משנה תורה -
ספר זרעים -
הלכות שמיטה ויובל - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
א עבודת הארץ בשנה שישית, שלושים יום סמוך לשביעית--אסורה הלכה למשה מסיניי, מפני שהוא מתקנה לשביעית; ודבר זה בזמן שבית המקדש קיים, הוא שנאסר מפי השמועה. וגזרו חכמים שלא יהיו חורשים שדה האילן ערב שביעית בזמן המקדש, אלא עד העצרת; ושדה הלבן, עד הפסח. ובזמן שאין המקדש קיים, מותרין בעבודת הארץ עד ראש השנה כדין תורה.
ב איזו היא שדה האילן, כל שלושה אילנות לבית סאה. אחד אילן סרק, ואחד אילן מאכל, ואפילו הן של שלושה אנשים--רואין אותן כאילו הם תאנים: אם ראויין לעשות כיכר דבילה של שישים מנה, חורשין כל בית סאה בשבילם--והוא שיהיה ריחוק בין כל אחד ואחד, כדי שיהיה הבקר יכול לעבור בכליו.
ג היו פחות משלושה לבית סאה, או שהיו שלושה ואחד ראוי לעשות שישים מנה או יתר, והשניים אינן ראויין לעשות, או שניים ראויין לעשות אפילו מאה מנה, ואחד אינו עושה--אין חורשין להן אלא צורכן, והוא מלוא האורה וסלו חוצה לו.
ד היו משלושה ועד תשעה, וראויין לעשות שישים מנה--חורשין כל בית סאה בשבילן, ואף על פי שיש בהם מה שאינו ראוי לעשות. [ה] היו עשרה אילנות לתוך בית סאה או יתר, בין עושין בין שאינן עושין--חורשין כל בית סאה בשבילן.
ה עשר נטיעות מפוזרות לתוך בית סאה, חורשין כל בית סאה בשבילן עד ראש השנה; ודבר זה, הלכה למשה מסיניי. [ו] היו עשויות שורה אחת, או מוקפות עטרה--אין חורשין להן אלא צורכן לכל אחת ואחת. והדלועין עם הנטיעות, מצטרפין לעשרה.
ו [ז] איזו היא נטיעה--זה האילן הקטן, כל זמן שקוראין לו נטיעה. [ח] אילן שנקצץ והוציא חליפין--אם נקצץ מטפח ולמעלה, הרי הוא כאילן; מטפח ולמטה, הרי הוא כנטיעה. [ט] וכל הדברים האלו בזמן המקדש, כמו שאמרנו; אבל בזמן הזה, מותרין בעבודת הארץ עד ראש השנה.
ז אף בזמן המקדש, מותר לסקל השדות, ולזבל ולעדור המקשאות והמדלעות ובית השלהין--עד ראש השנה. ומזבלין ומפרקין ומאבקין ומעשנין ומקרסמין ומזרדין ומפסלין ומזהמין את הנטיעות, וכורכין אותן וקוטמין אותן, ועושין להם בתים, ומשקין אותן, וסכין את הפגין, ומנקבין אותן: כל עבודות אלו מותרות בערב שביעית עד ראש השנה של שביעית, ואפילו בזמן המקדש.
ח [י] פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית, ושל שביעית שיצאו למוצאי שביעית--לא סכין ולא מנקבין. ובזמן המקדש, אין בונין מדרגות על פי הגיאיות ערב שביעית, משיפסקו הגשמים--מפני שהוא מתקנן לשביעית.
ט [יא] אף בזמן הזה, אין נוטעין אילנות, ואין מרכיבין, ואין מבריכין ערב שביעית--אלא כדי שתקלוט הנטיעה, ותשהה אחר הקליטה שלושים יום קודם ראש השנה של שביעית; וסתם קליטה שתי שבתות. ודבר זה אסור לעולם, מפני מראית העין--שמא יאמר הרואה, בשביעית נטעו.
י נמצאת אומר, שהנוטע או המבריך או המרכיב ערב שביעית קודם ראש השנה בארבעה וארבעים יום, יקיים; פחות מכאן, יעקור. ואם לא עקר, הפירות מותרין. ואם מת קודם שיעקור, מחייבין את היורש לעקור.
משנה תורה -
ספר זרעים -
הלכות שמיטה ויובל - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג