תלמוד ירושלמי -
מסכת קידושין - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
דף מא,ב פרק ד הלכה א משנה עשרה יוחסין עלו מבבל כהני לויי ישראלי חללי גירי וחרורי ממזירי ונתיני שתוקי אסופי כהני לויי וישראלי מותרים לבוא זה בזה לויי וישראלי גירי וחרורי וחללי מותרין לבוא זה בזה גירי וחרורי וממזירי נתיני שתוקי ואסופי מותרין לבוא זה בזה:
דף מא,ב פרק ד הלכה א גמרא כהני לויי וישראלי. על שם (עזרא י) ויעלו מבני ישראל ומן הכהנים והלוים והמשוררים והשוערים והנתינים אל ירושלים בשנת שבע לארתחשסתא המלך. חללי. על שם (עזרא ב) ומבני הכהנים בני חביה בני הקוץ אלה בקשתו כתבם המתייחשים ולא נמצאו ויגואלו מן הכהונה. (שם) ויאמר התרשתא להם ולמה נקרא שמו התרשתא שהתירו לו לשתות ביין. התרשא (נחמיה א) ואני הייתי משקה למלך. אשר לא יאכלו מקדשי הקדשים. הא בקדשי הגבול יאכלו. אמר רבי יוסי גדולה היא החזקה מכיון שהוחזקו שם להיות אוכלין אף כאן אוכלין. ניחא תמן דכתיב (ירמיהו לא) הציבי לך ציונים. הכא מה אית לך. כמן דאמר מאיליהן קיבלו את המעשרות. עד עמוד כהן לאורים ותומים. וכי אורים ותומים היו באותה השעה בבית שני אלא כאדם שהוא אומר עד שיחיו המתים. עד שיבא בן דוד.
דף מב,א פרק ד הלכה א גמרא אילין בנות ברזיליי לשם שמים נתגיירו או שלא לשם שמים נתגיירו. אין תימר לשם שמים נתגיירו יאכלו בקדשי הקדשים ואין תימר שלא לשם שמים נתגיירו אפילו בקדשי הגבול לא יאכלו. אפילו תימר לשם שמים נתגיירו. וגיורת לא כזונה היא אצל כהונה. פתר לה לא היו בנות אלא בנות בנות. ואין מבנות בנות כישראל הם וכר"ש דרבי שמעון אמר גיורת שנתגיירו פחותה מבת שלש שנים ויום אחד לא היה בה דעת לטבול או משהטבילה אותה מכיון שהיא חוזרת וטובלת לשום קדושת ישראל כל אחת גיורת היא וגיורת כזונה היא אצל הכהונה. המתגייר לשם אהבה וכן איש מפני אשה. וכן אשה מפני איש. וכן גירי שולחן מלכים. וכן גירי אריות. וכן גירי מרדכי ואסתר אין מקבלין אותן. רב אמר הלכה גרים הם ואין דוחין אותן כדרך שדוחין את הגרים תחילה אבל מקבלין אותן וצריכין קירוב פנים שמא גיירו לשם. גירי על שם (עזרא ו) וכל הנבדל מטומאת גויי הארץ אליהם. חרורי על שם וכל הנתינים וגומר. ממזירי אמר ר' סימון כתיב (נחמיה ז) ואלה העולים מתל מלח תל חרשא. מתל מלח זו בבל. תל חרשא אילו שתוקי ואסופי. כרוב אילו הממזירין רובין אילו שהלכו אחר עיניהן. אדון שהיו אומרים אין דין ואין אדון. רבי חזקיה מפיק לישניה אילו שהלכו אחר עיניהן ואמרו אין דין ואין דיין. ואימר שהימרו לאל במעשיהן הרעים. רבי אבון בשם רבי פינחס פירסמו עצמן כאימר' בחלוק. ר' לוי בשם רבי שמעון בן לקיש ראוים היו ליעשות תל מלח אלא ששתקה להן מידת הדין. תל חרשא תני רבי אימי בשם רבי יהושע בן לוי על שם (יהושוע ט) ויתנם יהושע ביום ההוא חוטבי עצים ושואבי מים לעדה. ניחא לעדה. ולמזבח י"י. אלא תליין יהושע בדופן אמר אני לא מקרבן ולא מרחקן אלא במי שהוא עתיד לבנות את בית הבחירה ואת שדעתו ליקרב יקרב לרחק ירחק. בא דוד וריחקן שנאמר (שמואל ב כא) והגבעונים לא מבני ישראל המה. ולמה ריחקן על שם (שם) ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחר שנה. אמר דוד בעון ד' דברים הגשמים נעצרים בעון עובדי ע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים
דף מב,ב פרק ד הלכה א גמרא ופוסקין צדקה ברבים ואינן נותנין. בעון עובדי ע"ז מניין (דברים יא) השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו'. מה כתיב בתריה וחרה אף י"י בכם ועצר את השמים וגו'. בעון מגלי עריות מניין (ירמיהו ג) ותחניפי ארץ בזימותיך וברעתך. מהו עונשו של דבר. (שם) וימנעו רביבים ומלקוש לא היה וגו'. בעון שופכי דמים מניין (במדבר לה) כי הדם הוא יחניף את הארץ. בעון פוסקין צדקה ברבים ואינן נותנין מניין (משלי כה) נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר. בדק דוד בכל דורו ולא מצא אחד מהן. התחיל שואל באורים ותומים. הדא הוא דכתיב (שמואל ב כא) ויבקש דוד את פני י"י באורים ותומים. אמר ר"א כתיב (צפניה ב) בקשו את י"י כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו. מאי אשר משפטו פעלו שהוא עושה משפט ופעלו כאחת. (שמואל ב כא) ויאמר י"י אל שאול ואל בית הדמים. על שאול שלא עשיתם עמו חסד. ועל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים. שלח דוד וקרא להם מה לכם ולבית שאול. אמרין ליה על אשר המית ממנו ז' אנשים שני חוטבי עצים ושני שואבי מים וחזן וסופר ושמש. אמר לון מה אתון בעו כדון. אמרו ליה יותר לנו שבעה אנשים מבניו והוקענום לי"י בגבעת שאול בחיר י"י. אמר לון ומה הנייה לכון ואינון מתקטלין. סבו לכון כסף ודהב והוון אמרין אין לנו כסף עם שאול ועם ביתו. אמר דילמא דאינון בהתין פלגון מן פלג נסב כל חד מינהון והוה מפייס ליה קומי גרמיה והוה אמר ליה מה הנייה אית לך דאינון מתקטלין סב לך דהב וכסף והוא אמר אין לנו כסף עם שאול ועם ביתו. אין לי כתיב. באותה השעה אמר דוד ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל רחמנין ובויישינין וגומלי חסדים. רחמנין מניין (דברים יג) ונתן לך רחמים. בויישינן מנין (שמות כ) ובעבור תהיה יראתו על פניכם זה סימן לבויישן שאינו חוטא. וכל שאין לו בושת פנים דבר בריא שלא עמדו אבותיו עלה ר סיני. וגומלי חסדים מנין (דברים ז) ושמר י"י אלהיך לך את הברית ואת החסד ואילו אין בהן אחד מהן מיד עמד וריחקן שנאמר והגבעונים לא מבני ישראל המה. אף עזרא ריחקן שנאמר (נחמיה יא) והנתינים יושבים בעופל. אף לעתיד לבוא הקב"ה מרחקן דכתיב (יחזקאל מח) והעובד העיר יעבדוהו. כתיב (שמואל ב כא) ויאמר המלך אני אתן ויקח המלך את שני בני רצפה בת איה אשר ילדה לשאול את אדמוני ואת מפיבושת וגו'. (שמואל ב ו) ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה. ואת אמן אכן. אמור מעתה בני מירב היו וגידלתן מיכל ונקראו על שמה. (שמואל ב כא) ויתנם ביד הגבעונים ויוקיעום בהר לפני י"י ויפלו שבעתם יחד. חסר יו"ד. זה מפיבושת בן יהונתן בן שאול שהוא אדם גדול בתורה ונתן דוד עיניו בו להצילו מידם. אמר דוד הריני מעבירן לפני המזבח וכל מי שהמזבח קולטו הרי הוא שלי. והעבירן לפני המזבח ונתפלל עליו והלך המזבח וקלטו. הדא הוא דכתיב (תהילים נז) אקרא אל אלהים עליון לאל גומר עלי שהסכים הקב"ה עם דוד. (שמואל ב כא) והמה הומתו בימי קציר בראשונים כתיב קציר שעורים. ותקח רצפה בת איה את השק ותטהו לה על הצור. מהו על הצור אמר ר' הושעיה שהיתה אומרת הצור תמים פעלו. ר' אבא בר זימנא בשם ר' הושעיה גדול הוא קידש השם מחילול השם. בחילול השם כתיב (דברים כא) לא תלין נבלתו על העץ. ובקידוש השם כתיב (דברים כא) מתחלת הקציר עד נתך מים עליהם. מלמד שהיו תלויין מששה עשר בניסן עד שבעה עשר במרחשון והיו העוברים והשבים אומרים מה חטאו אלו שנשתנית עליהן מידת הדין. והיו אומרים על שפשטו ידיהן בגרים גרורים. אמרו מה אם אילו
דף מג,א פרק ד הלכה א גמרא שלא נתגיירו לשם שמים ראו היאך תבעה קב"ה את דמן המתגייר לשם שמים על אחת כמה וכמה. הרבה גירים נתגיירי באותה שעה. הדא הוא דכתיב (דברי הימים ב ב) ויספר שלמה את כל האנשים הגרים ויעש מהם שבעים אלף נושא סבל ושמונים אלף חוצב בהר. רב הונא אמר בימי ר' לעזר בן עזריה ביקשו לקרבן. רבי אבהו מפיך לינשא בימי רבי לעזר. אמרו מי מטהר חלקו של מזבח הדא אמרה יהושע ריחקן. אפילו תימא יהושע ריחקן כלום ריחקן אלא פסולי משפחה. אין תימר משום פסולי עבדות. מעתה הבא על הנתינה לא יהא לה קנס והתנינן הבא על הנתינה יש לה קנס. אמר ר' אלעזר איררן כנחש. שנאמר (יהושוע ט) ועתה ארורים אתם. וכתיב (שם) ויאמר איש ישראל אל החוי. וכי חוי היו אלא שעשו מעשה חיוי. אמר יודע אני שאמר הקב"ה (בראשית ב) כי ביום אכלך ממנו מות תמות. אלא הריני הולך ומרמה בהן ודן אוכלין ונענשין ואני יורש את הארץ לעצמי. כך עשו אילו אמרו יודעי' אנו שהקב"ה אמר לישראל (דברים כ) כי החרם תחרימם החתי והאמורי והפרזי כאשר צוך י"י אלהיך. וכתיב (דברים ז) לא תכרת להם ברית. הרי אנו הולכין ומרמים בהן והם כורתין עמנו ברית מה נפשך יהרגו אותנו עברו על השבועה. יקיימו אותנו עברו על הגזירה. בין כך ובין כך הן נענשין ואנו יורשין הארץ. רב נחמן בר יעקב אמר מקבלין גרים מן הקרדויים ומן התדמוריים. ר' אבהו בשם ר' יוחנן מתניתא אמרה כן שגירי תדמור כשירין דתנינן תמן כל הכתמים הבאין מרקם טהורים. הא גירי תדמור כשירין. ר' יעקב בר אחא אמר שמועתא. רבי חנינה רבי יהושע בן לוי חד מכשיר וחד מקבל. מאן דמכשיר מקבל ומאן דמקבל לא מכשיר. רבי יוסה בי רבי בון אמר רב ושמואל חד אמר עד נהר יזק. וחד אמר עד נהר יואני. אמר רב יהודה בין הנהרות כגולה ליוחסין. אמר רבי חנינה בן ברוקה בשם רב יהודה בני מישא לא חשו להם אלא משום ספק חללות. כהנים ששם לא הקפידו על הגרושות. תמן אמרין מישא מתה מדיי חולה. אילם וגבויי גוססות. חבילא ימא תכילתא דבבל שנייא וגבביא וצרריא תכילתא דחביל ימא. רבי יעקב בר אחא בשם רבי יאשיה דור אחד עשר שבממזר כרבי שמעון כשר דלא דריש עשירי עשירי. תני רבי לעזר בי רבי שמעון אומר דור אחד עשר שבממזר זכרים אסורים ונקיבות מותרות. רבי שמואל בריה דרבי יוסי בי רבי בון אתיא דרבי אלעזר בי רבי שמעון כרבי מאיר. כמה דרבי מאיר אמר גזירה שוה במקום שבאת. כן ר' לעזר בי ר"ש אמר גזירה שוה במקום שבאת מה להלן זכרים אסורין ונקיבות מותרות. אף הכא זכרים אסורין ונקיבות מותרות. מעתה אפילו מיד.
דף מג,ב פרק ד הלכה א גמרא ובלבד מעשירי ולמעלה. שאלו את רבי אליעזר דור אחד עשר שבממזר מהו. אמר להן הביאו לי דור שלישי ואני מטהרו. מה טעמא דרבי אליעזר דלא חיי. ואתייא דר' אליעזר כר' חנינה דאמר רבי חנינה אחת לס' לע' שנה הקב"ה מביא דבר בעולם ומכלה את הממזרים ונוטל עמהן כשירים שלא לפרסם לחטאים. ואתייא כההיא דאמר רבי לוי בשם רבי שמעון בן לקיש (ויקרא ו) במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת לפני י"י שלא לפרסם את החטאים. (ישעיהו לא) וגם הוא חכם ויבא רע. לא מסתברא דלא וגם הוא חכם ויבא טוב. אלא ללמדך שאפילו רעה שהקב"ה מביא לעולם בחכמה הוא מביאה. (שם) ואת דבריו לא הסיר וקם על בית מריעים ועל עזרת פועלי און. רב חונה אמר אין ממזר חיי יותר משלשים יום. ר' זעירא כד סלק להכא שמע קלין קרי ממזרא וממזרתה אמר לון מהו כן הא אזלה ההיא דרבי הונא דרבי הונא אמר אין ממזר חיה יותר משלשים יום. א"ל ר' יעקב בר אחא עמך הייתי כד א"ר אבא רב הונא בשם רב אין ממזר חיי יותר משלשים יום אימתי בזמן שאינו מפורסם. אבל אם היה מפורסם חיי הוא. ר' יסא בשם ר' יוחנן אף לעתיד לבוא אין הקב"ה נזקק אלא לשבט לוי מה טעמא (מלאכי ג) וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי וזקק אותם וגו'. א"ר זעירא כאדם שהוא שותה בכוס נקי. א"ר הושעיה בגין דלית אנן לויים נפסיד. א"ר חנינה בריה דרבי אבהו אף לעתיד לבוא הקב"ה עושה עמהן צדקה. מה טעמא (שם) והיו לי"י מגישי מנחה בצדקה. אמר ר' יוחנן כל משפחה שנשתקע בה פסול אין מדקדקין אחריה. א"ר שמעון בן לקיש מתניתא אמרה כן משפחת בני צריפה היתה בעבר הירדן וריחקה בן ציון בזרוע. ועוד אחרת היתה שם וקרבוה בני ציון בזרוע ולא ביקשו חכמים לפרסמן. אבל חכמים מוסרין אותן לבניהן ותלמידיהון פעמיים בשבוע. א"ר יוחנן העבודה שאני מכירן ומה נעשה ונשתקעו בהן גדולי הדור. אמר רבי יהושע בן לוי חמשת אלפים עבדים היו לפשחור בן אימר וכולם נשתקעו בכהונה גדולה הן הן עזי פנים שבכהונה. אמר רבי אלעזר עיקר טירונייא שלהם (הושע ד) ועמך כמריבי כהן. אמר ר' אבהו שלש עשרה עיירות נשתקעו בכותים בימי שמד. אמרין הדא עדן רמשאה במינהון. אמר רבי חנינה מתניתא דלא כרבי יודה דרבי יודה אמר ארבע קהילות הן. קהל כהנים קהל לוים. קהל ישראלים. קהל גרים. מתיבין לרבי יהודה והכתיב (דברים כג) לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל י"י. פסולי גוף אינון. והכתיב (שם) בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבוא להם בקהל י"י. בעשה אינון. ורבנין אמרין ג' קהילות הן קהל כהנים. קהל לוים קהל ישראל לא יבא. לא יבא. לא יבא:
דף מג,ב פרק ד הלכה ב משנה ואי זהו שתוקי כל שהוא מכיר את אמו ואינו מכיר את אביו ואסופי כל שנאסף מן השוק ואינו מכיר לא את אביו ולא את אמו אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי:
דף מג,ב פרק ד הלכה ב גמרא מהו בדוקי בדוק אחריו. אחוי דר"י בר זבדי בשם רבי תינוק כל זמן שהוא מושלך בשוק או אביו או אמו
דף מד,א פרק ד הלכה ב גמרא מעידין עליו. נאסף מן השוק צריך שני עדים אביו ואמו כשני עדים הן. רבנין דקיסרין בשם רב חסדא הדא דאת אמר בתינוק שאינו מרגיע אבל בתינוק שהוא מרגיע צריך שני עדים. ואביו ואמו כשני עדים הן ואתייא כההיא דאמר רבי ינאי עגלים וסייחין המקפצין אין להן חזקה. רבי בא בשם רב חסדא שלשה הן שהן נאמנין על אתר חיה ושיירה והמטהרת חברותיה. חיה (בראשית לח) ותקח המיילדת ותקשר על ידו שני לאמר זה יצא ראשונה. ושיירה. כההיא דאמר רבי אבא אחוי דר' יהודה בר זבדי בשם רב תינוק כל זמן שהוא מושלך לשוק או אביו או אמו מעידין עליו נאסף מן השוק צריך ב' עדים אביו ואמו כב' עדים הן. והמטהרת חברותיה כההיא דתנינן תמן ג' נשים ישינות במיטה אחת נמצא דם תחת אחת מהן כולן טמאות. בדקה אחת מהן ונמצאת טמאה היא טמאה ושתים טהורות. אמר רבי בא ובלבד מעת לעת:
דף מד,א פרק ד הלכה ג משנה כל האסורין לבוא בקהל מותרין לבוא זה בזה ורבי יהודה אוסר רבי אליעזר אומר וודאן בוודאן מותר וודאן בספיקן וספיקן בוודאן וספיקן בספיקן אסור ואילו הן הספיקות שתוי ואסופי וכותי:
דף מד,א פרק ד הלכה ג גמרא רבי ירמיה אמר כללא פצוע דכא ישראל מותר לו לישא ממזרת. אמר רבי יוסי ובלבד פסול משפחה. הא פסול גוף לא. חייליה דרבי יוסי מן הדא דאמר רבי חלקיה ר' סימון בשם רבי יהושע בן לוי לא שנו אלא פצוע דכא ישראל אבל פצוע דכא כהן כמה דאת אמר תמן כהן ברור אסור לו לישא גיורת. אף הכא ישראל ברור אסור לו לישא ממזרת. נישמעינה מן הדא דאמר רבי אימי תני רבי יעקב גבולייא קומי רבי יוחנן רבי יצחק בר טבליי בשם רבי שמעון בן לקיש דברי ר' יהודה ממזר לא ישא ממזרת
דף מד,ב פרק ד הלכה ג גמרא כדי שיכלו ממזירין מן העולם. ודכוותה עמוני לא ישא עמונית. אמר ר' יוסי בי רבי בון על דרבנין צריכה אין יסבור רבי יהודה גירים פסולים בקהל י"י אינון. לישא עמונית אינו יכול שהיא קהל י"י אצלו לישא מצרית אינו יכול שהוא קהל י"י אצלה אמר רבי מתנייה משחררין שפחה ומשיאין לו ודכוותה מצרי לא ישא מצרית. נישמעינה מן הדא תני רבי אבהו קומי ר' יוחנן אמר רבי יהודה בנימן גר מצרי היה מתלמידי רבי עקיבה אמר אני גר מצרי נשוי גיורת מצרית בני בן גר מצרי ואני משיאו לגיורת מצרית ונמצא בן בני כשר לבוא בקהל. אמר לו רבי עקיבה לא בני אלא אף אתה השיאו לבת גיורת מצרית כדי שיהו ג' דורות מיכן ושלשה דורות מיכן. רב יהודה בשם רב הלכה כר' לעזר דברי חכמים. ר' ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק לא יבא ממזר בקהל י"י בקהל ברור אינו בא. בא הוא בקהל ספק. תמן תנינן ספק בן תשעה לראשון ספק בן ז' לאחרון יוציא והוולד כשר וחייבין אשם תלוי. תני הראשון כשר להיות כהן והשני ממזר בספק רבי אליעזר בן יעקב אומר אין ממזר בספק מודה ר' אליעזר בן יעקב בספק כותים ובספק חללים כההיא דתנינן תמן עשרה יוחסין עלו מבבל על דעתיה דרבי אליעזר בן יעקב שמונה. על דעתיה דרבן גמליאל ור' אלעזר תשעה. על דעתיה דרבנין עשרה:
דף מד,ב פרק ד הלכה ד משנה הנושא אשה כוהנת צריך לבדוק אחריה ארבע אמהות שהן שמונה אמה ואם אמה ואם אבי אביה ואמה ולויה וישראלית מוסיפין עוד אחת:
דף מד,ב פרק ד הלכה ד גמרא אמר רבי יוחנן דרבי מאיר היא
דף מה,א פרק ד הלכה ד גמרא דתני אי זו היא עיסה כשירה כל שאין בה לא חלל ולא ממזר ולא נתין. ר' מאיר אומר כל שאין בה אחת מכל אילו בתה כשירה לכהונה אבל משפחה שנשתקע בה פסול רבי מאיר אומר בודק עד ארבע אימהות ומשיא וחכמים אומרים בודק לעולם. רב אמר זו דברי ר' מאיר. אבל חכמים אומרים בודק מאי זו משפחה משיאין לכהונה ומשיא. ביד מי הוא בודק רבי חגי בשם רבי יאשיה בודק ביד קרובותיו ר' חמא אתא סבא אמר ליה משיאין לכהונה מן הדא זרעיתא אמר ליה אין ואסיב על פומיה רב אמר לחייה בריה נחות דרג וסב איתא. אמר רב אידי שכיחא הא מילתא בפומהון דרבנין (במדבר ה) ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא. מכיון שלא נטמאה טהורה ולא כיהודה בן פפוס שנועל דלת בפני אשתו. אמר ליה נהוגין הוון אבהתך עבדין כן. חד כהן אתא לגבי ר' יוחנן אמר ליה עבדית מתניתא נשאתי אשה כהנת ובדקתי אחריה ארבעה אימהות שהן שמונה. אמר ליה אין הוא עיקרא לקי מן ראשה מן מודע לך. לווים ישראלים מוסיפין עליה עוד אחת ולא נמצאת מחמיר בישראלים יותר מן הכהנים. אמר רבי יוסי בי רבי בון אחת זו ואחת זו קנס קנסו חכמים בהן כדי שיהא אדם דבק בשבטו ובמשפחתו:
דף מה,א פרק ד הלכה ה משנה אין בודקין לא מן המזבח ולמעלה ולא מן הדוכן ולמעלה וכל מי שהחזיקו אבותינו משוטרי הרבים וגבאי הצדקה משיאין לכהונה ואין צריך לבדוק אחריהן רבי יוסי אומר
דף מה,ב פרק ד הלכה ה משנה אף מי שהיה חתום בערכי הישנה של ציפורי ר' חנניה בן אנטיגנוס אומר אף מי שהיה מוכתב באיסטרטא של מלך:
דף מה,ב פרק ד הלכה ה גמרא כתיב (דברים יז) שום תשים עליך מלך. אין לי אלא מלך מניין לרבות שוטרי הרבים וגבאי צדקה וסופרי דיינין ומכין ברצועה מניין. ת"ל מקרב אחיך תשים עליך מלך. כל שתמניהו עליך לא יהא אלא מן הברורין שבאחיך. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן כתיב (דברי הימים א ז) והתייחשם בצבא במלחמה זכות יחסיהם עומדת להם במלחמה עד כדון מן הקבלה מדברי תורה (דברים לז) לא יבא ממזר בקהל י"י. (שם) לא יבא פצוע דכא וגו' וגו' מה כתיב בתריה כי תצא מחנה על אויבך וגו':
דף מה,ב פרק ד הלכה ו משנה בת חלל זכר פסולה לכהונה לעולם ישראל שנשא חללה בתו כשירה לכהונה חלל שנשא בת ישראל בתו פסולה לכהונה רבי יהודה אומר בת גר זכר כבת חלל זכר רבי אליעזר בן יעקב אומר ישראל שנשא גיורת בתו כשירה לכהונה וגר שנשא בת ישראל בתו כשירה לכהונה אבל גר שנשא גיורת בתו פסולה לכהונה אחד גרים ואחד עבדים משוחררין ואפילו עד עשרה דורות עד שתהא אמו מישראל רבי יוסה אומר אף גר שנשא גיורת בתו כשירה לכהונה:
דף מה,ב פרק ד הלכה ו גמרא רב המנונא בשם רב בת בת בת לעולם. רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל בעמיו. מה בעמיו שנאמר להלן זכרים אסורין ונקיבות מותרות אף בעמיו שנאמר כאן זכרים אסורין ונקיבות מותרות מה נפק מביניהון כהן שבא על הגרושה והוליד בן והלך הבן והוליד בן ובת על דעתיה דרב בן ובת בן ובן בת ובת אסורה על דעתיה דרבי יוחנן בת בן אסורה ובת בת מותרת. מתניתא פליגא על רב ישראל שנשא חללה בתו כשירה לכהונה. פתר לה חללה מבנה. מתניתא פליגא על רבי יוחנן. רבי יהודה אומר בת גר זכר כבת חלל זכר. פתר לה לא בא רבי יודה אלא להוסיף. אילו אמר בת חלל כבת גר יאות דלמא רבי הושעיה רבא ורבי יודה נשייא הוון יתבין רהיט רבי יוחנן ולחיש לרבי הושעיה באודניה פצוע דכא כהן מהו שישא בת גרים. אמר ליה מה אמר לך אמר ליה אמר לי מילה דנגר בר נגרין לא מפריק לה. לא אמר לי
דף מו,א פרק ד הלכה ו גמרא גיורת שהיא כזונה אצלו ולא בת ישראל שהיא מחללה לא אמר לי אלא בת גרים ובת גרים לא כישראלית היא פתר לה כרבי יודה דרבי יודה אמר בת גר זכר כבת חלל זכר. כהן שבא על הגרושה והוליד בת בת בת מה היא ר' חנניה ורבי מנא חד אמר כשירה. וחד אמר פסולה. מתיב מאן דאמר כשירה למאן דאמר פסולה בת חלל זכר אינה פסולה וחללה מבנה אינה פסולה. משם מה היא פסולה. רבי אליעזר בן יעקב אומר כו'. תמן תנינן רבי אליעזר בן יעקב אומר האשה בת גרים לא תינשא לכהונה עד שתהא אמה מישראל. וכולהו מקרא אחד דרשו (יחזקאל מד) כי אם בתולות מזרע בית ישראל. רבי יודה אומר עד שיהא אביה מישראל. רבי ליעזר בן יעקב אומר עד שיהא או אביה או אמה מישראל. רבי יוסי אומר עד שיוולדו בקדושת ישראל. רבי שמעון אומר עד שיבואו בתולים בקדושת ישראל. תני בשם ר' שמעון גיורת שנתגיירה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד כשירה לכהונה. מה טעמא (במדבר לא) וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם. ופינחס עמהן. מה עבדין ליה רבנין החיו לכם לעבדים ולשפחות. רבי יוסא רבי יסא בשם רבי יוחנן רבי יונה ר' חייה בשם ר' יוחנן הלכה כר' יוסה. חנין בר בא בשם רב הלכה כרבי יוסי. והכהנים נהגו כרבי אליעזר בן יעקב. חד כהן נסב בת גרים. אתא עובדא קומי רבי אבהו וארבעיה אספסליה. אמר ליה רב ביבי לא כן אלפן רבי הלכה כרבי יוסי. אמר ליה ולא נהגו הכהנים כר"א בן יעקב. א"ל ר' על המנהג לוקין. א"ל אין כיני את חמי מפייס ואנא מוקים ליה. מן דקיימי אמר ליה ר' הואיל והותרה הרצועה אף אני מותר בה. ר' יעקב בר אידי בשם רבי יהושע בן לוי מעשה בשפחה בדרום שהיו קורין עליה ערר ושלח רבי את רומינוס לבודקה ובדק ומצא שנתגיירה זקינתה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד והכשירה לכהונה. רב הושעיה אמר כרבי שמעון הכשירוה אמר רבי זעירה דברי הכל היא הכא. דאמר רבי זעירא בשם רב אדא בר אחוה רבי יודן מטי בה בשם רב רבי אבהו בשם רבי יוחנן וולד בוגרת כשר שהוא בלא תעשה שהוא מכח עשה (ויקרא כא) והוא אשה בבתוליה יקח לא בוגרת. כל לא תעשה שהוא בא מכח עשה עשה הוא. ודכוותה כי אם בתולה מעמיו יקח אשה לא גיורת כל לא תעשה שהוא בא מכח עשה עשה הוא. התיב רבי הושעיה הרי דור שני של מצרי הרי הוא בלא תעשה שהוא בא מכח עשה עשה הוא. חזר רבי הושעיה ואמר לא דומה עשה שבישראל לעשה שבכהנים. עשה שבישראל אסור בכל. עשה שבכהנים אסור בכהנים ומותר בלויים ובישראל:
דף מו,ב פרק ד הלכה ז משנה האומר בני זה ממזר אינו נאמן ואפי' שניהן אומרין על העובר שבמעיה ממזר הוא אינן נאמנין רבי יהודה אומר נאמנין:
דף מו,ב פרק ד הלכה ז גמרא תמן תנינן האומר בני זה נאמן. רבי אבהו בשם רבי יוחנן לתת לו אבל לא ליקח ממנו. א"ר יוסי ולא מתניתא היא אפי' שניהן אומרין על העובר שבמעיה ממזר הוא אינן נאמנין. דילמא על דרבי יהודה איתאמרת דר' יודה אומר נאמנין עליה. ר' אבהו בשם רב יוחנן לתת לו אבל לא ליקח ממנו. אמר ר' חזקיה עוד היא מתניתא (דברים כא) כי את הבכור בן השנואה יכיר. היו מחזיקין בו שהוא בנו ובשעת מיתתו אמר אינו בנו אינו נאמן. שאינו בנו ובשעת מיתתו אמר בני הוא נאמן. אית תניי תני על קדמייתא נאמן. ר' חזקיה ר' זריקן בשם רבי הונא היו מחזיקין אותו שהוא משפחתו נאמן. היה עומד בצד המוכסין ואמר בני הוא וחזר ואמר עבדי הוא נאמן. עבדי הוא וחזר ואמר בני הוא אינו נאמן. אית תניי תני נאמן. אמר ר' מנא כגון אילין כותאי דינון משעבדין בבניהן. תני נאמן על הגדול ואינו נאמן על הקטן. אי זהו גדול רבי זעירא אמר כל שיש לו אשה ובנים. רבי אבהו בשם רבי יוחנן כל שיש לו אשה. מתניתא פליגא על רבי אבהו גר שמל ולא טבל והיו לו בנים ואמר מלתי ולא טבלתי נאמן ומטבילין אותו בשבת. משם מה נכייה דברי רב יודה מה עבד לה. רבי אבהו פתר לה משם מה בכך:
דף מו,ב פרק ד הלכה ח משנה מי שנותן רשות לשלוחו לקדש את בתו והלך הוא וקידשה אם שלו קדמו קידושיו קידושין ואם של שלוחו קדם קידושיו קידושין ואם אין ידוע שניהן נותנין גט ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס וכן האשה שנתנה רשות לשלוחה לקדשה והלכה היא וקידשה את עצמה אם שלה קדמו קידושיה קידושין ואם של שלוחה קדמו קידושיו קידושין ואם אין ידוע שניהן נותנין
דף מז,א פרק ד הלכה ח משנה גט ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס:
דף מז,א פרק ד הלכה ח גמרא ולית הדא פליגא על ר' יוחנן דרבי יוחנן אמר אדם מבטל שליחותו בדברים פתר לה משום חומרא דעריות. רבי יוסה בי רבי בון שמע לה מן דבתרה וכן האשה שנתנה רשות לשלוחה לקדשה והלכה היא וקידשה את עצמה. ולית הדא פליגא על רבי יוחנן דר' יוחנן אמר אדם מבטל שליחותו בדברים. פתר לה משום חומרא הוא בעריות:
דף מז,א פרק ד הלכה ט משנה מי שיצא הוא ואשתו למדינת הים ובא הוא ואשתו ובניו ואמר אשה שיצאת עמי למדינת הים הרי היא זו ואילו בניה אינו צריך להביא ראייה לא על האשה ולא עלה בנים מתה ואילו בניה צריך להביא ראייה על הבנים ואינו מביא ראייה על האשה:
דף מז,א פרק ד הלכה ט גמרא רבי אבהו בשם רבי יוחנן איש ואשתו עשו אותן כשני עדים חזקה אין אשה שותקת על בני חבירתה. רבי אבון שמע לה מן דבתרה אשה נשאתי במדינת הים הרי זו ואילו בניה. רבי אבהו בשם רבי יוחנן איש ואשתו עשו אותן כשני עדים חזקה אין האשה שותקת על בני חבירתה:
דף מז,א פרק ד הלכה י משנה אשה נשאתי במדינת הים הרי היא זו ואילו בניה מביא ראיה על האשה ואינו צריך להביא ראייה על בניה מתה ואילו בניה צריך להביא ראייה על האשה ועל הבנים:
דף מז,א פרק ד הלכה י גמרא תני איש ואשה שבאו ממדינת הים. הוא אומר אשתי היא. והיא אומרת בעלי הוא אין הורגין עליהן משום אשת איש. הוחזקו הורגין עליהן משום אשת איש. עד כמה היא חזקה. ר' יונה ר' בא רבי חייה בשם רבי יוחנן עד שלשים יום. תמן תנינן תינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו ר"מ מטהר וחכמים מטמאין שדרך תינוק לטפח בעיסה. ושורפין על החזקות. ר' יוסי בשם ר' זעירא איתפלגון ר' יוחנן ורשב"ל. ר' יוחנן אמר הורגין על החזקות ורשב"ל אמר אין הורגין על החזקות. רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי זעירא כל עמא מודיי שהורגין על החזקות. מה פליגין בשריפה. רבי יוחנן אמר הורגין על החזקות ואין שורפין על החזקות רשב"ל אומר כשם שהורגין על החזקות כך שורפין על החזקות ומניין שהורגין על החזקות. ר' שמואל בריה דרבי יוסי בי ר' בון אמר כתיב (שמות כא) ומכה אביו ואמו מות יומת. וכי דבר בריא הוא שזה הוא אביו והלא חזקה היא שהוא אביו ואת אמר הורגין אף הכא הורגין. תני הביא ראייה על הגדולים יביא ראייה על הקטנים. ליידא מילה. אמר רבי יונה אני אומר שמא נתגרשה בנתיים:
דף מז,ב פרק ד הלכה יא משנה לא יתייחד איש אחד עם שתי נשים אבל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים ר' שמעון אומר מתייחד עם שתי נשים בזמן שאשתו עמו וישן עמהן בפונדקי מפני שאשתו משמרתו מתייחד אדם עם אמו ועם בתו וישן עמהן בקירוב בשר ואם הגדילו זה ישן בכסותו וזה ישן בכסותו ולא ילמד רווק סופרים ולא תלמד אשה סופרים רבי אליעזר אומר אף מי שאין לו אשה לא ילמד סופרים ר' יהודה אומר לא ירעה רווק את הבהמה ולא יישנו שני רווקים בטלית אחד וחכמים מתירין כל שעסקו עם הנשים לא יתייחד עם הנשים לעולם לא ילמד אדם את בנו אומנות בין הנשים רבי מאיר אומר לעולם ישתדל אדם ללמד את בנו אומנות נקייה ויתפלל לפני מי שהעושר שלו לפי שאין לך אומנות שאין בה עניות ועשירות שאין עניות מן האומנות ואין עשירות מן האומנות רבי שמעון בן אלעזר אומר ראית מימיך חיה ועוף שיש להן אומנות והן מתפרנסין שלא בצער והלא לא נבראו אלא לשמשני כך הן מתפרנסין בלא צער ואני נבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער אלא שהירעתי את מעשיי וקיפחתי את פרנסתי אבא גוריון איש ציידן אומר משום אבא שאול לא ילמד אדם את בנו חמר גמל ספן ספר קדר רועה וחנווני שאומנותן אומנות ליסטין רבי יהודה אומר משמו החמרים רובן רשעים הגמלים רובן כשירים הספנים רובן חסידים טוב שברופאים לגיהנם כשר שבטבחים שותפו של עמלק:
דף מז,ב פרק ד הלכה יא גמרא אמר ר' אבין במה דברים אמורים בכשירין אבל בפריצין לא תתייחד אפילו במאה איש. תני בן יומו שמת הרי הוא לאביו ולאמו ולכל קרוביו כחתן שלם. לא סוף דבר בן יומו חי אלא אפי' יצא ראשו ורובו בחיים ויוצא בחיק ונקבר באשה אחת ובשני אנשים. אבא שאול אומר אף באיש אחד ובשתי נשים. מסתברא ר"ש מודיי לאבא שאול. אבא שאול לא מודי לר"ש שאין יצר הרע מצוי בבית הקברות רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי (דברים יג) כי יסיתך אחיך בן אמך או בנך או בתך או אשת חיקך. אמך בסתר.
דף מח,א פרק ד הלכה יא גמרא בתך בסתר. מתייחד אדם עם אמו ודר עמה. עם בתו ודר עמה. עם אחותו ואינו דר עמה. וישן עמהן בקירוב בשר. תני ר' חלפתא בן שאול הבת אצל האב עד בת שלש שנים ויום אחד. הבן אצל האם עד בן תשע שנים ויום אחד. הגדילו זה ישן בכסותו וזה ישן בכסותו. תני שנים שהיו ישינים במטה אחת זה מתכסה בכסות עצמו וקורא וזה מתכסה בכסות עצמו וקורא. אם היו בנו ובתו קטנים מותר. תמן אמרין איש ואשתו מותר. ר' יעקב בר אחא בשם ר' לעזר לאיש ואשתו נצרכה: פיס'. ולא ילמד רווק סופרים ולא תלמד אשה סופרים כו'. תני ר' אלעזר אומר אף מי שיש לו אשה ובנים. ואינן עמו באותו מקום לא ילמד סופרים. ר' יודן בי רבי ישמעאל עבד חד מתניין הכן. פיס'. ר' יהודה אומר לא ירעה רווק את הבהמה ולא יישנו שני רווקין בטלית אחד וחכמים מתירין. יאות אמר ר' יודה. מה טעמא דרבנין. חס ושלום לא נחשדו ישראל לא על הזכור ולא על הבהמה. והתנינן לא ילמד רווק סופרים. משם שאמו באה עמו אחותו באה עמו. פיס'. לא ילמד אדם את בנו אומנות בין הנשים וכו'. תני לא ילמד אדם את בנו חמר. וגמל. וספן. קדר. קרר. רועה. חנווני. מפני שאומנותן אומנות ליסטין. פיס'. אבא אוריין איש צדיין אומר משום אבא שאול כו'. רוב חמרים רשעים. רוב גמלין כשירין. רוב ספנים חסידים. רוב ממזירין פקחין. רוב עבדים נאים. רוב בני אבות בויישנים. רוב בנים דומין לאחי האם כשר שברופאים לגיהנם. הכשר שבטבחין שותף עמלק. תני רבי שמעון בן יוחי הטוב שבנחשים רצץ את מוחו הכשירה שבנשים בעלת כשפים. אשרי מי שעושה רצון המקום. ר"מ אומר מ"מ אדם מתפרנס אשרי מי שרואה את הוריו באומנות מעולה אוי לו למי שרואה את הוריו באומנות פגומה. פיס'. ר"מ אומר לעולם ישתדל אדם ללמד את בנו אומנות נקייה כו'. מה יעשה אדם ישתדל וילמד את בנו אומנות קטנה ויתפלל ויבקש רחמים ממי שהעושר שלו שאין לך אומנות שאין בה עניים ועשירים. אלא הכל לפי זכות האדם. רבי שמעון בר אלעזר משום ר' מאיר ראית מימיך ארי סבל. ארי קייץ. שועל חנווני. זאב מוכר קדירות. והן מתפרנסין בלא צער. ולמה נבראו לשמשיני ואני נבראתי לשמש את קוני. והרי הדברים קל וחומר ומה אם אילו שנבראו לשמשיני כך הן מתפרנסין בלא צער. אני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שאהא מתפרנס בלא צער. ומי גרם לי להיות מתפרנס בצער הוי אומר חטאיי על שהירעתי מעשיי קיפחתי פרנסתי:
דף מח,א פרק ד הלכה יב משנה רבי נהוראי אומר מניח אני כל אומניות שבעולם ואיני מלמד את בניי אלא תורה שאדם אוכל משכרה בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא ושאר כל אומניות אינו כן שאם נכנס אדם לידי חולי או לידי זקנה או לידי מידה של ייסורין ואינו יכול לעסוק במלאכתו הרי הוא מת ומוטל ברעב אבל התורה אינו כן אלא משמרתו מכל רע בנערותו ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו בנערותו מהו אומר (ישעיהו מ) וקוי י"י יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו בזקנותו מהו אומר (תהילים צב) עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו וכן הוא אומר באברהם אבינו (בראשית כב) ואברהם זקן בא בימים וי"י ברך את אברהם בכל מצינו שעשה אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה שנאמר (בראשית כו) עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורותי:
דף מח,א פרק ד הלכה יב גמרא רבי נהוריי אומר מניח אני כל אומניות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה. שכל אומנות אינו עומדת לו לאדם אלא בימי נערות בזמן שכוחו עליו אבל אם בא לידי חולי או נכנס לידי זקנה או למידה של יסורין ואינו יכול לעשות מלאכה הרי הוא מת ברעב. אבל התורה אינה כן אלא מכבדתו ומשמרתו מכל רע בנערותו ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו. בנערותו מהו אומר וקוי י"י יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו. בזקנותו מה הוא אומר עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו. וכן אתה מוצא באבינו
דף מח,ב פרק ד הלכה יב גמרא אברהם ששימר את התורה עד שלא באת לעולם שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי מצותי חוקותי ותורותי. אף גידלו ובירכו בנערותו ונתן לו אחרית ותקוה בזקנותו. בנערותו מהו אומר (בראשית יג) ואברהם כבד מאד במקנה בכסף וזהב ובזקנותו מהו אומר ואברהם זקן בא בימים וי"י ברך את אברהם בכל. ר' חזקיה רבי כהן בשם רב אסור לדור בעיר שאין בה לא רופא ולא מרחץ ולא ב"ד מכין וחובשין. אמר ר' יוסי בי ר' בון אף אסור לדור בעיר שאין בה גינוניתא של ירק. רבי חזקיה ר' כהן בשם רב עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל שראת עינו ולא אכל. ר' לעזר חשש להדא שמועתא ומצמיח ליה פריטין ואכיל בהון מכל מילה חדא בשתא:
תלמוד ירושלמי -
מסכת קידושין - הכול
פרק
א
ב
ג
ד