משנה תורה -
ספר הקרבנות -
הלכות מחוסרי כפרה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
א אֵיזֶה הוּא תְּנוּךְ אֹזֶן, זֶה גָּדֵר הָאֶמְצָעִי. נָתַן עַל צִדֵּי הַבֳּהָנוֹת, כָּשֵׁר; נָתַן עַל צִדֵּי צִדֵּיהֶן, פָּסוּל. בֵּין שֶׁנָּתַן הַשֶּׁמֶן עַל דַּם הָאָשָׁם עַצְמוֹ מִלְמַעְלָה, בֵּין שֶׁנָּתַן בְּצַד הַדָּם--אַפִלּוּ נִתְקַנַּח הַדָּם קֹדֶם שֶׁיִּתֵּן הַשֶּׁמֶן--נוֹתֵן הַשֶּׁמֶן עַל הַבֳּהָנוֹת, שֶׁנֶּאֱמָר "עַל-מְקוֹם, דַּם הָאָשָׁם" (ויקרא יד,כח).
ב אֵין לוֹ בֹּהֶן יָד יְמָנִית, אוֹ בֹּהֶן רֶגֶל יְמָנִית, אוֹ שְׁאֵין לוֹ אֹזֶן יְמָנִית--אֵין לוֹ טַהְרָה עוֹלָמִית.
ג [ב] אֲשַׁם מְצֹרָע שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ, אוֹ שֶׁלֹּא נָתַן מִדָּמוֹ עַל גַּבֵּי בֳּהָנוֹת--הֲרֵי זֶה עוֹלֶה לַמִּזְבֵּחַ, וְטָעוּן נְסָכִים כְּנִסְכֵּי אֲשַׁם מְצֹרָע; וְצָרִיךְ הַמְּצֹרָע אָשָׁם אַחֵר, לְהַכְשִׁירוֹ. [ג] הִקְדִּים חַטָּאתוֹ לַאֲשָׁמוֹ--לֹא יִהְיֶה אֶחָד מְמָרֵס בְּדָמָהּ, אֵלָא תַּעֲבֹר צוּרָתָהּ, וְתֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה.
ד יֵשׁ לָאָדָם לְהָבִיא אֲשָׁמוֹ הַיּוֹם, וְלוֹגוֹ אַחַר עֲשָׂרָה יָמִים; וְאִם רָצָה לְשַׁנּוֹת הַלּוֹג לַאֲשַׁם מְצֹרָע אַחֵר--מְשַׁנֶּה, אַף עַל פִּי שֶׁקִּדַּשׁ בִּכְלִי. חָסַר הַלּוֹג עַד שֶׁלֹּא יָצַק, יְמַלְּאֶנּוּ; חָסַר מֵאַחַר שֶׁיָּצַק, יָבִיא אַחֵר כַּתְּחִלָּה.
ה יָצַק מִן הַשֶּׁמֶן לְכַפּוֹ, וְהִתְחִיל לְהַזּוֹת, וְנִשְׁפַּךְ הַלּוֹג--אִם עַד שֶׁלֹּא גָמַר מַתַּן שֶׁבַע, נִשְׁפַּךְ הַלּוֹג--יָבִיא אַחֵר, וְיַתְחִיל בְּמַתַּן שֶׁבַע; גָּמַר מַתַּן שֶׁבַע, וְנִשְׁפַּךְ הַלּוֹג--יָבִיא אַחֵר, וְיַתְחִיל לְכַתְּחִלָּה בַּבֳּהָנוֹת; הִתְחִיל בַּבֳּהָנוֹת, וְנִשְׁפַּךְ הַלּוֹג קֹדֶם שֶׁיִּגְמֹר--יָבִיא אַחֵר, וְיַתְחִיל לְכַתְּחִלָּה בַּבֳּהָנוֹת. גָּמַר הַבֳּהָנוֹת, וְאַחַר כָּךְ נִשְׁפַּךְ הַלּוֹג, קֹדֶם שֶׁיִּתֵּן שְׁאָר הַשֶּׁמֶן שֶׁבְּכַפּוֹ עַל רֹאשׁ הַמִּטַּהֵר--אֵינוּ צָרִיךְ לְהָבִיא לוֹג אַחֵר: שֶׁמַּתְּנַת הָרֹאשׁ אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת--שֶׁנֶּאֱמָר "וְהַנּוֹתָר, בַּשֶּׁמֶן" (ויקרא יד,יח), "וּמִיֶּתֶר הַשֶּׁמֶן" (ויקרא יד,יז).
ו הִקְדִּים מַתַּן שֶׁמֶן לְמַתַּן הַדָּם--יְמַלֵּא הַלּוֹג שֶׁמֶן, וְיַחְזֹר וְיִתֵּן הַשֶּׁמֶן אַחַר הַדָּם; הִקְדִּים מַתַּן הַשֶּׁמֶן עַל הַבֳּהָנוֹת לְמַתַּן שֶׁבַע--יְמַלֵּא הַלּוֹג, וְיַחְזֹר וְיִתֵּן עַל הַבֳּהָנוֹת אַחַר מַתַּן שֶׁבַע: שֶׁנֶּאֱמָר "זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע" (ויקרא יד,ב), שֶׁתִּהְיֶה כָּל תּוֹרָתוֹ עַל הַסֵּדֶר. [ז] נָתַן שֶׁבַע הַמַּתָּנוֹת שֶׁלֹּא לִשְׁמָן--לֹא הֻרְצָה, וְהֻכְשַׁר הַמְּצֹרָע.
ז [ח] מְצֹרָע שֶׁנִּתְנַגַּע אַחַר שֶׁהֵבִיא אֲשָׁמוֹ, צָרִיךְ קָרְבָּן אַחֵר לְצָרַעַת שְׁנִיָּה; וְכֵן אִם הֵבִיא אֲשָׁמוֹ וְנִתְנַגַּע, הֵבִיא אֲשָׁמוֹ וְנִתְנַגַּע--צָרִיךְ קָרְבָּן עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. אֲבָל אִם נִתְנַגַּע, וְנִתְרַפֵּא, וְהֵבִיא צִפֳּרָיו, וְחָזַר וְנִתְנַגַּע, וְנִרְפָּא, וְהֵבִיא צִפֳּרָיו--קָרְבָּן אֶחָד לְכֻלָּן.
ח [ט] מְצֹרָע שֶׁהֵבִיא קָרְבַּן עָנִי, וְהִעְשִׁיר, אוֹ עָשִׁיר וְהִעְנִי, קֹדֶם שֶׁיַּקְרִיב קָרְבְּנוֹתָיו--הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הָאָשָׁם: אִם הָיָה בְּשָׁעַת שְׁחִיטַת הָאָשָׁם עָשִׁיר, יַשְׁלִים קָרְבַּן עָשִׁיר; וְאִם הָיָה עָנִי, יַשְׁלִים קָרְבַּן עָנִי.
ט [י] שְׁנֵי מְצֹרָעִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ קָרְבְּנוֹתֵיהֶן, וְנִזְרַק דָּם אַחַת מִשְּׁתֵּי הַחַטָּאוֹת שֶׁלָּהֶן, וְאַחַר כָּךְ מֵת אֶחָד מִן הַמְּצֹרָעִים--כֵּיצַד עוֹשֶׂה זֶה הַמְּצֹרָע הַחַי: לְהָבִיא חַטַּאת בְּהֵמָה, אֵינוּ יָכוֹל--שֶׁמֶּא זוֹ שֶׁנִּזְרַק דָּמָהּ חַטָּאתוֹ הִיא, וְאֵין מְבִיאִין חַטַּאת בְּהֵמָה עַל הַסָּפֵק; וּלְהָבִיא חַטַּאת הָעוֹף, אֵינוּ יָכוֹל--שֶׁעָשִׁיר שֶׁהֵבִיא קָרְבַּן עָנִי, לֹא יָצָא. וְכֵיצַד יַעֲשֶׂה: יִכְתֹּב כָּל נְכָסָיו לְאַחֵר, וְנִמְצָא עָנִי, וְיָבִיא חַטַּאת הָעוֹף מִסָּפֵק, וְלֹא תֵאָכֵל כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ; וְנִמְצָא אוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים.
י [יא] עָשִׁיר שֶׁאָמַר קָרְבָּנוֹ שֶׁלִּמְצֹרָע זֶה עָלַי, וְהָיָה הַמְּצֹרָע עָנִי--הֲרֵי זֶה מֵבִיא עַל יָדוֹ קָרְבְּנוֹת עָשִׁיר, שֶׁהֲרֵי יַד הַנּוֹדֵר מַשֶּׂגֶת. וְעָנִי שֶׁאָמַר קָרְבְּנוֹ שֶׁלִּמְצֹרָע זֶה עָלַי, וְהָיָה הַמְּצֹרָע עָשִׁיר--הֲרֵי זֶה מֵבִיא עַל יָדוֹ קָרְבְּנוֹת עָשִׁיר, שֶׁהֲרֵי זֶה הַנּוֹדֵר חַיָּב בְּקָרְבְּנוֹת עָשִׁיר.
משנה תורה -
ספר הקרבנות -
הלכות מחוסרי כפרה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה