תלמוד ירושלמי -
מסכת שבועות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
דף כג,א פרק ה הלכה א משנה שבועת הפקדון נוהגת באנשים ובנשים וברחוקים ובקרובים בכשרים ובפסולים בפני ב"ד ושלא בפני ב"ד מפי עצמו ומפי אחרים אינו חייב עד שיכפור בו בב"ד דברי ר"מ וחכ"א בין מפי עצמו בין מפי אחרים כיון שכפר בו חייב וחייב על זדון שבועה ועל שגגתה עם זדון הפיקדון אינו חייב על שגגתו ומה הוא חייב על זדונו אשם בכסף שקלים:
דף כג,א פרק ה הלכה א גמרא תני מפי עצמו בשבועת העדות. מהו להיות באלה מפי עצמו בשבועת הפיקדון מהו להיות באלה אמר רבי יוסי מכיון דכתיב נפש נפש כמה שכולהון כאן וכולהון כאן. א"ר מנא אלה בב"ד מחלוקת ר"מ וחכמים. וכחש בעמיתו לכשיצא וידויו. בשבועה פרט למכחש באחד השותפין פרט למכחש בעדים ובשטר. אמר רבי יוסי הדא אמרה שנים שלוו מאחד אע"ג דלא כתבין אחראין וערבאין זה לזה אחראין וערבאין זה לזה ולא עבדין כן. שנים שהפקידו כאחד וביקש האחד ליטול שלו אין שומעין לו. ויעשה בכופר בחלקו יהא חייב. אחד שהפקיד לשנים כפר בו זה חייב כפר בו זה חייב.
דף כג,ב פרק ה הלכה א גמרא הפקיד להם שוה פרוטה לא נמצא מביא קרבן על חצי פרוטה. ומה כא אילו נשבע ונשבע ונשבע שמא אינו מביא קרבן על חצי פרוטה. תמן כל שבועה חלה על שוה פרוטה הכא אין שבועה חלה על שוה פרוטה. רבי לא ורבי יוחנן וריש לקיש תריהון אמרין לית כאן עדים כמי שיצא וידויו בשבעה למה משום שמצוין למות ושטר אינו מצוי לאבד הוי לית טעמא אלא משום שמצוין לשבח עדותן. תמן תנינן איכן שורי אמר לו אבד משביעך אני ואמר אמן ועדים מעידין אותו שאכלו משלם את הקרן הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם. מתניתא בשאין יודע בעדים אתא מימר לך ואפי' יודע בעידיו. א"ר יוסי ומתניתא אמרה כן היו שתי כיתי עדים כפרה ראשונה ואח"כ כפרה שנייה שתיהן חייבות. ניחא ראשונה מתחייבת שנייה למה לאו משום שמצוין לשבח עדותן. וכחש בה ולא בו. בן עזאי אומר שלשה אבידות הן ביודע בה ובמוצאיה בה ולא במוצאיה לא בה ולא במוצאיה. ר' חוניה בשם רבי ירמיה כולהון לפטור. רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוסי לית כן. רבי יוסי בעי ויהא כן הפטור.
דף כד,א פרק ה הלכה א גמרא א"ר מנא לית כן משלש אבידות ביודע בה ובמוצאיה בה ולא במוצאיה לא בה ולא במוצאיה. בה ובמוצאיה נן קיימין. אלא שמכחש בה ובמוצאיה במוצאיה ולא בה בה ולא במוצאיה. כיני מתניתא בה ובמוצאיה:
דף כד,א פרק ה הלכה ב משנה שבועת הפיקדון כיצד אמר לו תן לי פיקדון שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי או שאמר לו אין לך בידי משביעך אני ואמר אמן הרי זה חייב השביע עליו חמשה פעמים בין בפני בית דין בין שלא בפני בית דין וכפר חייב על כל אחת ואחת אמר רבי שמעון מה הטעם מפני שהוא יכול לחזור ולהודות:
