵרְשׁוֹ--הוֹאִיל וְלֹא אֲמָדוּהוּ בְּכָל נֶזֶק וְנֶזֶק, נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי כֻּלּוֹ.
יד אֲמָדוּהוּ לְכָל נֶזֶק וְנֶזֶק, וְאַחַר כָּךְ אֲמָדוּהוּ לְכֻלּוֹ--אֵין גּוֹבִין מִמֶּנּוּ אֵלָא דְּמֵי כֻּלּוֹ בִּלְבָד; וְאִם תָּפַס הַנִּזָּק נֶזֶק כָּל אֵבֶר וְאֵבֶר, וּדְמֵי כֻּלּוֹ--אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ.
טו [יד] כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין הָרִפּוּי: אוֹמְדִין בְּכַמָּה יָמִים יִחְיֶה זֶה מֵחֹלִי זֶה, וְכַמָּה הוּא צָרִיךְ; וְנוֹתֵן לוֹ מִיָּד. וְאֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִתֵּן דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ; וְדָבָר זֶה, תַּקָּנָה הִיא לַמַּזִּיק. [טו] וְכֵן הַשֶּׁבֶת--אוֹמְדִין אוֹתָהּ, וְנוֹתֵן הַכֹּל מִיָּד. אִם הָיָה מִתְגַּלְגֵּל בְּחָלְיוֹ וְהוֹלֵךְ, וְאָרַךְ בּוֹ הַחֹלִי יָתֵר עַל מַה שֶׁאֲמָדוּהוּ--אֵינוּ מוֹסִיף לוֹ כְּלוּם; וְכֵן אִם הִבְרִיא מִיָּד, אֵין פּוֹחֲתִין לוֹ מִמַּה שֶׁאֲמָדוּהוּ.
טז בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּשֶׁרָצָה הַמַּזִּיק--שֶׁזּוֹ תַּקָּנָה הִיא לוֹ. אֲבָל אִם אָמַר הַמַּזִּיק אֵין רְצוֹנִי בְּתַקָּנָה זוֹ, אֵלָא אֲרַפְּאֵהוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ--שׁוֹמְעִין לוֹ. [יז] אָמַר לוֹ הַנִּזָּק, פְּסֹק עִמִּי, וְתֵן עַל יָדִי, וַאֲנִי אֲרַפֵּא עַצְמִי--אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ: שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר לוֹ, שֶׁמֶּא לֹא תְרַפֵּא עַצְמָךְ וְאַחְזִיק אֲנִי עַצְמִי בְּמַזִּיקִין; אֵלָא נוֹתֵן לוֹ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, אוֹ פּוֹסֵק עַל הַכֹּל וְנוֹתֵן דְּמֵי הָרִפּוּי עַל יְדֵי בֵּית דִּין. [יח] אָמַר לוֹ הַמַּזִּיק אֲנִי אֲרַפֵּא אוֹתָךְ, אוֹ יֵשׁ לִי רוֹפֵא שֶׁמְּרַפֵּא בְּחִנָּם--אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ; אֵלָא מֵבִיא רוֹפֵא אֻמָּן, וּמְרַפְּאֵהוּ בְּשָׂכָר.
יז [יט] הֲרֵי שֶׁלֹּא פָסַק עִמּוֹ, אֵלָא הָיָה מְרַפֵּא יוֹם יוֹם, וְעָלוּ בּוֹ צְמָחִים מֵחֲמַת הַמַּכָּה, אוֹ נִסְתְּרָה הַמַּכָּה אַחַר שֶׁחָיָת--חַיָּב לְרַפֹּאותוֹ, וְלִתֵּן לוֹ דְּמֵי שִׁבְתּוֹ. עָלוּ צְמָחִים שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הַמַּכָּה--חַיָּב לְרַפֹּאותוֹ, וְאֵינוּ נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי שִׁבְתּוֹ. עָבַר עַל דִּבְרֵי רוֹפֵא, וְהִכְבִּיד הַחֹלִי--אֵינוּ חַיָּב לְרַפֹּאותוֹ.
יח [כ] כְּשֶׁפּוֹסְקִין בֵּית דִּין עַל הַמַּזִּיק, וּמְחַיְּבִין אוֹתוֹ לְשַׁלַּם, גּוֹבִין מִמֶּנּוּ הַכֹּל מִיָּד, וְאֵין קוֹבְעִין לוֹ זְמָן כְּלָל. וְאִם בְּבֹשֶׁת בִּלְבָד נִתְחַיַּב--קוֹבְעִין לוֹ זְמָן לְשַׁלַּם, שֶׁהֲרֵי לֹא חִסְּרוֹ מָמוֹן.
משנה תורה -
ספר נזקים -
הלכות חובל ומזיק - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח