תנ"ך מנוקד

תנ"ך - דברים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד

דברים פרק ג

א ונפן ונעל, דרך הבשן; וייצא עוג מלך-הבשן לקראתנו הוא וכל-עמו, למלחמה--אדרעי. ב ויאמר יהוה אליי, אל-תירא אותו--כי בידך נתתי אותו ואת-כל-עמו, ואת-ארצו; ועשית לו--כאשר עשית לסיחון מלך האמורי, אשר יושב בחשבון. ג וייתן יהוה אלוהינו בידנו, גם את-עוג מלך-הבשן--ואת-כל-עמו; ונכהו, עד-בלתי השאיר-לו שריד. ד ונלכוד את-כל-עריו, בעת ההיא--לא הייתה קריה, אשר לא-לקחנו מאיתם: שישים עיר כל-חבל ארגוב, ממלכת עוג בבשן. ה כל-אלה ערים בצורות, חומה גבוהה--דלתיים ובריח: לבד מערי הפרזי, הרבה מאוד. ו ונחרם אותם--כאשר עשינו, לסיחון מלך חשבון: החרם כל-עיר מתים, הנשים והטף. ז וכל-הבהמה ושלל הערים, בזונו לנו. ח וניקח בעת ההיא, את-הארץ, מיד שני מלכי האמורי, אשר בעבר הירדן--מנחל ארנון, עד-הר חרמון. ט צידונים יקראו לחרמון, שריון; והאמורי, יקראו-לו שניר. י כול ערי המישור, וכל-הגלעד וכל-הבשן, עד-סלכה, ואדרעי--ערי ממלכת עוג, בבשן. יא כי רק-עוג מלך הבשן, נשאר מיתר הרפאים--הנה ערשו ערש ברזל, הלוא היא ברבת בני עמון: תשע אמות אורכה, וארבע אמות רוחבה--באמת-איש. יב ואת-הארץ הזאת ירשנו, בעת ההיא; מערוער אשר-על-נחל ארנון, וחצי הר-הגלעד ועריו--נתתי, לראובני ולגדי. יג ויתר הגלעד וכל-הבשן, ממלכת עוג--נתתי, לחצי שבט המנשה: כול חבל הארגוב לכל-הבשן, ההוא ייקרא ארץ רפאים. יד יאיר בן-מנשה, לקח את-כל-חבל ארגוב, עד-גבול הגשורי, והמעכתי; ויקרא אותם על-שמו את-הבשן חוות יאיר, עד היום הזה. טו ולמכיר, נתתי את-הגלעד. טז ולראובני ולגדי נתתי מן-הגלעד, ועד-נחל ארנון, תוך הנחל, וגבול--ועד יבוק הנחל, גבול בני עמון. יז והערבה, והירדן וגבול--מכינרת, ועד ים הערבה ים המלח, תחת אשדות הפסגה, מזרחה. יח ואצו אתכם, בעת ההיא לאמור: יהוה אלוהיכם, נתן לכם את-הארץ הזאת לרשתה--חלוצים תעברו לפני אחיכם בני-ישראל, כל-בני-חיל. יט רק נשיכם וטפכם, ומקנכם, ידעתי, כי-מקנה רב לכם--יישבו, בעריכם, אשר נתתי, לכם. כ עד אשר-יניח יהוה לאחיכם, ככם, וירשו גם-הם, את-הארץ אשר יהוה אלוהיכם נותן להם בעבר הירדן; ושבתם, איש לירושתו, אשר נתתי, לכם. כא ואת-יהושוע ציוויתי, בעת ההיא לאמור: עיניך הרואות, את כל-אשר עשה יהוה אלוהיכם לשני המלכים האלה--כן-יעשה יהוה לכל-הממלכות, אשר אתה עובר שמה. כב לא, תיראום: כי יהוה אלוהיכם, הוא הנלחם לכם. {ס}

כג ואתחנן, אל-יהוה, בעת ההיא, לאמור. כד אדוניי יהוה, אתה החילות להראות את-עבדך, את-גודלך, ואת-ידך החזקה--אשר מי-אל בשמיים ובארץ, אשר-יעשה כמעשיך וכגבורותיך. כה אעברה-נא, ואראה את-הארץ הטובה, אשר, בעבר הירדן: ההר הטוב הזה, והלבנון. כו ויתעבר יהוה בי למענכם, ולא שמע אליי; ויאמר יהוה אליי, רב-לך--אל-תוסף דבר אליי עוד, בדבר הזה. כז עלה ראש הפסגה, ושא עיניך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה--וראה בעיניך: כי-לא תעבור, את-הירדן הזה. כח וצו את-יהושוע, וחזקהו ואמצהו: כי-הוא יעבור, לפני העם הזה, והוא ינחיל אותם, את-הארץ אשר תראה. כט ונשב בגיא, מול בית פעור. {פ}