משנה תורה -
ספר עבודה -
הלכות מעילה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
א יש דברים שהאדם נהנה בהן, ולא ייפגמו--כגון המשתמש בכלי זהב טהור; ויש דברים שייפגמו--כגון בגדים, וכלי כסף ונחושת וברזל, וכיוצא בהן. והנהנה בשווה פרוטה מן ההקדש שאינו מחובר בקרקע--אם נהנה בדבר שאין בו פגם, כגון שנשתמש בכלי זהב של הקדש--מעל.
ב נהנה בדבר שייפגם--כגון שלבש בגדי הקדש, או בקע בקורדום--לא מעל, עד שיפגום בהקדש בשווה פרוטה באותו דבר עצמו שנהנה בו, ויתכוון ליהנות ויפגום וייהנה כאחת.
ג נהנה בכחצי פרוטה ופגם בכחצי פרוטה, או שנהנה בשווה פרוטה ופגם בשווה פרוטה בדבר אחר, ולא נהנה במה שפגם ולא פגם במה שנהנה--הרי זה לא מעל: עד שייהנה בשווה פרוטה, ויפגום באותה הניה בשווה פרוטה בדבר עצמו.
ד כיצד: הרי שהתיר מטלית מבגד הקדש, ותפרה בבגדו ולבשה ונהנה בה בשווה פרוטה, והפסיד בבגד שהתירה ממנו בשווה פרוטה, ולא הפסיד במטלית כלום--הרי זה לא מעל: מפני שנהנה בדבר, ופגם בדבר אחר. וכבר ביארנו שהנהנה ומהנה חברו--מצטרף, ואפילו לזמן מרובה.
ה [ב] קודשי קודשים התמימים, שתלש מצמרן--כיון שנהנה בפרוטה--מעל, אף על פי שלא פגם: שהרי הן דומין לכוס של זהב, שאינו נפגם--שאין תלישת הצמר פוסלת אותן מליקרב. אבל אם נפל בהן מום--הואיל ולמכירה עומדין, והגיזה פוגמת דמיהן--לא מעל, עד שייהנה ויפגום בפרוטה. תלש מהן אחר שמתו--כיון שנהנה, מעל: שאין פגם למתה; ומעילה זו מדבריהם, כמו שביארנו.
ו [ג] המועל בקודשי בדק הבית--כיון שמעל בשגגה--נתחלל הקודש, וזה שייהנה אחריו פטור. מעל בזדון--הואיל ואינו חייב בקרבן מעילה--לא נתחלל הקודש, אלא הרי הוא בהווייתו, ואם בא אחר ונהנה בו בשגגה, מעל.
ז במה דברים אמורים, בשמעל בקודש, והוציאו בתורת חולין, והקנהו לאחר; אבל אם נהנה בו, ופגמו, ולא הקנהו לאחר--יש בו מועל אחר מועל. [ד] ואין מועל אחר מועל במוקדשין, אלא בבהמה וכלי תשמיש בלבד.
ח כיצד: בקע בקורדום של הקדש, ונהנה בפרוטה ופגם, ובא חברו ובקע בו, ונהנה ופגם, ובא חברו ובקע בו, ונהנה ופגם--כולם מעלו; נטל הקורדום, ונתנו לחברו--הוא מעל, אבל חברו לא מעל.
ט שתה בכוס של זהב, ונהנה בפרוטה, ובא חברו ושתה, ונהנה, ובא חברו ושתה, ונהנה--כולם מעלו; נטל הכוס, ונתנו לחברו מתנה, או מכרו--הוא מעל, וחברו לא מעל.
י רכב על גבי החמור, ונהנה בפרוטה ופגם, ובא חברו ורכב עליו, ונהנה ופגם, ובא חברו ורכב עליו, ונהנה ופגם--כולם מעלו; נתן החמור לחברו מתנה, או מכרו, או שכרו--הוא מעל, וחברו לא מעל. וכן המשאיל קורדום של הקדש--הוא מעל לפי טובת הניה שבו, וחברו מותר לבקע בו לכתחילה; והוא הדין, לבהמה.
יא [ה] בהמת קודשי מזבח אינה כן--אלא יש בה מועל אחר מועל, על כל פנים. כיצד: תלש מן החטאת, ובא חברו ותלש, ובא חברו ותלש--כולן מעלו; וכן אם נתנה לחברו, וחברו לחברו--כולן מעלו. וייראה לי שדין המנחות, והעופות, והנסכים, וכלי שרת--כדין הבהמה: שכולן קדושת הגוף הן.
יב [ו] בהמת קודשי קודשים שנפל בה מום--הואיל והיא עומדת לפדיון--הרי היא כקודשי בדק הבית, שהיא קדושת דמים; ואם נתנה לחברו, וחברו לחברו--הראשון בלבד מעל.
יג [ז] אמרו חכמים, שהנוטל אבן או קורה של הקדש, ונתנה לחברו--שניהם מעלו; ואם נתנה לזה הגזבר שהייתה תחת ידו--הוא מעל, והגזבר לא מעל. וייראה לי שאין אלו הדברים אמורים, אלא במועל בזדון--שהרי לא נתחלל הקדש.
יד הנוטל פרוטה של הקדש, על דעת שהיא שלו--לא מעל עד שיוציא אותה בחפציו, או עד שייתן אותה במתנה. נתנה לחברו--הוא מעל, וחברו לא מעל: שאין מועל אחר מועל בשאר הקדשות, כמו שביארנו. וכן כל כיוצא בזה.
טו [ח] נטל אבן או קורה של הקדש--לא מעל, שהרי לא נהנה עדיין. בנה אותה בתוך ביתו, מעל; נתנה על גבי חלון שבתקרה, ולא חיברה--לא מעל, עד שידור תחתיה בשווה פרוטה: שאין זו הניה הניכרת.
טז [ט] נטל פרוטה של הקדש, ונתנה לבלן--אף על פי שלא רחץ--מעל, שהרי נהנה בהיותו רוחץ בכל עת שירצה. וכן אם נתנה לאחד מבעלי אומנייות--מעל, אף על פי שעדיין לא עשו מלאכתו. [י] קנה בה חפץ, ולא משך--אם מן הגוי, מעל; ואם מישראל, לא מעל.
יז [יא] המוציא מעות הקדש בצרכיו, על דעת שהן חולין--אף על פי שלא הוציאן בדברי חול, מעל. כיצד: המביא חטאתו ואשמו ופסחו מן ההקדש, וכן מחוסר כפרה שהביא כפרתו מן ההקדש--מעל; וכולם, אין מועלין עד שייזרק הדם.
יח לפיכך המביא מנחות ונסכים ולחם תודה מן ההקדש--אף על פי שעבר עבירה--לא מעל, שאין כאן זריקת דם לכפר עליו. [יב] נתן שקלו ממעות הקדש--כשיתרמו התרומה, ויקנו ממנה אפילו בהמה אחת, וייזרק דמה--ימעול השוקל, שהרי חלקו באותה הבהמה שנזרק דמה.
יט [יג] הפריש שקלו, והוציאו בשאר צרכיו--בין הוא, בין חברו--מעל. נתנו לחברו לשוקלו על ידו, הלך ושקלו על ידי עצמו--אם כבר נתרמה התרומה, מעל השוקל: שהתורם תורם על העתיד להיגבות כמו שביארנו בשקלים, וכאילו הגיע שקל זה ללשכה; ולפיכך מעל. ואם עדיין לא נתרמה תרומה, לא מעל. ולעולם אין מועלין בשיירי הלשכה.
משנה תורה -
ספר עבודה -
הלכות מעילה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח