תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז

ויקרא פרק טז

א ומליל ה', עם משה, בתר דמיתו, תרין בני אהרון--בקרוביהון אישתא נוכריתא קודם ה', ומיתו. ב ואמר ה' למשה, מליל עם אהרון אחוך, ולא יהי עליל בכל עידן לקודשא, מגיו לפרוכתא--לקדם כפורתא דעל ארונא, ולא ימות, ארי בעננא, אנא מתגלי על בית כפורי. ג בדא יהי עליל אהרון, לקודשא: בתור בר תורי לחטתא, ודכר לעלתא. ד כיתונא דבוצא דקודשא ילבש, ומכנסין דבוץ יהון על בסריה, ובהמיינא דבוצא ייסר, ומצנפתא דבוצא יחית ברישיה; לבושי קודשא אינון, ויסחי במיא ית בסריה וילבשינון. ה ומן, כנשתא דבני ישראל, ייסב תרין צפירי עיזי, לחטתא; ודכר חד, לעלתא. ו ויקריב אהרון ית תורא דחטתא, דיליה; ויכפר עלוהי, ועל אנש ביתיה. ז וייסב, ית תרין צפירין; ויקים יתהון קודם ה', בתרע משכן זמנא. ח וייתין אהרון על תרין צפירין, עדבין--עדבא חד לשמא דה', ועדבא חד לעזאזל. ט ויקריב אהרון ית צפירא, דסליק עלוהי עדבא לשמא דה'; ויעבדיניה, חטתא. י וצפירא, דסליק עלוהי עדבא לעזאזל, ייתקם כד חי קודם ה', לכפרא עלוהי--לשלחא יתיה לעזאזל, למדברא. יא ויקריב אהרון ית תורא דחטתא, דיליה, ויכפר עלוהי, ועל אנש ביתיה; וייכוס ית תורא דחטתא, דיליה. יב וייסב מלי מחתיתא גומרין דאישא מעילווי מדבחא, מן קודם ה', ומלי חופנוהי, קטורת בוסמין דקיקין; ויעיל, מגיו לפרוכתא. יג וייתין ית קטורת בוסמיא על אישתא, קודם ה'; ויחפי ענן קטורתא, ית כפורתא דעל סהדותא--ולא ימות. יד וייסב מדמא דתורא, וידי באצבעיה על אפי כפורתא קידומא; וקדם כפורתא, ידי שבע זמנין מן דמא--באצבעיה. טו וייכוס ית צפירא דחטתא, דלעמא, ויעיל ית דמיה, למגיו לפרוכתא; ויעביד לדמיה, כמא דעבד לדמא דתורא, וידי יתיה על כפורתא, וקדם כפורתא. טז ויכפר על קודשא, מסואבת בני ישראל, וממרדיהון, לכל חטאיהון; וכין יעביד, למשכן זמנא, דשרי עימהון, בגו סואבתהון. יז וכל אנש לא יהי במשכן זמנא, במיעליה לכפרא בקודשא--עד מיפקיה; ויכפר עלוהי ועל אנש ביתיה, ועל כל קהלא דישראל. יח וייפוק, למדבחא דקדם ה'--ויכפר עלוהי; וייסב מדמא דתורא, ומדמא דצפירא, וייתין על קרנת מדבחא, סחור סחור. יט וידי עלוהי מן דמא באצבעיה, שבע זמנין; וידכיניה ויקדשיניה, מסואבת בני ישראל. כ וישיצי מלכפרא על קודשא, ועל משכן זמנא ועל מדבחא; ויקריב, ית צפירא חיא. כא ויסמוך אהרון ית תרתין ידוהי, על ריש צפירא חיא, ויוודי עלוהי ית כל עוויית בני ישראל, וית כל מרדיהון לכל חטאיהון; וייתין יתהון על ריש צפירא, וישלח ביד גבר דזמין למהך למדברא. כב וייטול צפירא עלוהי ית כל עווייתהון, לארע דלא יתבא; וישלח ית צפירא, במדברא. כג וייעול אהרון, למשכן זמנא, וישלח ית לבושי בוצא, דלבש במיעליה לקודשא; ויצנעינון, תמן. כד ויסחי ית בסריה במיא באתר קדיש, וילבש ית לבושוהי; וייפוק, ויעביד ית עלתיה וית עלת עמא, ויכפר עלוהי, ועל עמא. כה וית תרבי חטוותא, יסיק למדבחא. כו ודמוביל ית צפירא, לעזאזל--יצבע לבושוהי, ויסחי ית בסריה במיא; ובתר כין, ייעול למשריתא. כז וית תורא דחטתא וית צפירא דחטתא, דאיתעל מדמהון לכפרא בקודשא--ייתפקון, למברא למשריתא; ויוקדון בנורא, ית משכהון וית בסרהון וית אוכלהון. כח ודמוקיד יתהון--יצבע לבושוהי, ויסחי ית בסריה במיא; ובתר כין, ייעול למשריתא. כט ותהי לכון, לקיים עלם: בירחא שביעאה בעסרא לירחא תענון ית נפשתכון, וכל עבידא לא תעבדון--יציביא, וגיוריא דיתגיירון ביניכון. ל ארי ביומא הדין יכפר עליכון, לדכאה יתכון: מכול, חוביכון, קודם ה', תדכון. לא שבא שבתא היא לכון, ותענון ית נפשתכון--קיים, עלם. לב ויכפר כהנא דירבי יתיה, ודיקריב ית קורבניה, לשמשא, תחות אבוהי; וילבש ית לבושי בוצא, לבושי קודשא. לג ויכפר על מקדש קודשא, ועל משכן זמנא ועל מדבחא יכפר; ועל כהניא ועל כל עמא דקהלא, יכפר. לד ותהי דא לכון לקיים עלם, לכפרא על בני ישראל מכל חוביהון--חדא, בשתא; ועבד, כמא דפקיד ה' ית משה. {פ}