תלמוד ירושלמי - מסכת שבועות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח

מסכת שבועות פרק א

דף א,א פרק א הלכה א משנה  שבועות שתים שהן ארבע ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע יציאות השבת שתים שהן ארבע מראות נגעים שנים שהן ארבעה:

דף א,א פרק א הלכה א גמרא  שתים שהן ארבע לחיוב ושתים שהן ארבע לפטור.  או ארבע לחיוב וארבע לפטור.  נישמעינה מן הדא שבועות שתים שהן ארבע.  א"ר יוסי מתני' אמרה כן שבועות שתים שהן ארבע.  לא לחיוב.  א"ר בא תמן כולהון לחיוב.  הכא חיוב ופטור.  אתינן מיתני הדא אמרה ארבע לחיוב וארבע לפטור.  והתני דלתות היכל שתים שהן ארבע.  אית מימר לחיוב ולא לפטור.

דף א,ב פרק א הלכה א גמרא  ניתני שנים עשר פטור.  לא אתינן מיתני אלא פטור שהוא כנגד חיוב.  א"ר חייה בר אדא מהו אהן פטור דתנינן הכא מותר.  א"ר יוסי עני ועשיר אחד הן ומנום חכמים שנים.  הכנסה והוצאה שנים הן ומנום חכמים אחד.  יציאות השבת אין הכנסה בכלל המוציא מרשות לרשות אין המכניס בכלל.  ועוד מהדא דמר ר' יסא בשם ר' יוחנן הכניס חצי גרוגרת והוציא חצי גרוגרת חייב.  ומניין שהוצאה קרויה מלאכה ר' שמואל בשם ר' יוחנן ויצו משה ויעבירו קול במחנה וגו' נמנעו העם מלהוציא מבתיהן לתת לגיזברין ומלהוציא מידן להכניס ללישכה.  ר' חזקיה בשם ר' אחא שמע לה מן הדא ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת וכל מלאכה לא תעשו.  ר' מנא אמר לה סתם.  ר' אבין בשם ר' יוחנן תנינן תרתי כללין ולא דמיין דין לדין.  שבועות שתים שהן ארבע מביא ארבע קרבנות.  מראות נגעים שנים שהן ארבע מביא ב' קרבנות.  ר' לעזר בשם ר' אבין פתר לה פתר חורן.  שבועות שתים שהן ארבע ר' עקיבה אומר.  מראות נגעים שנים שהן ארבע ר' ישמעאל.  ר' חגי בעא קומי ר' יוסי

דף ב,א פרק א הלכה א גמרא  ולמה לי כר' ישמעאל ואפילו כר' עקיבה אתיא היא ידיעה והעלם על טומאת מקדש ידיעה והעלם על טומאת הקדש.  א"ל מאן אית ליה העלם טומאה והעלם מקדש לאו רבי ישמעאל ונן בעיי כר' עקיבה.  פעמים שיש כאן העלם טומאה והעלם מקדש ואינו חייב אלא אחת.  היך עבידא ניטמא וידע נעלמה ממנו טומאה ונכנס למקדש ויצא וידע.  נעלם הימינו מקדש ונכנס למקדש ויצא וידע הרי כאן העלם טומאה והעלם מקדש ואינו חייב אלא אחת.  ופעמים שיש כאן כמה ידיעות וכמה העלימות ואינו חייב אלא אחת.  היך.  ניטמא וידע נעלמה הימינו טומאה.  עד שהוא בהעלם טומאה נעלמה הימינו מקדש ונכנס למקדש ויצא וידע ואמר טומאה זו אין חייבין עליה קרבן.  ניטמא וידע נעלמה הימינו טומאה עד שהוא בהעלם טומאה נעלם הימינו מקדש ונכנס למקדש ויצא אפי' כמה פעמים ובסוף ידע הרי כאן כמה ידיעות והעלימות ואינו חייב אלא אחת:  פיסק'.  מראות נגעים שנים שהן ארבעה אמר ר' יוסי שאל יהושע בן ר' עקיבה את ר' עקיבה אמר לו מפני מה אמרו מראות נגעים שתים שהן ארבעה.  אמר לו ואם לאו מה יאמרו.  אמר לו יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא.  אמר לו לומר שאם אין בקי בהן ובשמותן אין רואה הנגעים ומניין שמצטרפין זה עם זה א"ר מנא מנו אותן חכמים שמנים ומנו אותן ארבעה.  מה שנים מצטרפין זע"ז אף ארבעה מצטרפין זה עם זה.  רבי לעזר בשם ר' אבין

דף ב,ב פרק א הלכה א גמרא  אם בשאינו מינו מצטרף לא כ"ש מין במינו.  אמר רבי יוסי בי רבי בון והיו אין כתיב כאן אלא והיה מלמד שאינן מצטרפין זה עם זה.  תני חזקיה לנגעי צרעת אין כתיב אלא לנגע צרעת מלמד שאין מצטרפין זה עם זה.  אמר לו ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין ואל יאמרו מראו' נגעים שנים שהן ארבעה.  אמר לו מלמד שאינן זה למעלה מזה.  ויהא זה למעלה מזה אם אומר את כן נמצאת אומר הכהה טמא.  והכהה מן הכהה טמא והתורה אמרה והנה כהה הנגע הכהה טמא אבל הכהה מן הכהה טהור.

דף ג,א פרק א הלכה א גמרא  ותייא כיי דמר ר' חנינה לשני מלכים ושני איפרכין מלכו של זה גדול ממלכו של זה ואיפרכו של זה מאיפרכו של זה.  ואין איפרכו של זה גדול ממלכו של זה.  שמואל אמר לשני מלכים ושני שגריריהן מלכו של זה גדול ממלכו של זה ושגרירו של זה משל זה.  ואין שגרירו של זה גדול ממלכו של זה.  רבי חנינא בשם רב אחא בר אחווא מלך ורב חיליה וארקבטא וריש גלותא.  א"ר לעזר בי רבי יוסי קומי ר' יוסי מתניתא אמרה שאינן זה למעלה מזה.  אם השאת שכהה מן הכהה שלה טהור יש לה מראה שני.  בהרת שכהה מן הכהה שלה טמא לא כל שכן שיהא לה מראה שני א"ל חמי מה מר שני יש לה שלישי לא כל שכן.  ומה חמית מימר בהרת שכהה מן הכהה שלה טמא זו שאת מונה של שאת כקרום ביצה.  שאת זו שאת.  בהרת זו בהרת.  ספחת שני לבהרת ומראה עמוק שני לשאת.  מה לשון שאת מוגבהת.  כמראה הצל גובה ממראה חמה.  מה לשון עמוק עמוקה ממראה חמה שהיא עמוקה ממראה הצל.  מה לשון ספחת טפילה.  שנאמר ספחיני נא אל אחת הכהונות וגו'.  א"ר לעזר דו דברי ר' ישמעאל ורבי עקיבה אבל דברי חכמים שאת ובהרת אחת.  ספחת שנייה לזה ולזה.  מתניתא אמרה כן נעשית מספחת שאת אין מספחת עזה:

דף ג,א פרק א הלכה ב משנה  כל שיש בה ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם בנתיים

דף ג,ב פרק א הלכה ב משנה  הרי זה בעולה ויורד יש בה ידיעה בתחילה ואין בה ידיעה בסוף שעיר הנעשה בפנים ויום הכיפורים תולה עד שיתוודע לו ויביא בעולה ויורד:

דף ג,ב פרק א הלכה ב גמרא  ומניין לידיעה בתחילה ובסוף והעלם בנתיים.  ת"ל ונעלם ונעלם שני פעמים מכלל שבאת לו ידיעה בתחילה ובסוף והעלם בנתיים.  כד כדון כר' עקיבה כר' ישמעאל.  דר' ישמעאל כרבי דרבי אמר ונעלם ממנו מכלל שיודע והוא ידע הרי שתי ידיעות.  הא ר' ישמעאל כרבי ורבי כרבי ישמעאל ואפי' כר' עקיבה אתייא היא ידיעה והעלם בטומאת מקדש.  ידיעה והעלם בטומאת הקודש.  ואית דבעי נישמעינה מן הכא והוא ידע ואשם והלא כבר נאמר והוא טמא ואשם.  אלא אם אינו עניין לידיעה בתחילה תניהו עניין לידיעה בסוף.  רבי בון בעי אם לא נודע לו בסוף היך מביא קרבן.  אלא אם אינו עניין לידיעה בסוף תניהו לידיעה בתחילה.  התיבון הרי כתיב או הודע אליו חטאתו והביא מעתה אם אינו עניין לידיעת תחיל' תניהו עניין לידיעת סוף.  פתר לה במחויבי חטאות ואשמות וודאין שעבר עליהן י"ח שמביאין אחר יום הכיפורים וחייבי אשמות תלויין פטורין.

דף ד,א פרק א הלכה ב גמרא  תלמוד לומר או הודע אליו חטאתו והביא אף לאחר י"ח.  ומניין שאין מדבר אלא על טומאת מקדש וקדשיו הזהיר וענש על ידי טומאה וחייב קרבן ע"י טומאה.  מה עונש ואזהרה האמור להלן בטומאת מקדש וקדשיו אף כשחייב קרבן על טומאת מקדש וקדשיו.  ר"א בן יעקב אומר מתוך שאמר לא אכלתי באוני ממנו יכול ישראל שאכל מעשר אונן או טמא יביא קרבן ת"ל מאלה יש מאלה חייב ויש מאלה פטור.  אוציא את המעשר שאינו בעון מיתה ולא אוציא את התרומה שהיא עון מיתה שנאמר ומתו בו כי יחללוהו.  ת"ל מאלה יש מאלה חייב ויש מאלה פטור.  או מה להלן בתרומה אף כאן בתרומה.  ולא מע"ז למדתה.  וע"ז למדה על כל עבירות שבתורה לומר מה ע"ז מיוחדת שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתה חטאת יצאת תרומה שאינה אלא עון מיתה.  א"ר חנינה קומי רבי מנא ומע"ז למדתה וילמד מע"ז ולכל דבר מידיעה אחת.  אמר לו ע"ז בקבוע וטומאת מקדש וקדשיו בעולה ויורד ואין למידין קבוע מעולה ויורד ולא עולה ויורד מקבוע.  ומה חמית מימר בטומאת הקודש הכתוב מדבר.  נאמר כאן בהמה טמאה ונאמר להלן בהמה טמאה מה בהמה טמאה האמורה להלן בטומאת הקודש אף בהמה טמאה האמורה כאן בטומאת הקודש.  אין לי אלא טומאת הקדש טומאת מקדש מניין ת"ל וטומאתו עליו.  מה חמית מימר בטמא שאכל טהור או בטהור שאכל טמא ת"ל וטומאתו עליו בטומאת הגוף ולא בטומאת בשר.  רבי אומר ואכל וטומאתו עליו בטומאת הגוף ולא בטומאת בשר.  ר"ח אומר נאמרו קדשים לשם רבים ונאמר טומאה לשם יחיד הא מה אני מקיים וטומאתו עליו בטומאת הגוף לא בטומאת בשר.  ר"מ אומר לא דיבר אלא במי שטומאה פורשת ממנו יצא בשר שאין טומאה פורשת ממנו.  א"כ מה הועיל לו יום הכיפורים א"ר יוסי בי ר' בון נעשית לו י"ה כאשם תלוי מת לפני יום הכיפורים עונה בה אחר יום הכיפורים כבר כיפר.  וכפר על הקודש מטומאות בני ישראל וגו' יש לי בענין זה שלש טמאות טומאת ע"ז שנאמר למען טמא את מקדשי גילוי עריות שנאמר לבלתי עשות מחוקות התועבות שפיכות דמים שנאמר ולא תטמאו את הארץ.  יכול על כל הטמאות הללו שעיר זה מכפר ת"ל מטומאות ולא כל טומאות.  מה מצינו שחלק הכתוב בטומאת מקדש וקדשיו אף כאן לא נחלוק אלא בטומאת מקדש וקדשיו דברי רבי יהודה ר"ש אומר

דף ד,ב פרק א הלכה ב גמרא  ממקומו הוא מוכרע שנאמר וכפר על הקודש מטומאות בני ישראל כל טומאה שבקודש.  יכול על טומאת מקדש וקדשיו שעיר זה יכפר ת"ל ומפשעיהם אילו המורדין וכן הוא אומר מלך מואב פשע בי:

דף ד,ב פרק א הלכה ג משנה  אין בה ידיעה בתחילה אבל יש בה ידיעה בסוף שעיר הנעשה בחוץ ויוה"כ מכפר שנאמר מלבד חטאת הכיפורים על מה שזה מכפר זה מכפר מה הפנימי אינו מכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה אף החיצון לא יכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה:

דף ד,ב פרק א הלכה ג גמרא  מה חמית מימר הפנימי תולה והחיצון מכפר או החיצון תולה והפנימי מכפר או זה וזה יתלו או זה וזה יכפרו.  מאי כדון א"ר יעקב בר אחא מילה חמית ריש לקיש אותיב קומי רבי יוחנן ואתיב ליה מחלוקי כפרות היא מילתא ולינה ידע מה מר ליה.  א"ל ר' זירא דילמא דא היא מה חמית מימר בטמא שאכל טהור או נימא בטהור שאכל טמא.  ת"ל וטומאתו עליו בטומאת הגוף לא בטומא' בשר:  או זה וזה יכפרו.  מאי כדון והתודה עליו עונות אילו הזדונו' פשיעה' אילו המרדים חטאת' אילו השגגות.  נשא יכפר.  א"ר אמי בשם ריש לקיש ונשא השעיר עליו את כל עונותם תפש הזדונות והניח השגגות לומר מה זדונות שאין בהן חיוב קרבן אף השגגות שאין בהן חיוב קרבן ולמה באו לכאן ר' אילא בשם ר' יסא לתליי'.

דף ה,א פרק א הלכה ג גמרא  ויתלה על אוכלי שקצים ורמשים במשמע.  ר' שמואל בשם ר' זירא חטאתם חטאתם מה חטאתם שנאמר להלן שיש בהן חיוב קרבן אף חטאתם שנאמר כאן שיש בהן חיוב חטאת יצאו זדונות שאין בהן חיוב קרבן.  שייר שעיר הנעשה בפנים יום הכיפורים תולה מה שיירת' אין בה ידיעה בתחילה אבל יש בה ידיעה בסוף:

דף ה,א פרק א הלכה ד משנה  ועל שאין בה ידיעה בתחילה ולא בסוף שעירי רגלים ושעירי ראשי חדשים מכפרין דברי ר' יהודה ר"ש אומר שעירי רגלים מכפרין אבל לא שעירי ראשי חדשים ועל מה שעירי ראשי חדשי' מכפרין על טהור שאכל טמא ר"מ אומר כל השעירים כפרתן שוה על טומאת מקדש וקדשיו היה ר"ש אומר שעירי ראשי חדשי' מכפרין על טהור שאכל טמא ושל רגלי' מכפרין על שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף ושל יה"כ מכפרין על שאין בה ידיעה בתחילה אבל יש בה ידיעה בסוף אמרו לו מה הן שיקרבו זה בזה אמר להן יקרבו אמרו לו הואיל ואין כפרתן שוה היאך הם קריבים אמר להן כולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו:

דף ה,ב פרק א הלכה ד גמרא  ר' לעזר בשם ר' הושעיה טעמא דרבי יהודה ושעיר עזים חטאת לה' חטא שאין יודע בו אלא ה' שעיר זה מכפר.  אין לי אלא שעיר של ראש חדש שעירי רגלים מניין א"ר זירא ושעיר וי"ו מוסיף על ענין ראשון.  ר' זעירא ורבי לעזר בשם רבי הושעיה רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה מה נן קיימין אם בשעיר נחשון על שבטו מכפר אם בשעיר של יה"כ אין כיוצא בו לדורות אלא כן אנן קיימין בשעיר של ר"ח.  מאי כדון נאמר כאן נשיאות עון ונאמר להלן נשיאות עון ונשא אהרן את עון הקדשים מה להלן עון הקריבין ולא עון המקריבין אף כאן עון הקריבין ולא עון המקריבין.  מה חמית מימר בטהור שאכל טמא או נימר בטמא שאכל טהור.  א"ר יוסי בי רבי בון רבי יודה חלק שיטת ר"מ רבי שמעון חלק שיטת רבי יודן.  מודה רב יוחנן בשעיר הנעשה בפנים שאין מכפר אלא תולה ותייא כרבי יונה בשם רבי זעירא ועשהו חטאת קבעו לתלייה שלא ישתנה.  שעיר שלא קרבן ברגל ייקרב בראש חדש לא קרב בראש

דף ו,א פרק א הלכה ד גמרא  חדש יקרב להבא שמתחילה לא הוקדשו קרבנות ציבור אלא ליקרב על מזבח החיצון.  ולא כבר כיפר יום הכיפורים א"ר מנא מכיון דכתיב חג המצות וחג השבועות וחג הסוכות כמי שכולן מכפרין כפרה אחת.  אמר ר' בון מכיון שכולן מכפרין על טומאת מקדש וקדשיו כמי שכולן מכפרין כפרה אחת.  רבי יעקב בר אחא בשם רבי יסא העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה אין צריך להזכיר של ראש חדש אמר רבי אחא בר פפא ותני כן העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה בשחרית בית שמאי אומרים מתפלל שמונה ובית הלל אומרים שבע במוסף בית שמאי אומרים עשר ובית הלל אומרים תשע.  ויאמר אחת עשרה א"ר יוסי מה פליגין בדבר שטעון ברכה בפני עצמו ברם הכא שכן אפילו בחול שאינו אלא כוללן.  ויזכיר בעבודה.  ר' יוסי בעי מעתה שני שעירי ראש השנה מחמת ראש חדש באין ותימר אין צריך להזכיר ראש חדש.  א"ר יוסי בי רבי בון ולא יאות ר' בא בר ממל מקשי דתני שני כבשי עצרת ושני שעירי ראש השנה אם כיפר הראשון על מה שני מכפר על טומאה שאירעה בין זה לזה ולא רבי שמעון היא דרבי שמעון חולק כפרות אלא זה וזה מחמת ראש חדש א"ר אמברי לית יכיל דכתיב מלבד עולת החדש ועוד מהדא דתני שנים עשר לשנים עשר חדשי השנה.  חד בר אביי עבר קמי תיבותא ולא אדכר דריש ירחא וקלסוניה.  רב הושעיה בעי הגע עצמך ששחטו שניהן כאחת מה אית לך טומאה שאירעה בין זה לזה.  א"ר בון

דף ו,ב פרק א הלכה ד גמרא  אילו ישראל כשירין שמא אינן מביאין מה שקבעה להן תורה.  א"ר יוחנן דברי חכמים משנין ודברי ר' שמעון אין משנין.  דברי חכמים משנין ותימר מהו שיקרבו זה בזה.  בשיטתו השיבוהו בשיטתך שאת אומר אין משנין מהו שיקרבו זה בזה.  א"ר יוסי שאין קרבנות הציבור נקבעין אלא בקבועה א"ר יודן ותני כן לשם אותו הזבח שהוא קרב לשמו הוא קדש משעה ראשונה:

דף ו,ב פרק א הלכה ה משנה  ר"ש בן יהודה אומר משמו שעירי ראשי חדשים מכפרין על הטהור שאכל מן הטמא מוסף עליהם של רגלים שהן מכפרין על הטהור שאכל את הטמא ועל שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף מוסיף עליהן של יום הכיפורים שהן מכפרין על הטהור שאכל את הטמא ועל שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף ועל שאין בה ידיעה בתחילה אבל יש בה ידיעה בסוף אמרו לו אומר היה ר"ש שיקרבו זה בזה אמר להן הין אמרו לו א"כ יהו של יום הכיפורים קריבין לראשי חדשים אבל היאך של ראשי חדשים קריבין ביום הכיפורים לכפר כפרה שאינה שלהן אמר להן כולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו:

דף ו,ב פרק א הלכה ה גמרא  א"ר יוסי דרומייא קומי רבי יונה ההן צורכה למיתני א"כ יהו של ראשי חדשים קריבין ביום הכיפורים שכן מעלין בקודש ולא מורידין אבל של י"ה אין קריבין בראש חדש שאין מורידין בקדש.  רבי לעזר בשם רבי בון פתר לה פתר חורן א"כ יהו של יום הכיפורים קריבין בראשי חדשים שמכפרין כפרתן וכפרת ראשי חדשים אבל של ראשי חדשים אין קריבין ביום הכיפורים שאין מכפרין אלא כפרתן בלבד.  אילו מי שאכל חלב חמשה זיתים והפריש ארבעה קרבנות וסבור שהן חמשה שמא כיפר או אילו מי שאכל חלב ארבעה זיתים והפריש חמשה קרבנות סבור ארבעה לא כ"ש.  וכן היה רבי שמעון אומר שלשים ושנים שעירי' קריבין על הציבור בכל שנה שלשים ואחד בחוץ ונאכלין ואחד בפנים ואינו נאכל ושעיר המשתלח שנים עשר לשנים עשר חדשי שנה שמונה בחג שבעה בפסח שנים בעצרת אחד בגלל היום ואחד בגלל הלחם אחד בראש השנה ואחד ביום הכיפורים כיון ששמע משה כן אמר מעתה מי שבאת לידו ספק עבירה צריך להביא כל קרבנות הללו.  רבי תנחומא בשם ריש לקיש בשעה שאמר לו הקב"ה למשה והתודה עליו וגו' התחיל ואמר מזמור לתודה על שם והתודה עליו:

דף ו,ב פרק א הלכה ו משנה  ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו שעיר הנעשה בפנים ויום הכיפורים מכפר ועל שאר עבירות שבתורה הקלות והחמורות הזדונות והשגגות הודע ולא הודע עשה ולא תעשה כריתות ומיתות בית דין שעיר המשתלח מכפר:

דף ו,ב פרק א הלכה ו גמרא  הדא היא מכפר על הזדונות ותולה על השגגות.  לא הן קלות לא תעשה לא הן חמורות כריתות ומיתות בית דין.  אמר ר' יהודה כיני מתניתא הקלות והחמורות אותן הקלות בין שעשאן בזדון בין שעשאן בשגגה

דף ז,א פרק א הלכה ו גמרא  ואותן השגגות בין שנתוודע לו בהן בין שלא נתוודע לו בהן.  אילו הן קלות עשה ולא תעשה חמורות כריתות ומיתות בית דין.  כשם שהשעיר הנעשה בפנים מכפר על הזדונות ותולה על השגגות אף שעיר המשתלח כן.  ניחה לא הודע הודע ולא כן תני מניין למחוייבי חטאות ואשמו' וודאין שעבר עליהן יום הכיפורים שחייבין להביא אחר יום הכיפורים וחייבי אשמות תלויין פטורין.  א"ר בון בר חייא בין שנתוודע לו בהן בין שלא נתוודע לו בהן.  ולא כבר כיפר יום הכיפורים.  ר"ש בשם לוי שובדא במוכר ביום הכיפורים היא מתניתא.  ולמה לא מר בשלא נתוודע בהן ביום הכיפורים.  מילתיה אמרה אפילו לא נתוודע לו בהן ביום הכיפורים יום הכיפורים מכפר.  עשה אע"פ שלא עשה תשובה לא תעשה ר' שמואל בשם ר' זירא והוא שעשה תשובה.  האומר אין העולה מכפרת אין העולה מכפרת מכפרת היא על כורחו האומר אין יום הכיפורים מכפר אין יום הכיפורים מכפר הוא לו על כורחו.  אי איפשי שיכפר לו אין מכפר לו על כורחו.  א"ר חנינה בי ר' הילל לא מסתברא דאלא חילופין לא כולא מן בר נשא מימר למלכא דלית את מליך.  העולה מכפרת על הירהור הלב מאי טעמא העולה על רוחכם היה לא תהיה.  א"ר לוי העולה מכפרת על רוחכם וכן איוב הוא אומר אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם הדא אמרה שעולה מכפרת על הירהור הלב.  רבי אומר על כל עבירות שבתורה יום הכיפורים מכפר חוץ מפורק עול ומיפר ברית ומגלה פנים בתורה שאם עשה תשובה מתכפר לו ואם לאו אין מתכפר לו.  ר' זבידא אמר ר' יוסא מקשה מיסבר סבר רבי שיום הכיפורים מכפר בלא תשובה אתא ר' אשיין רבי יונה רבי בא ר' חייה בשם ר' יוחנן יום הכיפורים מכפר בלא תשובה ומיתה ממרקת בלא תשובה ותני כן יום מיתה כתשובה.  מאן תניתה רבי הדא היא דתנינן תמן מיתה ויום הכיפורים מכפרין עם התשובה דלא כרבי.  שאל ר' מתיא בן חרש את רבי לעזר בן עזריה שמעתה ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש אמר לו שלשה הן חוץ מן התשובה.  כתוב אחד אומר

דף ז,ב פרק א הלכה ו גמרא  שובו בנים שובבים וגו' וכתוב אחד אומר כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' וכתוב אחד אומר ופקדתי בשבט פשעה וגו' וכתוב אחד אומר אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון הא כיצד עבר על מצות עשה ועשה תשובה אינו זז משם עד שיימחל לו עליו הכתוב אומר שובו בנים שובבי' וגו' עבר על מצות לא תעשה ושב מיד התשובה תולה ויום הכיפורים מכפר עליו הכתוב אומר כי ביום הזה יכפר עליכם עבר על כריתות ומיתות בית דין במזיד התשובה ויום הכיפורים מכפרין מחצה והייסורין מכפרין מחצה עליו הכתוב אומר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם אבל מי שנתחלל שם שמים על ידו אין כח לא לתשובה לתלות ולא ליום הכיפורים לכפר ולא לייסורין למרק אלא תשובה ויום הכיפורים תולין ומיתה ממרקת עם הייסורין עליו הכתוב אומר אם יכפור העון הזה לכם עד תמותון הא למדנו שהמיתה ממרקת.  א"ר זו דברי ר' לעזר בן עזריה ור' ישמעאל ור' עקיבה אבל חכמים אומרים שעיר המשתלח מכפר.  ואם אין שעיר יוה"כ מכפר כיצד מכפר ר' זירא אמר כל שהוא כל שהוא ר' חנניה אומר בסוף.  מה ביניהון מת מיד על דעתיה דרבי זירא כיפר מיד על דעתיה דרבי חנינה לא כיפר.  א"ר זירא ומתניתא מסייעא לר' חנינה חומר בשעיר מה שאין ביום הכיפורים וביום הכיפורים מה שאין בשעיר יום הכיפורי' מכפר בלא שעיר ושעיר אין מכפר בלא יום הכיפורים והשעיר מכפר מיד יום הכיפורים משתחשך.  א"ר הונא איתותב קומי רבי ירמיה ומר תיפתר שהיה בדעתן להביא שעיר אחר ולא הביאו.  א"ר יוסי ואין הקב"ה רואה את הנולד ויכפר מיד.  ר' ירמיה אמר ר' שמואל בר רב יצחק בעי צדקה תצר תם דרך חטאים תרדף רעה.  רגלי חסידיו ישמור אם ללצים הוא יליץ.  סייגון סייגה ותרעין תרע'.  וכיני סייגין סייגה ותרעין תרעה.  אלא כיני רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק שומר אדם עצמו מעבירה פעם ראשונה שנייה ושלישית הקב"ה משמרו שנאמר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר.  א"ר זירא ובלחוד דלא יתיב ליה והחוט המשולש לא במהרה ינתק לעולם אין כתיב כאן אלא לא במהרה ינתק ואין אטרחת עלוי מיפסיק.  רבי הונא בשם רבי אבהו הקב"ה אין לפניו שכחה כביכול מפני ישראל נעשה שכחן שנאמר מי אל כמוך נושא עון נושא כתיב ודוד אמר נשאת עון עמך:

דף ז,ב פרק א הלכה ז משנה  אחד ישראל ואחד כהנים ואחד כהן משיח מה בין ישראל לכהנים לבין כהן משיח אלא שדם הפר מכפר על הכהנים ועל טומאת מקדש וקדשיו ר' שמעון אומר כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל כך דם הפר מכפר על הכהנים כשם שוידויו של שעיר המשתלח מכפר על ישראל כך וידויו של פר מכפר על הכהנים:

דף ז,ב פרק א הלכה ז גמרא  ולא תנינן משיח.  ולמה לא תנינן משיח אין תימר בדבר שיש בו חיוב קרבן אנן קיימין יאות לא תנינן משיח.  אין תימר בדבר שיש בו חיוב קרבן למה לא תנינן משיח.  אשכח תני בכהן משיח.  הדא אמרה בדבר שאין בו חיוב קרבן אנן קיימין.  אמר ר' יוסי בי רבי בון ואפי' תימא בדבר שיש בו חיוב קרבן

דף ח,א פרק א הלכה ז גמרא  נעשה כזדון כמה דתימר בזדון צריך כפרה וכפרת יוה"כ וכא צריך כפרה וכפרת יוה"כ.  יעמד חי מלמד שעתיד למות עד מתי הוא חי עד וכלה מכפר את הקודש דברי ר' יהודה רבי שמעון אומר עד שעת ווידוי.  על דעתיה דרבי יודה הוידוי מעכב על דעתיה דר' שמעון אין ווידוי מעכב מה מפקה מביניהון שחטו בלא ווידוי על דעתיה דר' יהודה צריך להביא פר אחד על דעתיה דר' שמעון אין צריך להביא פר אחד.  אף שעיר המשתלח כן שלחו בלא וידוי על דעתיה דרבי יודן צריך להביא שעיר אחר על דעתיה דרבי שמעון אין צריך להביא שעיר אחר.  התודה ושחטו ונשפך הדם את אמר צריך להביא פר אחר וצריך להתודות פעם שנייה או יצא בוידוי הראשון.  אף שעיר המשתלח כן שהוא צריך להגריל פעם שנייה או כבר יצא בוידויו של ראשון:

תלמוד ירושלמי - מסכת שבועות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח