משנה תורה - ספר עבודה - הלכות מעילה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח

הלכות מעילה פרק ג

א  קודשי מזבח שמתו--יצאו ידי מעילה, דבר תורה; אבל מועלין בהן, מדברי סופרים.  וכן אם נפסלו בדברים שייפסלו בהן הקרבנות, שכבר ביארנום--מועלין בהן, מדברי סופרים.

ב  במה דברים אמורים, בשלא היה להן שעת היתר לאכילת כוהנים; אבל אם היה לקודשי קודשים הנאכלים שעת היתר, ואחר כך נפסלו ונאסרו באכילה--הואיל והותרו שעה אחת, אין מועלין באותו דבר שהיה ראוי לאכילה כמו שביארנו.

ג  כיצד:  קודשי קודשים שנפסלו קודם שיגיע הדם למזבח כהלכתו--כגון ששחטן בדרום, אף על פי שקיבל בצפון, או ששחטן בצפון, וקיבל בדרום, או ששחט ביום, וזרק בלילה, או ששחט בלילה, וזרק ביום, או שעשין במחשבת הזמן, או במחשבת המקום, או שקיבלו הפסולין את דמן, אף על פי שזרקוהו כשרים, או שזרקוהו פסולין, אף על פי שקיבלוהו כשרים, או שיצא הבשר או הדם כולו קודם זריקת הדם, או שלן הדם--בכל אלו, מועלין בכולן לעולם:  שהרי לא היה להן שעת היתר.

ד  אבל אם הגיע הדם למזבח כמצותו, ואחר כך לן הבשר או האימורין, או שנטמא הבשר או האימורין, או שיצא הבשר או האימורין לחוץ, או שיצא מקצת הבשר קודם זריקת דמים--בכל אלו וכיוצא בהן, אין מועלין בשאר בשרן:  שהרי היה לו שעת היתר לאכילה, כמו שביארנו.

ה  [ב] קיבלו הפסולין את הדם, וזרקוהו, וחזרו הכשרים לעבודה, וקיבלו שאר דם הנפש, וזרקוהו--אין מועלין בבשרן, שאין הפסולין עושין שאר דם הנפש שיירים:  חוץ מן הטמא--הואיל וראוי לעבודת ציבור, עושה שאר הדם שיירים.  [ג] כיצד:  קיבל הטמא, וזרק--אף על פי שחזר הכשר וקיבל שאר דם הנפש, וזרקו--הרי אלו לא הייתה להן שעת היתר, ומועלין בכולן:  שזה הדם שיירים הוא, ואין זריקת השיירים מועלת.

ו  כבר ביארנו שאין בקודשים קלים מעילה לעולם, חוץ מאימוריהן אחר זריקת הדם--והוא, שתהיה זריקה המועלת.  אבל קודשים קלים שנתפגלו--אף על פי שנזרק הדם, אין מועלין באימוריהן; וכן אם יצא הדם--אף על פי שהחזירו וזרקו, אין מועלין באימוריהן.

ז  [ד] כל חטאות המתות, כגון ולד חטאת ותמורתה וכיוצא בהן--אסור ליהנות בהן; ואם נהנה, לא מעל.  [ה] וכל חטאת שתרעה עד שייפול בה מום--מועלין בה, עד שתיפדה.

ח  [ו] המפריש חטאתו, ואבדה, והפריש אחרת תחתיה, ואחר כך נמצאת הראשונה, והרי שתיהן עומדות, ושחט שתיהן כאחת, וזרק דם אחת מהן--אין מועלין לא בבשר זו שנזרק דמה; ולא בבשר חברתה--ואף על פי שאינו ראוי לאכילה, הואיל ואם רצה מזה זורק ואם רצה מזה זורק.  אבל אם שחט זו אחר זו--אין דמה מועיל לבשר חברתה, ואפילו לאחר זריקה:  שהרי לא הייתה לה שעה הראויה להיתר בשרה.

ט  [ז] כל חטאת העוף או עולת העוף שנפסלה בשינוי עשייתה, או בשינוי מקום עשייתה--מועלין בה, חוץ מעולת העוף שנמלקה למטה כמליקת חטאת לשם חטאת:  שאף על פי שלא עלת לבעלים לשם חובה, אין מועלין בה--הואיל ושינה שמה ומקום עשייתה, ושינה מעשיה לשם דבר שאין בו מעילה.

י  [ח] מנחה שנתפגלה, או שנעשת במחשבת המקום, וכן שתי הלחם ולחם הפנים שנתפגלו, או שנפסלו במחשבת המקום--מועלין בהן, שהרי לא הייתה להן שעת היתר.  [ט] וכן קומץ שיצא לחוץ או לן, וחזר והקטירו--מועלין בשיירים, שהרי לא הייתה שם שעת היתר; אבל אם נטמא הקומץ, והקטירו--אין מועלין בשיירים:  שהציץ מרצה על הטמא; ואינו מרצה לא על הלן, ולא על היוצא.

יא  יצאו השיירים, או נטמאו, ואחר כך הקטיר הקומץ--אף על פי שהן אסורין באכילה--אין מועלין בהן, שהרי קרב הקומץ כמצותו.

יב  [י] הנהנה מקודשי קודשים כולם לפני זריקת דמים, או מאימורי קודשים קלים לאחר זריקה, או שנהנה מן העולה כולה, או מן הקומץ והלבונה ומנחת כוהנים והחביתין--ייפול מה שנהנה לנדבה; מעל בקרבנות הציבור, ייפול מה שנהנה ללשכה.

יג  [יא] נהנה קודם זריקה מבשר קודשי קודשים שנטמא, או שנהנה מאימורי קודשים קלים, אף על פי שהעלן לראש המזבח--הרי זה פטור.

יד  [יב] קודשי המזבח--חלבן וביציהן, אסור ליהנות בהן; והנהנה, לא מעל.  לפיכך ולד הקודשים, וכן ולד המעשר--לא יינק מאימו, אלא מבהמה אחרת חול.  ויש לאדם להתנדב ולומר, חלב בהמה זו החולין יהיה הקדש לוולדות הקודשים--שיינקוהו, כדי שלא ימותו.

טו  [יג] הקדיש בהמה ועוף למזבח, קדושת דמים--כגון שאמר דמי בהמה זו לנסכים, ודמי בן יונה זה לשלמים--הרי הן כקודשי בדק הבית, ומועלין בחלבן ובביציהן כמו שיתבאר.

משנה תורה - ספר עבודה - הלכות מעילה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח