משנה תורה - ספר שופטים - הלכות מלכים ומלחמות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב


הלכות מלכים ומלחמות פרק א

א  שלוש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ--למנות להם מלך שנאמר "שום תשים עליך מלך" (דברים יז,טו), ולהכרית זרעו של עמלק שנאמר "תמחה את זכר עמלק" (דברים כה,יט), ולבנות להם בית הבחירה שנאמר "לשכנו תדרשו, ובאת שמה" (דברים יב,ה).

ב  מינוי מלך קודם למלחמת עמלק, שנאמר "אותי שלח ה' למשוחך למלך . . . ועתה לך והכית את עמלק" (ראה שמואל א טו,א-ג).  והכרתת זרע עמלק קודמת לבניין הבית, שנאמר "ויהי, כי ישב המלך בביתו; וה' הניח לו מסביב, מכל אויביו.  ויאמר המלך, אל נתן הנביא, ראה . . . אנוכי יושב בבית ארזים . . ." (שמואל ב ז,א-ב).

ג  מאחר שהקמת המלך מצוה, למה לא רצה הקדוש ברוך הוא כששאלו מלך משמואל:  לפי ששאלו בתרעומת, ולא שאלו לקיים המצוה, אלא מפני שקצו בשמואל הנביא, שנאמר "כי לא אותך מאסו, כי אותי מאסו" (שמואל א ח,ז).

ד  [ג] אין מעמידין מלך תחילה, אלא על פי בית דין של שבעים זקנים ועל פי נביא--כיהושוע שמינהו משה רבנו ובית דינו, וכשאול ודויד שמינה אותם שמואל הרמתי ובית דינו.

ה  [ד] אין מעמידין מלך מקהל גרים, אפילו אחר כמה דורות--עד שתהיה אימו מישראל:  שנאמר "לא תוכל לתת עליך איש נוכרי, אשר לא אחיך הוא" (דברים יז,טו).  ולא למלכות בלבד, אלא לכל שררות שבישראל--לא שר צבא, ולא שר חמישים או שר עשרה, אפילו ממונה על אמת המים שמחלק ממנה לשדות; אין צריך לומר דיין או נשיא, שלא יהא אלא מישראל:  שנאמר "מקרב אחיך, תשים עליך מלך" (שם)--כל משימות שאתה משים עליך, לא יהיו אלא "מקרב אחיך".

ו  [ה] אין מעמידין אישה במלכות--שנאמר "מלך" (דברים יז,טו), ולא מלכה; וכן כל משימות שבישראל, אין ממנים בהם אלא איש.  [ו] ואין מעמידין מלך ולא כוהן גדול--לא גרע, ולא ספר, ולא בלן, ולא בורסי:  לא מפני שהן פסולין; אלא הואיל ואומנותן נקלה, העם מזלזלין בהן לעולם.  ומשיעשה במלאכה מאלו יום אחד, נפסל.

ז  כשמעמידין המלך--מושחין אותו בשמן המשחה, שנאמר "וייקח שמואל את פך השמן, וייצוק על ראשו--ויישקהו" (שמואל א י,א).  מאחר שמושחין המלך--הרי זה זוכה לו, ולבניו לעולם:  שהמלכות ירושה להם, שנאמר "למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו, בקרב ישראל" (דברים יז,כ).

ח  הניח בן קטן--משמרין לו המלוכה עד שיגדיל, כמו שעשה יהוידע ליואש.  וכל הקודם בנחלה, קודם לירושת המלוכה; והבן הגדול, קודם לקטן ממנו.

ט  ולא המלכות בלבד, אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל--ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם:  והוא שיהיה הבן ממלא מקום אבותיו בחכמה, וביראה.  היה ממלא ביראה--אף על פי שאינו ממלא בחכמה--מעמידין אותו במקום אביו, ומלמדין אותו; וכל מי שאין בו יראת שמיים--אף על פי שחכמתו מרובה, אין ממנין אותו למינוי מן המינויין שבישראל.

י  כיון שנמשח דויד--זכה בכתר מלכות, והרי המלכות לו ולבניו הזכרים הכשרים עד עולם:  שנאמר "כיסאך, יהיה נכון עד עולם" (שמואל ב ז,טז).  ולא זכה אלא לכשרים, שנאמר "אם ישמרו בניך, בריתי" (תהילים קלב,יב).  אף על פי שלא זכה אלא לכשרים, לא תיכרת המלכות מזרע דויד לעולם:  הבטיחו הקדוש ברוך הוא בכך, שנאמר "אם יעזבו בניו, בריתי; ובמשפטיי, לא ילכון . . . ופקדתי בשבט, פשעם; ובנגעים עוונם.  וחסדי, לא אסיר מעימו" (ראה תהילים פט,לא-לד).

יא  [ח] נביא שהעמיד מלך משאר שבטי ישראל, והיה אותו המלך הולך בדרכי התורה והמצוה, ונלחם מלחמות ה'--הרי זה מלך, וכל מצוות המלכות נוהגות בו, אף על פי שעיקר המלכות לדויד, ויהיה מבניו מלך:  שהרי אחייה השילוני העמיד ירובעם, ואמר לו "והיה, אם שמוע תשמע את כל אשר אצווך . . . ובניתי לך בית נאמן כאשר בניתי לדויד עבדי . . ." (ראה מלכים א יא,לח); ואמר לו אחייה "ולבנו, אתן שבט אחד--למען היות ניר לדויד עבדי כל הימים לפניי, בירושלים" (מלכים א יא,לו).

יב  [ט] מלכי בית דויד--הם העומדים לעולם, שנאמר "כיסאך, יהיה נכון עד עולם" (שמואל ב ז,טז).  אבל אם יעמוד מלך משאר ישראל--תפסוק המלכות מביתו, שהרי לירובעם נאמר "אך, לא כל הימים" (מלכים א יא,לט).

יג  [י] אין מושחין מלכי ישראל בשמן המשחה, אלא בשמן אפרסמון.  ואין ממנין אותן בירושלים לעולם; אלא מלך ירושלים מזרע דויד, ואין מושחין בה אלא זרע דויד.

יד  [יא] כשמושחין מלכי בית דויד--אין מושחין אותן, אלא על המעיין.  [יב] ואין מושחין מלך בן מלך; אלא אם כן הייתה שם מחלוקת, או מלחמה--מושחין אותו, כדי לסלק המחלוקת.  לפיכך משחו שלמה מפני מחלוקת אדונייה, ויואש מפני עתליה, ומשחו יהואחז מפני יהויקים אחיו.


משנה תורה - ספר שופטים - הלכות מלכים ומלחמות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב


יש לך שאלה או הערה?