דף כד,א פרק ה הלכה ב גמרא נפש נפש מה כאן מפי עצמו אף להלן מפי עצמו מה להלן מפי אחרים אף כאן מפי אחרים. רבי מאיר דריש גזרה שוה במקום שבאתה מה מפי עצמו שנאמר כאן חוץ לבית דין אף מפי עצמו שנאמר כאן חוץ לבית דין. ורבנן דרשי גזירה שוה כאמור בה מה מפי אחרים שנאמר להלן בבית דין אף מפי אחרים שנאמר כאן בבית דין. רבי ירמיה בעי קרוב מפי אחרים בשבועת הפיקדון מהו שיהא פטור נישמעינה מן הדא הואיל ולא למדו מפי אחרים בשבועת הפיקדון אלא משבועת העדות מה להלן קרובין פטורין אף כאן קרובין פטורין. אמר רבי יוסי קרובין שכאן למידין מרחוקין שלהלן. רבי יודן קפודקייא בעי השביע עליו חמשה פעמים מפי אחרים חוץ לבית דין כלום הוא חייב על כולן אלא אחת. אמר רבי יוסי ולא מתניתא היא אמר רבי שמעון ומה טעם מפני שיכולין לחזור ולהודות וכאן הואיל ואין יכולין לחזור
דף כד,ב פרק ה הלכה ב גמרא ולהודות אין חייבין אלא אחת. רבי ירמיה בעי השביע עליו חמשה פעמים מאחר דר"מ עביד מפי עצמו בב"ד מהו שיקבענו לקרבן ולחייבו על הראשונה בלא תביעה. ייבא כהדא מה את בא אחרינו שבועה שאין אנו יודעין לך עדות משלם קרן וחומש ומביא אשם בשתי סלעים. מה שאין כן בשבועת העדות. מפי אחרים בקרקעות מהו שיהא פטור מפי אחרים מהו שיהא חייב אשם בכסף שקלים:
דף כד,ב פרק ה הלכה ג משנה היו חמשה תובעין אותו ואמרו לו תן לנו פיקדון שיש לנו בידך שבועה שאין לכם בידי אינו חייב אלא אחת שבועה שאין לך בידי לא לך ולא לך ולא לך חייב על כל אחת ואחת רבי אליעזר אומר עד שיאמר שבועה באחרונה רבי שמעון אומר עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד:
דף כד,ב פרק ה הלכה ג גמרא יכול אף בשבועת הפיקדון לא עשה המושבע כנשבע א"ר לעזר לית כאן אלא אף בשבועת הפיקדון נעשה המושבע כנשבע. א"ר יוחנן דברי רבי לעזר והוא שהזכיר שבועה תחילה וסוף. דברי חכמים הזכיר שבועה תחילה ולא הזכיר בסוף או הזכיר בסוף ולא הזכיר תחילה. על דעתין דרבנן מביא קרבן על כל אחת ואחת על דעתיה דרבי לעזר מביא קרבן אחד. הזכיר שבועה תחילה וסוף על דעתי' דרבנן מביא שני קרבנות על כל אחד ואחד על דעתיה דרבי לעזר מביא קרבן אחד על הכל. הזכיר שבועה בתחילה ולא הזכיר בסוף מה שתחול שבועה על האמצעיים. איתא חמי אילו הזכיר שבועה תחילה וסוף שמא הזכיר באמצעיים ותימר הלה והכן חלה. רבי יודן קפודקייא בעי שבועה חיטין ושעורין וכוסמין אין לך בידי מהו כמי שהזכיר שבועה תחילה וסוף מאחר שעל ידי זה ועל ידי זה שבועה מתקיימת אינו חייב אלא אחת. אין לך בידי חטין ושעורין וכוסמין שבועה
דף כה,א פרק ה הלכה ג גמרא כמי שהזכיר שבועה תחילה וסוף מאחר שעל ידי זה ועל ידי זה שבועה מתקיימת אינו חייב אלא אחת. אין בשבועת ביטוי כן. שבועה שלא אוכל שלא אוכל שבועה על דעתין דרבנן מביא קרבן על כל אחת ואחת על דעתיה דרבי לעזר מביא אחד על הכל. אוף רבי לעזר מודה שאינו אלא כמזרז עצמו מן האיסורין. לא אתייא דלא אמר הוא לשעבר. שבועה שלא אכלתי שלא אכלתי שבועה על דעתין דרבנן מביא שני קרבנות על כל אחת ואחת על דעתיה דרבי לעזר מביא אחד בכל אחד ואחד. רבי אבהו רבי ירמיה בעי אמר שבועה חיטין וחיטין אין לך בידי מהו נישמעינה מן הדא לא ממקום פלוני ולא ממקום פלוני חייב. א"ר יוסי מקומות הרבה עשו אותן במינין הרבה. אילו מר לא מאותו המקום ולא מאותו המקום יאות. רבי חגי בעי עשרה שבועות אין לך בידי מהו רבי יוסי בעי שבועה שבועה אין לך בידי מהו א"ר יוסי נישמעינה מהדא שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלינה ואכלה חייב אחת מפני שהזכיר זו הא לא הזכיר זו חייב בכל אחת ואחת. אף בשבועת ביטוי כן שבועה שאוכל נבילה ופת חטין ופת שעורין ופת כוסמין מאחר שפטור על הנבילה פטור על השאר:
דף כה,א פרק ה הלכה ד משנה תן לי פיקדון ותשומת יד וגזל ואבידה שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי אינו חייב אלא אחת שבועה שאין לך בידי פיקדון ותשומת יד וגזל ואבידה חייב על כל אחת ואחת תן לי חטים ושעורין וכוסמין שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי אינו חייב אלא אחת שבועה שאין לך בידי חטין ושעורין וכוסמין חייב על כל אחת ואחת ר"מ אומר אפילו אמר חיטה ושעורה וכוסמת חייב על כל אחת ואחת:
דף כה,א פרק ה הלכה ד גמרא אמר רבי יוחנן דברי רבי שמעון נמצא שאין בידו חטים פטור בשאר א"ר בא
דף כה,ב פרק ה הלכה ד גמרא אף ר' יסא מודה בה. נמצא שיש בידו חטין מהו שתחול שבועה בשאר המינין חברייא אמרי לא חלה רבי זירא אמר חלה א"ר יעקב בר אחא מתניתא מסייעה למה דאמרי חברייא אשה שאמרה הריני גזירה ושמעה חבירתה ואמרה ואני ושמע בעל הראשונה והפר לה הראשונה מותרת והשנייה אסורה אם אמרה לא נתכוונתי להיות אלא כמותה שתיהן מותרות. מפני שאמרה לא נתכוונתי אלא להיות כמותה וכיוצא בה הא אם לא אמרה להיות כמותה וכיוצא בה הראשונה מותרת והשנייה אסורה. מה אם תמן שאין שם עיקר שבועה את מר חלה כאן שיש עיקר שבועה לא כל שכן שתחול. ומאי דא דאמר רבי יוחנן דברי רבי שמעון נמצא שאין בידו חטין פטור בשאר במתפיס באומר שעורין יהו כחיטין כוסמין יהו כחיטין. פשיטא דא מילתא לא היפר לה בעל הראשונה ועמדה בנדרה לוקה. שנייה מהו אמר רבי יוסי מאחר שזו לוקה זו לוקה. א"ר יודן ותניי בית דין הוא ותיעשה שנייה כאומרת הריני נזירה שלשים יום. רבי שמעון כדעתיה דאמר במגבה הדבר תלוי.
דף כו,א פרק ה הלכה ד גמרא א"ר יוחנן דברי רבי יודן נכללין בקרבן אחד ונפרטין בשלשה קרבנות. היך עבידא פרוטה חיטין פרוטה שעורין ופרוטה כוסמין נכללין בקרבן אחד נפרטין לשלשה קרבנות. פרוטה שליש חיטין פרוטה שליש שעורין פרוטה שליש כוסמין מהו שיצטרפו כולן. איתא חמי אילו היו בידו כמה מינין בפרוטה אפילו כן נכללין ונפרטין. ליי דא מילה לחייבו בקרבן. היו בידו ארבע מינין שני מינין בפרוטה שני מינין בשני פרוטות אפילו כן נכללין ונפרטין. דא"ר יוחנן בשם רבי ינאי ושואל אני בשלום פלוני חזקה לכל חתם שואל אני בשלום פלוני לא חתם אלא בשאילת שלום. ריש לקיש אמר שואל אני בשלום פלוני חזקה לכל חתם. אי זהו כלל רבי יוחנן אמר איש פלוני מגרש פלנית ופלוני פלנית. אי זהו כלל ריש לקיש אמר אנו פלוני ופלוני מגרשין נשינו ממקום פלוני. א"ר זירא מודה רבי יוחנן שאם הזכיר גירושין כל אחת ואחת שצריך ליתן טפוס ועדים לכל אחד ואחד.
דף כו,ב פרק ה הלכה ד גמרא חייליה דרבי יוחנן מהדא שאיני נהנה לזה קרבן לזה קרבן צריכין פתח לכל אחד ואחד. א"ר יוסי מתניתא מסייעה לרבי יוחנן היה כותב טפוס לכל אחד ואחד ועדים למטה את שהעדים ניקרין עמו כשר. שמואל אמר פרט ר"מ כלל לרבי יהודה פרט רבי יהודה כלל לר"מ. רבי שמואל בשם רבי זירא מיליהון דרבנן אמרין שאין פרטו של ר"מ כללו של ר' יהודה. דמר רבי יוחנן בשם רבי ינאי ושואל אני בשלום פלוני חזקה לכל חתם שואל אני בשלום פלוני לא חתם אלא בשאילת שלום. אם אומר את פרט ר"מ כלל לרבי יהודה אמר שואל אני בשלום פלוני חזקה לכל חתם. א"ר יוסי מתניתא אמרה שאין פרטו של רבי יהודה כללו של רבי מאיר דתנינן ר"מ אומר אפילו אמר חיטה ושעורה וכוסמת חייב בכל אחת ואחת. ולית אינש אמר אפילו אלא מכלל דמודה בקדמיתה. א"ר חיננא על דעתיה דר"מ בין שאמר חיטין ושעורין וכוסמין בין שאמר חיטין שעורין כוסמין כלל ופרט הוא. על דעתיה דר' יהודה אם אמר חיטין ושעורין וכוסמין כלל ופרט הוא אם אמר חיטין שעורין כוסמין כלל שאין עמו פרט:
דף כו,ב פרק ה הלכה ה משנה אנסתה ופיתיתה את בתי והוא אומר לא אנסתי ולא פיתיתי משביעך אני ואמר אמן חייב ור' שמעון פוטר שאינו משלם קנס על פי עצמו אמרו לו אף על פי שאינו משלם קנס על פי עצמו
דף כז,א פרק ה הלכה ה משנה משלם בושת ופגם על פי עצמו:
דף כז,א פרק ה הלכה ה גמרא רבי זירא רבי יסא בשם רבי יוחנן דברי ר"ש עיקר תביעה קנס לדברי חכמים לאו. א"ר אילא דברי ר"ש בתובעו קנס בושת ופגם דברי חכמים בתובעו בושת ופגם וקנס רבנין אמרין דברי ר"ש בתבעו שלשה דברים דברי חכמים בתבעו דבר אחד. רבי זירא בעא קומי רבי יסא בפירוש שמעת מרבי יוחנן או ממילתיה. א"ר יוסי דסבר כרבנן. א"ר מנא ואפילו דו סבר כרבי אילא דברי ר"ש בתבעו דבר אחד ברם הכא בתובעו שלשה דברים. אין לי אלא דברים שאינו משלם עליהן את הקרן מניין תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה האונס והמפתה והמוציא שם רע ת"ל מכל אשר ישבע עליו לשקר. למוציא שם רע לאו קנס הוא א"ר ירמיה ר"ש היא דאמר במגבה הדבר תלוי:
דף כז,א פרק ה הלכה ו משנה גנבת את שורי והוא אומר לא גנבתי משביעך אני ואמר אמן חייב גנבתי אבל לא טבחתי ולא מכרתי משביעך אני ואמר אמן פטור המית שורך את שורי והוא אומר לא המית משביעך אני ואמר אמן חייב
דף כז,ב פרק ה הלכה ו משנה המית שורך את עבדי והוא אומר לא המית משביעך אני ואמר אמן פטור אמר לו חבירו חבלתה בי ועשית בי חבורה והוא אומר לא חבלתי ולא עשיתי משביעך אני ואמר אמן חייב אמר לא עבדו היפלתה את שני וסימיתה את עיני והוא אומר לא היפלתי ולא סימיתי משביעך אני ואמר אמן פטור זה הכלל כל המשלם על פי עצמו חייב ושאינו משלם על פי עצמו פטור:
דף כז,ב פרק ה הלכה ו גמרא רבי יצחק שאל מהו שישלים דמי העבד מפיו. ומה צריכה ליה. כל שלשים קנס או יותר בדמיו קנס. אין תימר כל שלשים קנס אין משלם אין תימר יותר בדמיו קנס משלם. תמן תנינן המית שורך עבדי והוא אומר לא המית משביעך אני ואמר אמן פטור. א"ר חגי קומי ר' יוסי תיפתר שהמית עבד מוכה שחין. א"ל ומורד בתריה המית שורך בני והוא אומר לא המית משביעך אני ואמר אמן חייב. ופתרה במוכה שחין ויהא פטור לית יכיל דתנינן המית בן חורין נותן שוייו. א"ר עזרה קומי רבי מנא תיפתר כמאן דמר ונתן פדיון נפשו של ניזק. א"ל אין כמאן דמר ונתן פדיון נפשו של ניזק כולו קנס. מהו שיאמר לו צא ידי שמים נישמעינה מן הדא מעשה ברבן גמליאל שהפיל שן טבי עבדו אתא גבי רבי יהושע א"ל טבי עבדי מצאתי עילה לשחררו אמר לית בידך ואין קנסות אלא בעדים ובבית דין הדא אמרה שאין אומרים לו צא ידי שמים. ר' גמליאל בי ר' אילעאי בעא קומי ר' מנא רבן גמליאל כמאן דאמר מותר לשחרר. אמר ליה גרמה אמרה שאסור לשחרר דלא כן היה לו לשחררו משעה ראשונה:
תלמוד ירושלמי -
מסכת שבועות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח