משנה תורה -
ספר הקרבנות -
הלכות תמורה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
א הַתְּמוּרָה--הִיא שֶׁיֹּאמַר בַּעַל הַקָּרְבָּן עַל בֶּהֱמַת חֻלִּין שֶׁיֵּשׁ לוֹ, הֲרֵי זוֹ תַּחַת זוֹ, אוֹ הֲרֵי זוֹ חֲלִיפַת זוֹ; וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם אָמַר הֲרֵי זוֹ תַּחַת חַטָּאת זוֹ, אוֹ תַּחַת עוֹלָה זוֹ--שְׁהִיא תְּמוּרָה. וְכֵן אִם אָמַר הֲרֵי זוֹ תַּחַת חַטָּאת שֶׁיֵּשׁ לִי בְּתוֹךְ הַבַּיִת, אוֹ תַּחַת עוֹלָה שֶׁיֵּשׁ לִי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי--הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה: וְהוּא, שֶׁיֵּשׁ לוֹ.
ב אֲבָל אִם אָמַר עַל בֶּהֱמַת חֻלִּין, הֲרֵי זוֹ תַּחַת עוֹלָה, אוֹ הֲרֵי זוֹ תַּחַת חַטָּאת--לֹא אָמַר כְּלוּם; וְכֵן אִם אָמַר הֲרֵי זוֹ מְחֻלֶּלֶת עַל זוֹ, אֵינָהּ תְּמוּרָה.
ג [ב] הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי בְּהֵמוֹת, אַחַת חֻלִּין וְאַחַת הֶקְדֵּשׁ שֶׁנָּפַל בָּהּ מוּם, הִנִּיחַ יָדוֹ עַל בֶּהֱמַת חֻלִּין וְאָמַר, הֲרֵי זוֹ תַּחַת זוֹ--הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה, וְלוֹקֶה; הִנִּיחַ יָדוֹ עַל בֶּהֱמַת הֶקְדֵּשׁ וְאָמַר, הֲרֵי זוֹ תַּחַת זוֹ--הֲרֵי זֶה חִלְּלָהּ עַל בֶּהֱמַת הַחֻלִּין, וְאֵין זוֹ תְּמוּרָה אֵלָא כְּפוֹדֶה בַּעֲלַת מוּם בְּזוֹ הַבְּהֵמָה.
ד [ג] הָיוּ לְפָנָיו שָׁלוֹשׁ בְּהֵמוֹת קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ, וְאַחַת מֵהֶן בַּעֲלַת מוּם שֶׁהֲרֵי הִיא עוֹמֶדֶת לְפִדְיוֹן, וְשָׁלוֹשׁ בְּהֵמוֹת תְּמִימוֹת חֻלִּין, וְאָמַר הֲרֵי אֵלּוּ תַּחַת אֵלּוּ--הֲרֵי שְׁתַּיִם מִן הַחֻלִּין תַּחַת שְׁתַּיִם הַתְּמִימוֹת, תְּמוּרָתָן תְּמוּרָה, וְלוֹקֶה עֲלֵיהֶן שְׁתַּיִם. וְהַבְּהֵמָה הַשְּׁלִישִׁית--הִיא תַּחַת בַּעֲלַת מוּם שֶׁנִּתְחַלְּלָה עָלֶיהָ, וּלְחַלְּלָהּ נִתְכַּוַּן וְלֹא לְהָמִיר בָּהּ: שֶׁכֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לְפָנָיו דֶּרֶךְ אִסּוּר, וְהִיא הַתְּמוּרָה, וְדֶרֶךְ הֶתֵּר, וְהוּא הַחִלּוּל--חֲזָקָה הִיא, שְׁאֵין אָדָם מַנִּיחַ הַהֶתֵּר וְעוֹשֶׂה הָאִסּוּר; וּלְפִיכָּךְ אֵינוּ לוֹקֶה שָׁלוֹשׁ מַלְקִיּוֹת.
ה וְכֵן אִם אָמַר עֶשֶׂר בְּהֵמוֹת אֵלּוּ תַּחַת עֶשֶׂר אֵלּוּ, וְאַחַת מֵהֶן בַּעֲלַת מוּם--אֵינוּ לוֹקֶה אֵלָא תֵּשַׁע מַלְקִיּוֹת: שֶׁהַבְּהֵמָה הָעֲשִׂירִית--לְחַלְּלָהּ נִתְכַּוַּן, וְלֹא לְהָמִיר בָּהּ; שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֻחְזַק זֶה בְּמַלְקִיּוֹת הַרְבֵּה, הוֹאִיל וְיֵשׁ שָׁם דֶּרֶךְ הֶתֵּר, אֵינוּ מַנִּיחַ דֶּרֶךְ הַהֶתֵּר, וְעוֹשֶׂה הָאִסּוּר.
ו שְׁתֵּי בְּהֵמוֹת שֶׁלְּהֶקְדֵּשׁ, וְאַחַת מֵהֶן בַּעֲלַת מוּם, וּשְׁתֵּי בְּהֵמוֹת שֶׁלְּחֻלִּין, וְאַחַת מֵהֶן בַּעֲלַת מוּם, וְאָמַר הֲרֵי אֵלּוּ תַּחַת אֵלּוּ--הֲרֵי הַתְּמִימָה תְּמוּרַת הַתְּמִימָה, וְלוֹקֶה אַחַת; וּבַעֲלַת הַמּוּם מְחֻלֶּלֶת עַל בַּעֲלַת הַמּוּם--שְׁאֵינוּ מַנִּיחַ הַהֶתֵּר, וְעוֹשֶׂה הָאִסּוּר.
ז [ד] הָאוֹמֵר הֲרֵי זוֹ תְּמוּרַת עוֹלָה וּשְׁלָמִים--דְּבָרָיו קַיָּמִין, וְתִמָּכֵר, וְיָבִיא בַּחֲצִי דָּמֶיהָ תְּמוּרַת עוֹלָה, וּבַחֲצִי דָּמֶיהָ תְּמוּרַת שְׁלָמִים. אָמַר הֲרֵי זוֹ תְּמוּרַת עוֹלָה וּתְמוּרַת שְׁלָמִים--אִם לְכָּךְ נִתְכַּוַּן מִתְּחִלָּה, דְּבָרָיו קַיָּמִין; וְאִם לֹא נִתְכַּוַּן בַּתְּחִלָּה אֵלָא לִתְמוּרַת עוֹלָה, וְחָזַר וְאָמַר וּתְמוּרַת שְׁלָמִים--אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר--אֵין תּוֹפְסִין אֵלָא לָשׁוֹן רִאשׁוֹן, וַהֲרֵי הִיא תְּמוּרַת עוֹלָה בִּלְבָד.
משנה תורה -
ספר הקרבנות -
הלכות תמורה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד