תלמוד ירושלמי -
מסכת גיטין - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
דף ט,א פרק ב הלכה א משנה המביא גט ממדינת הים ואמר בפני נכתב אבל לא בפ"נ בפני נחתם אבל לא בפני נכתב בפני נכתב כולו ובפני נחתם חציו בפני נכתב חציו ובפני נחתם כולו פסול אחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם פסול שנים אומרי' בפנינו נכתב ואחד אומר בפני נחתם פסול ור' יהודה מכשיר אחד אומר בפני נכתב ושנים אומרים בפנינו נחתם כשר:
דף ט,א פרק ב הלכה א גמרא ניחא בפני נכתב אבל לא בפני נחתם בפני נחתם אבל לא בפני נכתב כלום קיומו של גט אלא בחותמיו.
דף ט,ב פרק ב הלכה א גמרא אלא כר' יודה דר' יודה פוסל בטופסין. ודרבי יהודה בחוצה לארץ במגרש בארץ ישראל. ויש טופסי גיטין בחוצה לארץ במגרש בחוצה לארץ. עד שידע שהוא גט אשה. עד שידע שהוא נעשה שליח. ולא היה יודע שהוא גט אשה עד שיכתוב כולו בפניו עד שיתחתם כולו בפניו. תני רבי חנין אם היה נכנס ויוצא מותר. ר' יוסי בעי אמר בפני נכתב ובפני נחתם אלא נתייחד ברשות הבעלים בין כתיבה לחתימה. נישמעינה מן הדא אחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם פסול. מפני שאחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם. אבל אם אמר בפני נכתב ובפני נחתם אלא שנתייחד ברשות הבעלים בין כתיבה לחתימה כשר. רב חסדא בעי חציו מתקנה וחציו מדבר תורה אמר בפני נכתב ובפני נחתם אלא שנתייחד ברשות הבעלים. נישמעינה מן הדא אחד אומר בפני נכתב ובפני נחתם פסול. מפני שאחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם. אבל אם אמר בפני נכתב ובפני נתחתם אלא שנתייחד ברשות הבעלים שעה אחת כשר. רבי אלעזר אמר רבי אבין בעי אמר בפני נכתב ובפני נחתם בעד אחד ושנים מעידין על חתימת העד השני. אמר רבי אמי בבליא
דף י,א פרק ב הלכה א גמרא אין כשר אלא זה. ר' אבא לא אמר כך אלא אמר בפני נכתב ובפני נתחתם בעד אחד ואני הוא העד השני נעשה כנוגע בעדותו. היה מחותם בארבעה ואמר בפני נכתב ובפני נתחתם כשני עדים. אלין תרין חורנא לינא ידע מה עסקיהון תפלוגתא דרבי יוחנן ורשב"ל דאתפלגון אמר לעשרה חתמו בגט והוחתמו מקצתן היום ומקצתן למחר ריש לקיש אמר כשר והשאר על תנאי רבי יוחנן אמר פסול עד שיחתמו בו ביום. אמר ר' אמי מה פליגין ביוצא מתחת ידו אבל ביוצא מתחת ידי אחר אף רבנן מודוי שהוא כשר. ר' חנניה דר' אמי א"ר זעירא מה פליגין ביוצא מתחת ידי אחר. אבל ביוצא מתחת ידו אף ר' יהודה מודה שהוא פסול. מתיב ר' זעירא לר' אימי אם ביוצא מתחת ידו <אחר> ר' יודה מכשיר אפילו בקמייתא.
דף י,ב פרק ב הלכה א גמרא אייתי ר' אמי לר' יונה חמוי ותנה ליה אחד אומר בפני נכתב ובפני נחתם פסול ר' יודן מכשיר. אמר רבי אבין לישן מתניתא מסייעא לרבי זעירא בזה רבי יודן מכשיר. וקשיא על דרבי זעירא אם ביוצא מתחת ידי אחר בהדא לא עשו אותן כשנים. אימתי עשו אותו כשנים בזמן שהוא מעיד על הכתיבה ועל החתימה. ר' יסא בשם ר' יוחנן וביוצא מתחת ידו והוה רבי זעירא מסתכל ביה. א"ל למה את מסתכל בי ואפילו יוצא מתחת ידי אחר. אתיא דרבי יוסי כרבי אימי עד לא יחזור ביה. א"ר מנא אפילו מן דחזר ביה אתיא היא שנייה היא כתיבה בשנים וחתימה בשנים חתימה בשנים כחה מיופה וכתיבה בשנים אין כחה מיופה:
דף י,ב פרק ב הלכה ב משנה נכתב ביום ונחתם ביום בלילה ונחתם בלילה בלילה ונתחתם ביום כשר ביום ונתחתם בלילה פסול ור"ש מכשיר שהיה רש"א כל גיטין שנכתבו ביום ונחתמו בלילה פסולין חוץ מגיטי נשים:
דף יא,א פרק ב הלכה ב גמרא אמר רבי יוחנן פסול מפני אכילת פירות. אמר ליה ריש לקיש מעתה תחוש לגיטין הבאין ממדינת הים שמא נכתבו ביום ונחתמו בלילה. א"ל זה זיופו מדבר אחר. א"ר יוחנן לא אמר ר' שמעון אלא בלילה אבל למחר אוף רבי שמעון מודה. ריש לקיש אמר לא שנייא הוא לילה הוא למחר הוא לאחר כמה. היידן הוא למחר. ר' חנניה ור' מנא חד אמר למחר. וחרנא אמר מחרא דמחר. וקשיא דר' יוחנן על דרבי שמעון <לקיש> כן א"ר בא בשם רבי זעירא אתיא דרבי שמעון <בן לקיש> כר' אלעזר כמה דר"א אמר אע"פ שאין עליו עדים כשר כן ר' שמעון אומר אף על פי שאין עליו עדים כשר. אמר ר' שמואל אחוי דרבי ברכיה כאן ברוצה לחתמו. וכאן בשאינו רוצה לחתמו. אמר לעשרה חתמו בגט זה וחתמו מקצתן היום ולמחר מקצתן. רבי שמעון בן לקיש אמר כשר והשאר על תנאי. ר' יוחנן אמר פסול עד שיחתמו כולן בו ביום. רבי יעקב בר אידי בשם רבי יהושע בן לוי מעשה באחד שאמר לעשרה חתמו בגט וחתמו מקצתן היום ומקצתן למחר אתא עובדא קומי רבנין וכשרין וחשון. הדא מסייעא לרבי יוחנן מן דרבנין ופליגא עלוי על דרבי שמעון הדא מסייעא לר' שמעון בן לקיש מן דרבי שמעון ופליגא עלוי מן דרבנין:
דף יא,ב פרק ב הלכה ג משנה בכל כותבין בדיו בסיקרא בקומוס ובקלקנתוס ובכל דבר שהוא רושם אין כותבין לא במשקין ולא במי פירות ולא בכל דבר שאינו של קיימא על הכל כותבין על העלה של זית ועל הקרן של פרה ונותנין לה את הפרה ועל היד של עבד ונותנין לה את העבד רבי יוסי הגלילי אומר אין כותבין לא על דבר שיש בו רוח חיים אף לא על האוכלין:
דף יא,ב פרק ב הלכה ג גמרא (דברים כד) וכתב לא חקק וכתב לא מטיף. כתב לא השופך כתב לא חוקק אית תניי תני אפילו חוקק. אמר רב חסדא מ"ד לא חוקק בפולט מקום הכתב כגון הדין דינרא מאן דאמר אפילו חוקק כגון הדין פינקסא. כתב לא המטיף. רבי יודן בר שלום ורבי מתניה חד אמר שלא עירב את הנקודות וחרנה אמר אפילו עירב את הנקודות. כתב לא השופך. א"ר חייה בר בא אילין בני מדינחא ערימין סגין וכד חד מינהון בעי משלחא כתב מסטירין לחבריה הוא כתב במי מילין והך דמקבל כתביה שפיך דיו שאין בו עפץ והוא קולט מקום הכתב. עשה כן בשבת מהו. תמן תנינן כתב על גבי כתב פטור. ר' יוחנן ור"ש בן לקיש דאמרי תרוויהו והוא שכתב דיו על גבי דיו וסיקרא ע"ג סיקרא אבל אם כתב דיו על גבי סיקרא וסיקרא על גבי דיו חייב. רבי יצחק בר משרשיה בשם רבנין דתמן חייב שתים משום מוחק ומשום כותב. עדים שאינן יודעין לחתום ר"ל אמר רושם לפניהן בדיו והן חותמין בסיקרא בסיקרא והן חותמין בדיו. א"ל ר' יוחנן מפני שאנן עוסקין בהילכות שבת אנו מתירין את אשת איש. אלא מביא נייר חלק ומקרע לפניהן וחותמין. ולא כתב ידו של ראשון הוא אלא מרחיב לפניהן את הקרע. ר' מנא בעי ולמה לינן אמרין רושם לפניהן במים.
דף יב,א פרק ב הלכה ג גמרא אם בא ועירר עררו קיים. הקורע על העור כתבנית כתב כשר. הרושם על העור כתבני' כתב פסול. הרי זה גיטיך על מנת שתתנהו לי פסול. ע"מ שתחזירהו לי כשר. ולא דא היא קדמייתא. אמר רבי יוסי לכשתדיני. אמר רבי יוסי בי רבי בון לכשתזכה בו ובמצוותו תחזירהו לי. כהדא תרונגא הוון מצפצפים תמן והוה רב נחמן בר יעקב יהב תרנגא מתנה לבריה ואמר ליה לכשתזכה בו ובמצוותו תחזירהו לי. ר' ירמיה בעי כתבו על כוס של זהב ואמר לה מקום הכתב שליך ובין השיטים שלי. ויש כתב. עור הנקרע הרי כשר. נתקרע הרי זה פסול. בשלא נתקרע כקרע בית דין. אבל נקרע כקרע בית דין. אי זהו קרע של בית דין בין כתב לעדים. על העלה של זית. ולא כמקורע הוא. אמר רבי זעירא תנא בונה בר שילא אפילו כותב אני פלוני מגרש את אשתי כשר ואתייא כיי דמר רבי אילא אם פירש פסול. ואם לא פירש כשר. עלה קרן של פרה. מתני' כשאמר לה הרי גיטיך. אבל אם אמר לה הרי גיטיך והשאר לכתובתיך נתקבלה גיטה וכתובתה כאחת. אמר לה הרי גיטיך וכתובתך כאחת. ר"ז בעי קומי רבי מנא מסר לה במוסירה מהו. מידת הדין את אמר נקנה המקח והכא את אמר הכין.
דף יב,ב פרק ב הלכה ג גמרא או שנייא היא דכתיב (דברים כד) ונתן בידה עד שיהא כולו בידה. ומה טעמא דרבי יוסי הגלילי ספר מה ספר מיוחד שאין בו רוח חיים אף כל דבר שאין בו רוח חיים. מה ספר שאינו אוכל אף כל דבר שאינו אוכל. מה טעמא דרבנין ספר מה ספר שהוא בתלוש אף כל דבר שהוא בתלוש. על דעתיה דרבי יוסי הגלילי ידות האוכלין כאוכלין. נישמעינה מן הדא כתבו על קרן צבי גדדו וחתמו ונתנו לה כשר. מפני שגדדו ואחר כך חתמו. הא אם חתמו ואח"כ גדדו לא. רבי בא בשם ר' מיישא והוא שכתב על זכרותו של קרן. אבל אם כתב על נרתיקו כפרוש הוא וכשר. ר' יונה בעי אף להכשר זרעים כן. חשב שירדו על הבהמה ומן הבהמה על האוכלים. תמן א"ר יוסי הגלילי ספר מה ספר מיוח' דבר שאין בו רוח חיים אף כל דבר שאין בו רוח חיים והכא הוא אומר הכן.
דף יג,א פרק ב הלכה ג גמרא או שנייא הוא דכתיב (ויקרא יא) וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא. מעתה אפי' חישב שירדו לבורות שיחין ומערות. שנייה היא הכא דכתיב כלי:
דף יג,א פרק ב הלכה ד משנה אין כותבין במחובר לקרקע כתבו במחובר תלשו וחתמו ונתנו לה כשר ור' יהודה פוסל עד שתהא כתובתו וחתימתו בתלוש ר' יהודה בן בתירה אומר אין כותבין לא על הנייר המחוק ולא על הדיפתרא מפני שהוא יכול להזדייף וחכמים מכשירין:
דף יג,א פרק ב הלכה ד גמרא לית הא פליגא על רבי יוחנן דר' יוחנן אמר כתב תרפו בטופס כשר. ר"ל אמר אם כתב תרפו בטופס פסול. שמואל בר אבא בעי כתבו וחתמו בתלוש חיברו ותלשו ונתנו לה מה אמר בה רבי יודה. רבי אלעזר אמר ר' אבין בעי כתבו <וחתמו> בתלוש חיברו תלשו וחתמו ונתנו לה מה אמרין בה רבנין. אמר רבי אלעזר מה פליגין בגיטין אבל בשטרות אוף רבי יהודה מודה.
דף יג,ב פרק ב הלכה ד גמרא די פתר לה שטר על החלק ועדים על המחק. ר"ל אמר לא שנייה היא בין בגיטין בין בשטרות היא המחלוקת די פתר לה שטר על החלק ועדים על המחק. וקשיא א"ל על דר' ליעזר אם בעדים על המחק בדא חכמים מכשירין. א"ר זעירא קומי רבי מנא חכמים שהן בשיטת ר' אליעזר. די פתר לה שטר על המחק ועדים על החלק. שמואל אמר זה וזה על המחק. יאות א"ר יהודה ומה טעמא דרבנין. א"ר אבא ניכר הוא אם נמחק פעם אחת ואם נמחק שתי פעמים:
דף יג,ב פרק ב הלכה ה משנה הכל כשירין לכתוב את הגט אפי' חרש שוטה וקטן האשה כותבת את גיטה והאיש כותב את שוברו שאין קיום הגט אלא בחותמיו הכל כשירין להביא את הגט חוץ מחרש שוטה וקטן סומא ונכרי:
דף יג,ב פרק ב הלכה ה גמרא רב הונא אמר והוא שהיה פיקח עומד על גביו. רבי יוחנן אמר והכתיב (דברים כד) וכתב לה לשמה. שמואל אמר צריך שיניח תרפו של גט עמו. ואתייא כיי דמר ר"ש בן לקיש כתב תרפו בטופס פסול:
דף יד,א פרק ב הלכה ו משנה קיבל הקטן והגדיל חרש ונתפקח סומא ונתפתח שוטה ונשתפה נכרי ונתגייר פסול אבל פיקח שנתחרש וחזר ונתפקח פיתח שנסתמה וחזר ונתפתח שפוי שנשתטה וחזר ונשתפה כשר זה הכלל כל שתחילתו וסופו בדעת כשר:
דף יד,א פרק ב הלכה ו גמרא אתא עובדא קומי ר' אימי בעבד שהביא את הגט כשר. אמר ליה רבי אבא והתני רבי חייה עבד שהביא את הגט פסול. אמר ר' אסי אילולא ר' בא כבר היינו להתיר את אשת איש. ואפילו תימר לא שמיע ר' אסי הדא דתני ר' חייה לא שמיע מיליהון דרבנין. נישמעינה מן הדא דאמר רבי זעירא ר' חייה בשם ר' יוחנן נראין דברים שיקבל העבד גט שיחרור ואל יקבל גט אשה. סברין מימר לא אמר אלא אל יקבל הא אם עבר וקיבל כשר ר' יעקב בר אחא בשם רב הושעיה מעשה היה וכהנת היתה ולא חשו להן משום ריח פסול:
דף יד,א פרק ב הלכה ז משנה אף הנשים שאינן נאמנות לומר מת בעלה נאמנות להביא את גיטה חמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה מה בין גט למיתה שהכתב מוכיח האשה עצמה מביאה את גיטה ובלבד שהיא צריכה לומר בפני נכתב ובפ"נ:
דף יד,א פרק ב הלכה ז גמרא ולא מפיה אנו מאמינין אותה. שאילו לא אמרה בפני נכתב ובפני נחתם אף אתה מתירה להינשא א"ר יוסי בי ר' בון כיי דמר ר' אבין אינו חשוד לקלקלה בידי שמים. בב"ד הוא חשוד לקלקלה. שמתוך שהוא יודע שאם בא ועירר עררו בטל אף הוא מחתמו בעדים כשרים. הגע עצמך שעשת עשר שנים ברומי ונישאת. אמר רבי יוחנן מתני' כשאמר לה אל תיגרשי אלא במקום פלוני:
תלמוד ירושלמי -
מסכת גיטין - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט