תלמוד ירושלמי - מסכת גיטין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין פרק ו

דף לג,ב פרק ו הלכה א משנה  האומר התקבל גט זה לאשתי או הולך גט זה לאשתי אם רצה לחזיר יחזיר האשה שאמרה התקבל לי גיטי אם רצה להחזיר

דף לד,א פרק ו הלכה א משנה  לא יחזיר לפיכך אם אמר הבעל אי אפשרי שתקבל לה אלא הולך ותן לה אם רצה להחזיר יחזיר רשבג"א אף האומרת טול לי גיטי אם רצה להחזיר לא יחזיר:

דף לד,א פרק ו הלכה א גמרא  בכל אתר את אמר התקבל כזכה הכא את אמר התקבל כהולך.  שנייה היא שזכין לו לאדם שלא בפניו.  התיב ר' שמי הגע עצמך שהיתה צווחת להתגרש אני אומר שמא חזרה בה.  הא תנינן היא עצמה מביאה את גיטה.  חש לומר שמא חזרה בה.  תמן היא חבה לעצמה.  ברם הכא חוב לה.  רב נחמן בר יעקב אמר אמרה הבא לי גיטי והלך ואמר לו אשתך אמרה התקבל לי גיטי אעפ"י שהגיע לידה אינו גט שהוא סבור מדעת השליח מתגרשת והיא אינה מתגרשת אלא מדעתה.  התיב רב הונא בר חייה והא דתנינן האשה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה.  מעתה אפילו הגיע גט לידה אינו גט.  שהיא סבורה שהיא מתגרשת מדעת השליח והיא אינה מתגרשת אלא מדעתה.  ביודע הלכה לומר התקבל וזכה בהולך.  והתנינן קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה.  מעתה אפילו הגיע גט לידה אינו גט שהיא סבורה שמא לדעת השליח היא מתגרשת והיא אינה מתגרשת אלא מדעתה.  ביודע שאין הקטן עושה שליח.  רבי זעירא בעי

דף לד,ב פרק ו הלכה א גמרא  עד כדון בשאמרה הבא לי ואמר לו התקבל לי אמרה התקבל לי והוא אמר לו הבא לי.  אשכח תני על תרויהון הרי זה גט ואם רצה להחזיר יחזיר.  רב הונא בשם רב אין האשה עושה שליח לקבל גיטה משלוח' של בעלה.  שמואל שמעה מיניה ולעתה בתרי' ארבעים זימני.  והא תנינן (דברים כד) ונתן בידה אין לי אלא בידה מניין ביד שלוחו ביד שלוחה משלוחו לשלוחה משלוחה לשלוחו מניין תלמוד לומר ונתן ונתן.  מה תני אי איפשי רבי דתני אמרה התקבל לי גיטי והלך ואמר לו אשתך אמרה התקבל לי גיטי הילך הוליכו לה ונתנו לה זכה לה ונתקבל לה אם רצה להחזיר לא יחזיר דברי רבי.  ר' נתן אומר הוליכו לה ונתנו לה אם רצה להחזיר יחזיר התקבל וזכה לה אם רצה להחזיר לא יחזיר רבי אמר בכולן לא יחזיר עד שיאמר לו אי איפשי שתקבלו לה אלא שתוליכו לה.  וקשיא על דרבי הילך מן דיבורי אם רצה להחזיר יחזיר.  וקשיא על דרבי נתן הילך לדיבורה אם רצה להחזיר יחזיר.  רב הונא אמר נעשה שלוחו ושלוחה.  אסי אמר כל היכא דאמר שלוחו ושלוחה מגורשת ואינה מגורשת.  אמר רבי חגי קומי רבי יוסי ואתיין אילין פלוגתא כאילין פלוגתא דתנינן תמן היה מדבר עם האשה על עיסקי גיטה וקידושיה ונתן לה גיטה וקידושיה ולא פירש רבי יוסי אומר דייו.  רבי יהודה אומר צריך לפרש.  ואתייא דר' כרבי יוסי.  ודרבי נתן כרבי יודה.  אמר ליה ואת מה בידך דאמר רבי זעירא אמר ר' חייה בר אבין אדא בר תחליפא בשם ר' הושעיה

דף לה,א פרק ו הלכה א גמרא  מה פליגין בשהפליגו עצמן לעניינות אחרים.  אבל אם היה עוסק באותו עניין גט הוא והכא אפילו בעוסקין באותו עניין היא מחלוקת.  ר' זעירא בעי קומי ר' מנא אף לעניין מתנה כן.  אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו.  אמר ליה תמן התורה זיכת אותה בגיטה והיא עושה שליח לקבל דבר שהוא שלה.  אית לך מימר במתנה אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו.  ועוד מן הדא דאמר רבי יוסה ור' יעקב בר זבדי רבי אבהו בשם רבי יוחנן אמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו חוזר בו.  קם רבי יוסי עם ר' יעקב בר זבדי אמר ליה והן הוא הין צדק.  אמר לו הולך גט אשתי גט בתה גט אחותה והלך ונתנו לה אינו גט.  תבעו השליח ואמר לו תן גט לאשתו אמר לו הילך גט אשתי גט בתה גט אחותה והלך ונתנו לה הרי זה גט.  ר' יוסי בי ר' בון ורבי אבין בשם ר' שמי זו דברי רבי אבל חכמים אומרים באומרת יהא לי בידך.  אמר רבי חנינה הלכה כרבן גמליאל.  והוא שאמרה לו היא טול לי יהא <לי> בידך.  חד בר נש שלח גט לאיתתיה אמרה ליה יהא לי בידך אתא עובדא קומי רב אמר אם בא להחזיר לא יחזיר.  מה ופליג.  שנייא הוא יהא בידך.  שנייא הוא יהא לי בידך.  א"ר חזקיה אנא ידע רישא וסיפא.  אשה אחת עשת שליח לקבל גיטא משלוחי בעלה.  אתא עובדא קומי רב אמר אם רצה להחזיר לא יחזיר מחלפה שיטתיה דרב.  תמן א"ר הונא בשם רב אין האשה עושה שליח לקבל גיטה משלוחי בעלה.  והכא הוא אמר הכין

דף לה,ב פרק ו הלכה א גמרא  אני אומר אחר הדלת היה עומד ושמע את קולה:

דף לה,ב פרק ו הלכה ב משנה  האשה שאמרה התקבל לי גיטי צריכה שני כיתי עדים שנים שיאמרו בפנינו אמרה ושנים שיאמרו בפנינו קיבל וקרע אפילו הן הראשונים והן האחרונים או אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים ואחד מצטרף עמהן נערה מאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה רבי יהודה אומר אין שתי ידיים זוכות כאחת אלא אביה מקבל גיטה בלבד וכל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה לפיכך אם רצה הבעל להחזיר יחזיר שאין הקטן עושה שליח ואם אמר לו אביה צא וקבל לבתי גיטה אם רצה להחזיר לא יחזיר:

דף לה,ב פרק ו הלכה ב גמרא  שנים שאמרו בפנינו אמרה ושנים שאמרו בפנינו קיבל וקרע.  הוא מודה יצטרף השליח.  תיפתר שהיה קרוב.  הדא אמרה שהקרוב נעשה שליח.  נערה מאורסה היא ואביה מקבלין גיטה.  ריש לקיש אמר כמחלוקת בגיטין

דף לו,א פרק ו הלכה ב גמרא  כך מחלוקת בקידושין.  אמר רבי יוחנן הכל מודין בקידושין שאביה מקדשה ולא היא.  מודה ר"ל בנישואין לא הכל ממנה להשיא את עצמה ולהפסיד מעשה ידיה לאביה.  על דעתיה דרבי יוחנן אין לה דעת אצל אביה ואינה עושה שליח.  על דעתיה דריש לקיש יש לה דעת אצל אביה והיא עושה שליח.  מתניתא פליגא על ר' יוחנן האיש מקדש בו ובשלוחו והאשה מתקדשת בה ובשלוחה.  פתר לה בגדולה.  והתנינן קטנה שאמרה התקבל לי גטי אינו גט עד שיגיע גט לידה פתר ביתומה.  והא תנינן אם אמר לו אביה צא והתקבל לבתי גיטה אם רצה להחזיר לא יחזיר.  פתר לה לצדדין היא מתניתא.  רישא ביתומה.  וסיפא בשיש לה אב.  מתניתא פליגא על ריש לקיש האיש מקדש את בתו כשהיא נערה בו ובשלוחו פתר לה כרבי יהודה דרבי יהודה אמר אין שתי ידיים זוכות כאחת.  דאמר רבי יוסי חד רב נפק מבית וועדא אמר נפק עובדא כר' יוחנן.  וסמכין עלוי.  לא הוה צריכה מיסמוך עליו אלא דהות מן ימא לטיגני.  חברייא אמרין בחצר ובארבע אמות פליגין רבי יוחנן אמר יש לה חצר ויש להן ארבע אמות.  ריש לקיש אמר אין לה חצר ואין להן ארבע אמות.  רבי אלעזר אמר בחצר פליגין ואין לה ארבע אמות.

דף לו,ב פרק ו הלכה ב גמרא  מי אמר רבי יוחנן בפישוט ידים.  ר' אלעזר שאל חצירו של שליח מהו שתיעשה כידו.  נישאת היא לא אביה.  קטנה אביה לא היא.  ניסית בין היא בין אביה אם יש בה דעת היא לא אביה.  אי זו היא קטנה שהיא צריכה להתגרש אמר רבי יוחנן כל שנותנין לה גיטה ודבר אחר עמו והיא מוציא' אותו לאחר זמן:

דף לו,ב פרק ו הלכה ג משנה  האומר תן גט לאשתי במקום פלוני ונתנו לה במקום אחר פסול הרי היא במקום פלוני ונתנו לה במקום אחר כשר האשה שאמרה התקבל לי גיטי במקום פלוני וקיבלו לה במקום אחר פסול ור' אלעזר מכשיר הבא לי גיטי ממקום פלוני והביאו לה ממקום אחר כשר:

דף לו,ב פרק ו הלכה ג גמרא  מתניתא דלא כרבי אלעזר ברם כר' אלעזר לעולם אינה מגורשת עד שיאמר לו אל תגרשנה לי אלא במקום פלוני.  הרי היא במקום פלוני והלך וגירשה במקום אחר הרי זו אוף רבי לעזר מודה שאינו אלא כמראה לה מקום.  אוף רבנין מודיי שאינו אלא כמראה לה מקום:

דף לו,ב פרק ו הלכה ד משנה  הבא לי גיטי אוכלת בתרומה עד שיגיט גט לידה התקבל לי גיטי אסורה לוכל בתרומה מיד התקבל לי גיטי במקום פלוני אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום רבי אלעזר אוסר מיד:

דף לו,ב פרק ו הלכה ד גמרא  מה טעמא דר' לעזר אני אומר אחר הדלת מצאו.  תמן תנינן האומר למי שאינו נאמן על המעשרות קח לי ממי שהוא נאמן ממי שהוא מעשר אינו נאמן.  תני ר' יוסי אומר אפילו אמר לו מפלוני אינו נאמן עד שיאמר לו קח ואני נותן מעות.  מ"ט דר"י אני אומר א' קרוב מצאו ולקח ממנו.  אתייא דר' אלעזר כר' יוסי ודרבי יוסי כר' אלעזר דרבי יוסי ריבה מן דרבי אלעזר.  ולא מודה ר' אלעזר שאם אמרה לו אל תקבלהו לי אלא במקום פלוני שהיא אוכלת בתרומה עד שיגיע הגט לאותו מקום.

דף לז,א פרק ו הלכה ד גמרא  והכא אפילו אמר לו מפלוני אינו נאמן עד שיאמר לו קח ואני נותן מעות.  מאי טעמא דרבי יוסי אני אומר אחד קרוב מצא ולקח ממנו:

דף לז,א פרק ו הלכה ה משנה  האומר כתבו גט ותנו לאשתי גרשוה כתבו איגרת ותנו לה הרי אילו יכתבו ויתנו פטרוה פרנסוה עשו לה כנימוס עשו לה כראוי לא אמר כלום בראשונה היו אומרים היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי הרי אילו יכתבו ויתנו חזרו לומר אף המפרש והיוצא בשיירא ר"ש שזורי אומר אף המסוכן:

דף לז,א פרק ו הלכה ה גמרא  האומר תרכוה כאומר גירשוה.  פטרוה פרנסוה.  עשו לה כנימוס עשו לה כראוי לא אמר כלום אני אומר למזונות.  אמר ר' מנא ולא סוף דבר בקולר של סכנה אלא אפי' בקולר של ממון.  שכל הקולר בחזקת של סכנה.  ר' אלעזר שאל מתנתו כמתנת שכיב מרע.  רב נחמן בשם ר' יעקב ארמנייא מה דהיא צריכה לר' אליעזר פשיטא לר' יוסי בר חנינה דתנינן תמן האשה שנהרגה נהנין בשערה.  בהמה שנהרגה אסורה בהנייה אמר' ר יוסי בר חנינה

דף לז,ב פרק ו הלכה ה גמרא  באומרת תינתן כבינתי לבתי.  כהדא גניבה אתאפק למקטלא אמר יבון לר' אבונא זוז מן חמרא דכפר פנייא.  ולא יבון ליה.  חשין להא דרב.  דרב אמר היורש כמשועבד כשם שאין מלוה בעדים ניגבית מן המשועבד.  כך אינה ניגבית מן היורשין.  ולא יתנון ליה משום חוב יתנון ליה משום מתנה.  חשין להא דרבי אלעזר.  דר' אלעזר שאל מתנתו כמתנת שכיב מרע.  אייתי דרבי זעירא לרבי יצחק עטושיא ותנון ליה כגיטין כן מתנה.  אמר ליה רבי בא או מה גיטין אם לא נתן בחייו לא נותן.  אף מתנה אם לא נתן בחייו לאו שמה מתנה.  אמר ליה הכא אתא ר' מפקה חכמתה ומפסדה לר' אבונא זוזי.  לית יכיל דתנינן תמן תנו מנה לאיש פלוני ומת יתנו לאחר מיתה.  כר' שמעון.  דרבי יוחנן פליג יבון ליה.  דמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן מלוה בעדים נגבית מן היורשין ובלבד יורשין קרקע.  אמר ר' יוסה הדא דתימר בהן דהוה קאים גביה עד שעה דמית ברם אם עליל ונפק אנא אמר כבר יהיב ליה.  מילתיה דרבי חנינה אמר דלא יהיב ליה.  ר' חנינה הוה מישתעי אהן עובדא לוי פריסה הוה עבר מן אתר לאתר נפקין קריביה דגניבה מיבול עימיה אמר ייבון לר' אבונא זוזיי והיתגרון לחמא.  תני אף החולה.  ר' יעקב בר אידי בשם ר' יונתן הלכה כרבי שמעון השזורי במסוכן.  מה בין מסוכן מה בין חולה.  חולה כדרך הארץ.  ומסוכן כל שקפץ עליו החולי.  דרך הארץ הקרובים נכנסין אצלו מיד והרחוקין לאחר ג' ימים.  ואם קפץ עליו החולי אילו ואילו נכנסין אצלו מיד.  דלמא ר' הונא ר' פינחס ר' חזקיה סלקון מבקר' לרבי יוסי בתר תלתא יומין אמר לון בי בעיתון מקיימה מתניתא:

דף לז,ב פרק ו הלכה ו משנה  מי שהיה מושלך בבור ואמר כל השומע את קולי יכתוב גט לאשתי הרי אילו יכתבו ויתנו הבריא שאמר כתבו גט לאשתי רצה לשחק בה מעשה בבריא שאמר כתבו גט לאשתי ועלה לראש הגג ונפל ומת אמר רבן שמעון בן גמליאל אמרו חכמים אם מעצמו נפל הרי זה גט ואם הרוח דחאתו אינו גט:

דף לז,ב פרק ו הלכה ו גמרא  אמר ר' חנינה לימדנו ר' יונתן והן שראו בובייה של אדם.  תמן תנינן מעידין לאור הנר ולאור הלבנה.  ומשיאין על פי בת קול.  ומר רבי יונתן והן שראו בוביי' של אדם.  ר' אחא בר חנינה בשם ר' חנינה

דף לח,א פרק ו הלכה ו גמרא  הדא דתימר בשדה אבל בעיר אפילו לא ראו בוביי' של אדם.  והתנינן מי שהיה מושלך בבור.  ואמר רבי יונתן והן שראו בוביה של אדם.  אמר ר' אבין המזיקין היו מצויין בבורות כדרך שהן מצויין בשדות.  ספק מעצמו נפל ספק הרוח דחתו.  נישמעינה מן הדא רבן שמעון בן גמליאל אומר אם על אתר נפל הרי זה גט.  ואם לאחר זמן נפל אינו גט.  וההן על אתר ולא ספק הוא.  הדא אמרה ספק מעצמו נפל ספק הרוח דחתו הרי זה גט.  שחטה לזרוק דמה לע"ז ולהקטיר חלבה לע"ז.  רבי יוחנן אמר המחשבה פוסלת ריש לקיש אומר אין המחשבה פוסלת.  התיב ר' יעקב בר אידי קומי ריש לקיש.  והתנינן ר' יוסי אומר קל וחומר הדברים מה אם במקום שהמחשבה פוסלת במוקדשין כו'.  ופיגול ונותר המחשבה פוסלת.  אמר ליה פיגול ונותר אין המחשבה פוסלת אבל אם שחטה לזרוק את דמה לע"ז ולקטור חלבה לע"ז אין המחשבה פוסלת.  שחטה וזרק דמה <לע"ז> והקטיר חלבה לע"ז זה היה מעשה בקיסרין ולא אמרו לא לאיסור ולא להיתר.  ר' חנינא בשם רב חסדא זאת אומרת לא חשו.  אין תימר חשו היה להם להורות איסור.  רבי יוסי בשם רב חסדא זאת אומרת שחשו אין תימר לא חשו לא היה להן להורות:

דף לח,א פרק ו הלכה ז משנה  אמר לשנים תנו גט לאשתי או לשלשה כתבו גט ותנו לאשתי הרי אילו יכתבו ויתנו אמר לשלשה תנו גט לאשתי יאמרו לאחרים כתבו מפני שעשאן בית דין דברי ר' מאיר וזו הלכה שלח חנניה איש אונו מבית האסורין מקובל אני באומר לשלשה תנו גט לאשתי שיאמרו לאחרים כתובו מפני שעשאן בית דין אמר רבי יוסי נומינו לשליח אף אנו מקובלין שאפילו אמר לב"ד הגדול שבירושלים תנו גט לאשתי צריך שילמדו ויכתבו ויתנו לה אמר לעשרה תנו גט לאשתי אחד כותב וב' חותמין כולכם כתובו אחד כותב וכולן חותמין לפיכך אם מת אחד מהן הרי הגט בטל:

דף לח,א פרק ו הלכה ז גמרא  מתניתא דרבי מאיר

דף לח,ב פרק ו הלכה ז גמרא  מן דבתרה אמר לשלשה.  ואמר רב חסדא טעמא דרבי מאיר מה מצינו בכל מקום אחרים כותבין ובית דין חותמין.  והכא אחרים כותבין ובית דין מחתמין.  רבי הילל בר וולס בעא קומי רבי מה ראו לומר הלכה כר' יוסי אמר ליה שלא ראיתיו.  רבי כד הוה בעי מקשייה על דרבי יוסי אמר אנן עליבייה מקשייא על דרבי יוסי.  שכשם לבין קדשי הקדשים לבין חולי חולין כך בין דורינו לדורו של רבי יוסי.  אמר רבי ישמעאל בי רבי יוסי כשם שבין זהב לעפר כך בין דורינו לדורו של אבא.  אמר לעשרה הוליכו את הגט הזה אחד מוליך על ידי כולן.  כולכם הוליכו כולם מוליכין ואחד נותן על ידי כולן.  לפיכך אם מת אחד מהן הרי הגט בטל.  רבי יוחנן בשם רבי אלעזר דמן רומא המונה כאומר כולכם:

תלמוד ירושלמי - מסכת גיטין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט