תלמוד ירושלמי -
מסכת שבועות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
דף לט,ב פרק ח הלכה א משנה ארבעה שומרין הן שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר שומר חנם נשבע על הכל והשואל משלם את הכל נושא שכר והשוכר נשבעים על השבר ועל השבויה ועל המיתה ומשלמין את האבידה ואת הגניבה:
דף לט,ב פרק ח הלכה א גמרא א"ר יוחנן ארבעה שומרין הן ואין חייבין אלא דרך קניין ר' יעקב בר אחא בשם רבי לעזר אף לענין גזילה אין חייבין אלא דרך קניין. א"ר יוסי בי רבי בון ומתניתא אמרה כן המקבל שדה מחבירו וכו'. רבי חנניה א"ר בון אף בגניבה אין חייבין אלא דרך קניין. רבי חנניה בשם רבי פינחס ומתניתא אמרה כן היה מושכו ויוצא ומת ברשות הבעלים פטור הגביהו או הוציאו מרשות הבעלים ומת חייב. הגביהו ברשות הבעלים כמי שיצא כל רשות הבעלים. היה מושכו ויוצא עד שיצא כל רשות הבעלים. רבי אבהו בשם רבי יוחנן בעומדת באבוסו. ר' בון בר חייה בעי אם בעומדת באבוסו אפילו לא משך אלא כי נן קיימין בעומדת ברשות הרבים. מה רבי בון בר חייה כבית שמאי דבית שמאי אומרים ילקה בחסר ויתר. מה נן קיימין
דף מ,א פרק ח הלכה א גמרא אם בעומדת ברשות הרבים וחשב לגוזלה ומתה באותה המחשבה דברי הכל חייב אם עד שלא משך דברי הכל פטור אלא כי נן קיימין בעומדת באבוסו. כדאמר רבי בון בר חייה כבית שמאי. אמר רבי בון תמן בקונה שלא מדעת הבעלים ברם הכא בקונה מדעת הבעלים. כתיב כי יתן איש אל רעהו וגו'. לשמור ולא לקרוע לשמור ולא להשליך לשמור ולא ליתן במתנה. א"ר יוסי והוא שאמר ליתן מתנה לכל מי שירצה אבל אמר לפלוני מכיון ששמירתו עליו כמי שהוא עליו. תני וגונב מבית האיש לא מראש גגו. אמר ר' לעזר הדא דתימר בגג שאינו מבוצר אבל בגג מבוצר כבית היא. תני וגונב מבית האיש לא מבית השואל. ומר וגונב מבית האיש לא מבית נושא שכר והשוכר. מכיון ששמירתו עליו כמי שהוא עליו. שתימצא אומר שלש פרשיות הן התחתונה בשואל והאמצעית בנושא שכר והשוכר והעליונה בשומר חנם. שואל לפי שנהנה את הכל משלם את הכל נושא שכר והשוכר לפי שנהנה מקצת ומהנה מקצת נשבע מקצת ומשלם מקצת שומר חנם שאין לו הנייה נשבע ויוצא. מהו נשבע לא פשעתי היו אחרים יודעין שלא פשע מאי.
דף מ,ב פרק ח הלכה א גמרא נישמעינה מהדא הרי שנמצא הגנב ואין לו לשלם מהו שיאמר לו בוא והשבע לי שלא נתת עיניך בה לגוזלה. נישמעינה מהדא ואם לא ימצא הגנב הא אם נמצא פטור. כתיב כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וגו' שבועת ה' תהיה בין שניהם. גניבה אם גנוב יגנב מעמו אבידה ואם לרבות האבידה. עד כדון כר' עקיבה. כרבי ישמעאל. תני רבי ישמעאל מה אם גניבה שקרובה לאונסין את אמר משלם אבידה שאינה קרובה לאונסין לא כל שכן. אין כתיב בשואל אלא שבורה אבידה וגניבה מניין ודין הוא מה אם נושא שכר והשוכר שאין משלמין שבורה ומתה משלמין גניבה ואבידה שואל שמשלם שבורה ומתה אינו דין שישלם אבידה וגניבה ותני עלה הרי זה קל וחומר שאין עליו תשובה. שבוייה מניין נאמר כאן ונשבר או מת ונאמר להלן ומת או נשבר מה להלן שבויה עמהן אף כאן שבויה עמהן. עד כדון כרבי עקיבה. כרבי ישמעאל רבי ישמעאל כרבי נתן רבי נתן אומר או לרבות את השבויה. וכר"מ דאמר ג"ש במקום שבאת מה להלן נשבעין על האונסין אף כאן נשבעין אל האונסין. עוד דר' נתן דר' נתן אומר או מת לרבות את השבויה. רבי יודן בעי טענו טענת גנב של אונסין אמר לו בא ליסטים מזויין ונטלה מהו שישלם תשלומי כפל של אונסין. א"ר יוסי אין כיני ניתני שומר שכר והשוכר דתני לא מצינו בנושא שכר והשוכר שמשלם תשלומי כפל של אונסין ותני עלה זהו קל וחומר שיש עליו תשובה. א"ר חנינה אם אומר את כן נמצאת אומר הרי זה קל וחומר שיש עליו תשובה. דו יכיל מימר ליה מצינו בנושא שכר והשוכר שאינו משלם תשלומי כפל תאמר בשואל שמשלם תשלומי כפל בכל מקום ותני עלה הרי זה ק"ו שאין עליו תשובה. את מר אם בעליו עמו לא ישלם. מהו שישבע
דף מא,א פרק ח הלכה א גמרא רבי זירא אמר נשבע ר' חנינה ורבי לא תריהון אמרין אינו נשבע. מתניתא מסייעה לרבי חנינה ולרבילא שבר שבויה ומתה שהן פטורין בנושא שכר והשוכר והשואל בבעלין פטור שלא בבעלים חייב אבידה וגניבה שהן חייבין בנושא שכר והשוכר לא כל שכן בשואל בבעלין פטור שלא בבעלים חייב. מאן דמר פשיטא שהוא נשבע צריכא ליה שישלם. רבי חנינה בשם רבי יודן מתניתא מסייעה לרבי זירא שואל שהחמירה התורה עליו בבעלים פטור שלא בבעלין חייב נושא שכר שהקילה התורה עליו לא כל שכן בבעלים פטור שלא בבעלים חייב. אין תימר לשבועה איצטרכת ליה ניתני בנושא שכר והשוכר הוי לא צורכה דלא לתשלומין. וקשיא על הדא דרבי זירא שואל אם בעליו עמו נשבע אין בעליו עמו ישלם נושא שכר אם בעליו עמו נשבע אין בעליו עמו לא ישלם שומר חנם בין שהבעלין עמו בין שאין הבעלים עמו נשבע. אמרת דברים שהשואל משלם נושא שכר נשבע. דברים שנושא שכר נשבע שומר חנם יהא פטור. דברים שנושא שכר משלם שומר חנם נשבע
דף מא,ב פרק ח הלכה א גמרא מה את מתני בשומר חנם בשהבעלים עמו. ואית דבעי מה את מתני בשומר חנם ונושא שכר בין שהבעלים עמו בין שאין הבעלים עמו. א"ר אבין על כל דבר פשע. א"ר מנא לא מצינו שהשוות התורה בגניבה ואבידה בשואל. לכן נשוה שומר חנם ונושא שכר שבר שבויה ומתה. ומה טעמא דבית שמאי על כל דבר פשע ומה מקיימין דבית הלל טעמא דבית שמאי פשע על כל דבר פשע. תיפתר ששלח בו יד על ידי שליח. רבי יוסי בר חנינה בעי מה אמר יטול נטל והתני רבי הושעיה נשברה החמיצה נותן לו דמי כולה כלום החמיצה לא מחמת קילקולה. רבי שמואל רבי אבהו בשם רבי לעזר שליחות שנאמר בשומר חנם אינו חייב עד שיחסר. רבי שמואל בעא קומי רבי אבהו מה איתאמרת יסב חיסר או אפילו לא חיסר א"ל לית הדא שאילתא דר' יוסי בר חנינה יטול נטל. אין תימר ליטול אפילו לא חיסר אין תימר נטל עד שעה שיחסור. אין תימר ליטול החזירה בין למקומו בין למקום אחר פטור אין תימר נטל החזירה למקומו פטור למקום אחר חייב. רבי אבהו בשם רבי יוחנן נאמרה שמירה בשומר חנם ונאמר שמירה בשומר שכר
דף מב,א פרק ח הלכה א גמרא ולא דמייא שמירה שנאמר בשומר חנם לשמירה שנאמר בנושא שכר. שמירה שנאמר בשומר חנם כיון ששימר כל צורכו פטור שמירה שנאמר בשומר שכר אין משערין אותו אלא בגופו לפיכך רואין אותו אם היה ראוי לשמירה פטור ואי לא חייב אין אומרין אילו היה אחר שם יכול להציל הציל פטור שלא הציל חייב. רבי לעזר בשם רבי הושעיה נאמר שליחות יד בשומר חנם ונאמר שליחות יד בשומר שכר ולא דמייא שליחות יד שנאמר בשומר חנם לשליחות יד שנאמר בשומר שכר. שליחות יד שנאמר בשומר חנם אינו חייב עד שימשוך שליחות יד שנאמר בשומר שכר כיון שהניח מקלו ותרמילו עליה חייב. שמע רבי יוסי בר נהוראי ומר אני איני מקבל עלי את הדבר הזה אלא אחד זה ואחד זה אינו חייב עד שימשוך. רבי אמי בשם רבי לעזר ותני רבי הושעיה כן. אילו נאמר שליחות יד בשומר חנם שאינו צריך הייתי למד מנושא שכר מה אם נושא שכר שהחמירה התור' עליו אינו חייב עד שימשוך שומר חנם שהיקילה בו התורה אינו דין שלא יהא חייב אלא עד שימשוך. לאי זה דבר נאמר שליחות יד בשומר חנם שאינו צריך להחמיר על נושא שכר כיון שהניח מקלו ותרמילו עליה חייב. ר' יוסי אומר אם אומר את כן נמצא' למד על המלמד להחמיר עליו. דו יכיל מימר ליה מה אם נושא שכר שהחמירה בו התורה אינו חייב עד שימשוך שומר חנם שהקילה בו התורה אפילו משך יהא פטור. אלא כיני לא יאמר שליחות יד שנאמר בשומר שכר שאינו צריך הייתי למד משומר חנם מה אם שומר חנם שהקילה בו התורה אינו חייב עד שימשוך נושא שכר שהחמירה בו התורה כיון שמשך חייב. לאי זה דבר נאמר שליחות יד בנושא שכר שאינו צריך להחמיר עליה כיון שהניח מקלו ותרמילו עליה חייב:
דף מב,א פרק ח הלכה ב משנה אמר לשומר חנם איכן שורי אמר לו מת והוא שנשבר או נשבה או נגנב או אבד נשבר והוא שמת או נשבה או נגנב או אבד נשבה והוא שמת או נשבר או נגנב או אבד נגנב והוא שמת או נשבר או נשבה או אבד אבד והוא שמת או נשבר או נשבה או נגנב משביעך אני ואמר אמן פטור:
דף מב,א פרק ח הלכה ב גמרא רב אמר פטור משבועת פקדון וחייב משום שבועת ביטוי. א"ר יוחנן מאחר שמצוה להפיסו אינו חייב משום שבועת ביטוי. על דעתיה דרב אינו מצוה להפיסו מפייסו על האמת אינו מפייסו על השקר. רבי יוחנן בעי שבועת סוטה מהו שיהו חייבין משום שבועת ביטוי. מה נן קיימין אם בשוגגת בעבירה ובשבועה אין כאן סוטה
דף מב,ב פרק ח הלכה ב גמרא אם במזידה בעבירה ובשבועה אין כאן קרבן. אתיא דרב כרבי עקיבה ואין יסבור רבי ישמעאל כרבי מאיר אתיא היא. דר"מ אמר אמן שלא נטמאתי אמן שלא אטמא ואת משכח מקשייא:
דף מב,ב פרק ח הלכה ג משנה איכן שורי אמר לו איני יודע מה אתה שח והוא שמת או נשבר או נשבה או נגנב או אבד משביעך אני ואמר אמן פטור איכן שורי אמר לו אבד משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידין אותו שאכלו משלם את הקרן הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם איכן שורי אמר לו נגנב משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידין אותו שגנבו משלם תשלומי כפל הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם אמר לאחד בשוק איכן שורי שגנבתה והוא אומר לא גנבתי משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידין אותו שגנבו משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה ראה עדים משמשין ובאין ואמר גנבתי אבל לא טבחתי ולא מכרתי אינו משלם אלא קרן:
דף מב,ב פרק ח הלכה ג גמרא א"ר יוחנן ותני כן טענו טענת אבוד ונשבע לו והודה בין עד שלא באו העדים בין משבאו העדים משלם קרן וחומש ואשם. טענו טענת גנב ונשבע לו והודה עד שלא באו עדים משלם קרן וחומש ואשם ואם משבאו עדים משלם תשלומי כפל ואשם וחומשו עולה לו מתוך כפילו דברי ר' יעקב. אמרו לו לר' יעקב איכן מצינו אשם בלא חומש
דף מג,א פרק ח הלכה ג גמרא אמר להן אם נשבע ונשבע ונשבע הרי מצינו אשם בלא חומש. ורבנין אמרין לקרן חומשין אין לשבועות חומשין. דבר אחר ושלם אותו בראשו וחמישיתו יוסף עליו. אמר רבי זירא ותני כן טענו טענת אבוד ונשבע לו והפריש קרבן מאילו שאילו הודה משבאו עדים קידש אף כאן קידש. טענו טענת גנב ונשבע לו והפריש קרבן מאחר שאילו הודה משבאו עדים לא קידש אף כאן לא קידש וכרבי יעקב קידש. א"ר יוחנן הטוען את חבירו טענת גנב משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה. תמן אמרי משלם תשלומי ארבעה וה'. רבי פדת בשם רבי הושעיה תניי תמן ומסייעין לרבי יוחנן איכן שורי אמר לו אבד משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידין אותו שאכלו משלם את הקרן הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם. ויש אכילה בלא טביחה. א"ר חגי תיפתר בששחטו אחר. ויידא אמרה דא אמר לאחד בשוק איכן שורי שגנבת והוא אומר לא גנבתי משביעך אני ואמר אמן פטור. מפני שאמר לאחד מן השוק אבל אם אמר לאחד מן השומרין חייב.
דף מג,ב פרק ח הלכה ג גמרא מתניתא בשאכלו ואחר כך נשבע לו מן מה דמר רבי יוחנן בשנשבע לו ואחר כך אכלו. אמר רבי יוחנן הטוען לחבירו טענת גנב באבידה חייב איכן אבידתי אמר לו נגנבה. אמר רבי יוחנן הטוען לחבירו טענת גנב אינו חייב אלא לאחר שבועה ומה טעמא נאמר כאן שליחות יד ונאמר להלן שליחות יד מה שליחות יד שנאמר להלן אינו אלא לאחר השבועה אף שליחות יד שנאמר כאן אינו חייב אלא לאחר השבועה. א"ר יוחנן טענו טענת אבוד ונשבע לו ואחר כך טענו טענת גנב פטור. רבי יוחנן בעי שבועת טענת גנב מהו שיהו חייבין בה משום שבועת ביטוי. מחלפה שיטתיה דרבי יוחנן תמן אמר טענו טענת אבוד ונשבע לו ואחר כך טענו טענת גנב פטור וכא אמר אכין. תמן פשיטא ליה וכא צריכה ליה. מה איצטריכת ליה חזי ופשטה. רבי חייה בר יוסף אמר הטוען לחבירו טענת גנב אינו חייב עד שיכפור בבית דין. מה נן קיימין אם בהוא דקאים וחייב לחבריה שבועה אפילו נשבע חוץ לבית דין חייב
דף מד,א פרק ח הלכה ג גמרא אלא כי נן קיימין בהוא דחמי לון אזלין בעון מישבעוניה והוא קפץ ומשתבע. רבי חייה בשם רבי יוחנן בעומדת על אבוסו. רבי זירא בעי מה איתאמרת בעומדת או אפילו עומדת ואין תימר אפילו עומדת היא הדא היא הדא. אין תימר בעומדת מחלפה שיטתיה דר' יוחנן תמן אמר טענו טענת אבוד ונשבע לו והפריש קרבן ואחר כך טענו טענת אונס פטור והכא את מר הכין. אמר רבי לא שנייא היא שהיא כיוצא וידוייו בשבועה. מקשייא על דעתיה דרבי זירא אמר לו איכן שורי אמר לו נגנב משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידין אותו שגנבו משלם תשלומי כפל הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם והכא כיון שמשך בטוענו טענת אבוד מיכן ואילך בטוענו טענת גנב ופטור. תיפתר בשנשבע לו ואח"כ טבחו. תלמידוי דרבי חייה בר לולייני אמרי תיפתר בששחטו רבוץ. ויש טבילה בלא מכירה. כסומכוס דאמר אע"פ שאין גניבה יש טביחה ומכירה. שמואל אמר בשלא באו עידי גניבה אבל אם באו עידי טביחה חייב ריש לקיש אמר ראה עידי גניבה באין ואמר גנבתי מאחר שאין בהודייתו ממש פטור
דף מד,ב פרק ח הלכה ג גמרא ראה עידי טביחה באין ואמר טבחתי מאחר שאין <ס"א שיש> בידיעתן ממש פטור <ס"א חייב>. רבי זירא בעי ראה עדי אונסין באין ואמר אנסתי. א"ר חנינה מתניתא כר"ש דאמר עיקר תביעה קנס כמין שאין בהודייתו ממש ופטור ורבנין אמרין אין עיקר תביעה קנס כמי שיש בהודייתו ממש וחייב:
דף מד,ב פרק ח הלכה ד משנה אמר לשואל איכן שורי אמר לו מת והוא שנשבר או נשבה או נגנב או אבד נשבה והוא שמת או נשבר או נגנב או אבד נגנב והוא שמת או נשבר או נשבה או אבד אבד והוא שמת או נשבר או נשבה או נגנב משביעך אני ואמר אמן פטור אמר לו איכן שורי אמר לו איני יודע מה אתה שח והוא שמת או נשבר או נשבה או נגנב או אבד משביעך אני ואמר אמן חייב אמר לנושא שכר והשוכר איכן שורי אמר לו מת והוא שנשבר או נשבה נשבה והוא שמת או נשבר נשבר והוא שמת או נשבה נגנב והוא שאבד אבד והוא שנגנב משביעך אני ואמר אמן פטור מת או נשבר או נשבה והוא שנגנב או שאבד משביעך אני ואמר אמן חייב אבד או שנגנב והוא שמת או נשבר או נשבה פטור זה הכלל כל הנשבע להקל על עצמו חייב להחמיר על עצמו פטור:
דף מד,ב פרק ח הלכה ד גמרא תני לא להקל ולא להחמיר חייב. אמר רבי מתניתא אמרה כן אמר לשואל אמר לשומר חנם אמר לנושא שכר והשוכר איכן שורי אמר לו מת. מהו שיאמר לו בוא והשבע לי שלא נתת עיניך בה לגוזלה. מכל מקום אינו משלם. מהו דיימר ליה אפילו דאת יהב לי כמה דידי אנא בעי גבך:
תלמוד ירושלמי -
מסכת שבועות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח