משנה תורה -
ספר נזקים -
הלכות נזקי ממון - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
א בהמה מעוברת שהזיקה--גובה חצי נזק ממנה ומוולדה, מפני שהוא מגופה; אבל תרנגולת שהזיקה--אינו גובה מביצתה, מפני שהביצה אינה מגוף העוף אלא מובדלת ומופרשת ממנו.
ב מעוברת שנגחה, ונמצא ולדה בצידה, ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה, או אחר שנגחה ילדה--משלם חצי נזק מן הפרה, ואינו גובה מן הוולד כלום: עד שיביא ראיה שבשעה שנגחה מעוברת הייתה, שהמוציא מחברו עליו הראיה.
ג שור שנגח פרה מעוברת, ונמצא עוברה נופל בצידה, ואין ידוע אם עד שלא נגחה הפילה, או מחמת הנגיחה הפילה--משלם נזק הפרה, ואינו משלם נזק הוולד: שהמוציא מחברו עליו הראיה.
ד נגח פרה מעוברת, והפילה--אין שמין פחת הפרה בפני עצמה, ופחת הוולד בפני עצמו; אלא שמין כמה הייתה הפרה שווה כשהייתה מעוברת ובריאה, וכמה היא שווה עתה היא והנפל שלה, ומשלם הפחת, או חצייו אם היה תם.
ה הייתה הפרה לאחד, והוולד לאחד--הרי פחת השומן שפחת גוף הפרה, לבעל הפרה; ופחת הנפח, חולקין אותו בעל הפרה עם בעל הוולד; והנפל, של בעל הוולד.
ו שור שהיה רודף אחר שור אחר, והוזק, הניזק אומר שורך הזיק, וזה אומר איני יודע שמא בסלע לקה--המוציא מחברו עליו הראיה: ואף על פי שהניזק אומר אני יודע בוודאי, וזה אומר איני יודע.
ז טען הניזק ואמר ודאי אתה יודע ששורך הזיק--הרי זה נשבע היסת שאינו יודע, אם היה מועד; אבל אם היה תם--פטור אף משבועת היסת, שאפילו הודה מעצמו פטור, שחצי הנזק קנס הוא, ומודה בקנס פטור.
ח [ז] היו שניים רודפין אחר אחד, והרי עדים שאחד מהן הזיק, ואין העדים יודעים איזה הוא משניהן--זה אומר שורך הזיק, וזה אומר שורך הזיק--שניהן פטורין. ואם היו שניהן של איש אחד, חייב לשלם מגוף הפחות שבשניהן; ואם היו מועדין, משלם נזק שלם מנכסיו.
ט [ח] במה דברים אמורים, בששני השוורים עומדין. אבל אם מת אחד מהן או אבד, והיה אחד מהן תם--אף על פי שהן של איש אחד, פטור: שהרי אומר לו הבא ראיה שזה העומד הוא שהזיק, ואשלם לך.
י [ט] היו שני השוורים הרודפין אחד גדול ואחד קטן, הניזק אומר גדול הזיק, והמזיק אומר קטן הזיק, היה אחד תם ואחד מועד, הניזק אומר מועד הזיק, והמזיק אומר תם הזיק--המוציא מחברו עליו הראיה.
יא [י] לא הייתה שם ראיה ברורה שזה הזיק, אלא עדים מעידים שאחד משני אלו הזיק--משלם המזיק כמו שאמר. ואם טען הניזק שאתה יודע ודאי, שזה הזיק בפניך--הרי המזיק נשבע שבועת התורה, ומשלם כמו שהודה: שהרי הודה במקצת.
יב [יא] היו הניזקין שניים, אחד גדול ואחד קטן, והמזיקין שניים, אחד גדול ואחד קטן--הניזק אומר גדול הזיק את הגדול, וקטן את הקטן, והמזיק אומר לא כי, אלא קטן הזיק את הגדול וגדול הזיק את הקטן; או שהיה אחד תם ואחד מועד--הניזק אומר מועד הזיק את הגדול, ותם הזיק את הקטן, והמזיק אומר תם הזיק את הגדול, ומועד את הקטן: המוציא מחברו עליו הראיה.
יג לא הייתה שם ראיה ברורה, המזיק פטור. למה זה דומה: לטוען את חברו חיטים, והודה לו בשעורים--שהוא נשבע היסת ונפטר, אף מדמי שעורים כמו שיתבאר בהלכות טוען. ואם תפס הניזק--הרי זה משתלם לקטן מן הגדול ולגדול מן הקטן, כמו שהודה המזיק; אבל אם לא תפס, אין מוציאין מן המזיק כלום.
יד [יב] שור שנגח, וחזר ונגח שור אחר--הרי הניזק הראשון והבעלים, כשותפין בו. כיצד: שור שווה מאתיים שנגח שור אחר שווה מאתיים, ואין הנבילה יפה כלום--הניזק נוטל מאה, ובעל השור מאה. חזר ונגח שור אחר שווה מאתיים, ואין הנבילה יפה כלום--האחרון נוטל מאה, והניזק שלפניו עם הבעלים נוטלין חמישים חמישים.
טו חזר ונגח שור אחר שווה מאתיים, ואין הנבילה יפה כלום--האחרון נוטל מאה, והניזק שלפניו חמישים, והניזק הראשון עם הבעלים נוטלין חמישה ועשרים חמישה ועשרים. וכן על דרך זו חולקין והולכים.
טז [יג] ניזק שתפס הבהמה שהזיקה לגבות חצי נזקו מגופה, נעשה עליה שומר שכר לנזקיה; ואם יצאת והזיקה--הניזק הראשון חייב בנזקיה, והבעלים פטורין. כיצד: שור שווה מאתיים שנגח והפסיד מאתיים, ותפסו הניזק לגבות ממנו מאה, וחזר ונגח והפסיד במאה וארבעים--הרי זה הניזק האחרון משתלם שבעים, והניזק הראשון שתפסו משתלם מותר נזקו והוא שלושים, והבעלים מאה. וכן כל כיוצא בזה.
יז [יד] שני שוורים תמים שחבלו זה בזה, משלמין במותר חצי נזק. שניהן מועדין, או מועד ואדם שחבלו זה בזה--משלמין במותר נזק שלם. אחד תם ואחד מועד--מועד בתם, משלם במותר נזק שלם; ותם במועד, משלם במותר חצי נזק.
יח כיצד: שור תם שהפסיד בשור תם אחר שווה מאה, וחזר זה האחרון והפסיד בראשון שווה ארבעים--הרי בעל הראשון משלם לבעל האחרון שלושים. היו שניהן מועדין, בעל הראשון משלם שישים. הראשון מועד והאחרון תם, בעל הראשון משלם שמונים. הראשון תם והאחרון מועד, בעל הראשון משלם עשרה.
משנה תורה -
ספר נזקים -
הלכות נזקי ממון - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד