משנה תורה -
ספר זרעים -
הלכות שמיטה ויובל - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
א המוכר בית בתוך עיר המוקפת חומה--הרי זה גואל אותה כל שנים עשר חודש מיום שמכר בכל עת שירצה, ואפילו ביום שמכר; וכשרוצה לפדות--נותן כל הדמים שלקח, ואינו גורע ללוקח כלום. [ב] ואין הקרובים פודין אותה, אלא המוכר עצמו אם השיגה ידו. ויש לו למכור מנכסיו ולפדות; אבל לא ילווה ויגאל, ולא יגאל לחציין.
ב [ג] מת הלוקח, יפדה מיד בנו; וכן אם מת המוכר, יש לבנו לפדותה כל שנים עשר חודש. [ד] מכר לראשון, ומכר ראשון לשני בתוך השנה--מונין לראשון: כיון ששלמה שנה לראשון, הוחלט הבית ביד השני--שהמוכר מכר לשני, כל זכות שתבוא לידו.
ג הגיע שנים עשר חודש ולא גאלה, הרי זו נחלטה ביד הלוקח; וכן אם נתן הבית מתנה ולא גאלו כל שנים עשר חודש, הרי זה נחלט ביד זה שניתן לו מתנה.
ד [ה] הייתה שנה מעוברת, אינו נחלט עד סופה--שנאמר "עד מלאות לו שנה תמימה" (ויקרא כה,ל), להביא חודש העיבור. [ו] מכר שני בתים, אחד בחצי אדר ראשון ואחד בראש אדר שני--זה שמכר בראש אדר שני, כיון שהגיע אחד באדר של שנה הבאה עלתה לו שנה; וזה שמכר בחצי אדר ראשון, לא עלתה לו שנה עד חצי אדר של שנה הבאה--מפני שירד הלוקח בחודש העיבור.
ה [ז] הגיע יום שנים עשר חודש, ולא נמצא הלוקח לפדות ממנו--הרי זה מניח מעותיו בבית דין, ושובר את הדלת ונכנס לביתו; ואימתיי שיבוא הלוקח, יבוא וייטול את מעותיו.
ו [ח] המקדיש בית עיר חומה, וגאלו אחר מיד ההקדש--כיון שעלתה לו שנה משעה שנגאל מיד ההקדש ולא גאלו בעליו, נחלט ביד הגואל: שאין ההקדש חולט אלא הלקח, שנאמר "לקונה אותו, לדורותיו" (ויקרא כה,ל).
ז [ט] מכר בית עיר חומה, והגיע יובל בתוך שנת המכר--אינו חוזר ביובל: אלא יהיה ביד הלוקח, עד שירצה המוכר לגאול כל שנת המכר; או תימלא שנה, ויחלוט.
ח [י] המוכר בית בבתי החצרים, או בעיר שאינה מוקפת חומה כראוי--הרי זה נגאל בכוח יפה שבדין השדות ושבדין הבתים המוקפין חומה. כיצד: אם רצה לגאול מיד--גואל, כדין הבתים. הגיע שנים עשר חודש ולא גאל--הרי זה גואל עד שנת היובל, כדין השדות; ובעת שגואל מחשב עם המוכר, וגורע לו מה שאכל. הגיע יובל ולא גאל--חוזר הבית בלא דמים, כדין השדות.
ט [יא] כל שהוא לפנים מן החומה, כגון הגינות והמרחצאות והשובכות--הרי הוא כבתים, שנאמר "אשר בעיר" (ויקרא כה,ל). אבל השדות שבתוך העיר, נגאלין כדין השדות שחוץ לעיר: שנאמר "וקם הבית אשר בעיר" (שם)--"הבית" וכל הדומה לבית, לא השדות.
י [יב] בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות, אינו נחלט בבתי ערי חומה; וירושלים, אין הבית נחלט בה; ובית הבנוי בחומה, אינו כבתי ערי חומה. [יג] עיר שגגותיה חומתה, או שהים חומתה--אינה כמוקפת חומה.
יא [יד] אין המקום נקרא "עיר חומה" (ויקרא כה,כט)--עד שיהיה בו שלוש חצרות או יתר, ובכל חצר מהן שני בתים או יתר, ויקיפו אותן חומה תחילה, ואחר כך יבנו החצרות בתוכו; אבל מקום שיושב ואחר כך הוקף, או שלא היו בו שלוש חצרות של שני שני בתים--אינו "עיר חומה", אלא בתים שבו כבתי החצרים.
יב [טו] אין סומכין אלא על חומה המוקפת, בשעת כיבוש הארץ. כיצד: עיר שלא הייתה מוקפת חומה בשעה שכבש יהושוע את הארץ--אף על פי שהיא מוקפת עתה, הרי היא כבתי החצרים; ועיר שהייתה מוקפת חומה בימי יהושוע--אף על פי שאינה מוקפת עתה, הרי היא כמוקפת. וכיון שגלו בחורבן ראשון, בטלה קדושת ערי חומה שהיו בימי יהושוע.
יג כיון שעלה עזרא בביאה שנייה, נתקדשו כל הערים המוקפות חומה באותה העת--מפני שביאתן בימי עזרא שהיא ביאה שנייה, כביאתן בימי יהושוע: מה ביאתן בימי יהושוע, מנו שמיטין ויובלות, וקידשו בתי ערי חומה, ונתחייבו במעשר--אף ביאתן בימי עזרא, מנו שמיטין ויובלות, וקידשו בתי ערי חומה, ונתחייבו במעשר.
יד [טז] וכן לעתיד לבוא בביאה שלישית, בעת שייכנסו לארץ--יתחילו למנות שמיטין ויובלות, ויקדשו בתי ערי חומה, ויתחייב כל מקום שיכבשוהו במעשרות: שנאמר "והביאך ה' אלוהיך, אל הארץ אשר ירשו אבותיך--וירשתה" (דברים ל,ה), מקיש ירושתך לירושת אבותיך--מה ירושת אבותיך, אתה נוהג בחידוש כל הדברים האלו; אף ירושתך, אתה נוהג בה בחידוש כל הדברים האלו.
משנה תורה -
ספר זרעים -
הלכות שמיטה ויובל - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג